הרי בשמים שצג

הלכה כ"א שכתב נמצא קוץ עומד בושט ה"ז ספק נבילה שמא ניקב הושט ועלה בו קרום במקום נקב ולהנ"ל הא ל"ה נבילה בכה"ג. אמנם באמת י"ל עפ"ד הרמב"ם שם ה' י"ט וכ"ה שי' הב"י סי' ל"ג דניקב הושט הוי נבילה מחיים א"כ כיון דקודם שנתרפא חל עליו שם נבילה לכך אף שנתרפא לא פקע ממנו שם נבילה דאין פסול חוזר להכשירו. אמנם אכתי תקשי למ"ש הר"ן והרא"ה הנ"ל בסירכא בכסדרן דלכי נסתם אגמ"ל דנקב זה הי' עומד לסתימה ולרפואה ול"ה טריפה מעולם א"כ כמו כן י"ל לענין נקובת הושט דלכי נסתם ונתרפא אגמ"ל דל"ה עלי' מעולם שם נבילה אכן לד' הפמ"ג הנ"ל א"ש היטב כיון דבנקב שע"י קוץ ומחט הא ל"ש סברת הר"ן והרא"ה הנ"ל ומעתה מובן היטב מ"ש התוס' והראשונים הנ"ל דבנקב שע"י חולי ל"ח שמא הבריא כיון דבנקב שע"י חולי הלא שייך שפיר סברת הר"ן והרא"ה הנ"ל א"כ אמרינן שפיר נשחטה הותרה ול"ח שמא הבריא וז"ב ונכון בס"ד: ומה נכון ליישב בזה מה שנתקשה בתבו"ש סי' ל"ג סק"ח בדברי התוס' חולין כ"ח הנ"ל שמקשין לשי' רש"י דלענין נקב ג"כ אין לושט בדיקה מבחוץ האיך קתני ניקב זה בלא זה כשר הרי כשניקב הפנימי יש לספק שמא ניקב גם החיצון והקשה התבו"ש דהרי גם לשי' התוס' דס"ל יש לושט בדיקה מבחוץ לענין נקב ולדידהו ע"כ הא דחוששין בושט שמא הבריא הפי' שמא נתרפא א"כ אמאי ניקב זה בלא זה כשר ניחוש שמא נתרפא ולהנ"ל יתיישב שפיר דהנה בתוס' שם כ' ודוחק לומר שהנקב בא מחמת חולי ובחיצון אין ניכר שום חולי וע"כ כונתם דאין לדחוק ולומר בדידעינין שהנקב בא מחמת חולי דהרי א"א להכיר וכיון דהוא ספק ע"י קוץ ג"כ יהי' אסור כמ"ש הרמ"א בסי' ל"ג. אמנם הרי באמת הקשה הט"ז בסי' מ"ט דאמאי לא נכשיר בספק ע"י חולי ס' ע"י קוץ מכח ס"ס שמא ע"י חולי ואת"ל ע"י קוץ דילמא לא ניקב עור השני ותי' הכו"פ שם דבנקובת הושט דהוי ס' בשחיטה ל"מ ס"ס דאיכא חזקת איסור דשאינו זבוח ע"ש והנה מבואר בפוסקים בסי' ק"י דהא דל"מ ס"ס במקום חזקה הוא דוקא אם בצד האיסור הוא איסור מוחלט והחזקת איסור הוא ודאי להך צד אבל אם גם בצד האיסור החזקה מפוקפקת שפיר אמרינן ס"ס. ולפי"ז התינח אם הספק הוא אם עדיין ניקב העור הב' ואינו ניכר דאז כשהוא נקוב הרי יש בודאי חז"א שא"ז לכך ל"מ ס"ס משא"כ כשאנו מסופקים אם נתרפא דאז הרי ליכא החז"א דשא"ז רק להך צד שניקב ע"י קוץ אבל בהספק ע"י חולי הרי אפי' הי' ניקב ונתרפא ג"כ ליכא חז"א דשא"ז דבמחמת חולי הא שייך סברת הר"ן והרא"ה ול"ה נבילה רק טריפה כנ"ל. ובדרך קצרה י"ל למ"ש בפמ"ג סי' ל"ג בכונת הפלתי הנ"ל דלהכי ל"מ כאן ס"ס במקום חזקה כיון דל"ה ס"ס גמור דהוי משם אחד ע"ש וא"כ הרי קיי"ל דהיכי דיש נ"מ בין הספקות ל"ה משם אחד וא"כ בחשש דנתרפא הרי יש חילוק בין הספקות דאם הוא מחמת קוץ הוי נבילה ובמחמת חולי הא ל"ה רק טריפה כנ"ל א"כ הוי ס"ס גמור ומהני גם במקום חזקה והבן: ואם כנים אנחנו בזה נבא ליישב עפ"י הצעתינו הנ"ל דברי רש"י ז"ל בחולין מ"ג: דפי' על הא דאמר עולא ישב לו קוץ בושט א"ח שמא הבריא וז"ל אין חוששין שמא נקב הי' והבריא והוי קרום שעלה מחמת מכה בושט ואינו קרום ואני שמעתי והבריא לשון ניקב כמו וברא אותם בחרבותם עכ"ל ונראה מזה דלא ניחא לי' לרש"י לפרש כפי' הא' הבריא נתרפא כדחזינין כדפריך מ"ש מס' דרוסה פירש"י וז"ל דמשום דעל ארי בינייהו אמרינן שמא דרס ומצרכינין להו בדיקה והכא לא איפשר למיבדקה דנקב משהו בעור חיצון של ושט לא מינכר הרי דתופס רק הפי' הב' שמא הבריא ניקב ובמסקנא דקא' נמצאת אתמר אבל ישב חיישינן פירש"י וז"ל שמא ב' העורות ניקבו והבריא החיצון הרי דתופס רק הפי' שמא הבריא נתרפא ואי דרש"י ז"ל אתא לאשמעינין רבותא בזה דבישב חיישינן אפי' אם גם הפנימי לא ניקב מעל"ע דליכא חשש ניקב אפ"ה חיישינן שמא נתרפא וכמ"ש בש"ך סי' ל"ג סק"ך אמנם אין זה דרכו של רש"י ז"ל דהוא פרשן ולא פסקן ולדברינו יבא ע"נ דהנה לכאורה יש לעיין בהך חששא דשמא נתרפא דהוא ע"כ רק אי ס"ל דניקב הושט הוי נבילה מחיים כנ"ל והרי כ' אחי הט"ז הגאון מהר"י הלוי בתשו' שהעתיק בט"ז סי' כ"ז לענין שבירת מפרקת ורוב בשר דכיון דהוי נבילה מחיים א"א שיתהדקו השברים אהדדי ויתרפאו ע"ש א"כ איך ניחוש בושט שמא נתרפא הרי כיון דהוי נבילה מחיים א"א להתרפא והעירני לזה הרב מ' יהושע העליר נ"י אבד"ק באריש כעת דומ"ץ דפה"ק ואי דניחוש שמא ניקב העור הפנימי ונתחב גם בעור החיצון אך לא מעל"ע וחזר הקוץ לאחוריו איידי דגמדא לי' ופשטא לי' ונתרפא מקצת העור הפנימי ובעור החיצון הי' הקלקול הולך ומכאיב עד שניקב מעל"ע ואינו ניכר עתוס' חולין מ"ח: ד"ה דילמא ובשמ"ח סי' ל"ו ס"ה ובתב"ש שם וא"כ רפואת העור הפנימי הי' טרם שנעשה נבילה מחיים כיון שאז ל"ה עדיין העור החיצון ניקב מעל"ע ז"א דבכה"ג כיון דל"ה נבילה מחיים מעולם הא ל"ה רק טריפה משום דסופו ליסתר כנ"ל ושוב אמרינן נשחטה הותרה ופשיטא דא"ח כנ"ל. ובלא"ה באמת בפמ"ג סי' ל"ג במש"ז סק"ד ובסי' מ"ח ס"ק ח"י כ' דבכה"ג אפי' טריפה לא הוי ע"ש וא"כ הדרק"ל. אמנם באמת לק"מ דשם בתשו' הג' מהר"י הלוי מיירי דלא ניכר שום ריעותא כלל כמבואר שם ובזה שפיר כתב דהיכי דהוי נבילה מחיים א"א שיתרפא באופן שלא יהי' ניכר שום ריעותא אבל בושט לא מיבעיא כשהפנימי ניקב מעל"ע בודאי יש לנו לספק שמא גם העור החיצון ניקב ונתרפא ואינו ניכר דאין לושט בדיקה מבחוץ אלא אפי' אי גם הפנימי לא ניקב מעל"ע הרי עכ"פ ניכר ריעותא דנקב בעור הפנימי וא"כ התינח על המסקנא דישב חיישינן יתכן שפיר פירוש זה דשמא נתרפא אבל בהא דא"ח דמיירי בנמצא ולא ניכר שום נקב בזה שפיר לא ניחא לרש"י הפירוש דשמא נתרפא כיון דבהא פשיטא דא"ח דממ"נ אי ניקב הושט הוי נבילה מחיים הא א"א שיתרפא לגמרי שלא יהי' ניכר שום ריעותא ואי ניקב הושט ל"ה נבילה מחיים וכמ"ש באמת הש"ך והפר"ח א"כ פשיטא דאמרינן נשחטה הותרה כנ"ל ודוק. ובעיקר הדין של הפר"ח שהביא הפמ"ג הנ"ל ע' במש"ז סי' ל"ג סק"ד בשם הפמ"א בענין כי"ב והזמן לא ירשני להאריך עוד כעת. את חג המצות תחוג בדיצות וביתרון הכשר כנפשך ונפש הדור"ש באהבה: סי' נד יום ד' טוב אלול תרנ"ד לפ"ק סטרי. ברכת שמים מעל תחול על ראש כבוד הרב החריף המופלג חכם וסופר מוה' ברוך באסעחיש נ"י דומ"ץ דק"ק גלינא יצ"ו מכתבו הגיעני והנני לתשובתו עד"ש באחד שהי' לו כלוב מלא עוף ומצאו שם עוד בחודש כסלו העבר עוף אחד מת לא נודע מי הכהו ולמחרתו ראו בורח משם שרץ אדמה הולך על ארבע הנודע בשם לאסיצע ובדקו בין העופות ומצאו בתרנגולת אחת בכרבלתה צרירות דם סמוך והמקום ההוא ברוי"ן בלא"ה ונפוח קצת ולא שאלו לשום מורה והביצים שהטילה אז מכרו לנכרים וגמרה בחורף מלהטיל ביצים וזה שבועים שוב התחילה מחדש להטיל ביצים ובאה השאלה לפניו והורה לאסור התרנגולת ושימכרוה לעכו"ם וימיתנה לפניו וגם הביצים ימכור שבורים לעכו"ם כמבואר בש"ך יו"ד סוסי' פ"ו וערער חכם א' על הוראתו ודורש ממני חו"ד בזה: הנה מכח חשש דרוסה קיי"ל דמועיל אף בודאי דרוסה בהטילה ביצים אחר כ"א יום מטעינה השני' כמבואר בש"ך סי' נ"ז ס"ק מ"ב אפס מעלתו הי' חושש לאסור משום סכנה דהוי כהכישה נחש דקיי"ל ביו"ד סי' ס' דמותרת משום טריפה ואסורה משום סכנת נפשות והנה מעלתו דייק מדכ' ברמב"ם ובש"ע שהכישה נחש וכיוצא בו משמע דלאו דוקא נחש וא"כ יש לאסור התרנגולת שנשכה לאסיצע משום סכנה והנה לכאורה איכא למידק איפכא מדכ' הרמ"א שם דבבהמה או חי' שנפסקו רגלי' לית לן למיחש בזה"ז לשמא הכישה נחש כיון שאין נחשים מצויין בינינו ואי איתא דגם משום נשיכת לאסיצע וכדומה אסורה הא אכתי הי' לנו למיחש לנשיכת הני דשכיחי טובא וע"כ דאין נאסר רק משום נשיכת נחש והא דקא' וכי"ב ר"ל כיון דהרבה מיני נחשים יש בעולם והם עכ"פ בסוג נחש אבל מחמת נשיכת בעל ארס שאינו ממין הנחשים אינו נאסר. אמנם אי מהא לא איריא די"ל דהך סימן דפסוקת רגלים אינו בא רק מחמת נשיכת נחש כדאשכחן בחולין נ"ט. בעובדא דההוא בר טביא דהוי מיפסק כרען בתרייתא קאמר שמואל לא חייש מר לניקורי ופירש"י שמא נשכה נחש ולכאורה למה פירש"י דוקא נשיכת נחש הרי קא' התם דגם בנשיכת כלב שוטה אסור משום סכנה וע"כ דפסוקת רגלים מורה רק על נשיכת הנחש ועל כן שפיר כ' הרמ"א דאין לנו לחוש בזה"ז שאין נחשים מצויין בינינו אבל גם הנשוך משאר בעלי ארסיים ג"כ נאסר אכן לקושטא דמילתא נראה דליכא משום סכנה בנשיכת שאר בעלי ארסיים חוץ מכלב שוטה כמבואר בפיהמ"ש להרמב"ם פ"ח דתרומות משנה ו' שכתב בהא דקתני התם ונשוכת הנחש אסור מפני סכנת נפשות וז"ל ואמר נשיכת הנחש אסורה ענינו כי כל בע"ח שינשוך אותו מין ממיני הנחשים שאסור לשחוט אותה הבהמה או העוף ולאכול מבשרו גזירה שמא יבא אותו הסם בכל אברי אותה הבהמה וימות האוכל אותו הבשר שיש בו הארס עכ"ל הרי דקא דייק הרמב"ם וגריס מין ממיני הנחשים דוקא וע"כ משום דרק הארס של נחש מזיק ולא של שאר בע"ח והכי אמרינן בע"ז ל"א: כל השרצים יש להן ארס של נחש ממית של שרצים אינו ממית אמנם הך לאסיצע שכ' מעלתו שמורגל הוא בפי כל שסכנה הוא לאכול מבשר נשיכת לאסיצע ושאירע כמה פעמים שפרה נשכה לאסיצע ונתנפח בטנה ומתה בודאי יש לחוש מלאכלה משום סכנת נפשות ואף אי נימא דל"ה זה רק דרך מקרה בכ"ז יש לחוש לכתחלה לאוכלה כדמצינו בתוס' ע"ז ל': דאף דאמרינן התם השחלים אין בהן משום גילוי אפ"ה מצינו בסוף נדרים גבי תחלי דא"ל לא תיכול מינייהו דטעמינהו חיויא וכ' התוס' דכיון דלפעמים במקרה טועמה נחש נהגו בהן בני גולה איסור והכי אשכחן בתוס' פסחים קט"ו: לענין הא דא' התם דצריך לשקועי' למרור בחרוסת משום קפא דפר"ח שהוא מין תולעת