הרי בשמים שצב

א' התם דף מ"ח. אר"נ ריאה שניקבה ודופן סותמתה כשירה אמר רבינא והוא דסביך בישרא א"ל רב יוסף לרבינא ואי לא סביך מאי טריפה א"ה כי סביך נמי דהא תניא ניקב פסול מפני שהוא שותת נסתם כשר מפני שהוא מוליד וזהו פסול שחוזר להכשרו וזהו למעוטי מאי לאו למעוטי כה"ג לא למעוטי קרום שעלה מחמת מכה בריאה דאינו קרום ובתוס' שם מובא בשם רב שר שלום גאון דר"נ ורבינא פליגי ור"נ מכשיר אפי' לא סריך וסביך מדפריך רב יוסף לרבינא ולא לר"נ וצריך להבין טעם פלוגתתן ובאמת מלשון הגמ' משמע דרבינא בא להוסיף על דברי ר"נ. ונלפענ"ד דרבינא בא לומר דהך דינא דר"נ דריאה שניקבה ודופן סותמתה כשירה דזהו דוקא בנקב שאין בו חסרון משא"כ בנקב שיש בו חסרון כיון דב' סוגי טריפות יש בריאה ניקב וחסר ולגבי פסול נקב מועיל שפיר סתימת הדופן כר"נ משא"כ לענין חסר הא ל"מ סתימת הדופן דאכתי החסרון לא נתמלא ולכך בעינין שיהא הנקב סביך ומהודק בבשר דאז מתמלא החסרון ומה"ט כתב באמת הרא"ה בבדה"ב דהא דקא' והוא דסביך בבישרא דהיינו הסירכא דבוק ונכנס בבשר הריאה ע"ש והיינו כדי שיתמלא החסרון ור"נ דלא קא' זה עכצ"ל דס"ל דליכא טריפות בריאה רק נקובה ולזה מועיל שפיר סתימת הדופן בעצמו ואילו הי' טריפות דחסר בפ"ע לא הי' מועיל מה דנסבך אח"כ ונתמלא בבשר דאין טריפה חוזרת להכשירה. ורבינא פליג וס"ל באמת דטריפה חוזרת להכשירה ורק קרום שעלה מחמת מכה ל"מ משום דסופו ליסתר ולכך שפיר מהני סביך בנקב שי"ב חסרון. והנה בחולין ע"ו. מפרש עולא הא דקתני במשנה התם למעלה מן הארכובה טריפה כנגדו בגמל ניכר היינו הקולית אבל עצם השוק שנחתך כשר וכ' הרא"ש בשם הרמב"ן דאע"ג דניטלו צוה"ג טריפה אם חותך אח"כ כל עצם השוק חוזר להכשירו ואף הרא"ש דפליג עלי' שם היינו משום שלא מצינו טריפה חוזרת להכשירה בידי אדם אבל אם נחתך ממילא גם הרא"ש יודה דחוזר להכשירו ע"ש ובחולין ס"ח: אסיק בתיובתא על עולא התם מהברייתא דמה טריפה כיון שנטרפה שוב אין לה היתר כו'. אבל עולא בעצמו ס"ל באמת דטריפה חוזרת להכשירה. ולפי"ז י"ל דזהו דקא' דאותיב ר"א לעולא דייקא מהך מתניתין דהריאה שניקבה או שחסרה דאי חסרה מבחוץ היינו ניקבה וליכא למימר דקתני חסרה דל"מ סתימה כנ"ל ז"א דהרי בנקב בריאה לא אשכחן סתימה רק סתימת הדופן ושם הא מועיל סתימה גם בחסר באופן דסביך בבישרא ומתמלא החסרון ומה לי סתימת הדופן בעצמו או סביכת הבשר ואי דאין טריפה חוזרת להכשירה וא"כ כשחסר ל"מ כשמתמלא אח"כ בבשר ולא משכחת סתימה בחסר ז"א דעולא לשיטתי' הרי ס"ל באמת דטריפה חוזרת להכשירה כנ"ל ושפיר מועיל גם בחסר כדסביך וממילא מיושב לפי"ז קושי' התוס' בחולין מ"ח: בההוא מחטא דאשתכח בחיתוכא דריאה כו' הדר שדרוה לקמי' דר"א וטרפה א"ל והא רבנן מכשרי א"ל הן הכשירו שיודעים מאיזה טעם הכשירו אנן מאיזה טעם נכשיר דילמא אי הוי ריאה קמן הוי מינקבה והק' בתוס' שם דמשמע דר"א ס"ל דחסרון מבפנים ל"ש חסרון מדמטריף רק מטעם דשמא אי הוי ריאה קמן מינקבה ולעיל אקשי לעולא מהך מתניתין דהריאה שניקבה או שחסרה ולדברינו א"ש דהתם פריך מהך מתני' רק לעולא לשיטתי' ואיהו לנפשי' ל"ה צריך למיתי עלה מטעם חסרון מבפנים אלא דלהכי קתני חסרה לאורויי דל"מ בי' סתימה ואי דהא הוי סתימה כשהוא סביך ז"א דאיהו ס"ל אין טריפה חוזרת להכשירה ול"מ סביך כיון שנטרפה פעם א'. ומה נכון ליישב בזה קושי' המהרש"א שם שהקשה בהא דפריך התם טעמא דלית' הא אית' ולא מינקבה כשירה והא אר"נ ההוא סמפונא דריאה דאינקב טריפה ומשני ההוא בלחבירו אתמר והקשה המהרש"א למאי דס"ד דר"נ ס"ל אפי' ניקב סמפון לבשר טריפה א"כ איך נפרנס הא דקתני במשנה רש"א עד שתינקב לבית הסמפונות דמשמע דדוקא בניקבה מבחוץ לסמפון הגדול אבל בניקב סמפון לבשר הריאה כשר ורבנן לא פליגי עלי' בהא. ונראה עפ"מ שהקשה עוד המהרש"א שם דאמאי פריך דוקא למאי דקא' ר' אמי דילמא אם איתא ריאה קמן הוי מינקבה ולא פריך תיכף על רבנן דמכשרי מהא דר"נ ונלפענ"ד ליישב דהנה באמת יל"ד איך ס"ד דהש"ס דבניקב לבשר ג"כ טריפה אטו ל"ה ידע דבשר סותם. אמנם י"ל דהנה בהך טריפות דנקיבת הסמפון יש ב' טעמים אם משום הסמפון עצמו או שסוף לינקב הקרום כמ"ש בפלתי סי' ל"ו. והנה בפמ"ג במש"ז סי' ל"ו סק"ט הביא בשם הכנה"ג דאם נמצא מחט תחובה מקצתה בסמפון ומקצתה בבשר הריאה טריפה דאין מי שיגן עליו והשיג הפמ"ג עליו דא"כ איך מצינו מחט בריאה כשירה הא מיד שעבר בתוך סמפון מעל"ע נטרפה ואיך תחזור לכשרותה כשיצתה לתוך בשר הריאה והרי קיי"ל טריפה אין לה היתר ע"ש אמנם באמת אי נימא דאין טריפות דנקובת הסמפון מצ"ע רק משום שסוף הקרום לינקב א"כ ל"ש בזה טריפה אין לה היתר כיון דעדיין ל"ה עלה שם טריפה מאחר דהטריפות הוא ע"ש סופו וכיון דנכנס כולו לבשר הריאה שוב אין סופו לינקב הקרום וכדקיי"ל בסי' מ"א בטרפש הכבד כיון דאין הטריפות מצ"ע מהני בי' גם קרום שעלה מ"מ ועתבו"ש שם ובפמ"ג סי' מ"ב סק"א. ולפי"ז י"ל דהגמ' בס"ד הי' סובר דנקובת סמפון הוא טריפות מצ"ע ור"נ מטריף אפי' בנמצא כל המחט בתוך בשר הריאה משום דר"נ לטעמי' דטריפה אינה חוזרת להכשירה כנ"ל וא"כ נהי דבשר סותם מ"מ כיון שנטרפה מיד כשעבר המחט בסמפון מעל"ע שוב אין לה היתר ולכך פריך שפיר אפי' אם איתה לריאה קמן הוי מינקבה אמאי כשרה לרב אמי דוקא כיון דאיהו ג"כ ע"כ ס"ל דטריפה אינה חוזרת לכשרותה מדקא' הטעם משום דילמא אם איתה לריאה קמן הוי מינקבה וכנ"ל וא"כ גם בניקב לבשר טריפה מה"ט משא"כ על רבנן דמכשרי לא הו"מ למיפרך דדילמא אינהו ס"ל כרבינא דטריפה חוזרת להכשרה ומשני ההוא בלחבירו אתמר אבל לבשר כשר משום דבאמת טריפות דנקובת הסמפון אינו מצ"ע רק שסוף הקרום לינקב וא"כ ל"ש אין טריפה חוזרת להכשרה כיון דל"ה עלה שם טריפה כנ"ל. ומעתה מיושבת גם קושי' המהרש"א הראשונה דלהס"ד לא הו"מ למיפרך לר"ש דקא' עד שתינקב לבית הסמפונות כיון דהא דס"ד דגם לבשר טריפה הוא משום דנטרפה פ"א שוב אין לה היתר וזה ל"ש רק בנוקבת ע"י מחט משא"כ בנקב שע"י חולי הא ל"ש זה ושפיר כשר בניקב לבשר משום דהבשר סותם ואזדא נמי לפי"ז מה שהקשה רש"י ז"ל שם בהא דמשני ההוא בלחבירו אתמר דאכתי בליתא לריאה קמן ניחוש דילמא אינקב לחבירו ותי' דאחזוקי ריעותא לא מחזקינין ולכאורה לפ"מ שהעלה הש"ך בסי' נון דבריעותא מחיים לא מוקמינין אחזקה וה"נ הוי ריעותא מחיים ולהאמור נכון דכיון דלמסקנא הא ס"ל דטריפות דנקובת הסמפון אינו מצ"ע רק משום שסוף הקרום ליפסק א"כ הרי כבר כ' א"ז החו"ד שם דרק היכי שיש דבר הטורף לפנינו כגון נקב בריאה ובנ"מ אז מחמרינין בריעותא מחיים משא"כ היכי שאין הספק רק בהריעותא כגון בנשבר הגף שאין הריעותא מצ"ע רק שהוא ריעותא לחוש לנקובת הריאה בזה לא מחמרינין בספיקא אף שהוא ריעותא מחיים ע"ש וה"נ בנקובת הסמפון שהוא אינו דבר הטורף רק ריעותא ליחוש לנקיבת הקרום בזה לא מחמרינין אף שהוא ריעותא מחיים ודוק: ובדבר מה שהעירות בדברי הפמ"ג הנ"ל בסי' ל"ט סק"ד שכ' שד' הרא"ה שיש נקבים שדרכן להעלות ארוכה וכשנסתם אגמ"ל דל"ה טריפה מעולם ודבר זה מסור למי שאמר והי' העולם שזה אינו רק בנקב מחמת חולי ולא בנקב שע"י קוץ או מחט וע"ז תמהת מד' הש"ך בסי' מ"ו סק"ב שהביא בשם התוס' והפוסקים דאפי' המחט תחוב בנקב וחלב טהור סותם כשר ומבואר. היפוך ד' הפמ"ג הנה אין אני רואה בזה שום סתירה לד' הפמ"ג דהתם מיירי בחלב שדבוק שם בתולדה ואין אנו צריכין לבא לסברת הרא"ה אפס מה שהבאת מד' הדג"מ בסי' מ"ט שכתב מתחלה לחלוק ע"ד הבאר עשק לענין שומן שע"ג הקורקבן שבעופות מפוטמים דמהני סתימת השומן שע"ג מכח סברת הר"ן והרא"ה הנ"ל אמנם אטו גברא אגברא קא רמית באמת הפמ"ג מחולק בזה עם הדג"מ ולפענ"ד נראין דברי הפמ"ג בזה עפמ"ש בנימוקי יוסף ר"פ החולץ בהא דא' בנ"מ אגמ"ל דהיי"ד בדבר דאי אמרי' אגמ"ל מוכח שהי' הדבר כן למפרע כמו עתה כגון שקידש אחת מב' אחיות דאם יבא אליהו ויאמר אותה קידש א"כ היא היא שנתקדשה למפרע משא"כ בחולץ למעוברת אף שהפילה אח"כ מ"מ אין הדבר מוכרח שבשעה שנחלצה ג"כ הי' עומד הולד ליפול ולכך ל"א בזה אגמ"ל ע' בתוס' שם וה"ה די"ל הכי בנ"ד דבשלמא בנקב שנתהו' ע"י חולי ונתרפא אח"כ י"ל דאיגלאי מילתא של"ה החולי חזק כ"כ ובטבע הי' עומד להתרפא לכך שפיר אמרי' דכשנתרפא אגמ"ל של"ה טריפה מעולם משא"ר בנקב שנתהו' ע"י תחיבת קוץ או מחט הרי בודאי אי הי' המחט נשאר שם לא הי' מתרפא ורק ע"י סיבה מקריית חזרה המחט לאחורי' ונתרפא הנקב א"כ ל"ש לומר דכשנתרפא אגמ"ל של"ה טריפה דהא אינו מוכרח שאז הי' המחט עומד לחזור לאחורי': ועפ"י סברת הפמ"ג הלזו אמרתי לבאר מ"ש בתוס' והרא"ש והר"ן חולין כ"ח: וכ"ה ברמ"א סי' ל"ג ס"ד לענין הא דישב לו קוץ בושט דחיישינן שמא הבריא דל"ש חשש שמא הבריא רק בנקב שע"י קוץ ומחט ולא בנקב שע"י חולי. ונראה להסביר טעמו של דבר עפ"מ שהקשו בתוס' חולין מ"ג: וביבמות ל': בהא דחוששין שמא הבריא נימא נשחטה הותרה ומ"ש בתוס' שם דשכיח לאיסור יותר מלהיתר באמת ברא"ש שם בשם הראב"ן כתב דלא שכיח לאיסור יותר ע"ש אמנם נראה להכריח מזה באמת כד' הפוסקים דניקב הושט דהוא נבילה הוי פסול בשחיטה ול"ש נשחטה הותרה. אמנם עדיין צריך להבין דהתינח להך פירוש דשמא הבריא ניקב ואין לושט בדיקה מבחוץ לענין נקב שפיר שייך לומר דהוי ספק בשחיטה משא"כ להפירוש שמא הבריא נתרפא א"כ הוי הטריפות מכח דהוי קרום שעלה מחמת מכה והרי טעמא דל"מ קרום שעלה משום דסופו ליסתר עתבו"ש סי' ל"ו ס"ק י"ג ובפמ"ג שם וא"כ הרי מבואר בכו"פ סי' ל"ג לענין ניקב זה שלא כנגד זה דל"ה רק טריפה כיון דהטעם הוא משום דסוף שיתרמו אהדדי וכל שהטריפות הוא ע"ש סופו ל"ה נבילה רק טריפה וכ"כ הלבושי שרד בחידושי דינים לענין חסרון בגלגולת ע"ש והסברא נותנת כך דבשלמא טריפה שפיר הוי מכח זה דסופו לינקב ולא תחי' י"ב חודש אבל לא נבילה דמה בכך דסופו לינקב השתא מיהא לא ניקב ובריאה ושלימה היא עדיין וא"כ ה"ה בקרום מחמת מכה בושט אף דסופו להתקלקל וליסתר והוי טריפה אבל נבילה ל"ה משום זה דהשתא מיהא נתרפא וא"כ שייך שפיר נשחטה הותרה והדרק"ל דאמאי חיישינן שמא הבריא וכן קשה באמת על לשון הרמב"ם פ"ג מה' שחיטה