הרי בשמים תח

תיעכר חלבה קודם השלמת ימי ההנקה וגם איפשר שיועיל להולד מסמוס ביעים וחלב והלכך שריא להנשא וכיון שהותרה לינשא אף שאח"כ התינוק מכירה שוב אין בידינו לאסרה ולהפרישה מבעלה עד אחר ימי ההנקה כדמצינו בתוס' ריש יבמות ד"ה ואחות דאין סברא לומר דאחר שמתה אשתו תחזור ותזדקק אחותה לו ליבום דאין זה דרכי נועם ועתוס' כתובות פ"ב: ד"ה מ"ד דאין סברא כלל לומר שצריך לגרש יבמתו אחר שקיים מצות יבום בביאה א' דאח"כ תחזיר ותיאסר עליו משום א"א ול"צ קרא ע"ז ע"ש ומצינו כאלה רבות והה"נ בנ"ד כיון דלע"ע שרי לאינסובי שוב אינה חוזרת ונאסרת אחר הנישואין משום מינקת חבירו: ועפ"י דברינו אלה אמינא לבאר דברי הש"ס יבמות מ"ב דקא' התם היכי דקים לן דמעוברת היא תינשא אלמה תניא לא ישא אדם מעוברת חבירו ומינקת חבירו ואם נשא יוציא ולא יחזיר עולמית כו' אלא משום דחסא א"ה דידי' נמי דידי' חייס עילוה ה"נ חייס עילוה אלא סתם מעוברת למניקה קיימא דילמא איעברה ומיעכר חלבה וקטלי' לי' ודקדקו המפורשים בתחלה דפריך מעוברת תינשא דקארי לה מאי קארי לה וכי לא ידע הא דסתם מעוברת למניקה קיימא דהרי ע"כ מעיקרא ידע דמינקת חבירו אסורה משום דילמא מיעכר חלבה דאל"ה כדקא' טעמא דדחסא הו"ל למיפרך תינח מעוברת מינקת מא"ל וע"כ דהוי ידע טעמא דמינקת א"כ ממילא גם מעוברת אסורה משום האי טעמא דלמניקה קיימא ובט"ז סי' י"ג סק"ה הקשה דל"ל למיתני כלל מעוברת דודאי הכל יודעין דלמניקה קיימא עוד יל"ד למה מייתי המקשן רק מדברי ר"מ דקא' דבדיעבד יוציא ולא יחזיר עולמית לא הי"ל להביא אלא הרישא דלא ישא אדם מעוברת חבירו בלחוד גם ל"ל לסיים בתירוצא וקטלי' לי' הרי הי' די שיאמר דילמא איעברה ומיעכר חלבה ותו לא. והנלפענ"ד בזה דהנה לכאורה יש להתבונן דנהי דמעוברת למניקה קיימא אכתי הרי באמת דעת הדרישה והב"ח הובא בב"ש ס"ק כ"ה דנתנה בנה למניקה בחיי בעלה שריא ונהי דאנן לא קיי"ל הכי ובעינין דוקא שפסק חלבה בחיי בעלה דאל"ה כל כמה שיכולה להניק מיקריא מינקת חבירו זהו דוקא אחר לידת הולד שכבר חל עלה שם מינקת אבל קודם לידת התינוק לכאורה אמאי לא יועיל כששכרה לו מינקת לפי הטעם משום פיסוק חיותא דהתינוק הרי קיי"ל ב"ב כ"ה: לענין מרחיקין את האילן מן הבור כר' יוסי דאעפ"י שהבור קדם לאילן לא יקוץ שזה חופר בתוך שלו וזה נוטע בתוך שלו א"כ כל כמה דלא חל האיסור דמינקת אין כאן משום היזק שעבוד ההנקה של הולד דאינו בעולם עדיין ויכול לומר אנא בנפשאי קא עבידנא ולאחר לידת הולד הא יינק מהמינקת ואין האשה משועבדת עוד לההנקה כדא' בכתובות ס"א. הכניסה לו שפחה כו' הא שארא עבדא ותימא לי' עיילית לך איתתא בחריקאי משום דא"ל הא טרחא לדידי ולדידה קמי דידיך מאן טרח והתינח לענין שאר דברים אבל לענין הנקה כשאשה אחרת מניקה קיימא היא בחריקאה ובשלמא לאחר הלידה דאיכא תיכף ההיזק והתחיל שיעבודה א"י לומר אנא בנפשאי קעבידנא כדכתבו התוס' ב"ב כ"ב: ד"ה לימא דכל הרחקות דתנן בפירקין התם כמו הרחקת גפת וזבל וריחיים ותנור בכולהי מודי ר' יוסי דחשיבי גירי דילי' ורק בנוטע אילן סמוך לבור ס"ל לר"י דל"ה גירי' כיון דאין השרשים מגיעין לבור עד לאחר זמן ע"ש וכי"ב כ' התוס' שם י"ז: ד"ה מרחיקין דאפי' לרבא דאמר דהראשון אסור לסמוך למיצר מ"מ לר"י א"צ הרחקה לגפת ממיצר חבירו כ"ז שאין שם כותל דס"ל לר"י דלא מיקרי כל הני גירי רק כשיש שם דבר הניזק ומש"ה באיכא כותל מודה ר"י בגפת דאסור אבל בשאין שם כותל הניזק לא מיקרי גירי' ושרי לר"י ע"ש וא"כ הה"נ לאחר הלידה דאיכא דבר הניזק א"י לומר אנא בנפשאי קעבידנא והרי פסקינן בח"מ סי' קנ"ה סט"ו הכותש הריפות בתוך שלו ובעת שמכה מנדנד לחצר חבירו ה"ז מזיק בחיציו וחייב להרחיק ע"ש אמנם בשעת העיבור אמאי לא יועיל כשישכור מינקת עבורו ואי דקיי"ל בטוש"ע ח"מ סי' ר"י דהמזכה לעובר לא קנה דל"מ קנין לדשלב"ל ז"א דהא ר"מ הוא דקא' ואם נשא יוציא ולא יחזיר עולמית ואיהו הא ס"ל אדם מקנה דשלב"ל. אמנם באמת לפי הטעם מחשש סכנה חיישינן אף כשאינו ברי היזקא ולכך חיישינן שפיר דילמא הדרה בה המינקת ויבא הולד לידי סכנה ולפי"ז מיושבים כל הדקדוקים הנ"ל דבאמת ידע הש"ס הך דסתם מעוברת למניקה קיימא רק שהי' סובר דליכא רק משום פיסוק חיותי' דהולד מדין מערופיא ולכך פריך שפיר מעוברת תינשא כיון דאפשר לשכור מינקת קודם הלידה ולא ברי היזקא וכיון דליכא עוד דבר הניזק הי"ל להתיר ולכך מייתי הך דיוציא ולא יחזיר עולמית שהוא מדברי ר"מ דלרבנן הי' אפשר לומר דל"מ שכירות מינקת קודם הלידה דאא"מ לדשלב"ל וא"כ הוי כישנו דבר הניזק לפנינו משא"כ ר"מ הא ס"ל אדם מקנה דשלב"ל ושפיר קשיא לי' דמעוברת תינשא ותשכור מינקת כנ"ל ומשני סתם מעוברת כו' וקטלי' לי' וא"כ איכא חשש סכנה ולכך ל"מ שכרה מניקה דדילמא הדרה בה המינקת ויסתכן הולד כנ"ל ומיושב עפי"ז ד' הרמב"ם בפי"א מה' גירושין שכ' במעוברת הטעם דדחסא ותמהו עליו דהרי טעם זה אידחי בגמ' ולהנ"ל י"ל משום דהוי קשיא לי' להרמב"ם ז"ל דהך טעמא דדילמא איעברה ומיעכר חלבה לא יתכן רק באלמנה מעוברת כיון דלית לי' אב למסמס לי' בביעים וחלב וסתם מעוברת למניקה קיימא הו"ל כיש סכנה לפנינו וא"ש דלא תינשא מחשש סכנת הולד משא"כ בגרושה מעוברת אמאי לא תינשא הרי יכול לשכור לה מינקת בימי עיבורה ואי דהוי דשלב"ל הרמב"ם לשי' אזיל דס"ל בפ"א מאישות דעובר הו"ל דשב"ל עקצוה"ח סי' ר"ט ואי מטעם ספק סכנה דדילמא הדרה בה המינקת ז"א דבגרושה כיון דאית לי' אב למסמס לי' בביעים וחלב הלא גם אי הדרה בה אין הסכנה ברורה ובכה"ג הא ל"ח כל שאין חשש סכנה לפנינו כנ"ל. אמנם הא מאי דנדחה הטעם דדחסא משום דלא חשיד להרוג עובר אף דלאו דידי' כל שאין לו שום תועלת אולם היכי דאיכא הרוחת ממון הרי מצינו בכתובות ק"ב: מעשה הי' ושחטוהו בע"פ וא"כ י"ל דהרמב"ם מפרש שינויא דהש"ס דה"ק סתם מעוברת למניקה קיימא ודילמא איעברה ומיעכר חלבה כו' וע"כ יצרך לשכור מינקת מקודם כנ"ל וא"כ חיישינן שפיר משום דחסא היינו שיזיק להולד בשעת תשמיש כדי שירויח השכר הנקה דהיכי דאיכא הרוחת ממון חיישינן לזה כנ"ל וי"ל דאיכא נמי מדין היזק ממון אף אי משום חשש דחסא לחוד לא היינו אוסרין מ"מ ס"ל להרמב"ם דאי לא טעמא דחסא ל"ה אוסרין מעוברת כיון דאפשר לשכור מינקת ואף דסתם מעוברת למניקה קיימא מ"מ כיון דלא יגיע ההיזק רק אחר זמן שרי דומיא דהרחקת אילן מן הבור דקיי"ל כר"י דשרי אבל כיון דאיכא גם בשעת. העיבור חשש דחסא הו"ל כאלו התחיל ההיזק מיד דומיא דכ' התוס' ב"ב שם בר"פ לא יחפור דהמשנה דהתם איירי רק בבור שי"ב מים אבל בא"ב מים א"צ הרחקה ג"ט והא דא' רבא בגמ' שם דא"ל כל מרא ומרא דמחית מרפית לארעאי היינו דמש"ה חשיבי גירי דילי' ואסור אפי' לר"י דמשום זה הו"ל מתחיל ההיזק מיד אבל עיקר ההרחקה היא משום המים שיבאו אח"כ ע"ש והה"נ עיקר האיסור הוא משום דסתם מעוברת למניקה קיימא ורק הטעם דדחסא מועיל שיהי' כאלו התחיל ההיזק מיד והלכך שפיר קא' הרמב"ם הטעם דדחסא כדי לכלול לאסור גם גרושה מעוברת והבן. והנה כפי מכתבם יש בנידן זה עוד סניף להקל מ"ש ברמ"א בשם הר"י מינץ במופקרת לזנות כדי שיהא בעלה משמרה ואף דהפוסקים לא סמכו עליו להקל מ"מ בנ"ד שכבר גמלתו ובגמלתו הא אינו אסור רק משום לא פלוג רבנן ומבואר בתשו' רדב"ז ח"א סי' שמ"ט בשם הריטב"א וכ"כ בפסקי מהרא"י דאיסור שהוא משום לא פלוג קילא טפי וגם שכתבתם שכבר עברו י"ח חדשים ויש לצרף מ"ש הפנ"י בק"א לכתובות סי' ק"נ בשם גדול א' להתיר בשעת הדחק. אמנם מיראי הוראה אנכי בפרט באיסור זה שהחמיר בו מאד בפנ"י ובתשו' פני משה ובדורנו זה שבעוה"ר הפרוץ מרובה על העומד מחויבים אנחנו לעשות חיזוק לדברי חז"ל בכל האיפשר ולא למיעבד תקנתא לרשיעי שעל כן חדל אני מלהורות היתר בזה והי' שלום כנפשכם ונפש ידידכם הדור"ש באהבה: סי' סא בעזה"י יום א' ה' כסלו תרנ"ב לפ"ק סטרי עתרת שלום וברכה לכבוד ידידי הרב הה"ג חריף ובקי ירו"ש כש"מ משה יונה הלוי צווייג נ"י אבד"ק פאטאק יצ"ו מכתבו שאלת חכם חצי תשובה בעסק עיגונא דאיתתא הגיעני וזה תוכן המעשה בעל האשה באבציא בת משולם מק' פאטאק הלך ביום א' חוקת תרמ"ט לכפר א' רחוק משם לערך ב' פרסאות לבקש לו איזה שירות ומשמר אצל אדון א' ובו בלילה נשמע קול הקריה הומה שהאיש ההוא נטבע בנהר דנוסטער ההולך בדרך ההוא בכפר קאסטילנוג הרחק מאדם העיר כחצי פרסה וביום ד' נמצא איש א' נטבע בכפר הובין צף על פני מי דנוסטער ההולך שם ודרך משיבת הנהר הוא מכפר קאסטילנוג אל כפר הובין ומשוהו מן המים ובעצם היום הזה שלחו לעיר פאטיק להודיע כי נמצא בשם נטבע ובאו מפאטאק קרובי האשה אשת הנטבע וכבר הי' נתפח וגם נפצע מאד וחסרו לו שנים בפיו מסבת הגלגול במים והכאה באבנים אשר בנהר. והנה גיסה של האשה העיד בזה"ל איהם אלליין האב איך דערקענט רוטע האר ובהבאקענבערד גם אלאנגי חוטם אגראבי דיא חוטם איז נאך גיוועזין ווייס. ווייטער דאס גאנצי פנים איז גיוועזין פערשוואלין. והביאוהו לק"ק פאטאק והלכו כמה אנשים לראותו ומכולם לא הי' אחד המעיד בהכרה ברורה בסימנים ברורים אפס מה שהעידו לפני כ"ת בצירוף שנים שעמו בחו"ע הוא ר' משה אברהם סנדלר העיד איך שעל השני שטיוולין יש על כל א' לאטע מן הטילעדרי ולמעלה ושמכיר הזוילען והפיטקאוויס שהניחם בעצמו טרם שהלך אל המיליטער ר' בצלאל לאנגער העיד איך שמכירו בסימנים אלו רוטי באקענבערד אגראבי חוטם וגם מכיר בט"ע את הזשיקעטיל שהי' לבוש בו ר' טודרוס חזן העיד איך שמכירו שהי' לו קאהלקאפף וגם מכיר הזשיקעטיל שלו היינו אפאפלאטין צייג האשה פעסיא בת ר' מאטיא העידה איך שבטרם לכתו אל הנהר הי' בביתה והגידה לה המשרתת שלה מפאטיק שזהו בעלה של באבציא בת משולם מפאטאק ואחרי שהלך אל הנהר שלחה אחריו המשרתת לקבל ממנו