הרי בשמים תה

פ"פ דהרי א' לעיל י' דלהכי נאמן לומר פ"פ מצאתי להפסידה כתובתה משום חזקה דאא"ט בסעודה ומפסידה ופירש"י שאם הי' שונא אותה ל"ה טורח בסעודה וכונסה ומפסיד סעודתו חנם אלא הי' מגרשה מתחלה עכ"ל ולפי"ז הכא בחרשת ושוטה כשמת האב במשך ימי האירוסין הא שפיר איפשר למיחש שמא נולד לו שנאה עלי' אחר שמת אבי' ואז הא ל"ה יכול לגרשה כיון דשוטה לאו בת גירושין היא דאם הי' אבי' קיים שפיר היתה מתגרשת ע"י אבי' אפי' בא"י לשמור את גיטה כמבואר בתוס' יבמות קי"ג: ואף דלטעמא דגרירה הא ל"מ יש לה אב כמבואר שם ובתוס' קידושין מ"ג: ד"ה וכל ועתשו' רש"ל סי' ס"ה בכ"ז הרי לטעמא דגרירה עבר וגירש תינשא לכתחלה כמבואר בירושלמי משא"כ לאחר שמת אבי' הא ל"ה יכול לגרשה ומאי הו"ל למיעבד לכך הי' כונסה וטרח בסעודה כדי להעליל עלי' טענת פ"פ להפסיד כתובתה ואיפשר דאז יוכל ג"כ שפיר לגרשה בשוטה שיכולה לשמור את גיטה וא"י לשמור א"ע דהא דא"י לגרשה הוא רק משום גרירה ובכה"ג שטוען פ"פ דנאסרה עליו ל"ש טעמא דגרירה כיון דבעמוד והוצא קאי ואיך נטיל עליו חיוב שמירתה אחר שנאסרה עליו וגם בכה"ג איפשר דיכול לגרשה ע"י זיכוי כהך דיעה שהובא בתשו' פמ"א דבכה"ג שנאסרה עליו הא זכות גמור הוא לה וגם הפמ"א יודה ומיושב קושי' התוס' ע"נ ודוק כי חריף ונכון הוא בס"ד: נחזור לנ"ד לענין שאנו עסוקין בו דאחרי שהוכחנו במישור דבחו"ש לכ"ע פיתויין רצון הוי א"כ האשה הזאת היא אסורה על בעלה אף לאחר שתשתפה וכבר כ' בתשו' כנ"י הנ"ל בנידונו שאמרו קרובי האשה דילמא מיני' דאין בדבריהם ממש חדא דהוא טוען ברי והם שמא והלכה כר"ג ור"נ דברי עדיף וגם לא טענינין שמא במילתא דלא שכיח וזה ודאי לא שכיח שיסור לשם בשתיקה ויבא עלי' וגם כיון דלא טבלה לנדותה אחזוקי אינשי ברשיעי לא מחזקינין עכ"ד וכל הטעמים הללו שייכים נמי גם בנ"ד וא"כ הלא מבואר בש"ע אה"ע סי' קט"ו דאפי' בעוברת על דת מותר לגרשה בע"כ ומכ"ש היכי שנאסרה עליו ע"י זנות והלא מבואר בכמה פוסקים ומכללם המהר"ם פדואה בתשובותיו סי' י"ג ובתשו' ב"ח סי' צ"ג דלישא שתי נשים קיל מגירושין בע"כ וגם נודע מ"ש בתשו' שב יעקב סי' א' ובפמ"א ח"ב סוסי' י"ב דבעוברת ע"ד א"צ היתר מאה רבנים ומכ"ש היכי שנאסרה עליו ומבואר בתשו' רש"ל סי' ס"ה בשם רבינו שמחה ורבותיו דהיכי דנאסרה על בעלה עולמית בכה"ג ל"ש כלל תקנת רגמ"ה ע"ש. אמנם בכ"ז לאשר הרבה מהפוסקים ס"ל דפיתוי חרשת ושוטה אונס הוא לא מלאני לבי להקל בלי היתר מאה רבנים. והנה מכותלי מכתב כ"ת ניכר כי הדבר רופף בידו אם האשה הזאת היא משוגעת גמורה. ומבואר בנוב"י מהד"ת חיו"ד סי' קמ"ו שאין להזדקק להתיר לבעל אשה שוטה כזאת שאינו ברור שהיא שוטה. אמנם בנ"ד הרי ממ"נ אין רובץ על הבעל איסור חדר"ג אחר שישיג היתר ממאה רבנים דאם איננה שוטה גמורה הא בודאי כ"ע מודו דפיתויה רצון הוי ונאסרת על בעלה ולא חל עליו חדרגמ"ה ואם היא שוטה גמורה דפיתוי' אונס הוי ולא נאסרה א"כ היא ניתרת ע"י היתר ק"ר. וליתר שאת ימסור הגט להשליח מקודם בתורת זיכוי כמ"ש באה"ע סי' ק"מ דכשנאסרה עליו יוכל לזכות לה גט ע"י אחר ועט"ז שם ואח"כ יקחנו ממנו ויחזור ויתננו לו בתורת שליח הולכה למוסרו לה לאחר שתשתפה: ובדבר מה שהבעל הנשתטית הוא עני ואין ידו משגת להשליש לה הכתובה ות"כ כבר באה עובדא כזו לידי והוריתי למעשה דאין זה מעכב ההיתר דהרי כ' הרא"ש בתשו' הובא בסוסי' קי"ז [עב"ש שם ובחמ"ח סי' קי"ט סק"ה] לענין נכפית דבכה"ג ל"ג רגמ"ה דהוי מום גדול ויכול לגרשה בע"כ והכתובה חוב עליו אם אין לו לשלם כפריעת שאר חוב עד אשר תשיג ידו ע"ש וא"כ ה"ה בנשתטית אילו הי' לה יד לקבל גט הי' יכול לגרשה בע"כ אף שאינו נותן לה הכתובה כיון דהוא מום גדול כמ"ש ברמב"ם פ"ו מה' גירושין שאין כח בבן דעת לדור עם השוטים ע"ש וה"ה כשמתירין לו ע"י היתר ק"ר ואין לו לשלם הכתובה מתירין לו והכתובה נשארת חוב עליו וכ"כ בתשו' עבוה"ג סי' ל"ו לענין עוברת ע"ד אף היכי דלא הפסידה כתובתה אין פירעון הכתובה מעכב הגירושין ויכול לישא אחרת ואין בזה חדר"ג ע"ש והנה ביש לו לשלם הכתובה דודאי אין מתירין לו עד שישליש הכתובה ות"כ דאף דלענין מצוה קיי"ל דאם אין הלוה מבזבז נכסיו אעפ"י שרואין שמתמוטט ידו יום יום ולא יוכל לשלם לזמנו אפ"ה אין המלוה יכול לעכב תוך הזמן כמ"ש בש"ך ח"מ סי' ע"ג ס"ק ל"ב בשם היש"ש ומתבאר מדברי המהרי"ט בשניות חח"מ סי' פ"ח דכל שמעכב בידו משכונות של חבירו עבור חוב שלא הגיע זמנו גזילה הוי רק דכ' שם דאפ"ה אין לו דין גזלן משום דגזלן ל"ה כל שלא עשה מעשה גזילה ע"ש ועתשו' שבו"י ח"ג סי' קנ"א וא"כ בנשתטית דאינו מגרשה לע"ע הוי לכאורה כחוב תוך זמנו. אמנם מלבד די"ל דבנשתטית מעיקרא היתה התקנה הכי שלא יתירו לו רק אחר שישליש הכתובה כשיש לו חוץ לזה הרי כתב בחמ"ח סי' קי"ט ס"ק י"ד הטעם דצריך להשליש לה גט וכתובה דמשום חומרא דתקנת ר"ג באיסור ב' נשים צריך לייחד לה גט ע"י שליח ע"כ צריכין שגם הכתובה תהי' מוכנת דהוי כמו גירושין ע"ש וכיון דהוי כמו גירושין א"כ ביש לו הא חל לכ"ע זמן פירעון הכתובה בעת נתינת הגט כמ"ש הב"ש בסי' קי ס"ק כ"ד והוי כהגיע השתא זמן פירעון הכתובה ולכך בודאי כשיש לו אין מתירין לו עד שישליש הכתובה אבל אם דל הוא ואין בידו להשליש הכתובה אין ההיתר מעוכב בשביל זה וכבר הורה זקן הגרח"כ ז"ל בתשו' חאה"ע סי' ג' בא' שנשתטית אשתו ולא היתה ידו משגת להשליש הכתובה במזומנים שדי שיתן שט"ח על דמי הכתובה וא"צ יותר וזה מקרוב נדפס שו"ת רעק"א מהד"ת סי' מ"ד פוסק ג"כ הלכה למעשה שאם הבעל עני ואין לו לשלם הכתובה מתירין לו גם בלא השלשת הכתובה באופן שיתן וועכסעל שבאם בהמשך הזמן תשיג ידו לשלם ויתבעוהו קרובי האשה או הבי"ד יצרך אז לסלק ליד השליש כפי אשר תשיג ידו כולו או מקצתו וגם ח"כ על סך מסוים שלא יחול זמן פרעון עד שתשתפה שיהי' לבטחון שיתחייב אז ליתן לה גט ע"ש שהאריך לחלוק על הצ"צ שהחמיר בזה וכ"פ א"ז הגאון מליסא ז"ל בס' בית יעקב סי' ע' ס"ז וכ"ה בתשו' תפארת צבי חאה"ע סי' ל"ט ובפרט בנ"ד הלא רוצה הבעל למסור להאשה החצי דירה שלו ששוה ב' מאות זהובים ואף שלא תספיק ההכנסה מהחצי בית על מזונותי' ורפואתה בכ"ז בשביל המזונות הא בודאי א"י לעכב ההיתר דהרי בספר הכלבו לא נזכר כלל מהשלשת דמי המזונות והרי הרמב"ם בפי"ד מה' אישות פסק בחלתה האשה אף שמצד הדין רשאי לומר לה רפאי עצמך מכתובתך אבל אין ראוי לומר כן מפני דרך ארץ ובשוטה שאין אדם דר עם נחש בכפיפה רשאי לעשות כן וכשאין לו בודאי אין מעכבין ההתרה בשביל זה: ובנידון הג' מדינות שי"א דוקא שהם תחת ג' מלכיות הן אמת שבהתקנה שבמהר"ם מרוטנבורג ובכלבו סי' קי"ו מבואר דבעינן ג' מלכיות כגון אוניא ולומברדיאה וצרפת. אולם כבר כ' בתשו' חתם סופר סי' ד' דסגי אפי' כשהם תחת מלך א' כגון אונגארן גאליציען ועסטעררייך ויש סמך לזה מקרא ובכל מדינה ומדינה מקום אשר דבר המלך כו' ע"ש ודבריו מסתברין להלכה דהלא באמת בב"ש סי' א' ס"ק כ"ג הביא ד' הד"מ סי' קי"ט דבזה"ז א"צ להתיר ע"י מאה אנשים דוקא שכבר כלה חר"ג ואינו רק מנהג שנהגו להחמיר אלא שסיים מיהו ב"ת כ' קבלה מידו מגדולי עולם שיציעו הענין לפני הגדולים שבאותו דור ויסכימו בהיתר זה מאה רבנים ע"ש ובקבלת הב"ח הרי לא נזכר שהרבנים יהיו מג' ארצות דוקא כמו שהי' קודם שנשלם האלף החמישי כדהביא מקודם בשם הכלבו דבעי בהתרת חר"ג מאה אנשים מג' קהלות מג' ארצות ומשמע דנהי דכבר קבילו ונהגו בחומרת חר"ג אבל לא נהוג החומרא בענין ההיתר שיהיו המאה אנשים מג' ארצות דוקא ונהי דאנו מחמירין ג"כ בג' ארצות אבל עכ"פ אין לנו להחמיר כ"כ שיהיו מג' מלכיות דוקא ומה"ט נראה נמי בענין מה שמסופק בחת"ס שם שהי"ל לומר לאחר שיראה הרב שבמקום האשה שראוי להתיר להבעל החר"ג יסכימו בהיתר זה עוד צ"ט רבנים מג' מדינות שליש מכל מדינה כיון שראוי להשתלש ולפענ"ד הי' ראוי לחוש לזה דהרי קא' בגמ' כתובות כ"א דא"כ קא נפיק נכי ריבעא דממונא אפומא דחד סהדא ופירש"י ואנן עפ"י שנים עדים בעינן חצי דבר עפ"י זה וחצי דבר על פיו של זה ע"ש הרי דכיון דכתיב עפ"י שנים אמרינן דקפיד רחמנא שיהי' שוה בשוה והכי אשכחן בב"ב קמ"ג. באמר נכסי לשני בני אדם נותן לזה מחצה ולזה מחצה והה"נ כיון שראוי להשתלש הי' לנו לומר דקפידת המתקנים הי' שיהי' מכל מדינה בשוה אפס כיון דבאמת כלה הזמן אין לנו להחמיר רק כפי המנהג שנזכר בקבלת הב"ח ול"ב משולשים. אבל עכ"פ צריך שיהי' מכל מדינה מספר מסוים לא פחות מעשרה כדאסמכוה האחרונים ז"ל ע"ד הרמ"א ביו"ד סי' של"ד סכ"ב דמי שעבר על חדרגמ"ה כל בי עשרה שלוחי דרגמ"ה הם להתיר לו ואחרי שיקיים בעל הנשתטית ר' פתחי' צבי כאמור עם הספר נובי"ק סי' ג' וישיג התרת ק"ר מג' ארצות כנ"ל הנני נמנה ג"א בצירופא דרבנן בהיתר זה.. דברי ידידו דור"ש באהבה: סי' נט יום א' טו"ב מנ"א תרנ"ג לפ"ק סטרי רב ברכות יחולו על ראש כבוד י"ע ויד"נ הרב הצדיק המפורסם חסידא ופרישא בנש"ק כש"ת מוה' בצלאל יהושע נ"י איתן מושבו בק"ק גלינא יצ"ו. גי"ה הגיעני היום והנני בעט ממהר להשיב לו על אתר כמבוקשו ע"ד שאלתו באשה אחת שמתו לה שני אנשים אפס שנתברר שהבעל השני טרם שנשאת לו כבר הי' חולה בחולי הריאה ומת מאותה החולי ודרוש ידרוש הוד כ"ת ממני לחוות דעתי הקלושה אי רשאה האשה הזאת להנשא לבעל שלישי היות שהיא עדיין רכה בשנים וגם היא בעלת משא ומתן: הנה בבית שמואל סי' ט' סק"ו מובא בשם הת"ה דאם הי' הבעל זקן