הרי בשמים מ

למים דאפי' נמשך והוא עתה בקרקע במים כשר דחזי לטבילת מחטין וצינורות משא"כ בדם דאפי' ע"י המשכה פסול א"ו דאי נימא דכולו שאוב מדאוריי' פסול ה"ה דבהמשכה פסול מדאוריי' אמנם בלא"ה קשיא בחולין שם דל"ל למעוטי משקין מכונסין הרי בלא"ה הא הויין שאובין ואפי' הי' מים הי' פסולין ואי דקאי שם למ"ד טומאת משקין דאוריי' וממילא דכולו שאוב ג"כ דרבנן כנ"ל וא"כ מכ"ש דהמשיכוה כולה אינו פסול רק מדרבנן וא"כ ל"ל לרש"י ז"ל לפרש ברביי' והמשכה וצ"ע: והנה לכאורה קשיא לי בסוגיא זו ממשנה דחגיגה כ"ו ע"ב כל הכלים שהי' במקדש טעונין טבילה חוץ ממזבח הזהב ומזבח הנחושת מפני שהן כקרקע דברי ר"א וחכ"א מפני שהן מצופין ומפרש בגמ' שם טעמא דר"א דמזבח הנחושת הכתוב קראו אדמה דכתי' מזבח אדמה תעשה לי ומזבח הזהב דכתי' המנורה והמזבחות איתקוש מזבחות זל"ז וקשה ל"ל הטעם מפני שהן כקרקע שהכתוב קראו אדמה הרי בלא"ה הא ר"א אית לי' כל המחובר לקרקע כקרקע והוא בזבחים ס"א ע"ב דרשי' מזבח אדמה שיהי' מחובר באדמה וא"כ כיון דמחובר הוא לקרקע בלא"ה לר"א אינו מקבל טומאה משום דר"א ס"ל כל המחובר לקרקע ה"ה כקרקע וע' בב"י סי' ר"א שהביא בשם תשו' הרשב"א שכ' וז"ל בד"א כשאינו מחובר לקרקע אבל אם הי' מחובר לקרקע בטל לגבי קרקע ואינו מק"ט ולא עוד אלא אפי' מחובר לדבר שמחובר לקרקע כגון טבעת שבדלת אינו מק"ט כו' ע"ש. והנה לכאורה הי' נרא' לתרץ עפי"ד התוס' בעירובין ל"א ע"ב בד"ה ונתן הכסף כו' שהקשו על הא דא' בונין בחול ואח"כ מקדישין הרי הקדש אינו מתחלל ע"ג קרקע ותי' דבזה תלוש ולבסוף חברו הוי תלוש כיון דאי לא קדיש עומד לתלישה ע"ש וכ"כ בב"מ נ"ד ע"א ולפי"ז ה"נ נוכל לומר במזבח דכ"ע מודו דחשוב תלוש כיון דבודאי גם המזבח הוי בונין בחול ואח"כ מקדישין כיון דקיי"ל בכתובות ק"ו ע"ב דמזבח העולה [שהוא מזבח הנחושת כמפורש בפ' ויקהל] בא מקדשי בדה"ב ופירש"י ז"ל לפי שהוא בנין בא מקדשי בדה"ב ע"ש וא"כ ל"ש לומר לב ב"ד מתנה עליהן דרק באותן שבאין מתרומת הלשכה שהוא נדבת צבור שייך לב ב"ד מתנה כמבואר בתוס' מעילה י"ד ע"א ד"ה בונין כו' ע"ש וא"כ ע"כ גם המזבח הי' בונין בחול ואח"כ מקדישין וא"כ ע"כ חשוב כתלוש דאי הוי חשוב כמחובר הא עומד ליתלש וכסברת התוס' הנ"ל: אמנם בכ"ז קשה הדבר לומר שנימא לעולם בכותלי ביהמ"ק והמזבח שיהי' כתלוש דא"כ יהי' מיטמאין בנגיעה כשאר כלי וע"כ דלא כ' התוס' הכי רק לענין המעות שחללו עליו דמהני החילול לאחר הבנין דכיון דכ"ז דל"ה הקדש אי נימא דל"מ חילול המעות ולא הניקדש הא סופו למעקר וא"כ כתלוש דמי וממילא מהני החילול מכח אבל לאחר שחיללו המעות עליו וכבר הוי הקדש בטל לשם עולמית דהא אסור לנתוץ אבן מן המקדש משום ל"ת כן והוי בודאי אח"כ דינו כמחובר לכל דבר. לכן נלפענ"ד לתרץ. דהנה מזבח הנחושת שהוא מזבח העולה כתיב בי' מזבח אדמה ודרשי' שיהא מחובר באדמה אבל מזבח הזהב הא לא הי' מחובר לקרקע כדמוכח בש"ס כתובות הנ"ל דאמרי' שם מזבח הזהב וכלי שרת באין ממותר נסכים ופירש"י מזבח הזהב כלי היא ולא בנין שאינו מחובר לאדמה ויכולין לטלטלו לפיכך נידון ככלי ומזבח העולה קא' שם דבא מקדשי בדה"ב ופירש"י לפי שהוא בנין לכך בא מקדשי בדה"ב וצ"ע בזבחים ד"ס ע"א דקא' במאי פליגי מ"ס דנין חוץ מחוץ ואין דנין חוץ מפנים ומ"ס דנין כלי מכלי ואין דנין כלי מבנין ופירש"י מזבח הזהב והנחושת כלים הם] הרי דמזבח הנחושת הי' בנין ומזבח הזהב הי' כלי וא"כ לפ"ז י"ל דהיינו דקא' הש"ס בחגיגה הנ"ל בטעמא דר"א מזבח הנחושת דכתיב מזבח אדמה תעשה לי ר"ל כיון דכתיב מזבח אדמה ע"כ שיהא מחובר באדמה כדרשת הש"ס זבחים הנ"ל וע' בנדרים נ"ו ע"א גבי נגעי בתים בבית ארץ אחוזתכם כתיב דמחבר בארעא שמיה בית כו'] וא"כ הוי מחובר לקרקע וה"ה כקרקע ומזבח הזהב דהוא כלי אפ"ה אינו מקבל טומאה משום דכתיב המנורה והמזבחות איתקוש מזבחות זל"ז אולם מדברי רש"י ז"ל לא נראה כן שמפרש במשנה ובגמ' שם דהטעם הוא שהכתוב קראו אדמה ומשמע דלאו מטעם מחובר לקרקע קאתי עלה לכן נלפענ"ד לתרץ דבאמת פריך הש"ס בב"ק ס"ז הנ"ל על הא דצינור שקבעו ולבסוף חקקו אמאי הוי מחובר הרי אי שינוי השם הוי מילתא ליהוי כתלוש וקבעו ולבסוף חקקו נמי ליפסל ומשני שאני שאובה דמדרבנן הוא וא"כ הא אמרי' התם הגנב והגזלן והאנס הקדישן הקדש משום דהוי שינוי השם מעיקרא חולין והשתא הקדש וא"כ במזבח כיון דהי' בונין בחול ואח"כ מקדישין א"כ לאחר שנבנה המזבח איכא שינוי השם מעיקרא חולין והשתא הקדש ועוד מעיקרא אבנים והשתא מזבח א"כ שינוי השם הא עושהו כתלוש ובשלמא לענין שאובין דהוא מדרבנן קא' בש"ס הנ"ל דל"מ השינוי השם לענין שיהי' חשוב כתלוש משא"כ לגבי טומאה דאורייתא שפיר הוי אמרי' דל"מ מה שהוא מחובר לקרקע משום דהשינוי מחשבו כתלוש ולהכי שפיר אצטריך קרא דמזבח אדמה שהכתוב קראו אדמה: אמנם הא קשיא לי בסוגיא זו מדברי התוס' בשבת כ"ז ע"ב במשנ' שם דכל היוצא מן העץ אינו מטמא טומאת אהלים אלא פשתן והקשו התוס' הא אמרי' לעיל ועל עצמן בכל שהו משמע דכל הכלים נעשין אהל לקבל טומאה מחמת אהל ותי' דהכא איירי בדבר הקבוע שחברו לקרקע אע"ג שמתחלה הי' בגד כיון שחיברו לאהל בטלו מתורת בגד ואינו מיטמא אלא פשתן אעפ"י שהוא מחובר כדכתיב והזה על האהל וגו' וקשה לר"י דתנן באהלות אלו מביאין וחוצצין השידה והתיבה כו' והסדינים שהם עשוים אהלים ואיך חוצצין סדינים של פשתן בפני הטומא' והא כל דבר המקבל טומא' אינו חוצץ בפני הטומא' וי"ל דמיירי בסדינים של משי וקבועין שאין מיטמאין עכ"ל התוס' ולכאור' קשה האיך נוכל לומר דהבגד בטיל לגבי קרקע הרי כ' הרשב"א בחי' גיטין כ"א ע"ב דאפי' למ"ד תלוש ולבסוף חברו הוי כמחובר אינו אלא כשחברו ובטלו ולא מצינו בשום מקום תלוש ולבסוף חברו ולא בטלו שיהי' כמחובר ע"ש וא"כ הא בגד כיון דחזי לי' לא מבטל לי' דומיא דקא' הש"ס חולין ט"ז ע"ב גבי סכין דלא מבטל לי'. אולם לק"מ דבסתם אמרי' מאי דחזי לי' לא מבטל לי' אבל כשבטלו בפירוש בודאי בטיל לגבי קרקע אמנם הא קשיא על מה שתי' התוס' דמיירי שחברו לקרקע ובטיל אג"ק והרי זהו רק לר"א דס"ל כל המחובר לקרקע הרי הוא כקרקע והלא רבנן פליגי עלי'. ונלפענ"ד בכונתם דהנה המשנ' למלך בפ"ה מטומאת מת הי"ב כ' דעיקר כונת התוס' להקשות מההיא דאהלות דאלו מביאין וחוצצין השידה כו' ולכך הקדימו התוס' לומר דאהל פשתן מיטמא אפי' כשהוא קבוע בקרקע דאל"ה הו"א דהא דסדינין מביאין וחוצצין היינו באהלים הקבועים דבטלי מתורת בגד ואינן מקבלין טומא' ע"ש. והנה התוס' ב"ב י"ט ע"ב ד"ה רואין הביאו ממשנ' ותוספתא דר"א ורבנן פליגי בענין לחצוץ בפני הטומא' דלר"א אעפ"י שהוא כלי אם אינו מקבל טומא' הוא חוצץ בפני הטומא' ולרבנן אפי' אם אינו מק"ט כשהוא כלי אינו חוצץ בפני הטומא' ע"ש וא"כ ההוא משנ' דאלו מביאין וחוצצין השיד' והתיב' כו' ע"כ כר"א אתיא דס"ל אפי' כלי חוצץ. וא"כ כיון דבלא"ה אתיא המשנ' רק אליבא דר"א לכך הקדימו התוס' תירוצים מקודם ג"כ אליבא דר"א כיון דעיקר כונת התוס' רק להקשות מההיא דאהלות כדברי המ"ל הנ"ל ודו"ק. ומדי שוטטו רעיוני בענינים האלה נתקשיתי בדברי רש"י ז"ל בב"ק ק"ד ע"ב בהא דר"פ הוי מסיק תריסר אלפי זוזי בי חוזאי אקנינהו ניהלי' לרב שמואל בר אבא אגב אסיפא דביתי' ופירש"י בלשון ראשון מפתן ביתו דמחובר לקרקע ה"ה כקרקע וקש' דהא ר"פ גופי' קא' בחולין ט"ז ע"א דלכ"ע תלוש ולבסוף חברו הוי תלוש ע"ש וא"כ האיך הוי ר"פ מקני לי' אגב אסיפא דביתי' הא לדידי' גופי' ל"ה כקרקע ואפשר דלענין קנין אגב שהוא רק מדרבנן אמרי' דהוי כקרקע וצ"ע וע' בב"ק ק"א ע"ב רביעית דם שנבלע' בבית הבית טמא ופירש"י כלים שבבית דבית לא מק"ט דקרקע הוא ויש להרחיב הדיבור בענין זה אך לא עת האסף פה: סי' ה לק' גריידינג. בעזהש"י יום א' ג' לירח סיון תרל"ט לפ"ק סטריא. ישפות ד' שלום וברכה לכבוד הרב החריף המופלג ושנון מחודד ומפולפל כש"מ צבי הירש שטערנבערג נ"י מכתבו עם פלפולו בענינים שונים אחת הנה ואחת הנה הגעיני והנני לתשובתו וזה יצא ראשונ': במה שהקש' ביומא ס"ז ע"א בהא דקתני שם במתניתין מה הי' עושה חולק לשון של זהורית חציו קשור בסלע וחציו קשור בין שני קרניו כו' וכ' הת"י וא"ת למה ידחה הבאת הלשון חוץ לתחום וכי הוי זה כמו דחיית השעיר בשבת וטומא' וי"ל שאין מביאין אותו ביה"כ שכבר הביאו אותו מאתמול א"נ על ראש השעיר מביאין אותו דמחמר כלאחר יד הוא כו' והקש' כבודו דהא כאן תיקו קושית הש"ס בפסחים והא קעביד עבוד' בקדשים ושם משני דעביד כהלל כו' משא"כ כאן הא ע"כ הי' השעיר קדוש שכבר קדשו הגורל. הנה אי נימא דלשון של זהורית שהיו קושרין בשעת דחייתו לצוק הוא אותו הלשון שהיו קושרין בעזרה בראש שעיר המשתלח כנגד בית שילוחו ולנשחט כנגד בית שחיטתו כמבואר במשנ' יומא מ"א ע"ב וכדמשמע שם בתוס' ד"ה שלש לשונות שהוא אותו הלשון גופי' עי"ש א"כ אפשר ליישב קושייתו דהא במקדש ע"כ הותר לקושרו ואף שא"א שלא היו מושכין אותו במקדש וכשמושכין אותו איכא איסור עבוד' כדאי' בסוטה מ"ו ע"א מ"מ שם הי' בהיתר כדי שלא יתערבו זב"ז ולא יתערבו באחרים כדא' בגמ' שם וא"כ אף שלא הי' מסלקו מראש השעיר כשנשתלח לצוק אינו עובר בזה משום לא תעבוד בבכור שורך לפי שאינו עושה כלום רק שאינו מסלקו דהנה הכ"מ פי"ב מה' ע"א כ' לענין לאו דלא תקיפו לגבי ניקף דאם לא סייע למקיף לא די שאינו לוקה אלא אפי' על לאו לא עבר כלל כיון שאינו עושה מעשה וכ' בנוב"י מהדו"ת חא"ח סי' ע"ו בביאור הדברים דהא לכאור' כל לאו שא"ב מעשה נהי דאינו לוקה אבל עכ"פ איסורא איכא וכ' לחדש דהכלל הוא כך היכי דקפיד קרא גם בלי מעשה כגון בנותר דכתיב לא תותירו ממנו עד בוקר וכן בחמץ שצותה תורה להשבית חמץ שכבר יש ברשותו ודאי שעובר על ל"ת אף דמלקות ליכא אבל בלאו דניקף דאיכא מעשה במסייע אמרינן דבלא מעשה לא קפדה רחמנא כלל וליכא איסורא ע"ש וה"נ נוכל לומר לענין עבוד' בקדשים דקפדה