הרי בשמים מא

התור' שלא לעבוד בקדשים ע"י מעשה וכשאינו עושה מעשה ליכא איסורא כלל וא"כ כיון דבמקדש הונח הלשון על השעיר בהיתר שהי' מוכרח כדי שלא יתערבו והוי דומיא דקיי"ל בשבת נ"ב ע"א דאם קשרה לפרה במוסר' דאם היא מורדת וצריכ' שימור לא הוי עול שתפסול וא"כ גם כשאינו מסלקו בשעת שילוח א"ע משום לא תעבוד בבכור שורך כיון דאח"כ לא קעביד מעשה ומ"ש במשנ' למלך פ"ג מה' ביאת מקדש ה' כ"א דכשהי' תחלת הדבר ע"י מעשה אף שהי' בהיתר מ"מ כשאח"כ הוא אסור חשוב ע"י מעשה דמצרפינין מעשה דמעיקרא עיי"ש באורך הנה כבר העירו עליו מדברי הרמב"ם פ"א מחגיג' ופ"ה מה' מלכים ה' ח' ע"ש וע' בס' שושנת העמקים מהפמ"ג כלל ו' שהעיר מדברי התוס' יבמות ד"צ שמבואר היפוך דבריו ע"ש. ושעפי"ז ביארתי דברי הש"ס פסחים ס"ו ע"ב שם דפריך והיכי מצי מקדיש לי' והתנן אין מקדישין ואין מעריכין כו' כל אלו ביו"ט אמרו ק"ו בשבת וקשה הא לפי"מ דמשני הש"ס שם דמקדיש' בעזרה הא אין שבות במקדש שע"כ אמרתי בביאור הדבר עפ"י קושי' התוס' שם הא הוי חולין בעזרה ולפענד"נ דשינויא דש"ס שם הוא לאו דוקא שהקדישו בעזרה ממש רק קודם כניסתו מעט לעזרה וא"כ נכנס לעזרה כשהוא מקודש ובמה שמכניסו לעזרה אחר שמונח עליו הסכין ליכא איסורא דכיון שהונח עליו מתחלה בהיתר כשהי' חולין תו ליכא איסורא אח"כ כיון שאינו עושה מעשה וא"כ שפיר פריך היכי מצי מקדיש לי' והא אין מקדישין כו' ול"ל דאין שבות במקדש כיון דע"כ מקדישו קודם כניסתו לעזרה וא"כ הוי שבות דמקדש במדינה ולא הותר ודו"ק אמנם בסוגיין א"א לומר כן כדכ' הת"י גופי' שם בא"ד דלשון של זהורית דהכא אין זה הלשון זהורית שהי' במקדש ע"כ נלפענ"ד דבשעיר המשתלח ל"ש כלל איסור דגיזה ועבודה כיון דכל הקדשים ילפינן מבכור ובעי' דומיא דבכור שקרב לגבי מזבח ושעיר המשתלח אינו קרב לגבי מזבח ואף בקדשי בדה"ב ליכא איסור דגיזה ועבודה רק מדרבנן כדאי' בבכורות י"ד וכ"ה דגזרי' אטו קדשי מזבח משא"כ בשעיר המשתלח דלא מיחלף בקדשי מזבח נראה דאפי' איסור דרבנן ליכא והא ראי' דחזינן דל"ה כלל בכלל שארי קרבנות דבפ"ק דחולין י"א אמרינן דהא דטריפה פסול בשעיר המשתלח הוא רק מטעם דאין הגורל קובע לעזאזל אלא בדבר הראוי לשם אבל בלא"ה הי' כשר וברמב"ם פ"ה מעבויה"כ ממעט לה מקרא דיעמד חי לענין אם נטרף לאחר הגרלה אבל לא מימעט מהא דממעטי' בשאר קרבנות טריפה ממן הבקר וכן ביומא ס"ג אצטריך קרא למעט בעל מום ומח"ז בשעיר המשתלח וכן חיובא דש"ח ליכא גבי' הרי דנפיק מכלל שאר קדשים וה"ה דליכא איסור גיזה ועבודה גבי' וז"ב בעיני. שוב הקשה וז"ל קשה לי בהא דמייתי הש"ס במס' שבת כמה פעמים דיש מלאכה א' מל"ט מלאכות שא"ח עלי' א"כ לאב"י א"י לחייב מיתה על שום מלאכה דילמא הוא אותה מלאכה שא"ח עלי' כו' א"כ קשה לי הא דא' בש"ס ב"ק גבי גנב וטבח בשבת וכן במס' שבועות גבי השורף גדישו של חבירו בשבת קלבד"מ ליחייבי' ממון מספק דילמא א"ח מיתה על מלאכה זו ואי דנימא הא כל ספק ממונא לקולא לנתבע ז"א דהא נודע קושי' מהר"י באסן על הא דא' בכ"מ ספק ממונא לקולא הרי הוי ס' גזל ותי' משום דכל ספק איסורא אמרי' לחומרא דאם אנו מחמירין יוצאין אנו מחשש עבירה אבל בספק ממונא אם ניזל לחומרא לחייבו דילמא האמת עם הנתבע א"כ שוב יהי' איסור גזל ביד התובע ולכך אמרי' כל היכא דקאי ממונא תיקום. והנה ידוע מ"ש רש"י ז"ל דבכל קלבד"מ חייב לצאת י"ש ואי תפס לא מפקינין מיני' א"כ לפי"ז אמאי פוטרים בגנב וטבח בשבת וכן בשורף גדישו ש"ח מטעם קלבד"מ הא לאב"י הוי ספק דילמא א"ח מיתה על מלאכה זו א"כ חייב ממון וא"כ חייב מטעם ספק גזל כקושי' מהר"י באסן ולהיפוך לא יהי' גזל כיון דאפי' מחויב מיתה וקלבד"מ מ"מ חייב עכ"פ לצי"ש ואי תפס לא מפקינין מיני' עכ"ל קושייתו: הנה נחשב וניזל כל הני דוכתי דאיירי בהו בש"ס לענין קלבד"מ במלאכת שבת. ראשון לציון בש"ס כתובות ל"א הזורק חץ מתחלת ד' לסוף ד' וקרע שיראין בהליכתו וכן גונב כיס בשבת הי' מגרר ויוצא פטור משום חיוב מיתה דהוצאה מזה לא קשיא דבשבת צ"ו ע"ב אר"י א"ש דמקושש נהרג משום דמעביר ד"א ברה"ר הוי א"כ לא מספקא לי' לאב"י במלאכת הוצאה דאיכא חיוב מיתה ומעביר ד"א ברה"ר וזורק ומושיט מבואר ברמב"ם פי"ג מה' שבת דתולדה דהוצאה נינהו א"כ בכל הני בודאי איכא חיוב מיתה ושפיר אמרי' קלבד"מ גם בב"ק דף ע' ע"ב דמוקי הא דתניא גנב ומכר בשבת פטור באומר לו עקוץ תאנה מתאנתי ותקני לי גניבותיך נוכל ג"כ לומר דאתיא כהברייתא שהובאה בשבת שם דמקושש תולש הוי וא"כ גם במלאכת תולש ליכא לספוקי דאיכא חיוב מיתה. ועוד בב"ק דף ל"ד ע"ב במשנה שורו שהדליק את הגדיש בשבת חייב והוא שהדליק את הגדיש בשבת פטור מפני שהוא מתחייב בנפשו י"ל לפי"ד התוס' בשבת ד"ו ע"ב ד"ה הא קמ"ל שכ' דהא דקא' אב"י דיש מלאכה א' שאין חייבין עלי' היינו סקילה אבל כרת וחטאת חייב על כולם ע"ש וכן מפורש בחידושי הר"ן שם בשם הרא"ה ולפי"ז י"ל דאב"י יתרץ משנה זו אליבא דרנבה"ק דס"ל דכרת פוטר מתשלומין כדמצינו במגילה ד"ז ע"ב דמוקי מתניתין דהתם כרנבה"ק וא"כ כיון דעכ"פ כרת איכא בכל המלאכות ולרנבה"ק פוטר כרת ג"כ מתשלומין וא"כ שפיר תתיישב המשנה דשם אליבא דרנבה"ק [וע' בחולין י"ד ע"א במשנה קתני הלשון מתחייב בנפשו גם על יו"כ דבכרת] והנה במה שהקשה מב"ק דף ע"א דפריך שם הש"ס אהא דאר"מ גנב וטבח בשבת חייב דו"ה והא ר"מ מת ומשלם ל"ל ומוקי לה בטובח ע"י אחר והרי בלא"ה לאב"י ליכא לפוטרו מטעם קלבד"מ דילמא הוא המלאכ' שא"ח עלי' ולא אצטריך לי' לאוקמי בטובח ע"י אחר. ונלפענ"ד לתרץ עפי"מ דאית לי' לרב בשבת דף ע"ה דשוחט בשבת חייב משום נטילת נשמה ואף משום צובע והלכתא כרב באיסורי [ועל הרמב"ם ז"ל כבר תמהו באמת בזה] א"כ הא אב"י ס"ל דאיכא רק מלאכה א' שאין חייבין עלי' ועל השאר חייבים על כולם סקילה וא"כ אם בשחיטה איכא שתי מלאכות הא ממ"נ איכא בודאי חיוב סקילה על א' מהן ושפיר שייך קלבד"מ ועפי"ז אמרתי ליישב קושית הג' מהרב מלייפניק ז"ל בס' עטרת חכמים בחי' לחולין שהקשה בהא דמוקי הש"ס בטובח ע"י אחר דהא אמרי' בש"ס שבת שם צובע במאי ניחא לי' ומשני כי היכא דליתווס ביה"ש דמא וליתו אינשי וליזבנו מיני' וכ' בביאור הדבר עפי"ד הסמ"ג דאם לא ניחא לי' הצביעה הוי כדבר שאין דרכו לצבוע דליכא איסור צביעה וא"כ לפי"ד שו"ת פנ"י חיו"ד סי' ג' דהא דלא מתחייב אדם כשמצוה לישראל לעשות מלאכה בשבת משום דאשלד"ע וא"כ הא מבואר בב"מ ד"י דכל היכא דהשליח לאו בר חיובא יש שלד"ע וא"כ הא השליח לא ניחא לי' בהצביעה ול"ש בי' חיוב הצביעה א"כ אף בטובח ע"י אחר הא בתחלת השחיטה חייב המשלח משום צובע וקלבד"מ וכיון דעל תחלת שחיטה לא נוכל לחייבו מטעם קלבד"מ אין לחייבו דו"ה על סוף שחיטה לבדה דוטבחו כולו בעינן ע"ש שהאריך ולדברינו הנ"ל מיושב שפיר דכיון דאצל המשלח ליכא חיוב נ"נ דאשלד"ע ורק חיוב צביעה בלחוד א"כ כיון דאין אצלו רק חיוב מלאכה א' לא נוכל לפוטרו מטעם קלבד"מ לאב"י כיון דחייב משום ס' גזל כקושייתו הנ"ל כן הי' נ"ל לכאורה. אמנם באמת נעלם ממנו בזה דברי התוס' בכתובות ל"ג ע"ב שכ' דהא דבקלבד"מ חייב לצי"ש הוא רק בממון ולא בקנס דקנס לא מיחייב רק עפ"י ב"ד כדא' אשר ירשיעון אלקים פרט למרשיע א"ע ע"ש וא"כ ל"ש לומר גבי תשלומי דו"ה חיוב לצי"ש וממילא אין התחלה לקושייתו בזה דשפיר אמרי' ספק ממונא לקולא לנתבע ול"ש ספק גזל דהא לצד ההיפוך יהי' ג"כ איסור גזל. ועוד נלפענ"ד דגם לענין ממון ל"ש להקשות קושייתו עפימ"ש א"ז הגאון חוו"ד ז"ל בסי' ק"י לענין מה שהקשו על הרמב"ם שכ' דסד"א רק מדרבנן לחומרא מהא דילפי' בחולין י"א דאזלינן בתר רובא מפסח וקרבנות והא בלא"ה כל ספק מותר מה"ת אפי' ליכא רובא וכ' דהרמב"ם הוציא דין זה מסוטה כ"ט דא' התם רב גידל רמי כתיב והבשר אשר יגע בכל טמא לא יאכל טמא ודאי הוא דל"י אבל ספק יאכל וכתיב כל טהור יאכל בשר טהור ודאי הוא דיאכל אבל ספק לא יאכל כו' אלמא דכל לישנא דקרא משמעותו על הודאי ולא על הס' ומזה מוכח דשאני היכא דכ"ר קו"ע לשוא"ת כגון בכל הלאוין דכ"ר את זה ל"ת כגון חזיר וחלב אמרי' חזיר ודאי וחלב ודאי ל"ת אבל ספק יאכל ובמקום דמזהיר קרא דקו"ע כגון בתולה יקח אשה וכן לקיחת אתרוג ואכילת מצה אמרינן דמחויב שיהי' בודאי ולא בס' ול"ק קושי' הנ"ל דבקרבנות דרשינן דטריפה פסול לקרבן מכל אשר יעבור פרט לטריפה שאינה עוברת דרשי' אשר יעבור ודאי ולא ספק אלו הי' כתיב כל שאינה עוברת לא יוקדש הוי דרשינן איפכא הא ס' יעבור והשתא דכתיב בקו"ע דרשינן הא ספק פסול ע"ש ולפי"ז הא מאי דמיתה פוטר מתשלומין ילפינין מהא דכתיב ואם לא יהי' אסון ענוש יענש הא יהי' אסון לא יענש וא"כ אמרינן דרק כשבודאי לא יהי' אסון ענוש יענש אבל בס' חיוב מיתה הוא פטור מתשלומין וז"ב בעיני. שוב מצאתי בפמ"ג א"ח בפתיחה לה' שבת שמסתפק בדין זה אי עשה א' מהני מלאכות דמספקן אם חייב מיתה עליהן אי פטור מתשלומין די"ל כיון דהוא ספיקא דדינא לכל העולם אין פוטרין אותו מממון ע"ש וכן מסופק שם אי תפס הניזק אם מוציאין אותו מידו והוא רק להחולקין על רש"י ז"ל אבל לד' רש"י הא אפי' בודאי קלבד"מ מהני תפיסה: ובנידן מה שהקשה מעלתו ברמב"ם פ"ה מה' עבויה"כ ה"א שפסק דכל עבודות שעובד בבגדי לבן בפנים בהיכל אם שינה סדרן מעכב ופוסק כר"י דבדברים הנעשים בבגדי לבן בפנים מעכב סדרן ופי' בפנים היינו בהיכל וכ' הלח"מ שם דאף דבתחלה אמר בגמ' שם טעמא דר"י דכתיב אחת בשנה מקום שמתכפרין בו אחת בשנה והיינו לפני ולפנים דאי היכל הרי נכנסין בו כמה פעמים בשנה מ"מ אחר דדחינין האי טעמא ואמרינן טעמי' משום דכתיב תרי מיעוטי אחת וזאת חד למעוטי בגדי לבן בחוץ וחד למעוטי בגדי זהב א"כ דברי ר"י אמורים אפי' בהיכל דאי לאו מיעוטא הוי מוקמינן עיכובא דחוקה אכולה פרשה אפי' הגרלה דהוי בעזרה השתא מוקמינן מיעוטא בדבר הפחות יותר ואמרינן דחד מיעט בגדי לבן בעזרה וחד מיעט בגדי זהב אבל היכל כלפני ולפנים הוי רק דהקשת מש"ס זבחים ד"מ דא' גבי לפר זה יה"כ דנצרכה לר"י סד"א מדכסדרן לא מעכבי הזאות נמי לא מעכבי קמ"ל משמע דלר"י היכל כחוץ דמי כדברי רש"י ז"ל דאי כפנים דמי הא כל הזאות הפר בהיכל ולפני ולפנים הוי והיכי קא' דכסדרן לא מעכבי הא לר"י מעכבי דפנים והיכל כפנים דמי. והקשה כבודו למה הוצרך הלח"מ להביא ממרחק לחמו אמאי לא הקשה מש"ס יומא ד"מ ע"א דא' שם לא דאקדים מתנות דפר במזבח מקמי מתנות דשעיר בהיכל ור"י הוא דא' דברים הנעשים בבגדי לבן בחוץ לא מעכבי הרי להדיא דלר"י היכל כחוץ דמי. הנה כבר קדמו בקושיא זו הפר"ח בס' מים חיים על הרמב"ם