הרי בשמים מב

שם במקומו ע"ש שמיישב פסק הרמב"ם ז"ל בדרך פשרה לא כר' יהודא ולא כר' נחמיה ומה שנלפענ"ד בישוב דברי הרמב"ם ז"ל עד"ז דהנה בש"ס יומא דף נ"ז ע"א אמרי' נתערבו לו דמים בדמים אמר רבא נותן אחת למעלה ושבע למטה ועולה לו לכאן ולכאן אמרוה קמי' דר' ירמי' אמר בבלאי טפשאי משום דדיירי בארעא דחשוכא אמרי שמעתא דמחשכן הא קא יהיב למעלה דשעיר מקמי מטה דפר והתורה אמרה וכלה מכפר את הקודש כלה דם הפר ואח"כ כלה דם השעיר אלא א"ר ירמי' נותן א' למעלה ושבע למטה לשם הפר וחוזר ונותן א' למעלה ושבע למטה לשם השעיר והנה התוס' שם הקשו למה אצטריך לי' להביא ההוא קרא דוכלה מכפר את הקודש תיפוק לי' מדכתיב מתנות דם הפר ברישא וכתיב חוקה ונלפענ"ד דהנה לכאורה קשה הא קיי"ל ביומא ס"א ע"א דשעיר ששחטו קודם מתן דמו של פר ל"ע ולא כלום א"כ היכי משכחת שנתערבו הדמים במתנות הראשונות שלפני ולפנים הרי אם נשחט השעיר קודם מתן דם הפר ל"מ וע"כ דמיירי לענין מתנות שעל הפרוכת בהיכל כמו דמשני שם על הא דפריך מהא דהקדים דם השעיר לדם הפר כו' וכן מצאתי בתוס' ישנים שכתבו להדיא הכי ע"ש. ולפ"ז מיושב קושי' התוס' דלא הי' יכול הש"ס למיפרך מדכתיב מתנות דפר ברישא וכתיב חוקה דהא קיי"ל כר"י דלא כתיב חוקה אלא בדברים הנעשים בבגדי לבן בפנים ועל מתנות שבהיכל לא כתיב חוקה לכן פריך הש"ס מהא דכתיב וכלה מכפר את הקודש א"כ גלי קרא דמעכב אף דלא קאי חוקה עלייהו כמו דאמרינן גבי הגרלה דמעכב כיון דגלי קרא אשר עלה תרי זימני ופריך שפיר כיון דגלי קרא דמעכב. והנה בש"ס מנחות כ"ז ע"ב אמרי' וטהורים שנכנסו לפנים ממחיצתן להיכל כולו בארבעים מבית לפרוכת ואל פני הכפורת במיתה ר"י אומר כל היכל כולו ומבית לפרוכת בארבעים ואל פני הכפורת במיתה במאי קמיפלגי בהאי קרא ויאמר ה' אל משה דבר אל אהרן אחיך ואל יבא בכ"ע אל הקודש מבית לפרוכת אל פני הכפורת אשר על הארון ולא ימות רבנן סברי אל הקודש בלא יבא מבית לפרוכת ואל פני הכפורת בלא ימות ור' יהודא סבר אל הקודש ומבית לפרוכת בלא יבא ואל פני הכפורת בלא ימות מ"ט דרבנן איס"ד כדקא' ר"י לכתוב רחמנא אל הקודש ואל פני הכפורת ולא בעי מבית לפרוכת ואנא אמינא היכל מיחייב מבית לפרוכת מיבעיא מבית לפרוכת דכ"ר ל"ל ש"מ במיתה ור"י אי כ"ד אל הקודש ולא כתב מבית לפרוכת הו"א מאי קודש מבית לפרוכת אבל היכל לאו נמי לא ורבנן ההיא לא מצית אמרת דהיכל כולו איקרי קודש שנא' והבדילה הפרוכת לכם בין הקודש ובין קודש הקדשים נמצא למידין אנו מדברי הש"ס אלו דלרבנן דר"י היכל איקרי קודש ולר"י קודש הוא לפני ולפנים וא"כ התם דפריך מקרא דוכלה מכפר את הקודש דבמלת קודש נכלל היכל [והא דקא' שם ס"א ע"א וכלה מכפר את הקודש זה לפול"פ אהל מועד זה היכל מזבח כמשמעו היינו לענין שכולן כפרה בפ"ע ונפרטו כ"א בפ"ע אבל לעולם במלת הקודש נכלל ג"כ היכל] ולפ"ז מיושבים שני הקושיות הנ"ל דבהא דקאמר בזבחים דף מ' ע"א על הא דקא' לפר זה יה"כ לא נצרכא אלא לר"י דאמר כי כתיבא חוקה אדברים הנעשים בבגדי לבן בפנים שאם הקדים מעשה לחבירו ל"ע ולא כלום אבל דברים הנעשים בבגדי לבן בחוץ הקדים מעשה לחבירו מה שעשה עשוי אימא מדכסדרן לא מעכבי הזאות נמי לא מעכבי והיינו משום דקאי לר' יהודא ור"י לשיטתי' בש"ס מנחות הנ"ל דהיכל לא איקרי קודש וא"כ לא נכלל ההיכל בהא דוכלה מכפר את הקודש [ואע"ג דכתיב אח"כ ואת אה"מ שהוא ההיכל מ"מ הא ע"כ הא דוכלה מכפר לא קאי אלא על הקודש דסמיך לי' דהא לא נוכל לומר דקאי גם אדבתרי' דהא כ' ג"כ ואת המזבח ושם ע"כ לא שייך הדרשא דכלה דם הפר ואח"כ דם השעיר כיון דבמתנות המזבח הי' מעורבין יחד דהא תיכף לאחר מתנות הפרוכת עירה דם הפר לתוך דם השעיר] וא"כ שפיר לר"י סדרן לא מעכבי ולר"י אצטריך ההוא קרא דוכלה מכפר את הקודש למילתא אחריתא ביומא ס' ע"ב לענין שאם כלה כיפר ואם לא כלה לא כיפר שאם חסר א' מן המתנות לא עשה ולא כלום ע"ש וממילא אזדי גם הקושיא השני' מיומא ד"מ דקא' דאקדים מתנות דפר במזבח מקמי מתנות דשעיר בהיכל ור"י הוא וכיון דאתיא אליבא דר"י שפיר לא מעכבא כיון דלדידי' חוקה לא כתיב בי' ובכלל קודש ג"כ לא הוי שיהי' בכלל הקרא דוכלה מכפר את הקודש [והא דקא' שם לעיל מיני' בשלמא פר מעכב את השעיר דאי אקדמי' לשעיר מקמי פר ל"ע ולא כלום נוכל לומר דגם בלאו טעמא דחוקה מעכב מטעם שנשחט השעיר קודם מתן דם של הפר] משא"כ הרמב"ם לשיטתי' דפוסק בפ"ב מביאת מקדש כרבנן דר"י בש"ס מנחות הנ"ל דהיכל בארבעים ומבית לפרוכת ואל פני הכפורת במיתה ע"ש בכ"מ וא"כ ע"כ ס"ל דהיכל איקרי קודש כנ"ל [והא דכ' שם בהלכה ב' אל הקודש זה קה"ק כו' כבר הוגה שם בדפוסי הרמב"ם החדשים דצ"ל ואל יבא בכ"ע אל הקודש זה ההיכל מבית לפרוכת להזהיר על קה"ק] א"כ נהי דחוקה לא קאי אדברים שנעשים בבגדי לבן בחוץ וגם ההיכל בכלל מ"מ הא דכ' אם שנה סדרן מעכב היינו כשהקדים מתנות דשעיר מקמי מתנות דפר וא"כ נהי דמטעם חוקה ל"ה מצינין למימר דמעכב כיון דפוסק בזה כר"י מ"מ מעכב משום שנא' וכלה מכפר את הקודש כלה דם הפר ואח"כ דם השעיר וגם היכל בכלל קודש הוא כנ"ל [והא דא' בזבחים פ"ב ע"ב ת"ר הן לא הובא את דמה אל הקודש פנימה אין לי אלא פנימה היכל מנין ת"ל אל הקודש יאמר קודש ואל יאמר פנימה אמר רבא בא זה ולימד ע"ז ופירש"י דאי כתב קודש ולא כ' פנימה הו"א קודש זה לפול"ם כו' וקשה למאי דקיי"ל כרבנן הא בלא"ה היכל קודש איקרי כבר תמה בזה מהר"ח אלפנדרי בדרך הקודש וגם על פסקי הרמב"ם שסותרים א"ע בזה הובא בס' עבודת ישראל בדפי הספר ק"נ ע"א שהאריך מאד] ועפי"ז נלפענ"ד ליישב הערת המהרש"א ז"ל בסנהדרין מ"ט ע"ב ר"פ אמר אף סדר יומא דתנן כל מעשה יה"כ האמור על הסדר אם הקדים מעשה לחבירו ל"ע ולא כלום וכ' התוס' וז"ל למ"ד לא נאמר חוקה אלא בדברים הנעשים בבגדי לבן בפנים לא איירי בדברים שנעשים בבגדי זהב בחוץ וכ' המהרש"א דלר"י דס"ל דלא נאמר חוקה אלא בבגדי לבן הנעשים בפנים הול"ל רבותא טפי דאפי' בבגדי לבן בחוץ לא איירי ולכך הגיה דצ"ל בגדי לבן וזהב בחוץ והיינו אליבא דר"י וכ' דזהו רק להתוס' דס"ל בפ"ק דגיטין דאימתי דר"י אפי' בברייתא אפרש אבל למ"ש התוס' בפ' חלון ובפ' כיסוי הדם דאימתי דר"י לפרש דוקא במשנה אבל לא בברייתא ל"ה צריכי להכי אלא דכל מעשה יה"כ כו' כמשמעו אף בגדי לבן וזהב בחוץ ור"י פליג ע"ש וא"כ צריך באמת להבין לסברת התוס' גיטין הנ"ל דאימתי דר"י גם בברייתא לפרש א"כ הא כל מעשה יה"כ כו' משמעו אף בהיכל וכדמוקי באמת בש"ס הנ"ל דהקדים דם השעיר לדם הפר במתנות שבהיכל ולר"י דלא קאי חוקה ע"ז הא סדר המתנות בהיכל לא מעכב דלא קאי חוקה אמתנות דהיכל ות"ק דמתניתין ודברייתא משמע דאחד הוא. ולדברינו יהי' נכון דהא באמת גם לדידן קיי"ל כר"י בהא ור"י לא בא כאן לומר רק דלא קאי חוקה אדברים הנעשים בחוץ וגם אנן קיי"ל בהא כוותי' ואם הקדים במתנות הפר או השעיר גופי' מתנות דלמטה לפני המתנות שלמעלה בהיכל באמת לא מעכב רק אם הקדים מתנות של השעיר לפני המתנות של הפר מעכב משום הקרא דוכלה מכפר את הקודש כלה דם הפר ואח"כ דם השעיר ורק לר"י לשיטתי' בש"ס מנחות הנ"ל דהיכל לא איקרי קודש לא הוי מתנות דהיכל בכלל קרא זה ומזה לא איירי הכא וכאן לא בא לומר רק דחוקה לא קאי אדברים הנעשים בבגדי לבן בחוץ ובזה לא פליגי ת"ק ור"י ושפיר הוי האי אימתי לפרש והבן: ומה שהקשה בש"ס כתובות י"ח ע"ב העדים שאמרו כת"י הוא זה אבל אנוסים היינו כו' הרי אלו נאמנים ואם כ"י יוצא ממק"א אין אלו נאמנים. והקשה כבודו לפימ"ש בש"ך סי' מ"ו סק"ט בשי' ר"א כהן דהיכי דהעדים בפנינו ואומרים מזויף צריך קיום מה"ת והנה בש"ך סי' ס"ט הביא בשם רב שרירא גאון בתשובה דבכתב יד כיון דצריך קיום מדאוריי' לא מהני קיום ע"י דימוי חתימות משום דדימוי חתימות ל"מ רק היכי דלא צריך קיום אלא מדרבנן אבל בכ"י כיון דצריך קיום מה"ת ל"מ קיום ע"י דימוי חתימות ולפי"ז אמאי בכ"י יוצא ממק"א אינן נאמנין ליהמן להו דא"ב אמרי מזוייף ואי דלא יהי' נאמנים משום דכ"י יוצא ממק"א ז"א דאי יאמרו אין זה כת"י לא יהי' כלל כ"י יוצא ממק"א כיון דאם אומרים מזוייף בעי קיום מדאוריי' וג"מ דימוי חתימות ואי דהוי מיגו דבי תרי ז"א דהרי מיגו דבי תרי דל"א הוא משום דמתירא שמא חבירו לא יאמר כן אבל הכא הרי אם א' יאמר שחתימתו מזוייף א"כ יהא צריך חתימתו קיום מה"ת ול"מ דימוי חתימות א"כ אף דהב' לא יאמר כן רק דיאמר שהי' אנוס מחמת נפשות ג"כ יהי' השטר בטל משום דלא גרע מאם אומר דאינו זוכר ההלוא' כיון דאומר שלא הי' כלל הלואה שהי' אנוס לחתום ואי דבכ"י יוצא ממק"א ל"מ מה שאומרים שאין זוכרין ההלוא' ז"א דהא מבואר ברמ"א שם ס"י ובסמ"ע דבע"א אפי' כ"י יוצא ממק"א ל"מ אם אומר שאינו זוכר העדות והכא כיון דהא' יאמר שהוא מזויף הא עכ"פ יבטל השטר משום שלא נשאר אלא ע"א וא"כ אפי' כשיאמר שהי' אנוס מחמת נפשות הא עכ"פ אומר שלא לוה וכשאינו זוכר ההלואה ל"מ בשטר בע"א אפי' בכ"י יוצא ממק"א עכ"ק. הנה לכאורה בהשכל דיבר אמנם באמת לק"מ דהא עכ"פ חושש שמא חבירו יקיים חתימתו ואי דמבואר ברמ"א סוסי' מ"ו דבשטר בע"א ל"א כמי שנחקרה עדותו בב"ד וצריך קיום מה"ת וא"כ ל"מ הא דכ"י יוצא ממק"א ז"א דאי רק הוא לבדו יאמר מזוייף לא יהי' פועל עדותו כלום אם יהי' חבירו מכחישו משום דהשטר כשבא לפנינו הוא בחזקת כשרות דלא חציף אינש לזיופי שטרא כמ"ש התוס' ריש גיטין ומצינו בגיטין ד"ט דפריך התם על הא דקתני המביא גט בא"י א"צ שיאמר בפנ"כ ובפנ"ח ואם יש עליו עוררין יתקיים בחותמיו ערעור דמאי אילימא ערעור חד והאר"י אין ערעור פחות מב' וא"כ ה"נ לא יהי' נאמן ע"א לומר מזויף להוציא השטר מחזקתו ועוד דנימא אוקי חד לגבי חד וסלק עדותן כמאן דלית' ע' בש"ך סי' פ"ז ס"ק ט"ו ועוד יש ליישב בכמה אנפין אך לא ירשני הזמן להאריך. ומה שהקשה ע"ד הפמ"ג יו"ד סי' ק"ב במש"ז סק"ב שכ' דלד' הפרישה דל"ש דבר שבמנין אלא היכא דאיכא איסור קבוע עלה לא היכי שלמחר תהי' מותרת ה"ה בשאר דברים החשובים היכי שיש לו היתר ואינו איסור קבוע לעולם מתבטל אפי' אם הוא דבר חשוב. והקשה מעלתו מש"ס ביצה ד"י ע"ב זימן שנים ומצא ג' אסורין ממ"נ אי אחריני נינהו הא אחריני נינהו ואי לא אחריני נינהו האיכא חד במערב בהו. והק' התוס' דליבטל ברובא ותי' דבע"ח לא בטילי ולד' הפמ"ג הא ל"ה איסור קבוע כיון שלאחר יו"ט יהי' מותר. נלפענ"ד דהנה באמת בשעה"מ פ"ב מה' יו"ט נתקשה בדברי התוס' הללו שכ' וז"ל דבע"ח חשיבי ולא בטילי א"נ הו"ל דשיל"מ לאחר יו"ט כו' ותמה דמאי קשיא להו ודקארי להו מאי קארי להו הא בהדיא אמרינין לעיל דכל דשיל"מ אפי' בדרבנן לא בטיל ונלפענ"ד דשני התירוצים הללו אחד