הרי בשמים שצו

דרבנן. ונראה דהנה בתה"ד מובא בב"י אה"ע סי' קנ"ז הקשה בהא דאמר בירושלמי ס"פ השוכר במקדש ע"מ שלא תהא זקוקה ליבם תנאו בטל משום דהוי מתנה עמ"ש בתורה א"כ היכי אמרינן בתלמודן ב"ק ק"י: אלא מעתה יבמה שנפלה לפני מוכה שחין תיפוק בלא חליצה דאדעתא דהכי לא קידשה נפשה ומשני דליכא אומדנא דטב למיתב טן דו משמע דאי הי' אומדנא הוי מועיל ובטלו הקידושין והרי אפי' אי התנה בפירוש לא מהני דהו"ל מתנה עמ"ש בתורה ותי' דאומדנא עדיף מתנאי דבאומדנא דמוכח ל"ב תנאי ע"ש ולפי"ז מיושב שפיר דהכא במוציא משום ש"ר הא ל"א בלשון תנאי רק מכח ג"ד ואומדנא דמוכח קאתינין עלה א"כ הא ל"ה מועיל אפי' לאחר שאמרו שאסור להחזירה מטעם מתנה עמ"ש בתורה כיון דבאומדנא דמוכח ל"ש זה ולהכי הוכרח רש"י לפרש דמדגירשה אחר שא"ל שאסור להחזירה ולא חשש לבדוק גמר לגרש בכל ענין והתינח במוציא משום ש"ר משא"כ במוציא אשתו משום אילונית הא מוקמינין בדאמר בלשון תנאי שמוציאה ע"מ שהיא אילונית ולא כפלי' ומשום דר"י ל"ב תנאי כפול לכך לא יחזיר בזה שפיר הועילו במה דאמרו לא יחזיר דכיון שאמרו חכמים שאסור לו להחזירה בכל ענין הא שוב ל"מ תנאי דהוי מתנה עמ"ש בתורה ותנאו בטל ודוק: אמנם מדברי הרמב"ן במלחמות בסוגיא שם נראה דגם אי נראה שהיא ודאי אילונית שיש לה כל הסימנים ונראין שהן גמורין בכל זה אי יולדת אח"כ מתברר שמחמת עקרות אחר וחולי שהי' בה נראו אותן סימנין כדאמרן בעלמא הנך סימנין אזלי מחמת כחישותא ע"ש ולפי"ז י"ל דגם רש"י ז"ל קאי בשיטה זו ולפיכך אפי' בודאי אילונית י"ל מדלא חשש לבודקה עפ"י בקיאות ומומחות שהיו יכולין לעמוד על הבירור דהנך סימנין מחמת כחישותא וחולי שבה הן גמר לגרש בכל ענין. ומיושב עפי"ז מה שהקשה אותי תלמידי החריף כ' אלטר פפעפר נ"י מוויעליטשקא לפ"מ דמוקמינין הך דאילונית בתנאי ממש ולמאן דל"ב ת"כ אם באמת אינה אילונית ל"ה גיטא א"כ ל"ה צריך לומר לא יחזיר מפני תיקון העולם הרי בלא"ה לא התחיל הגט לחול כלל משום שכל ימי' קשורה בו שמא תמצא שאינה אילונית ואדעתא דהכי לא גירשה ואנן בעינין דבר הכורת בינו לבינה כדקיי"ל בגיטין כ"א: הר"ז גיטך ע"מ שלא תשתי יין ע"מ שלא תלכי לבית אביך לעולם אין זה כריתות בשלמא במוציא משום ש"ר יוכל להתברר תיכף אחר הגירושין אם אמת הוא או שקר אבל אילונית כיון שיוכל להיות שמחמת כחישותא וחולי שבה יהיו נראין בה סימני אילונית שיהיו נראין שהן גמורין א"כ יוכל להיות שתהי' כחושה וחולה עד יום מותה ולא יתברר התנאי ול"ה גט כלל. ולדברינו הא שפיר יוכל להתברר תיכף אחר הגירושין ע"י בקיאות ומומחות שבאמת היא אילונית ודאי וחייל גיטא. אמנם עדיין יש להתבונן לפמ"ש בתוספות ישנים עירובין ט"ו: בהא שהקשו בתוס' דאמאי בע"מ שלא תלכי לבית אביך לעולם ל"ה כריתות הרי אם מת אביה לא חשיב תו בית אבי' ותי' וז"ל ושמא דאפי' האי אין זה כריתות כיון דבשעת גירושין א"י שימות אבי' קודם. והכי מתבאר מד' התוס' יומא י"ג. ד"ה כל ימי דהיכי דאיכא חד צד דתהי' אגודה בו כל ימי' ל"ח כריתות ע"ש. וא"כ ה"נ הלא עכ"פ יוכל להיות שלא יתברר כל ימי' אם היא אילונית באמת ול"ח כריתות. אמנם באמת מוכח היפוך זה מד' הש"ס גיטין פ"ג: דקא' מ"ש חיי פלוני דילמא מאית ומקיימא לי' לתנאה חיי דידי' נמי דילמא מאית ומקיימה לי' לתנאה הרי דאע"ג די"ל נמי דילמא לא ימות ותהי' אגידה גבי' כל ימי' בכ"ז כיון דאיפשר ג"כ שיתקיים התנאי בחיי' לא משגחינין בזה. אכן משמע מד' הש"ע אה"ע סי' קמ"ג שיש בזה חילוקי דיעות ע' באב"מ ובהגהות שם ומ"ש בשעה"מ פ"ח מה' גירושין. אמנם הא קשיא לכאורה דהרי אחד מסימני אילונית הוא שמתקשה בשעת תשמיש כדא' ביבמות פ': וסימן זה הא א"א להתברר רק אחר שתינשא ותשמש עם הבעל והיא הלא אסורה לינשא דשמא יתברר באמת שאינה אילונית והגט בטל למפרע והוי' א"א א"כ שוב אגודה גבי' לעולם ול"ה גיטא ובלא"ה יש להעיר בזה מד' הש"ס גיטין פ"ה. דפריך התם על הא דקטנה מתגרשת בקידושי' אבי' אמאי הא בעינין ויצאה והיתה ופירש"י דלא מיגרשה אא"כ ראוי' לקדש את עצמה לאיש אחר ע"ש וא"כ הה"נ כיון דא"י להתקדש לאחר כנ"ל הא אין הגט חל כלל] אמנם י"ל דמיירי שהיו בה אחד משאר סימני אילונית כגון של"ה לה דדים. ובטור אה"ע סי' קע"ב פסק דבחד סי' הוי' אילונית א"כ סימן זה איפשר להתברר היטב ויחול גיטא ותהי' מותרת לינשא: אמנם לפי"ז קשיא אמאי בעי הכא ר"מ תנאי כפול הרי א' בשבועות ל"ו. כי לית לי' לר"מ מכלל לאו אתה שומע הן אלא בממונא אבל באיסורא אית לי' ובסוטה בעינין כפילת התנאי משום דהוי איסורא דאית בי' ממונא ופרש"י גביית כתובתה ע"ש ומבואר במפורשים דלהכי נמי בעינין בגיטין ת"כ משום דאיכא כתובתה למישקל מיני' וע' במקנה קידושין ס"א. דלהכי בעינין בקידושין ת"כ אע"ג דארוסה ל"ל כתובה מ"מ כיון דאי לא נתקיים התנאי צריכה להחזיר הכסף קידושין הוי איסורא דאית בי' ממונא ע"ש וא"כ לכאורה במוציא אשתו משום אילונית הא לית לה כתובה ואפי' אם תמצא אח"כ שאינה אילונית לא תוציא ממנו הכתובה דאמרינן לה השתא הוא דברית דמספיקא לא מפקינין ממונא עתוס' כתובות ע"ג: וא"כ הו"ל איסורא גרידא ואמאי בעינן ת"כ. אמנם י"ל עפ"מ דקיי"ל בכתובות ק"א. דאילונית שלא הכיר בה אין לה מנה ומאתים אבל תוספות יש לה וא"כ שפיר אית בי' ממונא משום התוס' כתובה. אמנם לפי דברינו הנ"ל דהכא ע"כ מיירי שאין בה הסימן הזה דמתקשה בשעת תשמיש רק אחד משאר הסימנין א"כ קשיא לפי"ד הב"ש בסי' קי"ז סק"א שכ' דלהכי אילונית שלא הכיר בה אית לה תוספת ולא בשאר מומין כיון דבשאר מומין היא פשעה שהי"ל להודיעו משא"כ באילנות הא סימן הזה שמתקשה בשעת תשמיש הלא לא היתה יודעת קודם הנישואין ול"ה יכולה להודיעו וכיון דהכא מיירי ע"כ בא' משאר הסימנין א"כ שייך ג"כ הי"ל להודיעו ואין לה תוספת ג"כ א"כ הוי איסורא גרידא ואמאי בעי' ת"כ. אמנם כ"ז לפלפולא ולקושטא דמילתא אין אנו צריכין לאוקמי דוקא באחד משאר סי' אילונית כיון דאף אי אית לה ג"כ הסי' דמתקשה בשעת תשמיש יכולה שפיר לינשא כיון דעכ"פ מיעוט הן אותן דמחמת כחישות נראין ודאי אילונית ומתרפאין אח"כ כמבואר בפנ"י וא"כ שפיר יכולה להתקדש ולסמוך על הרוב ולק"מ: הנה נמשכתי קצת לענין אחר דרך מו"מ של הלכה עכ"פ יוצא מדברינו דבנ"ד שהי' המדובר בין האיש והאשה מתחלה שיחזרו וישאו זא"ז ואיכא נמי אומדנא דאדעתא דהכי נתגרשו בודאי כשלא יתקיים התנאי בטיל גיטא והרי בלח"מ פ"י מגירושין כתב דג"ד גמור מועיל בגט בכל ענין ובמח"א פ"ט מגירושין כתב לחלק דהא דג"ד בגיטא לאו מילתא הוא ה"ד בביטול הגט אבל ג"ד בתנאי מהני ע"ש ובפרט שגם האשה בעצמה אמרה כן שרק על אופן זה היא מרוצה לגירושין ומבואר בתשו' מהר"ם אלשיך סי' ע"ח דאף דג"ד בגיטא לאו מילתא הוא מ"מ גילוי דעתא דידה עדיף יותר ע"ש ובפרט בנ"ד הלא. האמין לאחי' ולהאומרים לו שצריך גירושין להפקיע איסורו ונשרש בלבו שכן הוא ל"ה צריך להתנות ע"ז בתנאי מפורש. והרי זה דומה למ"ש המהרי"ט בקידושין ס"ב. גבי המקדש את האשה ואמר כסבור הייתי שהיא כהנת כו' ה"ז מקודשת מפני שלא הטעתו וכ' בשם הר"ן הא הטעתו פי' שאמרה לו שהיא כהנת וקידשה ע"ד כן אינה מקודשת אף דבתנאי שהתנה ע"מ שהיא כהנת צריך לכפול שכבר ירד לספק והי"ל לכפול אבל השתא דאמרה לו אני כהנת הימנוה הימנה וא"צ לכפול והקשה המהרי"ט ע"ז מהמוציא את אשתו משום ש"ר ומשום אילונית דצריך לכפול תנאו ותי' דבשלמא כשאמרה אני כהנת הימנוה הימנה ולא נסתפק כלל ולא סליק אדעתי' לומר שהיא משקרה דמילתא דעבידא לגלויי הוא והלכך ל"ה מקום לתנאי אבל גבי ש"ר מי לא איפשר שאינו כן ע"ש הרי דהיכי דברור בדעתו שכן הוא ל"ש לומר דהו"ל לכפול תנאו והו"ל מקח טעות. והרי הגאון בעל הסמ"ע שהוא מהמכשירין בגט שכ"מ דווינא כ' בתשובתו הנדפסה בתשו' ג"ב סי' נ"ב שאם האשה בעצמה אמרה כן קודם כתיבת הגט שנראה מענין שבכל לבה אומרת כן מפני שאוהבת אותו וניחא לה בזיווג בודאי אמרינן דע"ד כן כתב ומסר לה הגט ואי הדרה בה הגט בטל ע"ש וכ"כ בתשו' ב"ח החדשות סי' צ"א בתשובתו להמהרמ"ל ע"ש והלא בנ"ד כל ענין הגט הי' בטעות עפ"י מה שאמרו להם שבזה יבטלו הנישואין דאיסור ויהיו אח"כ נישואין בהיתר ואלמלי היו יודעים שעפ"י תורה לא רמיא עלייהו חיוב זה ל"ה מתגרשים הרי הוי טעות בעיקר הגט ובודאי כל כי האי גוונא הו"ל כאלו הותנה תנאי מפורש בכל משפטיו ודקדוקיו דהרי כ' בתוס' כתובות נ"ו. דמאי דבעינן משפטי התנאים הוא משום דאי לא"ה לא אתי דיבור ומבטל מעשה א"כ התינח היכי שאנו צריכין לדיבור התנאי שמתנה משא"כ היכי דבשעת עשיי' טעותו מוכח מתוכו הרי א"צ לשום דיבור הו"ל כי הא דא' ב"ב קמ"ו: בששמע שמת בנו ועמד וכתב כל נכסיו לאחר ואח"כ בא בנו אין מתנתו מתנה שאלמלי הי' יודע שבנו קיים ל"ה כותבן או כי הא דאשכחן בנדרים ס"ה. קונם שאני נושא את פ' שאבי' רע א"ל מת או שעשה תשובה כו' או כי הך דכתובות צ"ז. דאיגלאי מילתא דארבא בעיקולי הוי קיימא וכיוצא בזה טובי כל כה"ג שהענין מוכח מתוך המעשה שלא נעשה ע"ד כן א"צ דיבור לבטלו וממילא הוא בטל ועתוס' נזיר ל"ב: ד"ה ואם. ומהאי טעמא נראה דאין מועיל נמי בנ"ד מה שנוהגין עתה שבשעת סידור הגט הבעל מבטל כל התנאים ואומר שמגרש בלי שום תנאי. דהוא אינו מבטל רק התנאים שצריכין להתנות אותן אבל לא מה שממילא היא בטל מחמת טעות וכן העיר בזה בתשו' מהרמ"ל דמה שהסכים שנותן בלי שום תנאי היינו בלי תנאי מפורש אבל מ"מ בג"ד עומד: והנה בתשו' מ"ב סי' ע"ו צידד להקל גם היכי שהי' טעות בגוף הגירושין שאלמלי הי' יודע המגרש שכן הוא ל"ה נותן גט כלל דגט מוטעה ל"ה כ"א בדרך תנאי ע"ש ולכאורה הי' נראה להסביר הענין עפ"מ שי"ל בטעמא דמילתא דא' ביבמות ק"ו. חליצה מוטעת כשירה גט מוטעה פסול וא' התם איזהו חליצה מוטעת כל שאומר לה חלוץ לה ע"מ שתתן לך מאתים זוז ומבואר בכתובות ע"ד. הטעם דהחליצה כשירה משום דהוי תנאי שא"א לקיים ע"י שליח. אמנם הלא היכי דאיכא אומדנא דמוכח הא ל"ב משפטי התנאים ולכאורה בכה"ג היינו צריכין לומר דהחליצה פסולה אכן אכתי י"ל הטעם דקא' התם כיון דחלץ אח"כ סתם אחולי אחיל לתנאי ע"ש ולכאורה צריך להבין דא"כ אמאי גט מוטעה