הרי בשמים לט

ע"ש. ולפ"ז יתיישב לפני הקושיא הנ"ל דמקודם דמשני הברייתא אליבא דריב"ח לא הוי מצי למיפרך חקקו ולבסוף קבעו נמי כיון דשאיבה דרבנן דיכילנא לשנויי כמ"ד מסגרתו למטה היתה וטבלא המתהפכת טמאה מדאוריי' א"כ אפי' אי לא נחטט בהצינור לקבל צרורות ג"כ טמא מדאורייתא וא"כ לכך חקקו ולבסוף קבעו לא בטיל אג"ק משום דמק"ט מדאורייתא והוייתו ע"י טהרה בעי' מדאורייתא ולענין דאורייתא הא לא בטיל אג"ק משא"כ לריב"ח הא לא נוכל לומר דס"ל כמ"ד מסגרתו למטה היתה דא"כ תקשי לדידי' המשנה דסידר את הלחם כו' כי מטי בי שמשי תקדוש ותפסול כיון דאיהו ס"ל לילה לאו מחו"ז וע"כ דנעשה כמי שסדרו קוף ואין כ"ש מקדש שלא מדעת כנ"ל והתינח אי ס"ל מסגרתו של שלחן למעלה היתה א"כ הי"ל להשלחן תוך ואינו מקדש שלא לדעת כשאר כ"ש משא"כ אי הוי ס"ל מסגרתו למטה היתה א"כ לא הי"ל להשלחן תוך וא"כ תיקדש נמי שלא לדעת כסברת הש"ס הנ"ל לענין סכין וא"כ תיהדר קושי' לדוכתה כי מטי בי שמשי תקדוש ותפסול וא"כ עכצ"ל דריב"ח ס"ל כמ"ד מסגרתו למעלה היתה וא"כ ל"ה רק מדרבנן ושפיר פריך לאחר דמוקי לה אליבא דריב"ח א"ה חקקו ולבסו"ק נמי כיון דלענין דרבנן הא בטיל אג"ק ונכון הוא ע"ד החידוד: והנה התוס' בב"ב שם ס"ה ע"ב ד"ה צינור כו' כ' דמיירי שהמים נופלים מן הצינור להדיא למקוה אבל אם נפלו מצינור לקרקע ומקרקע למקוה המשכה היא ואינו פוסל המקוה והקשה המהרש"א שם דמהיכא פשיט' לי' להתוס' דהבריית' מיירי כשהמים נופלים מן הצינור להדיא למקוה אמאי לא מוקי התוס' דמיירי שנמשך עם הקרקע ורק דליכא במקוה כ"א סאין ואנן בעי' רביי' והמשכה. ולפענד"נ לתרץ בפשיטות דהתוס' הוכיחו כן מדקא' לקמן שאני פשוטי כ"ע דרבנן והוי ס"ד דשאיבה דאורייתא והתינח בשאוב גמור משא"כ ע"י המשכה הא לכ"ע דרבנן כמ"ש התוספות בשם הר"מ מפוטניזא הנ"ל אמנם הא קשיא דל"ל לאוקמי שנופל מהצינור להדיא למקוה הרי יש לאוקמי בנופל מן הצינור לקרקע ומן הקרקע למקוה ואי דא"כ הוי המשכה והיכי הוי ס"ד דהוא דאורייתא נוקמי דמיירי באופן דליכא כשיעור המשכה דהוא ג' טפחים כדקיי"ל ביו"ד סי' ר"א וכמובא בב"י בשם הר"י בתשו' ובהגהות סמ"ק ובתשו' הריב"ש דלא כהרשב"א בתשו' שכ' דאין לה שיעור. לכן נלפענ"ד דדיבור התוס' הלזה קאי בשי' רבינו שמשון פ"ב דמקואות הובא בב"י סי' ר"א וכ"כ בר"ן פ"ב דשבועות דכולו שאוב הוא דרבנן בכלים דלא מקבלי טומאה ורק בכלים דמקבלי טומאה הוי כולו שאוב דאוריי' משום דבעי' הוייתו ע"י טהרה ולפי"ז מדס"ד דש"ס דשאיבה דאוריי' ע"כ דבס"ד הו"א דמיירי בשכל המקוה נעשה ע"י הצינור והש"ס דחי משום דמדקא' פוסל את המקוה משמע דאיכא מכבר רוב הכשר שיעור מקוה כמ"ש ברשב"ם ובתוס' שם וא"כ אי איתא דלא מיירי בשהמים נופלים להדיא מהצינור למקוה א"כ בכה"ג לא מיפסל משום הוייתו ע"י טהרה כדכ' הרא"ש בתשו' כלל ל"א סי' ז' ובסוף נדה להוכיח מדברי הש"ס זבחים כ"ה ע"ב דקבעי למיפשט דאויר כלי ככלי דמי מהא דנתן ידו או רגלו כדי שיעברו מים לחבית משום דהוייתו ע"י טהרה בעי' פי' דאי לאו ככלי דמי אמאי פסולין והא לא נפלו מידו לחבית אלא היו מקלחין מהלאה לידו ואח"כ נפלו לחבית מן האויר ולא באו לחבית מדבר המק"ט א"ו דאויר כלי ככלי דמי והוי כנפלו מידו לחבית ע"כ ומוכיח מזה הרא"ש דאעפ"י שהעביר את המים עד החבית ע"י דבר המק"ט לא מיפסלי אם לא שיגיע אותו דבר המק"ט עד אויר הכלי ע"ש וא"כ לפי"ז מדהוי ס"ד דשאיבה דאוריית' וע"כ דקס"ד שכל המקוה נעשה ע"י הצינור ומשום דל"ה הוייתו ע"י טהרה וא"כ עכצ"ל דמיירי שהצינור הגיע עד אויר המקוה וז"פ: ועפי"ד התוס' בשם הר"מ מפונטיזא הנ"ל אמרתי לבאר דברי הש"ס נזיר ל"ח ע"א אמר ר' אלעזר עשר רביעיות הן ונקיט ר"כ בידי' חמש סומקתא וחמש חיורתא כו' והאיכא מקוה בר מההיא דבטלוה רבנן ופירש"י בלישנא בתרא וז"ל לישנא אחרינא והאיכא מקוה כדתנן שהשאיבה מטהרת ברביעית ברביי' והמשכה שאם יש כאן כ' סאה ורביעית מימי גשמים הולך וממלא מן המעיין כ' סאה חסר רביעית וזורקן לפני אותה מקוה כדי שימשכו המים לתוך המקוה דהא יש בהן מ"ס בר מההוא דבטלוה רבנן דהא קתני רישא שיש בה כ"א סאה מימי גשמים עכ"ל והקשה בס' דברי אמת מהגאון מהר"י בכר דוד ז"ל בקונטרסו בענין מקואות לפי"מ שפירש"י ז"ל ספ"ק דתמור' שפי' דברי ר' יוחנן שם אמר שאוב' שהמשיכוה כולה טהורה שאפי' כל המקוה ממים שאובין דרך המשכה כשר א"כ מ"פ והאיכא מקוה דילמא ר' אלעזר בשי' ר' יוחנן רבו אמרה דשאיבה שהמשיכוה כולה טהורה ע"ש ונלפענ"ד לתרץ קושיא זו דהנה הב"י בה' מעין ומקוה סי' ר"א הביא בשם הרמב"ן ז"ל שכ' דמאן דמכשיר מקוה שכולה שאובה בהמשכה סובר דכולו שאוב לאו דאוריי' ומאן דפוסל ס"ל דכולו שאוב דאוריי' ע"ש ולפענד"נ להסביר הענין עפי"ד מהר"מ מפונטיזא בתוס' הנ"ל שכ' דמאן דפוסל מקוה שאובה שהמשיכוה כולה הוא רק מדרבנן ונראה דכונתו הוא משום דגזרי' שמא יבאו להכשיר מקוה שאיבה בלי המשכה ולפי"ז אי מקוה שכולו שאוב הוא מדאוריי' שפיר יש לגמור המשיכוה כולה אטו שאובה בלי המשכה דהוא פסול מדאוריי' משא"כ אי כולו שאוב ג"כ דרבנן לא נוכל למיגזר המשיכוה כולה אטו לא המשיכה דהא אפי' מקוה שכולו שאוב אינו פסול רק מדרבנן א"כ הו"ל גזירה לגזירה ולפי"ז הא בפסחים ט"ז ע"א מובא שם ברייתא ס' משקין ליטמא טמא לטמא אחרים טהור דברי ר"מ וכן הי' ר' אלעזר אומר כדבריו כו' וסבר ר"א משקין אית להו טומאה בעולם והתניא ר"א אומר אין טומאה למשקין כל עיקר תדע שהרי העיד ר' יוסי בן יועזר איש צרידא על אייל קמצא דכן ועל משקין בית מטבחייא דכן הניחא לשמואל דאמר דכן מלטמא ט"א אבל טומאת עצמן יש להן שפיר אלא לרב דאמר דכן ממש מא"ל ארנב"י אחדא פירש"י הא דקאר"א כדבריו דר"מ אלטמא אחרים טהור דר"מ קאי אבל ליטמא טמא לא ס"ל כוותי'. ולבתר הכי פריך שם הש"ס לרב דאמר דכן ממש מקרא דאך מעין ובור מקוה מים יהי' טהור דמשמע הואיל ומחוברין נינהו לא מיטמאי הא תלושין מקבלין טומאה ומשני מאי יהי' טהור מטומאתו ופרש"י דה"ק אם יבא הטמא במעין ובור מקוה מים יהי' טהור הואיל וטבל הא שאובין לא מטהרי לי' ע"ש ולפי"ז מיושב שפיר קושי' בעל דברי אמת הנ"ל דע"כ לא נוכל לומר דר"א ס"ל כר"י בהא דשאובה שהמשיכוה כולה טהור דהא ע"כ טעמי' דר"י הוא רק משום דס"ל כולו שאוב מדרבנן כנ"ל משא"כ ר"א הא ס"ל אין טומאה למשקין כל עיקר וקשה לדידי' פירכת הש"ס מקרא דאך מעין ובור מקוה מים יהי' טהור וע"כ דאתי למעט שאובין וא"כ ע"כ ס"ל דכולו שאוב פסול מדאוריי' א"כ ממילא ס"ל ג"כ דשאובה שהמשיכוה כולה פסול מדרבנן כנ"ל ושפיר פריך הש"ס ואף דהא דמתני' וברייתא ור"א דגמ' לאו חדא הם ע' רש"י גיטין ל"א ע"ב מ"מ הכא י"ל דהוי פשיטא לי' להש"ס דחד ר"א הוא. [אמנם הא קשיא לפי הצעתינו זאת דהא באמת צריך להבין היכי נוכל למימר דכולו שאוב הוא רק מדרבנן הא ר' יוחנן גופי' דריש בזבחים כ"ה ע"ב אך מעין ובור מקוה מים יהי' טהור הוייתן ע"י טהרה תהא א"כ כי נשאבו בכלי הוי הוייתן ע"י טומאה ופסול מדרבנן וע"כ דר"י לא ס"ל דכולו שאוב מדרבנן רק בשנשאבו בכלי גללים כלי אבנים דלא מק"ט וא"כ ממילא הא דאר"י שאובה שהמשיכוה כולה טהורה אינו רק בשאובין ע"י כלים דלא מקבלי טמאה וכ"כ באמת הר"ש והר"ן הנ"ל דבשאובין ע"י כלים המק"ט הוי דאוריי' ובכלים שאינם מק"ט ל"ה רק מדרבנן. ולפי"ז קשה מ"פ בתמורה י"ב ע"ב שם מכלל דרבנן סברי ברביי' והמשכה לא אלא הא דכי אתא רבין אר"י שאובה שהמשיכוה כולה טהורה מני לא רבנן ולא ר' אליעזר ולהאמור הרי ר"י ל"ק רק בכלים שאינם מק"ט ופלוגתא דר"א ורבנן הוא בכלים המק"ט וצע"ק] ועפ"ז אזדי לה ראיית התוס' בתענית י"ג ע"א שהוכיחו שם דשאובה שהמשיכוה כולה פסולה מהא דקא' התם על הברייתא דכל חייבי טבילות טובלין כדרכן בין בט"ב בין ביה"כ במאי אילימא בחמין טבילה בחמין מי איכא שאובין נינהו והקשו דהא משכחת טבילה בחמין כגון שהוחמו והומשכו לבריכה א"ו דשאובה שהמשיכוה כולה פסולה ולדברינו י"ל דאין ראי' דהגמ' פריך מסתם ברייתא דתקשי למ"ד טומאת משקין ל"ד וע"כ דיהי' טהור למעוטי שאובין וכיון דכולו שאוב דאוריי' המשיכוה כולה עכ"פ מדרבנן פסול משא"כ לדידן דיש טומאה למשקין א"כ כולו שאוב אינו רק מדרבנן וא"כ נוכל לומר דע"י המשכה אפי' כולה כשירה. ובהצעה זו נוכל לדחות ג"כ ראיית ר"ת בתוס' בב"ב הנ"ל שמביא ראי' דכולו שאוב פסול מדאוריי' מדתנן במס' מקואות פ"ב רא"א רביעית בתחלה פוסל את המקוה וג' לוגין ע"פ המים ומדמחמיר בתחלה טפי מבסוף ש"מ דבתחלה פוסל מדאוריי' ולהאמור אין ראי' די"ל דר"א לשיטתי' בפ"ב דמקואות משנה ז' המניח קנקנים לראש הגג לנגבם ונתמלאו מים רא"א אם עונת גשמים הוא או אם יש בו כמעט מים בבור ישבר ופי' הר"ש שם הטעם דס"ל כולה בהמשכה פסולה ע"ש וא"כ כיון דס"ל כולה בהמשכה פסולה ע"כ ס"ל דכולו שאוב דאוריי' כנ"ל אבל לדידן נוכל לומר דכולו שאוב רק דרבנן אולם בלא"ה דחי התוס' שם ראי' זו. ועם דברינו אלה יש לדחות ג"כ דברי הר"ש בפ"ח דמקואות שמביא תוספתא ארץ הכותים טהורה כו' א"ר אליעזר נאמנין על השאובין ואין נאמנין למדת מ' סאה דאין דורשין מה מעין בכ"ש אף מקוה בכ"ש וכ' הר"ש דמשמע מזה דכולו שאוב פסול מדאוריי' מדמודי בה כותים ולדברינו אין מכאן ראי' די"ל דר"א לשיטתי' דלדידי' ע"כ כולו שאוב פסול מדאוריי' כנ"ל: אך מדברי ז"ל בחולין פ"ד ע"א משמע דהמשיכוה כולה מדאוריי' פסולה דפריך שם בהא דקא' דלכך אין בהמה בכלל חי' לכיסוי משום דא"ק על הארץ תשפכנו כמים מה מים ל"ב כיסוי אף האי נמי ל"ב כיסוי אלא מעתה יטבילו בו א"ק אך מעין ובור מקוה מים יהי' טהור הני אין מידי אחרינא לא ואימא הנ"מ למעוטי שאר משקין דלא איקרי מים אבל דם דאיקרי מים ה"נ תרי מיעוטי כתיבי מעין מים ובור מים אימא אידי ואידי למעוטי שאר משקין חד למעוטי זוחלין וחד למעוטי מכונסין ג' מיעוטי כתיבי ופירש"י זוחלין שאר משקין שנתון במקום מדרון והזחילן למקוה דאלו גבי מים קיי"ל בתמורה פ"ק השאובה מיטהרת ברביי' והמשכה אם רבו מי גשמים עד כ"א סאין ממשיך לתוכן שאובין בזחילה י"ט סאין עכ"ל הרי דכולה בהמשכה מדאוריי' פסולה וכ"נ מדברי ר"י הובא בתוס' פסחים י"ז ע"ב ובב"ב בסוגי' שם ובשאר דוכתי דהוכיח דכולו שאוב הוי דרבנן מדקא' בפסחים שם רש"א משקי בי מטבחיא בכלים טמאין בקרקע טהורין ואר"פ הא דקאמרת בקרקע טהורין ל"ש אלא מים אבל דם לא ומים נמי לא אמרן אלא דהוי רביעית דחזי להטביל בו מחטין וצינורות ומדחילק בין מים לדם ע"כ שהן שאובין דאל"ה הו"ל לחלק במים גופי' בין שאובין למחוברין ואפ"ה קא' דחזי להטביל בה מחטין וצינורות ואי איתא דע"י המשכה לעולם כשר א"כ נוכל לומר דלעולם כולו שאוב פסול מדאוריי' ורק לכך מחלק בין דם