הרי בשמים שצד

והקשו לשמואל דס"ל קישות שהתליע באיבי' אסור משום שרץ היכי אכיל מרור בפסח וכ"ת דבדיק לי' שלא יהא קפא א"כ אמאי צריך חרוסת ותי' כיון דברוב ירקות אין בהן קפא א"צ לחוש משום איסור שרץ ומשום חשש סכנה צריכין לחוש למיעוטא ע"ש וי"ל שזהו פלוגתת ת"ק ור' נחמי' במס' תרומות פ"ח משנה ז' במשמרת של יין דת"ק אסר משום גילוי ור' נחמי' מתיר וקא' בב"ק קט"ו: טעמא דר' נחמי' משום דארס של נחש דומה לספוג וצף ועומד במקומו וי"ל בטעם פלוגתייהו עפ"מ דא' בע"ז ל': שלשה מיני ארס הן של בחור שוקע של בינוני מפעפע ושל זקן צף וי"ל דס"ל לר' נחמי' כיון דרובא אין עוברין דרך המסננת היינו של בינוני ושל זקן לכך לא חיישינן לה ות"ק ס"ל דכיון דשל בחור שוקע ויורד למטה אף דרובא אין עוברין דרך המסננת במידי דסכנה חיישינן למיעוטא וכיון דקיי"ל כת"ק דאסר כמ"ש ברמב"ם פי"א מה' רוצח הי"ד ע"כ דחיישינן בדבר של סכנה למיעוטא [אמנם לכאורה צ"ע לפי"ז בדברי הש"ס סוכה נ'. דפריך על המשנה דקתני התם נשפכה נתגלתה הי' ממלא מן הכיור שהיין והמים מגולין פסולין לגבי מזבח ואמאי ליעבד במסננת לימא מתניתין דלא כר' נחמי' וקשה לפמ"ש בפירש"י ותוס' במתני' שם הטעם שמא שתה מהן נחש והארס מעורב במים ונמצא שאינו מנסך מים כשיעור שהרי הארס משלים לשיעורן וא"כ גם כת"ק נמי לא אתיא דהרי לפי"ד טעמא דת"ק הוא רק משום דבדבר של סכנה חיישינן למיעוטא וזה שייך רק בשרוצה לשתות ממנו איכא משום סכנה משא"כ אם מסופקין לענין מצות ניסוך המים הי"ל למיזל בתר רובא ויועיל שפיר סינון אולם באמת הטעם הנ"ל ל"ש רק למאי דמוקי ר' זירא התם מתני' כמ"ד יש שיעור למים שייך שפיר הטעם הנ"ל משא"כ למאי דמוקי זעירא התם המשנה כמ"ד אין שיעור למים א"כ אמאי יהי' פסול דילמא הארס משלים השיעור הרי יוכל להוסיף מים כשיעור הארס ואפי' יהי' יותר מג' לוגין הא אין שיעור למים וע"כ למ"ד זה הטעם דפסול כדקא' בירושלמי התם משום דאיכא סכנה לשתותו ול"ה ממשקה ישראל וא"כ אתיא שפיר כת"ק דר"נ כיון דלדידי' בדבר של סכנה חיישינן למיעוטא ואסור לשתותו אפי' ע"י סינון א"כ ל"ה ממשקה ישראל] ומהאי טעמא נראה לענין מה שנשאלתי בשו"ת הר"ב מהד"ק סי' פ"ח אי חיישינן לנשיכת הנחש באם לגבי הולד דאף דלענין משמרת פסקינן כת"ק דאסר דחיישינן לארס של נחש בחור שהוא שוקע בכ"ז נהי דשוקע ועובר דרך המסננת וכן במעשה שהובא בע"ז שם באבטיח שנתגלתה שאכלו ממנה תשעה ולא מתו ואכל עשירי ומת שהארס שוקע למטה היינו לפי שהוא גוף אחד עכ"פ אבל אין לנו לחוש בנישוכה האם שנכנס הארס להולד שהוא גוף בפ"ע דגם ארס של נחש בחור אינו נוקב ויורד כ"כ והרי א' בתמורה ל"א. דולד בהמה מאוירא קא רבי ולא מגוף האם ע"ש בפירש"י בב' הלשונות ופשיטא דאין הארס שהוטל באם מזיק לולד וז"ב: נחזור לנ"ד דיפה הורה מעלתו לאסור מחשש סכנה ושפיר אייתי מד' הפמ"ג א"ח סי' קע"ג ושארי אחרונים שכתבו דבסכנה ל"מ ס"ס ועפירש"י חולין ד"י. ובפרט בהך תרנגולת שנמצא ניפוח במקום הנשיכה הו"ל כהא דא' בש"ס ע"ז הנ"ל ובתוס' שם דהיכי דאיכא ריעותא דנקירה חיישינן אף במקום דל"ח לגילוי ע"ש ול"מ בזה ג"כ תקנתא דצליי' דאינו מועיל זה רק בנשיכת נחש כמ"ש למעלה וכמו שהאריך בזה גם מעלתו. ומ"ש החכם החולק עליו דגם מכח סכנה אין לאסור התרנגולת מאחר שחזרה והטילה ביצים יפה כתב מעלתו דרק לענין ספק טריפה ארז"ל דהוי הלידה או שהיי' י"ב חודש בירור שאינו טריפה אבל לא בדבר שאסור משום סכנה והנה אף דמצינו בע"ז ל"א. גבי שכר ישן אין מניחו ליישן ולכאורה לפי"ז היינו צריכין לומר שיועיל שהיית י"ב חודש גם לענין חשש ארס נחש דאין מניחו ליישן דיישון הוא י"ב חודש אמנם באמת זה שייך רק באוכלין ומשקין שכשנתיישן מותר של"ה מניחו הארס של נחש ליישן אם הי' בתוכו שהי' מתקלקל אבל לא בבע"ח. ולבר מן דין הרי אמרינן התם גזירה ישן אטו חדש ומבואר בתוס' שם ל"ה. דבדבר שאין ניכר כ"כ בין ישן לחדש לעולם גזרינן ישן אטו חדש שעל כן בצדק אמרי פיך אין בהם נפתל. ומי ששמו שלום ישפות שלום לרבנן ולתלמידיהון וירום קרן התורה ולומדיה כנפש הדור"ש באהבה מברכך בברכת השנים: סי' נה בעזה"י יום ה' ט"ו כסלו תרנ"ה לפ"ק סטרי אורך ימים ושנות חיים ושלום לכבוד ב"ד ידידי הרב הה"ג חריף ובקי ירו"ש כש"מ נפתלי הירץ תאומים נ"י אב"ד וויעלקאטש יצ"ו מכתבך הגיעני ואבא היום אל העיון בדבר שאלתך בענין המעשה דאתא לידך שמוה' יצחק בן יהודה נשה אשה חי' בת דוב ודר עמה בכפר ובא אחי האשה ולקח אחותו העירה לביתו מאשר נודע לו כי בעל אחותו זה גירש אשה בע"כ קודם נישואין עם אחותו ונסע הבעל למקום אשתו הראשונה שגירשה בע"כ והתפשר ליתן גט כשר כדת ובא לבית גיסו וסיפר לו ולאשתו איך שהתפשר ליתן גט כשר והסכימה האשה שידורו מעתה באהבה וריעות אך גיסו מיאן בזה והטעה את שניהם שאמר להם שעפ"י דתוה"ק אסורים לדור ביחד אפי' אחר שגירש אשתו הראשונה ברצון יען שנשאו קודם ולכן מההכרח שיתגרשו מקודם ואח"כ ישאו זא"ז מחדש וכן הגידו באמת להבעל איזה אנשים בעלי תורה שבכפר ההוא שטעו בדמיונם שצריך שיהי' קודם גט כורת ביניהם ואח"כ יעשו נישואין מחדש ועפ"י הדברים האלה הסכימו שניהם על הגירושין והבעל גילה דעתו בפירוש לפני עדים שעל דעת כן הוא מגרש אשתו זאת שאח"ז יחזור וישאנה בהיתר ואחר נתינת הגט שב הבעל למקומו והאשה ערכה אליו כפעם בפעם מכתבי אהבה שבדעתה הי' באמת לקיים הבטחתה להנשא לו מחדש אפס אחיה הוא מעכב על ידה וכל מגמתו מתחלה הי' להפריד בין הדבקים שעל כן הטעה את שניהם שמחויבים להתגרש למען תצא אחותו מבעל הזה והלכה והיתה לאיש אחר ונפשך בשאלתך לחוות דעתי הקלושה אם מותרת האשה הזאת עפ"י דתוה"ק להנשא לאיש זר: הנה כבר נחלקו בכי"ב קמאי גדולי המורים ז"ל בעסק גט שכ"מ דווינא שסדרו הגאון בעל הסמ"ע והמהר"ם לובלין והלבוש ז"ל ודעמייהו ופסלוהו וכנגדם הסמ"ע והב"ח ומהרש"א ומ"ב הכשירוהו. והנה בתשו' מהר"ם לובלין סי' קכ"ב הערה מקור דין זה מש"ס ב"מ ס"ו ההוא שכ"מ דכתב לה גיטא לדביתהו אנגיד ואתנח אמרה לי' אמאי קא מתנחת אי קיימת דידך אנא אר"ז פטומי מילי בעלמא הוא א"ל ר"א מדפתי לרבינא ואי לאו פטומי מילי מאי בדידה קיימא למישדי תנאה בגיטא בדידי' קיימא למשדי תנאה מ"ד הוא גופי' אדעתא דידה קא גמיר ויהיב גיטא קמ"ל והנה בתוס' שם ובחי' הרשב"א והרא"ש והריטב"א והנימוק"י כתבו דמיירי שמעיקרא נתרצה וגמר בדעתו ובפי' לגרש בלא תנאי והיא באה לנחמו בדברים אז אמרינן דלפטומי מילי אמרה הכי אבל אי היתה אומרת כן קודם כתיבת הגט אמרינן דאדעתא דידה קא יהיב גיטא ומובן הדבר בסברא דלאחר הכתיבה הרי אפי' הבעל בעצמו דבדידי' תלוי למישדי תנאה בגיטא הי' אומר כן ל"ה מועיל כיון דל"ה רק גילוי דעת וקיי"ל כאביי דגילוי דעתא בגיטא לאו מילתא הוא משא"כ קודם הכתיבה הרי כתב הב"ח באה"ע סי' קל"ד דג"ד קודם כתיבת הגט מילתא הוא. וי"ל הטעם דג"ד אינו מועיל לבטל מעשה וא"כ הרי לחד תירוצא בתוס' גיטין ל"ב. גט לאחר שנכתב ונחתם הוי מעשה ואין ג"ד מועיל לבטלו משא"כ קודם הכתיבה שפיר מהני בפרט היכי שמלבד הג"ד איכא אומדנא דמוכח שכך הוא כונת הבעל י"ל דאפי' נכתב הגט בסתם ל"מ דכיון דאיכא אומדנא דמוכח דמעיקרא לכך נתכוין לא אלים המעשה שלא יהי' כח בג"ד לבטלו אפי' אח"כ. וכי"ב מצינו בתמורה כ"ה. היא שלמים וולדה עולה א"ר יוסי אם לכך נתכוין מתחלה דבריו קיימין וכ"פ הרמב"ם בפט"ו ממעה"ק. והכי מפורש יוצא מדברי התוספת רי"ד בגיטין מ"ו. שכ' שם גבי מוציא את אשתו משום ש"ר דלא יחזירנה עולמית משום דחיישינן לקלקולא אף דאינו רק גילוי דעת וקיי"ל דג"ד בגיטא לאו מילתא הוא ז"א רק היכי דמעיקרא כתב הגט בהחלט ובתר הכי בעי לבטולי ע"י ג"ד כדא' גבי גידל בר עילאי דשדר לה גיטא לדביתהו ובתר הכי אמר לשליח ברוך הטוב והמטיב וכל מה דשקיל וטרי התם הכי הוא דמעיקרא יהיב גיטא בדעת ברורה ובתר הכי מגלה דעתי' דבעי לבטולי התם אמרינן דג"ד בגיטא לאו מילתא הוא ולא בטיל אבל הכא דמעיקרא מכי יהבי' ניהלי' גלי אדעתי' דע"מ כן יהבי' ניהלי' משום ש"ר אפי' אביי מודה דמילתא הוי ומצי למיטען היום ומחר דהכי הוי דעתי' ולבטילי גיטא ע"ש וא"כ בנ"ד הלא מתחלה נדבר ביניהם שאדעתא דהכי מתגרשים שלאחר הגט יחזרו וישאו זא"ז בודאי ביד הבעל לבטלו כשלא תחזור ותנשא לו: איברא דבתוס' גיטין ע"ה ד"ה לאפוקי הקשו על הגמ' דב"מ הנ"ל דמשמע שאם הי' מתנה הוא כמו שהיא אמרה הי' מועיל ואמאי הא לא כפלי' לתנאי' ותי' דהא דנקט פטומי מילי לאשמעינן דל"מ אפי' לרבנן דר"מ אבל לר"מ בלא"ה ל"מ משום דל"ה ת"כ וכ"כ ברא"ש שם ולפי"ז הא לכאורה אפי' קודם כתיבה ל"מ משום דל"ה ת"כ הנה בזה כבר התעורר בתשו' מהרמ"ל הנ"ל דהרי רבים מהראשונים ז"ל פסקו דלית הלכתא כר"מ דבע"י ת"כ ומבואר מ"ד הש"ע אה"ע סי' ל"א דהא דמצרכינן משפטי התנאים בגיטין וקידושין הוא רק לחומרא ע"ש וא"כ האיך נוכל לדון בזה לקולא היכי של"ה ת"כ. לבר מן דין הרי כ' בחי' הרשב"א גיטין שם דגילוי דעת עדיף מכשאומר דרך תנאי ולא התנה כהלכתו דאז אמרינן מדלא הקפיד להתנות כהלכתו לפטומי מילי אמרי' וכ"כ בר"ן פ"ב דקידושין ונחלקו בזה הרמב"ן והבעהמ"א בביצה ד"כ. גבי הבו לי' ד' מאה זוזי לפ' ולינסוב ברתי ע"ש ובפרט היכי דאיכא אומדנא דמוכח שגם בלעדי אמירתו יש לנו לדעת מעצמנו שע"ד כן ניתן הגט מועיל לכ"ע גם לר"מ כמבואר כ"ז בראשונים ז"ל. ומה שרוצים המכשירים בגט דווינא הנ"ל להוכיח היפוך זה מש"ס גיטין מ"ו. גבי הא דקתני התם במתני' המוציא את אשתו משום אילונית רי"א לא יחזיר וחכ"א יחזיר וקא' בגמ' למימרא דר"י חייש לקלקולא ורבנן ל"ח לקלקולא והא איפכא שמעינן להו דתנן המוציא את אשתו משום ש"ר כו' אביי אמר לעולם לא תיפוך ור"י בההוא ס"ל כר"מ וס"ל כר"א בצריך ס"ל כר"א בשא"צ ס"ל