הרי בשמים תב

כעורים לפום כן הוא אמר חובה הרי דמשום כיעור לבד א"ר לקיימה ומשמע אפי' יש לה בנים דאל"ה הא אצטריך הקינוי משום יש לה בנים וא"כ ה"ה בקלא דל"פ מצד לצי"ש מצוה לגרשה אפי' ביש לה בנים ורשאי לגרשה בע"כ וא"כ כשאומר הבעל שמאמין להעד כיעור אסורה עליו מדינא דל"ש ענ"ב כנ"ל: ולבר מן כל דין הרי כ' בתשו' הרא"ש הובא בטור אה"ע סוסי' מ"ו וברמ"א שם דאף דלא חיישינן לקלא דבתר נשואין בכ"ז אם האשה מודה אח"כ שנתקדשה מקודם לאחר מהני וכ' הב"ח וד"מ שם דאף דאומרת טא"ל א"נ שמא עיני' נתנה באחר בכ"ז התם נאמנת להפקיע שעבודה מהבעל ול"ח לענ"ב משום דהקול מסייע לה ע"ש והה"נ שפיר מאמינין להבעל שאומר שמאמין להעד כיעור ול"ח לענ"ב כיון דהקול דל"פ מסייע לי' ואסורה עליו מדינא וכיון שכן אף דבח"מ וב"ש סי' קי"ט הביאו תשו' מהר"ם פדואה לענין עוברת ע"ד דאף דרשאי לגרש בע"כ אבל שישא אשה אחרת אין להתיר כ"א עפ"י הסכמת מאה רבנים היינו כיון דבעוברת ע"ד אמרי' בסוטה כ"ה. אם רצה לקיימה מקיימה ומשמע מהרי"ף דגם בבא לצי"ש א"ח להוציאה עתוס' שם ד"ה ש"מ כו' אבל היכי שאסור לו לקיימה בודאי יודו דמתירין לו לישא אחרת ג"כ בלא ק"ר והדבר מובן בסברא דהרי באמת מבואר בראשונים דבמקום שהוא מן הדין לגרשה לא תיקן ר"ג אפס דבעוברת ע"ד כ' דצריך התרת ק"ר כיון דכשישא אחרת בלא התרת ק"ר שמא תחזור היא בתשובה דאז אין מצוה עוד לגרשה ויעמוד באיסור ב' נשים ענובי"ק חאה"ע סי' א' ולכך מתירין ק"ר החר"ג ותו אינו חוזר וניעור עוד משא"כ היכי שנאסרה עליו משום זנות הלא אסורה עליו עולמית ואין תשובה מועיל לה לכך שפיר יש להתיר לו לישא אחרת בלא התרת ק"ר. ובפרט לפי הטעם שראיתי בפוסקים דלהכי תיקן רגמ"ה שלא לישא ב' נשים משום דאם ישא אדם נשים רבות יהי' מוכרח לגרע עונתן ועי"ז תבאנה הנשים לידי זימה לזנות תחת בעליהן וא"כ הרי מבואר בירושלמי מ"ק פ"ב ה"ג א"ר בא בר ממל אלו הי' לי מי שימנה עמי התרתי בשר בכור להשקל בליטרא והתרתי שיהו עושין מלאכה בחש"מ כלום אסרו בשר בכור להשקל בליטרא לא כדי שיהו מוכרין אותו בזול והן מערימין עליו ומוכרין אותו ביוקר כלום אסרו לעשות מלאכה בחש"מ אלא כדי שיהו אוכלין ושותין ויגעין בתורה ואינון אכלין ושתין ופחזין וכ' יפ"מ שם וז"ל ואע"ג שאין בי"ד יכול לבטל דברי ב"ד חבירו אא"כ גדול ממנו בחכמה ובמנין שא"ה שהן עושין היפך כונת התקנה עכ"ל ולפי"ז י"ל דבשלמא בעוברת ע"ד וכדומה אף שמצוה לגרשה אין להתיר בלי מאה רבנים משום דאין ב"ד יכול לבטל דברי ב"ד חבירו כו' משא"כ בזינתה תחת בעלה כשנאסר עליו לישא אחרת הלא יהי' היפך כונת התקנה שכל אשה תזנה תחת בעלה והוא יהי' אסור בכבלי העיגון מלישא אחרת וע"כ כל שמזדמן ענין שהוא היפך כונת התקנה ל"ש אין ב"ד יכול לבטל כו' ומתירין לו בלא התרת ק"ר והרי דעת השב יעקב והפמ"א בתשו' דגם בעוברת ע"ד א"צ התרת ק"ר כיון שבא ע"י פשיעתה ובפרט שכפי מכתב הרב הנ"ל יש להבעל אומדנות והוכחות על הזנות וע' בתשו' צ"צ סי' ע"ט לענין מעיד מאומד שזינתה: והנה אף דבמרדכי בקידושין פ' האומר ובמהרי"ק שורש ק"י מובא בשם הר"ש מנבייל דבאמר אשתו זינתה בזה"ז א"נ דאימור עיניו נתן באחרת וכ"כ בהגהמי"י פכ"ד מה' אישות בכ"ל הרי רבים מהפוסקים ז"ל חולקים עליו כמו שהאריך ביש"ש פ"ב דיבמות ובתשו' סי' ל"ג ובתשו' רמ"א סי' י"ב דבאומר הבעל שראה בעצמו שזינתה אסורה לו אף אחר חדר"ג דכיון שהוא אומר שיודע שזינתה האיך מאכילין לאדם דבר האסור לו ולב יודע מרת נפשו שלא נתן עיניו באחרת ע"ש וכ"כ בתשו' הרשב"א סי' תקנ"ו. וביותר יש לדון בזה דהיכי דאיכא בלעדי אמירתו קלא דל"פ שזינתה הא ל"ש הטעם שכ' הר"ש משום דכ"א יאמר על אשתו שזינתה כיון דלאו בכל פעם מתרחש שיהי' קול זהו תוכן תשובתי להרב הנ"ל. מעתה נהדר לנ"ד דלפענ"ד נראה ברור דבעובדא דידן כיון דהבעל מאמין לדברי' היא אסורה עליו והרי כ' א"ז הגאון מליסא ז"ל בתשו' דמ"ש הרמ"א דמנדין אותו אם מאמין להאשה היי"ד אם מערים לומר כן כדי לגרשה ובלבו אין מאמין לה אבל אם באמת הוא מאמינה ואין ברוחו רמי' ודאי לא חל עליו הנידוי והרי בנובי"ת סי' י"ב כ' לפרש הדיעה שברמ"א הנ"ל שמנדין אותו על שאומר שמאמינה הוא דוקא בחזרה בה ונתנה אמתלא ואפי' בזה ל"א דמשמתינין אלא בלא אמר שמאמינה עד שחזרה בה אבל אם בעודה עומדת בדיבורה אמר שמאמינה בהיתר אמר ול"ע על חר"ג אף שהיא חוזרת בה כבר נאסרה עליו ואין הבעל מחויב לחזור ע"ש וחוץ לזה הרי בנ"ד איכא עוד ע"א הוא אחי הבעל שראה שזינתה דהרי הלכה ערוכה היא בסי' קע"ח סט"ז דלאסור אשה לבעלה סגי שיראו אותם כדרך המנאפים א"כ בודאי מהני אמירתה עכ"פ וגדולה מזו כ' בב"ש סי' קט"ו ס"ק כ"ג דאם ע"א אומר שזינתה והיא שותקת הוי כהודאה ול"א שמא ענ"ב וחייב לגרשה ואפי' העד אינו נאמן בעיניו כבי תרי חייב לגרשה עפ"י הדין ע"ש גם יש לצרף בנ"ד מה שהעידו שתי הנשים על יחוד ועניני כיעור עם הערל והרי בסי' י"א ס"ו פוסק הרמ"א דבעידי כיעור בצירוף קלא דל"פ מוציאין אותה מבעלה עכ"פ באין לו בנים ממנה. ולפי"ז אף דבח"מ וב"ש בסי' קי"ט הביאו התשו' מהרמ"פ הנ"ל לענין עוברת ע"ד דאף דרשאי לגרש בע"כ אבל לישא אחרת אין להתיר בלא ק' רבנים הלא כבר בררתי למעלה דמלבד מה שרבו החולקים עליו והרי א"ז הגאון מליסא הנ"ל בס' נחלת יעקב בחלק התשובות סי' ה' פוסק הלכה למעשה להתיר לבעל אשה מורדת לישא אחרת בלא התרת ק"ר מלבד זה הלא הוכחתי במישור דבכה"ג שאסורה עליו משום זנות גם המהרמ"פ יודה דא"צ התרת ק"ר אפס יען שבשו"ת שבות יעקב סי' ק"כ החמיר בזה להצריך ק' רבנים חלילה לי להגס לבי בהוראה לפסוק נגד השבו"י ז"ל שעל כן נראה לרווחא דמילתא שיזכה לה הבעל גט ע"י אחר כדיעה הראשנה שברמ"א סי' ק"מ ובט"ז שם כ' דאין לחוש בזה לד' המהרי"ק המחמיר ואף שראיתי להנוב"י במהד"ת חאה"ע סי' קנ"א שכ' דל"ש זיכוי בזה אחרי שצווחת שאינה רוצה להתגרש כבר הארכתי בזה בתשו' להוכיח דשייך גם בכה"ג זיכוי ומבואר באחרונים דגם להמהרי"ק המחמיר הוא רק לגבי דידה משום אומרת א"א אבל לגבי דידי' לענין החדר"ג כ"ע מודו דמהני זיכוי והיינו לזכות לה מתחלה הגט ע"י אחר ואח"כ יקחנו מידו ויחזור וימסרנו לה בתורת הולכה שיהא מוכן ליתן לה כשתתרצה לקבל ג"פ כמ"ש בתשו' ברית אברהם חאה"ע סי' צ' וכ"כ בס' בית מאיר ואחרי שיסכימו עמי בזה שני רבנים מפורסמים ומובהקים בהוראה דרינא בהדייהו כי היכי דנמטי שיבי מכשורא דברי ידידו דור"ש באהבה: סי' נח בעזה"י יום ה' ב' לחודש אדר הראשון שנת תרנ"ד לפ"ק סטרי. שלום רב לכבוד ידיד"נ הרב הה"ג חריף ובקי בחדר"ת חכם וסופר ערוגת הבושם כש"מ שמואל גינצלער נ"י אבד"ק אבערווישווע והגליל יצ"ו במדינת אונגארן. יקרת מכתבו הגיעני והנני לתשובתו ע"ד האיש מ' פתחי צבי בר' מרדכי שזה כשמנה שנים אשר אשתו מ' הינדא נראו בה סימני שוטה ומאז מתגבר עלי' חולי השגעון הולך וחזק עד שזה כמשלש שנים בשגעון תנהג כשוטה גמורה משוטטת בחוצות ולנה לבדה בביתה באין איש עמה כי גם בניה מתיראים ללון עמה מפחד השגעון וההכאות גם אינה אוכלת ושותת כשאר בנ"א וגם א"א לשמור פתחי נדותה אפי' ע"י פיקחות וכבר דרש הבעל ברופאים הרבה ואין מזור לה ובעלה פרוש ממנה לגמרי ודר בפ"ע במבוי אחר ופתאום בשנה זאת הרתה גם ילדה והבעל צועק שאינו ממנו כידוע ומפורסם שלא קרב אל ביתה זה איזו שנים וכששואלין אותה ע"ז היא משיבה כדרך המשוגעים פעם אומרת להד"ם ופעם אומרת כי איש אחד מארחי ופרחי בא לביתה ביום ואנסה וא"א לידע ממנה דבר ברור ובעלה הנ"ל הוא כבן ארבעים שנה וא"א לו לישב בלא אשה בלא טובה ולחיות חיי צער עם בניו וגם הוא איש עני ואביון וא"א לו לסלק דמי כתובתה מכ"ש תוספת ושאר חיובים ואין לו רק בית דירה ששוה בערך ארבעה מאות זהובים שהוא אינטאבולירט על שמו ועל שמה חלק כחלק ויותר אין בידו לפורטה והאומלל הלז שואל ומבקש התרה לישא אשה על אשתו ודורש כ"ת ממני להגיד לו דעתי הקלושה בזה: הנה אראה ראשית לי לדון בזה אם האשה הזאת תיאסר על בעלה כשתחזור לבריאותה. והנה בש"ע אה"ע סי' קע"ח ס"ג הובא ב' דיעות בקטנה שהשיאה אביה וזינתה לרצונה אם נאסרת על בעלה ובמשנה למלך פי"א מאישות ה"ח כ' בפשיטות דשוטה דמיא לקטנה בזה אכן בתשו' כנסת יחזקאל סי' ע"ה חוכך לומר דאפי' להפוסקים דפיתוי קטנה אונס הוא מאן יימר דשוטה דין קטנה יש לה ובתשובת מקום שמואל סי' כ"ה כ' בפשיטות דבשוטה כיון דאנו רואין שיש לה תאוה לכ"ע חיישינן שמא יש לה רצון ג"כ ונאסרה על בעלה ובס' בינת אדם שער כ"ה סי' ל"ה חולק על המקום שמואל וכ' דתאוה אינו ענין כלל לרצון ואיפשר דאפי' להרמב"ם דס"ל פיתוי קטנה לאו אונס מודה בשוטה דהוי אונס וכ"כ בתשו' ברית אברהם סי' ע"ז והגאון רעק"א בהגהותיו באה"ע שם ובתשובותיו סי' רי"ח והכי פשיטא לי' להגאון בס' בית מאיר סי' ו' דבשוטה מודה הרמב"ם דאונס גמור הוא ע"ש. והנה לכאורה יש להביא ראי' ע"ד הפלפול לד' הפוסקים דבשוטה לכ"ע פיתוי' אונס הוי מד' הש"ס כתובות ל'. בהא דקא' התם אילונית אין לה לא קנס ולא פיתוי ורמינהו החרשת והשוטה והאילונית יש להן קנס ויש להן טענת בתולים והא מאי רומיא הא ר"מ והא רבנן דקארי לה מאי קארי לה משום דאית לי' למירמא אחריתי עילוה החרשת והשוטה והבוגרת ומוכת עץ אין להן טענת בתולים כו' אמר רב ששת לא קשיא הא ר"ג והא ר"י והקשה הפנ"י בחי' כיון דרומיא דאילונית לענין קנס לא קשה כלל א"כ הו"ל למירמי רק חרשת ושוטה אחרשת ושוטה לענין טענת בתולים. ואיפשר לומר בזה עפ"מ שהקשו התוס' שם בעמוד ב' לשי' ר"ח דמוכ"ע פתחה נעול ואין לה דמים ל"ל לר"ש לשנויי הא ר"ג הא ר"י הרי