הרי בשמים שצה

כר"מ אמר רבא דר"י אדר"י קשיא דרבנן אדרבנן ל"ק אלא אמר רבא דר"י אדר"י ל"ק כדשנינין דרבנן אדרבנן ל"ק מאן חכמים ר"מ דאמר בעינן תנאי כפול והב"ע בדלא כפלי' לתנאי הרי דאף דאיכא ג"ד ואומדנא דמוכח בעינן תנאי כפול מדמוקמינן הך דהמוציא משום ש"ר בדכפלי' לתנאי' אמנם הלא באמת מבואר בראשונים הנ"ל דכשאומר בלשון תנאי ולא כפלי' אפי' באיכא אומדנא דמוכח ל"מ לר"מ דמדלא הקפיד לכפול תנאו אמרינן דנתכוין רק להפליג בדברים ורוצה בקיום המעשה אפי' לא יתקיים התנאי אבל היכי שאינו אומר בלשון תנאי רק בלשון גילוי דעת מהני מצד אומדנא דמוכח. ובשעה"מ פ"ו מאישות מתרץ בזה ד' הרמב"ם פ"י מגירושין שמביא המשנה דהמוציא את אשתו משום ש"ר כצורתה ותמה הב"י באה"ע סי' י' דלא פי' דמיירי בכפלי' לתנאי' וכ' השעה"מ דמדקא' הב"ע בדלא כפלי' ול"ק התם בדכפלי' והכא בדלא כפלי' כי אורחי' דתלמודא בכ"ד כדפריך לחד תנא ממקום למקום ע"כ דכונת הש"ס הוא לשנויי דהמשנה דהמוציא אשתו משום ש"ר לא מיירי כלל בדאמר בלשון תנאי רק דאמר בלשון גילוי כדאר"י בר מניומי אר"נ והוא שאמר משום ש"ר אני מוציאך וג"ד ואומדנא הוי ככפל לתנאו ומתני' דהמוציא אשתו משום אילונית מיירי שאמר בלשון תנאי ולא כפלי' דכיון דהתנה ולא כפל גרע טפי ולהכי לא הוצרך הרמב"ם לפרש הדין דהמוציא אשתו משום ש"ר בכפל לתנאו כיון דגם בגמרא לא מיתוקמא הכי רק דאמר בלשון גילוי ואיכא ג"כ אומדנא הוי ככפל לתנאו ע"ש: ולפענ"ד אפשר לומר וליישב מאי דקא' והב"ע דלא כפלי' לתנאי' דר"ל דתרווייהו מתני' מיירי בדלא כפלי' ואפ"ה ל"ק דרבנן אדרבנן והכי מיושב לישנא דגמ' טפי דל"ד השעה"מ הול"ל התם דאמר בלשון גילוי והכא בדאמר בלשון תנאי ולא כפלי' והוא עפ"מ שיש להקשות לכאורה לפמש"ל המ"ל בפ"ו מה' אישות דל"ב דומיא דתנאי ב"ג וב"ר רק בתנאי דלהבא אבל בתנאי דלעבר ל"ב משפטי התנאים דבשלמא כשהתנאי הוא על להבא אמרינין דלא אתי ביטול התנאי שיבא אחר המעשה ויבטל המעשה אא"כ נעשה כתנאי בני גד אבל כשהתנאי הוא בלשעבר כגון אם עשיתי דבר זה או עשית שמאותה שעה מתברר הדבר אם נתקיים המעשה או לא מה צריך בזה למשפטי התנאים אלא שקשה ע"ז מקידושין ס"ב. דפריך לר"מ דבעי ת"כ מקראי דסוטה דליכא התם כפילת התנאי ומשני דהתם נמי איכא כפילת התנאי והרי תנאי דסוטה תנאי דלעבר הוא. אמנם היטב אשר דבר בזה בתשו' חת"ס אה"ע ח"ב סי' נ"ו דבקידושין שם הא אזלינן לר"מ ואיהו הרי ס"ל בסוטה י"ח. דמתנה ג"כ על להבא שבועה שלא אטמא ולהכי בעינן שפיר כפילת התנאי וכ"כ בשו"ת בת עיני סי' א' ע"ש ולפי"ז קשה לכאורה הרי גם בהך דהמוציא משום ש"ר הא תנאי דלשעבר הוא אם הש"ר הוא אמת או בדאי וכן באילונית לפמ"ש בתוס' שם דג"כ מיירי בספק אילונית א"כ הוי ג"כ התנאי על שעבר אם האשה היא אילונית או לא ובלשעבר הא ל"ב תנאי כפול ולהאמור יתיישב ע"נ דהנה דקדקו המפורשים בהא דקא' התם רבא דרבנן אדרבנן לא קשיא דלכאורה מה עלה על דעתו של אביי דלא משני רק הפירכא דר"י אדר"י הלא המקשה רמי ג"כ דרבנן אדרבנן. אמנם הלא באמת העיר בב"י אה"ע סי' י' דמ"פ דרבנן אדרבנן הרי בפשיטות יכילנא לשנויי דהמתני' דהמוציא אשתו משום ש"ר מיירי כשאמר משום ש"ר אני מוציאך כדקאר"נ התם והמשנה דהמוציא משום אילונית מיירי בל"א משום אילונית אני מוציאך ולכך לא חיישי רבנן בהא לקלקולא. אמנם הרי באמת כ' הה"מ בפ"י מה' גירושין הי"ג דאילונית כיון שהוא מום גדול סתמו כפירושו והוי לא אמר כאמר ע"ש אמנם זהו ל"ש רק בודאי אילונית אבל הכא הא כ' התוס' דמיירי בספק אילונית הא ל"ה סתמו כפירושו. והנה מה שהכריחו להתוס' לפרש בספק אילונית הוא משום דודאי אילונית הא ל"ב גט דהוי קידושי טעות כדתנן בריש יבמות וכולן שמתו או שמיאנו או שנמצאו אילונית צרותיהן מותרות אמנם מבואר בנימוק"י בריש יבמות שם בשם ר"ת דאין ראי' ממתני' שם דודאי אילונית הוי קידושי טעות רק לרב אסי ביבמות י"ב דדייק מדקתני שנמצאו ולא קתני שהיו דמיירי באילונית שלא הכיר בה והוי מקחו מקח טעות אבל לרבא שם דקא' צרת אילונית מותרת ואפי' הכיר בה והא דקתני שנמצאת תני שהיו לדידי' שפיר חיילי קידושי אילונית שלא הכיר בה כיון דלדידי' אף דהוי' אשתו לא מיתסרא צרתה משום דכי אסרה רחמנא צרת ערוה במקום מצוה הוא דאסרה והא כיון דאילונית היא דבלאו ערוה נמי ל"ר ליבום הוי' צרתה צרת ערוה שלא במקום מצוה ע"ש ועב"י אה"ע סי' מ"ד איברא דלכאורה קשה לפי"ז מש"ס יבמות ס"א. תניא ר"א כהן לא ישא את הקטנה כו' ר"א ס"ל כר"מ וס"ל כר"י. ס"ל כר"מ דחייש למיעוטא וס"ל כר"י דאמר אילונית זונה הויא וכר"מ מי ס"ל והא תניא קטן וקטנה לא חולצין ולא מייבמין דברי ר"מ כו' קטן שמא ימצא סריס קטנה שמא תמצא אילונית ונמצאו פוגעין בערוה דברי ר"מ ותניא קטנה מתיבמת ואינה חולצת דברי ר"א. ולכאורה קשה מהא דא' ביבמות ט"ו. ת"ש מעשה בבתו של ר"ג שהיתה נשואה לאבא אחיו ומת בלא בנים וייבם ר"ג את צרתה כו' אלא שאני ר"ג דאילונית הואי הא מדקתני סיפא אחרים אומרים בתו של ר"ג אילונית היתה מכלל דת"ק סבר לאו אילונית היתה הכיר בה ולא הכיר בה א"ב ופרש"י לת"ק דוקא לא הכיר בה הוא דהוי מקח טעות אבל הכיר בה צרתה אסורה ולאחרים אפי' הכיר בה מותרת דקתני היתה ולא קתני נמצאת ולפי"ז לאחרים דהוא ר"מ דס"ל אפי' הכיר בה צרתה מותרת כשי' רבא וא"כ לר"מ קידושי אילונית לאו קידושי טעות הוי וא"כ דילמא לכך לר"א קטנה מתיבמת משום דהוי ס"ס ספק שמא לא תהי' אילונית ואת"ל דתהי' אילונית דילמא אי הי' הבעל חי הי' מקפיד והיו קידושי אחיו קידושי טעות ול"ה אשת אח כלל דבשלמא ר"מ הא ס"ל דקידושי אילונית ל"ה קידושי טעות אבל לר"א הוי שפיר ס"ס אמנם י"ל עפ"מ דידוע פלוגתא דרבוותא ז"ל אי ס"ס הוא מטעם רוב או משום דהספק השני הוי סד"ר ומבואר בתשו' מהרי"ט דלמ"ד בא"ת בע"י חתיכה א' מב' חתיכות ס"ל סד"א מה"ת לקולא א"כ ס"ס הוא מכח דהספק הב' הוי סד"ר משא"כ למ"ד דגם בחתיכה א' ספק חשב ס' שומן מחייבינן אשם תלוי א"כ ס"ל סד"א מה"ת לחומרא וע"כ לדידי' ס"ס מטעם רוב וא"כ הא ר"א ס"ל בכריתות י"ז. דחייב אשם תלוי בחתיכה א' א"כ ס"ל סד"א מה"ת לחומרא וע"כ לדידי' ס"ס מטעם רוב וא"כ אי הו"א דחייש למיעוטא הא ל"מ ג"כ ס"ס ושפיר פריך אי ס"ל כר"מ אמאי לדידי' קטנה מתייבמת. ומה נכון ליישב עפי"ז מה דקשה לכאורה במשנה גיטין פ' כל עריות שאמרו צרותיהן מותרות הלכו הצרות האלו ונישאו ונמצאו אלו אילונית תצא מזה ומזה ולכאורה קשה הרי ע"כ אתיא אליבא דר"ע דאמר יש ממזר מח"ל והרי א' בבכורות כ': דר"ע חייש למיעוטא ומשמע מד' התוס' חולין י"א: דמדאוריי' חייש ר"ע למיעוטא ע"ש וביבמות צ"א: פרכינן מאי הו"ל למיעבד וקשה לר"ע הלא אסורין צרות הערוה לינשא לשוק דילמא תהי' הערוה אילונית כיון דחייש למיעוטא ולהנ"ל י"ל דאף דמשמע בכריתות כ"ב. דר"ע מחייב א"ת בחתיכה א' וכ"כ להדיא בתוס' סוכה ו'. ד"ה ור"ש ובסנהדרין ד"ד. ד"ה כולהו י"ל דלא ס"ל סד"א מה"ת לחומרא רק באיסור כרת אבל לא באיסור לאו א"כ הא יבמה לשוק ל"ה כ"א איסור לאו וא"כ שפיר מותרות הצרות לינשא משום ס"ס ספק שמא לא תהי' הערוה אילונית ואפי' אם תהי' אילונית שמא ל"ה הבעל מקפיד וא"כ ל"ה קידושי טעות ופוטרת שפיר צרתה לר"א כנ"ל והבן] וא"כ אליבא דרבא שפיר מיתוקמא מתני' בהמוציא אשתו משום אילונית באילונית ודאי וא"כ שפיר קאמר רבא דרבנן אדרבנן לא קשיא דלאביי ניחא לי' דאיהו ס"ל כר"א ומוקי מתניתין בספק אילונית א"כ ל"ק דרבנן אדרבנן דבמתני' דהמוציא משום אילונית מיירי בל"א משום אילונית אני מוציאך ולהכי ל"ח לקלקולא כמ"ש הב"י הנ"ל משא"כ לרבא לשיטתי' הא מיתוקמא מתני' בודאי אילונית א"כ הוי לא אמר כאמר כסברת הה"מ הנ"ל וא"כ קשיא דרבנן אדרבנן וע"ז משני שפיר הב"ע בדלא כפלי' לתנאי' והיינו דהרי הקשה בפנ"י בחי' לשי' רש"י והרי"ף דמיירי בודאי אילונית האיך שייך למיתני נשאת לאחר וילדה בנים הא אילונית ודאי אינה יולדת ותי' דנהי דרוב אילונית אין להן רפואה אפ"ה זימנין מתרמי שיש להן רפואה ע"ש וא"כ התנאי הוא על להבא כיון דהשתא היא ודאי אילונית ורק לאחר שתתרפא תלד ובתנאי דלהבא הא שפיר בעינן משפטי התנאים משא"כ הך דהמוציא משום ש"ר הא הוי תנאי דלשעבר ול"ב בי' משפטי התנאים ומיתוקמי שפיר תרווייהו מתניתין בשאמר בלשון תנאי ולא כפלי' לתנאי' ומיושב רומיא דרבנן אדרבנן ע"נ ודוק היטב: אמנם כן לפי"ד השעה"מ שכ' דלפי אוקימתא דרבא מיירי הך דהמוציא משום ש"ר בלא אמר בלשון תנאי רק מכח ג"ד ואומדנא דמוכח נראה ליישב מה שיש להתבונן במאי דפירש"י התם משום קלקולא קלקול ממש היינו שיאמר הבעל אלו הייתי יודע מזה לא הייתי מגרשיך ונמצא גט בטל ובני' מן השני ממזרין ובתוס' כתובות ע"ד: ד"ה משום כ' דע"כ מיירי שלא אמר בתורת תנאי דאם עשה תנאי מאי מועיל שאמרו לא יחזיר בכך לא יבטל התנאי ועל כן ליכא אלא לעז בעלמא ע"ש ולכאורה לפ"מ שהעלינו דמיירי תרווייהו מתני' בשאמר לשון תנאי רק דלא כפלי' א"כ מאי מועיל מה שאמרו לא יחזיר אמנם רש"י ז"ל בסוגיא דגיטין שם נשמר מזה וכ' בזה"ל לפיכך אומרים לו קודם גירושין הוי יודע שלא תחזירנה עולמית ושוב אינו נאמן לומר כן שכיון שידע שאסור לו להחזירה אפי' לא תנשא לאחר ולא חש להמתין ולבדוק אחר הדברים גילה בדעתו שלא היתה חביבה עליו עכ"ל אמנם עדיין קשה דהתינח במוציא משום ש"ר אי הי' חוקר אחר זה הי' בא לידי בירור שהדבר שקר וכן אי מיירי בספק אילונית שכ' התוס' בכתובות ע"ב: ד"ה ע"מ וברא"ש ריש יבמות של"ה מתברר לו אם הם סימנים גמורים אם לאו שייך ג"כ לומר שאם הי' ממתין ובודק ע"י נשים בקיאות הי' מתברר לו שאינם סימני אילונית והכי מפורש להדיא בתוס' יבמות ס"ה. ד"ה אי דכיון דלא חשש לבדוק יפה בסימני אילונית גמר לגרש בכל ענין משא"כ לרבא דמוקי באילונית ודאי שפיר קשה דאמאי אר"י לא יחזיר הרי אין אנו מתקנין מידי במה שאנו אומרים לו שלא יחזירנה כיון דהיא אילונית ודאי כ"ז שלא נתרפאת הלא היא באמת אילונית ול"ה מועיל בבדיקתו כלום והנלפענ"ד בזה דהנה בס' טיב גיטין נתקשה בד' רש"י הנ"ל שכ' דכיון דידע שאסור לו להחזירה ולא חש להמתין ולבדוק גילה בדעתו של"ה חביבה עליו דל"ל זה הרי הו"מ לפרש בפשיטות דכיון דרבנן אמרו שלא יחזירנה אין כאן חשש שאפי' הי' בדעתו כן הא לא עדיף מתנאי גמור ול"מ דכיון שאמרו חכמים אסור להחזיר הו"ל מתנה על איסור