הרי בשמים תו

לאו קטלנית היא ונראה בטעמא דמילתא דאף דקיי"ל בגיטין כ"ח. דזקן שלא הגיע לגבורות הוא בחזקת קיים בכ"ז כיון דבאמת רוב נשים לאו קטלנית נינהו אפס דמשום הכי אנו מחזיקין לה בקטלנית כיון דמיתה דתרי לא שכיחא כדא' ביבמות כ"ו: עתוס' שם ובריש יומא וע"כ תלינן מיתת הבעלים בלתא דידה. אמנם הא דאמרינן דמיתת תרי הוי מילתא דלא שכיחא הוא רק באנשים שלא הגיעו לזקנה משא"כ היכי שהגיעו לזקנה אינו מילתא דלא שכיחא כ"כ ולכך תלינן שהמיתה היתה בסיבת הזקנה כדי שלא להוציאה מגדר הרוב דלאו קטלנית נינהו וא"כ ה"ה בשהי' חולה הדין כן דתלינן שבסיבת החולי מת כיון דבמשנה גיטין הנ"ל חשיב זקן וחולה כחדא. ושעפי"ז נלפענ"ד ליישב מה שיש להקשות לכאורה על הת"ה הנ"ל מש"ס יבמות כ"ו. בהא דקתני התם וכולן שנישאו לאחרים ונתגרשו או שנתאלמנו מותרות לינשא להן קס"ד מיתה אמיתה וגירושין אגירושין נימא מתניתין דלא כרבי דאי כרבי האמר בתרי זימני הויא חזקה לא מיתה אגירושין וגירושין אמיתה. ולכאורה קשה הרי שפיר הו"מ לאוקמי כרבי אפס שהבעל שנשאת לו הי' זקן או חולה ובשלמא הבעל הראשון דקתני במשנה שם בשהעיד עליו העד שמת לא ישא את אשתו י"ל דפסיקא לי' להש"ס דמיירי בכל ענין כיון דבשעת נישואי' עם הבעל הראשון הא ליכא נ"מ עדיין ומיירי בודאי בכל ענין וע"ז קאי הא דקתני וכולן שנישאו כו' וממילא אין סברא לאוקמי דמיירי התם שהבעל הזה הי' זקן או חולה אולם הך מתני' דקתני וכולן שנישאו כו' דמותרות לינשא להן שפיר מיתוקמא ברווחא באופן שאינה קטלנית שאותו שנשאת לו הי' זקן או חולה ומת ולכאורה עלה בדעתי לתרץ ולומר דדין של התה"ד הוא רק למ"ד מעיין גרם אבל למ"ד מזלא גרם איפשר דאפי' בזקן או חולה תלינן המיתה ברוע מזלה וא"כ הרי פירכת הש"ס הנ"ל ע"כ אזלא למ"ד מזלא גרים כיון דפריך גם אגירושין כפירש"י התם דגם בנתגרשה תרי זימני הוי' קטלנית ולמ"ד מעיין גרים הא ל"ש בגירושין קטלנית וכיון דע"כ אזיל למ"ד מזלא גרם שייך גם בזקן או חולה קטלנית אמנם המעיין בדברי הת"ה יראה דקאמר דיני' גם למ"ד מז"ג מדכלל דין זה ביחד עם מת בדבר וכיוצא כל שהוא מכת מדינה דלא תלינן במזל דידה אפי' למ"ד מז"ג כדמצינו בחכירות ע"ש וה"ה בזקן לא תלינן במזל דידה רק אמרינן שמחמת זקנה מת שעל כן נלפענ"ד ליישב הקושיא הנ"ל ולומר דלהכי לא מוקמינן בשהבעל שנשאת לו הי' זקן או חולה עפמ"ש הנימוק"י שם הובא ברמ"א אה"ע סי' י"ב לענין הא דקתני דבהיו להם נשים באותה שעה ואח"כ מתו מותרות לינשא להם לכתחלה וכ' הנימוק"י דבהיו נשותיהן חולין ומתו לא יכנסו. ומה שנראה בטעם הדבר דאף דביבמות קי"ב. אמר אביי כוותי' דרב מסתברא דס"ל התם בנטולה אני מן היהודים שריא ליבם דלא מסקא אדעתה דמיית בעלה ונפלה קמי יבם והיינו דאביי לשי' בגיטין כ"ח דלא חייש לשמא ימות דמיתה לא שכיחא (והא דקא' אביי בכתובות פ"ג: מיתה שכיחא הלא כ' התוס' שם דזהו רק בנשים דרובן מסתכנות בלידה] בכ"ז היכי דהוא חולה שפיר מסיק אדעתה דמיית וא"כ לכך בהי' נשותיהן חולין שפיר איכא חשדא דכיון דראה שאשתו חולה מסיק אדעתי' דמייתא וישא את זו. וא"כ ממילא אזדא קושי' הנ"ל דלא הו"מ לאוקמי בכה"ג שהבעל הב' שנשאת לו הי' זקן או חולה דא"כ אמאי קתני דבמתו מותרות לינשא להם הרי בכה"ג שפיר איכא חשדא דאסיק אדעתי' שימות בעלה וישאנה כנ"ל והבן: והנה אפי' אינימא דהדין של התה"ד לא שייך רק בזקן שהגיע לגבורות דאמרינן בש"ס גיטין הנ"ל דאינו בחזקת חיים אבל לא בשלא הגיע לגבורות וה"ה בחולה כיון דרוב חולים לחיים הוי' קטלנית בכ"ז בנ"ד שהי' חולה בחולי הריאה שידוע מהלכות הרופאים שהיא מהחלאים שאין להם תרופה והתשמיש קשה מאד להחולים הללו ומקרב מיתתן בזה י"ל דכ"ע מודו דאין לחשבה לקטלנית ואפי' באופן שראינו שבסוף באה לו עוד מחלה אחרת אין לומר דאפשר דלולא רוע מזלה הי' ניצול מחולי זה ומחמת מזלה הרע גבר עליו החולי האחר וקירב מיתתו משום דבדבר של סכנה הלא חיישינן למיעוטא כדאמרי' בחולין י'. עפרש"י שם ועתוס' פסחים קט"ו: ד"ה קפא בכ"ז נלפענ"ד לה"ר דאין לחוש לזה אפי' במקום דחיישינן למיעוטא והוא מש"ס גיטין ע"ב: גבי הא דקתני זה גיטך מהיום אם מתי מחולי זה ועמד והלך בשוק וחלה ומת אומדין אותו אם מחמת חולי הראשון מת ה"ז גט ומוקמינין לה בגמ' שניתק מחולי לחולי והלך בשוק על משענתו הוא דבעינין אומדנא אבל בלא הלך ל"ב אומדנא ואמרינן דמסתמא מחמת חולי הראשון מת והיינו דכיון דלא בא לכלל רפואה שעה א' אמרי' דבודאי מת מחולי הראשון עש"ע אה"ע סי' קמ"ה. וא"כ הרי ביבמה לשוק החמירו במשאל"ס כמו בא"א לחוש למיעוטא כנראה מדברי התוס' יבמות לו: ד"ה הא וכ"מ מדברי הש"ס ב"מ כ': ובתוס' שם ע"ש וכ"כ בתשו' מהר"ם לובלין סי' ק"ל ע"ש ובכ"ז היכי שלא בא לכלל רפואה שעה א' אנו מחזיקין דמחמת חולי הראשון מת אפי' בניתק לחולי אחר וה"ה בנ"ד וע' בפתחי תשובה אה"ע סי' ט' סק"ב שמביא בשם ס' תשובה מאהבה שכ' דזקן או חולה אינו מן המנין לענין קטלנית ומביא סמוכין לדבריו מתענית כ': מפולת שאמרו בריאות ולא רעועות ודכוותה בחורים ולא זקנים אנשים בריאים ולא חולים ע"ש והרי גדולה מזו מצינו בתוס' חולין ד"ד: לענין ערל שמתו אחיו מחמת מילה דאם לא הציצו וראו שנבלע דמן תלינן מספיקא דהבנים הראשונים שמתו היו אדומין או ירוקין ולא הוחזקו למיתה רק באדומין וירוקין עמהרש"א שם ובב"י יו"ד סי' רס"ג א"כ מכ"ש בנ"ד שידעינן שבעלה הי' חולה קודם הנישואין בודאי אמרינן דלא הוחזקה אנשי' מתים רק חולים ולא בריאים ועתשו' חת"ס אה"ע סי' כ"ד שכ' ג"כ לצרף היתר זה היכי שהבעל הי' ידוע חולי ומכאובים קודם הנישואין ובפרט בנ"ד שלא מתו רק שני אנשים ומובא בב"י בשם ת"ה שמצדד להקל במתו ב' אנשים אם איתרע מילתא כי האי בנשים ילדות שאם נאסרנה להנשא יש לחוש שלא תצא ח"ו לתרבות רעה ע"ש ובתשו' קהלת יעקב הובא בפ"ת שם האריך להביא ראיות דעיקר הלכה כרשב"ג בכל דוכתי רק חומרא בעלמא הוא שהחמירו לפסוק בנישואין כרבי ולכן כל שיש סברות וצדדין להקל יש לסמוך להתיר וגם יש לצרף בנ"ד לסניף המצאת הנובי"ק בסי' ט' שהמציא להתיר היכי שהאשה היא נושאת ונותנת ובכ"ז לאשר בתשו' הר"ן סי' כ"ח כ' שהוא מיראי הוראה בענין זה החמור מאד אנן מה נעני' אבתרי' שעל כן לבי יהגה אימה ופחד לתקוע עצמו בדבר הלכה זו להראות כחא דהיתרא אפס כאשר יסכים עמדי רב מובהק דפקיע שמי' בהוראה וביראת שמים דרינא בהדי' ה' הטוב יסיר כל נגע וכל מחלה מקרבנו ולא ישמע שוד ושבר בגבולנו ונזכה מהרה לראות בבנין ציון בנוה אפריון כנפש ידידו דור"ש באהבה. סי' ס בעזה"י יום ד' ה' שבט תרנ"ה לפ"ק סטרי. שלום רב לכבוד ש"ב ידידי הרב המאוה"ג מעוז ומגדול ירו"ש בנש"ק מוה' ארי' ליבש הלברשטאם נ"י אבד"ק דוקלא והרב הגדול מוה' דוד צבי זעהמאן ני' דומ"ץ דק"ק הנ"ל: מכתבכם הגיעני והנני לתשובתכם ע"ד השאלה שנשאלה קדמיכון באשה אחת שנתגרשה מבעלה בימי עיבורה ואח"כ ילדה והניקה הילד בעצמה שמנה חדשים וגמלתו וזה לערך שלשה חדשים היא הרה לזנונים מריק אחד והנה הוא מודה ואומר צדקה ממני ומוסכם לישא אותה רק בתנאי אשר מהר ימהרנה לישא אותה תיכף ואבות האשה מבקשים להתיר להם הנישואין כי אז לא תהי' חרפתם גדולה כ"כ וגם אם יצטרך להמתין מי יודע אם לא יסע הבליעל הזה לארץ רחוקה ותשאר בתם גלמודה מכת"ש: הנה לענין אם לאסרה עליו מכח מה שהיא מעוברת כעת דילמא הוא מאחר והו"ל מעוברת חבירו הרי מבואר בב"ש סי' י"ג ס"ק כ"ג דאם הוא והיא מודים שזינתה עמו וממנו נתעברה תו אין חוששין שמא זינתה עם אחר והרי לל"ב ביבמות ס"ט: לענין ארוסה שעיברה אפי' דיימא מעלמא כיון דדיימא גם מיני' בתר דידי' שדינין ומכ"ש בלא דיימא מעלמא ואף להרמב"ם פ"ג מה' יבום דס"ל דאפי' לא דיימא מעלמא חיישינן כשם דאפקרה נפשה לגבי זה אפקרה נמי לגבי אחר הרי כ' הב"ח הובא בב"ש סי' ד' סק"מ דדוקא בחשש איסור דאוריי' חייש הרמב"ם שמא זינתה עם אחר אבל לא באיסור דרבנן ופסק כוותי' הב"ש שם ומעוברת חבירו הלא איסור דרבנן הוא. ונראה דאפי' לד' הרי"ו שמובא בב"ש שם שכ' דלהרמב"ם אפי' באיסור דרבנן חיישינן שמא זינתה עם אחר בכ"ז הוא דוקא רק כשבא עלי' פעם א' אבל היכי שאומר שזינה עמה ובא עלי' ביאות הרבה בודאי שדינין העובר בתרי' כהא דמחלקים התוס' בכתובות י"ד. בהך דארוס וארוסתו דא' חדא דהא קא מודה וכשר לכ"ע דבתר ארוס שדינין ומכ"ש לענין מעוברת חבירו דרבנן: והנה ראיתי בתשו' ברית אברהם חאה"ע סי' י"ג שהעיר דהאיך נאמין לו לענין איסור מעוברת חבירו דמיני' הוא הרי אין אדם מע"ר בשלמא בארוס וארוסתו דקא' חדא דהא קא מודה ל"ק דנימא אין אדם מע"ר דכלה בלא ברכה אסורה לבעלה כנדה משום דאיסור זה אינו אלא מדרבנן משא"כ לענין חששא דמעוברת חבירו בזנות הא עכ"פ עבר על איסור דאוריי' שבעלה בנדתה לפי דבריו ע"ש ולפענ"ד ליכא קושיא בזה כלל דנהי דכל המזנות אין חוששין לטבול ומוחזקין בנדות כמ"ש בתו' הרא"ש הובא בטור אה"ע סי' כ"ו ובש"ך ח"מ סי' פ"ז ס"ק נ"ז וכ"כ ביש"ש פ"ב דיבמות מ"מ ל"ש אין אדם מע"ר רק כשאומר בפירוש שעשה האיסור כגון פלוני רבעני וכדומה משא"כ הכא הלא הוא אינו אומר רק שהעובר הוא ממנו ואינו אומר בפירוש שבעלה בנדות אטו אינו תחת סוג האיפשר שטבלה לנדתה או איפשר שהי' שוגג בזה וא"כ ל"ש אין אדם מע"ר ומלבד זה הרי היכי שמתחייב ממון בהודאתו הא ל"ש אין אדם מע"ר דהודאת בע"ד כמאה עדים דמי וא"כ מהני הודאתו לענין שחייב למסמס לי' להתינוק בביעי וחלב וא"כ ליכא איסורא דמעוברת חבירו דאף דקיי"ל דגם בגרושה שיש לה אב שייך איסור דמינקת חבירו דבושה לתבוע בבי"ד היינו דוקא גרושה בזיזא מיני' אבל לא בעלה שהיא דרה עמו ומ"ש הבר"א שם דא"כ מועיל אם הבעל מתחייב בחיובים על ההנקה לפענ"ד ז"א דבאמת אם ידוע שהולד הוא מאחר ל"מ נמי אם מתחייב בחיובים כיון דעכ"פ ידוע שהתינוק