הרי בשמים תז

אינו שלו אפשר שישמט א"ע אח"כ מלשלם ההנקה אבל היכי שהודה שהעובר הוא שלו ומכח זה נתחייב בודאי ל"ש שישמט א"ע מלמסמס לי' בביעי וחלב ולבר מן דין אפי' אי נימא דיש לספק שמא ישמיט א"ע אח"כ מלמסמס לי' בביצים וחלב יש להתיר בנ"ד דהרי באמת בלאו הודאתו כיון שהיא מודה הלא קיי"ל כר"ג במדברת ומעוברת דהיא נאמנת ולגבי הודאתה הא בודאי ל"ש אין אדם מע"ר כיון דבלעדי אמירתה אנו יודעים שזינתה דהרי כריסה בין שיני' וא"כ שפיר נוכל לסמוך על הודאתה אפס דא' בכתובות י"ד. שם הלכה כר"ג ואת לא תעביד עובדא עד דאיכא רוב כשרין אצלה ולגבי איסור דמעוברת חבירו הא רוב פסולין אצלה כיון שמכל מי שנתעברה חוץ ממנו הרי אסורה לו אמנם אפי' אי נימא דגם באיסור דרבנן בעינין רוב כשרין מ"מ הלא בנ"ד הוי עכ"פ ס"ס ספק דילמא העובר הוא ממנו ואת"ל דלאו מיני' הוא הרי כיון שאמר שהוא ממנו הלא נתחייב בהנקתו ורק דאנו מסופקין דילמא אח"כ ישמיט א"ע משום שאינו ברור לו שהוא בנו אבל עכ"פ אינו ודאי שישמיט א"ע דהרי בנובי"ק אה"ע סי' כ"ג כתב להוכיח דאפי' כשהוא מסופק שמא ממנו נתעברה אף שהוא רק ספק בנו חייס וליכא חשש דחסא ולא חשש דלא יהיב לה ביצים וחלב ע"ש וא"כ הוי ס"ס עכ"פ וכיון דאיכא ס"ס לענין איסור מעוברת חבירו בודאי מהני מכח הודאתה בלחוד דהרי כ' בתוס' כתובות י"ג. ד"ה ואין אוסרין דבס"ס מודה ר' יהושע דכשר והוא מוכרח מסוגי' דאלמנת עיסה ע"ש. והנה חתני החריף מ' יחזקאל פאלאק נ"י הקשה לי לפי"ד התוס' הללו מהך דארוס וארוסתו דקא"ר יוסף למאי ניחוש לה חדא דהא קא מודה ועוד הא אמר רב יהוד' א"ש הלכה כר"ג ובתוס' שם ד"ה חדא כ' דהתם איירי לענין להכשיר את הולד וה"ק ועוד דאפי' לא יודה ולאו דקאמר דלא מיני' דבהא לא מכשר ר"ג כיון דהוי ברי וברי אלא כגון שמת או דליתי' קמן דנישיילי' והקשה לד' התוס' הנ"ל דבס"ס מודה ר"י דכשר א"כ ל"ל למיפרך מדאר"י א"ש דהלכה כר"ג הרי גם לר"י היל"ל דכשר כיון דגבי הולד איכא ס"ס ספק שמא לא זינתה כלל עם אחר ובודאי הוי הולד מהארוס ואת"ל זינתה עם אחר דילמא בכ"ז הולד הוא מהארוס שגם מהארוס נבעלה ויש נ"מ בין הספיקות דאי לא זינתה כלל היא מותרת להארוס ואי זינתה אף דהולד הוא מהארוס וכשר אבל הא נאסרה על הארוס משום סוטה וכן נ"מ לענין להכשירה לכהונה ובס"ס הא גם ר"י מודה דכשר והנה לכאורה י"ל דהס"ס אינו מתהפך אמנם מלבד דמההיא דאלמנת עיסה מוכרח דר"י מכשיר אפי' בס"ס שאינו מתהפך חוץ לזה הרי כ' הש"ך בכללי ס"ס דהיכי דאנו צריכין לדון מקודם אם יש כאן ריעותא כלל ל"ב מתהפך ע"ש והה"נ מקודם אנו צריכין לדון אם זינתה כלל. והנה י"ל דזה לא מיקרי נ"מ בין הספיקות כיון שאנו דנין על הולד ובהולד אין נ"מ אם זינתה או לא זינתה רק אם הולד הוא מהארוס וא"כ הוי משם אחד ול"ה ס"ס אולם עדיין יש לדון עפמ"ש א"ז החו"ד בסי' ק"י דהא דס"ס משם אחד ל"מ זהו רק כשהריעותא היא בודאי אבל היכי דהספק הוא בהריעותא גופה כמו ספק עאל ביו"ד סי' נ"ז דמותר אף דמה לי לא עאל או לא דרס הכל שם אחד הוא ע"ש ובאמת מצינו ס"ס כזו בב"ק י"א גבי שליא ספק אם יצא רובו וס' אם יש ולד אף דהכל הוא משם אחד והכי אשכחן בש"ע א"ח רסי' תס"ז גבי חטים בעלי' דהוי ס"ס שמא לא ירדו גשמים ואת"ל ירדו גשמים שמא לא נתחמצו אף דהוי משם א' וע"כ משום דהוי כספק עאל. ולכאורה הי' איפשר לומר דל"ה ס"ס משום דאין לנו לקלקל חזקת כשרות דהארוס ולומר שמא עבר על איסור דכלה בלא ברכה דבשלמא איהי הא לית לה חז"כ דבין כך וב"כ עשתה איסור ואיתרע חז"כ שלה משא"כ הארוס שפיר יש להעמידו אחז"כ אכן מלבד שכ' הה"מ פ"א מאישות ה"ד דע"י איסור דרבנן לא נפיק מחז"כ דאיסור דרבנן לא זהירי בי' אינשי ואיסור דבא על ארוסתו אינו רק דרבנן חוץ לזה הרי מיירי בשכבר מת הארוס ואין לידון עליו כלל. אמנם לקושטא דמילתא נראה דאין כאן קושיא כל עיקר כיון דכ' התוס' בסוגי' שם ד"ה אלמנת עיסה דבבת עיסה מודה ר"י דפסול אף דאיכא ס"ס משום דאין לה חזקה דכשרות הרי דבעינן ג"כ חז"כ בהדי ס"ס וא"כ ההוא עובר הרי אין לו חז"כ ובפרט לפמ"ש בפנ"י שם בשם הרשב"א דדוקא באלמנת עיסה מכשיר ר"י כיון דאיכא ג"כ רוב משפחות כשרים וא"כ הכא אדרבא ההיא ארוסה רוב פסולים אצלה ולכך מייתי שפיר רק מהא דאר"י א"ש הלכה כר"ג וס"ד אפי' ברוב פסולים ודוק: אמנם עכ"פ זהו ברור דלמאי דפסקינין הלכה כר"ג רק לכתחלה לא עבדינן עובדא אלא ברוב כשרים היכי דאיכא ג"כ ס"ס עבדינין עובדא כוותי' דר"ג גם לכתחלה בפרט באיסור דרבנן וא"כ בנידן שלנו לענין חשש מעוברת חבירו בודאי שרי לכתחלה לישא אותה כששניהן מודים ובפרט דבזונה מינקת הלא כ' בהגהמ"ר פ' החולץ בשם הר"מ טורמש"א דאפי' ר"ת דאוסר בגרושה מינקת משום שכופה אבי התינוק אבל בזנות מודה דשרי דמי יכוף אותה ואף שכ' שם ולא הודו לו חכמים דמ"מ בי"ד יכופו אותה בכ"ז לסניף מיהא איכא לאיצטרופי דיעה זו [והנה ראיתי בתשו' נוב"י מהד"ק סי' ט"ז שמביא תשו' מהרי"ו שי"א טעם המתירין בזונה מניקה היינו שהולד הוא ילד זנונים משום דזנות לא שכיחא ול"ג בי' רבנן משום מינקת חבירו ומהרי"ו דחה דבריהם דזנות בעדים ובהתראה ל"ש אבל זנות בלא עדים שכיח כמבואר בריש כתובות והנוב"י מיישב דבריהם דעכ"פ זנות שתתעבר ל"ש דאשה מזנה מתהפכת ומזנה ע"ש ולפי"ז י"ל ג"כ דבבא על מעוברת חבירו דרך זנות ליכא איסור דמעוברת חבירו כיון דליכא טעמא דמעוברת למניקה קיימא כו' דזנות שתתעבר ל"ש ול"ג רבנן והכי מוכחא באמת לישנא דגמ' ביבמות דקא' לא ישא אדם מעוברת חבירו וכן בכתובות לא תתארס ולא תינשא הרי דלא אסרו חכמים רק דרך אירוסין ונישואין והכי משמע מדכתב בתשו' הריב"ש הובא בב"ש סי' י"ג ס"ק ט"ו דבזינתה ליכא איסור בתוך צ' יום משום הבחנה וא"כ מכ"ש במינקת חבירו דקיל מיני' ליכא איסור דרך זנות וכן מצאתי בנובי"ק סי' י"ט שהאריך קצת בזה דבדבר זנות ליכא ג"כ איסור דמעוברת ומינקת חבירו ע"ש ואמינא לפשוט עפי"ז מה שנסתפקו האחרונים ע' שעה"מ קונטרס חופת חתנים לענין מאי דקיי"ל קידושין שאין מסורין לביאה ל"ה קידושין אם מדרבנן א"ר לביאה אם חלין הקידושין ופשטינא לה מהא דקיי"ל ביבמות ל"ו: דבעבר וקידש מעוברת חבירו או בתוך ימי הבחנה מוציאה בגט הרי באמת הקשו בתוס' קידושין נ"א אמאי קידושין תופסין בחייבי לאוין הרי הו"ל קידושין שא"ר לביאה ותי' דכיון דאיסור הביאה אינו ע"י הקידושין ל"ה קידושין שאמס"ל וא"כ בהבחנה ומעוברת חבירו דא"ע רק ע"י קידושין ולא דרך זנות א"כ הו"ל קידושין שאמס"ל וע"כ דהיכי דמדרבנן לא חזיא לביאה ל"ה קידושין שאמס"ל כמ"ש בב"ש סי' ס"א סק"ב]: מעתה נשים לב לחקור בנ"ד לענין האיסור מינקת שיש עלי' משום הולד שיש לה מבעלה שנתגרשה הימנו והנה ידוע דברי הר"ש הזקן שבתוס' יבמות מ"ב וכתובות ס' דגרושה מותרת לינשא דלא משעבדה להניק ור"ת חולק עליו והרשב"א שמביא המחבר סוסי' י"ג מחלק דדוקא כשהניקתהו קודם שנתגרשה עד שהכירה אסורה דבהכירה כופין להניק אבל קודם שהכירה לא ומקצת מן הראשונים ז"ל כתבו דגם הר"ש אוסר במכירה עב"ש שם. ולפענד"נ לה"ר לזה מברייתא שהובאה ביבמות וכתובות שם הרי שהיתה רדופה כו' כולן צריכות להמתין שלשה חדשים דברי ר"מ וקשה דכיון דחשיב ר"מ כל הני פרטי דאמרינן בהו לא פלוג אמאי לא אשמעינן נמי היכי שנתגרשה כשהיא מעוברת וילדה תיכף אחר הגירושין דל"ש כלל חששא דהבחנה אפ"ה אסורה להנשא משום לא פלוג ואי דבלא"ה אסורה משום מינקת חבירו ז"א דבגרושה הא ליכא איסור דמינקת חבירו לשי' הר"ש וע"כ דבמכירה גם הר"ש מודה דאסורה וא"כ לא הו"מ למיתני בי' דצריכה להמתין ג' חדשים דאחר ג' חדשים הא הוי שיעור הכרה כדאמר רב בכתובות ס' וא"כ גם אז תיאסר לינשא משום מינקת חבירו דבמכירה אפי' בגרושה אסורה ולכך לא תני לי' ודוק: והנה ראיתי בספר נחלת יעקב לא"ז הגאון מליסא ז"ל בחלק התשובות סי' ז' שהקשה לו הגאון מ' מאיר צילך ז"ל על שי' זו דממ"נ אי ס"ל דבגרושה הואיל ויש לו אב ממסמס לי' בביעי וחלב א"כ אף במכירה הי"ל להתיר ואי לא ס"ל טעמא דאב ממסמס לי' ולא התיר באינו מכירה רק מטעם דאינה משועבדת א"כ תקשי גם כשאינו מכירה האיך מתירין לה לינשא הלא עכירת חלבה הוא בג"ח ואז יהי' מכירה ויסתכן הולד ע"ש ולפענד"נ ליישב דהנה מבואר בפוסקים דבאיסור מינקת חבירו יש שני ענינים א' מ"ש בירושלמי הובא בתוס' סוטה כ"ו משום הקרא דאל תשיג גבול עולם ובשדה יתומים אל תבוא וכ' בתשו' חת"ס אה"ע סי' ל"ב דהו"ל כהא דא' ב"ב כ"א: גבי מרחיקין מצודת הדג כו' שאני דגים דיהבי סיירא וה"נ באיסור דמינקת חבירו פתיכא בי' ממונא פיסוק חיותי' של התינוק כדין מערופיא ע"ש ב' יש בו משום סכנת הולד כדא' ביבמות מ"ב: דילמא איעברה ומיעכר חלבה וקטלה לי'. והנה בסמ"ע סוסי' שפ"ו מביא ד' רבינו ירוחם שכ' בשם תשו' מהר"ם ראובן שהלוה מעות לעכו"ם בריבית ובא שמעון וא"ל הילך בפחות ופרע לראובן אין בזה דין מערופיא כיון דלא ברי היזקא אלא ספק גרמא דשמא לא יוכל להלוות מעותיו בריבית ע"ש וע' בחי' הר"י בן מיגאש ב"ב כ"א מה שפ' בהך דשאני דגים דיהבי הבי סיירא ולפי"ז י"ל דבאלמנה מניקה כיון שאין לו אב למסמס לו בביצים וחלב כשנשאת הוי ברי היזקא דרוב נשים מתעברות ויולדות ומיעכר חלבה וישנם שפיר שני הטעמים הנ"ל אבל בגרושה כיון דיש לו אב למסמס לי' בביעים וחלב בשלמא כשמכירה נהי דמשום היזק ממונא דמערופיא אין כאן כיון דאיפשר דיועיל לו מסמוס ביצים וחלב ולא יצטרך להנקה ולא חשיב ברי היזקא כד' תשו' מהר"ם הנ"ל אבל הלא משום חשש סכנה הולד איכא אף דמצינו בסנהדרין ע"ז. דכפתו במקום שסוף חמה לבא סוף צנה לבא ומת פטור היינו כיון דאינו אלא גרמא בעלמא אין דינו מסור לבי"ד אבל בדיני שמים מיהא חייב כמבואר בפירש"י שם וא"כ הרי הא דהאב ימסמס לי' בביצים וחלב אינו ברור שמוציאו מידי סכנה דאל"כ האיך התיר ר"מ ביבמות י"ב: ובכ"ד לאשה מניקה שתשמש במוך ולהשחית זרע ומה בכך דתתעבר האב ימסמס לי' בביעי וחלב וע"כ דמסמוס ביעי וחלב אינו ברור שיוציאו מידי סכנה ולכך במכירה שפיר אסרו אפי' בגרושה מניקה משום חשש סכנת הולד כיון דיש חשש סכנה לפנינו משא"כ באינו מכירה כיון דלא הוחל עדיין החשש של סכנה ואכתי לא נשתעבדה אין לנו לעכב עלי' מלהנשא והלא יש כמה ספקות. דאפשר שלא תתעבר ולא