הרי בשמים שצא

עכ"פ ל"ה בכה"ג רק ספק השקול ומכשרינן מטעם נשחטה הותרה והרי בס' בית מאיר סי' ל"ט סי"ז כ' דדין סירכא שלכ"ס אינו ודאי אלא ספק קרוב לודאי ולכן בדאיכא עוד ספק מוקמינן בחזקת היתר דנשחטה הותרה ע"ש וע' בתבו"ש רסי' כ"ט מ"ש בשם הרשב"א בזה וכ"ש הוא לנ"ד. ומלבד זה י"ל דאף דהר"ן נתן לזה שם סירכא בכסדרן ביש היכר סדק מ"מ אין עליו דין סירכא אלא דכשיש סדק שיערו רז"ל דבהכי רביתייהו שמתחלת ברייתן הם שנים ומכח ליחות הריאה ששואבת כל מיני משקה יחדיו ידובקו וכשגדלה הריאה גדלו האונות ומתרחבין ומתחזקין עד שמתחברים כתיומת באופן שא"א להפריד בין הדבקים. וע' בלבו"ש סי' ל"ט ס"ק ע"ו שדוחה ד' התבו"ש שם שרוצה להוכיח מהא דשיעא כאופתא לענין דבוקה בין החיתוכים ע"ש. והנה אף שמדברי המרדכי פא"ט נראה שנותן ע"ז דין סירכא בכסדרן ממש מדמביא ראי' מזה לענין סירכא בכסדרן בין אונא לאומה דכשרה ע"ש בכ"ז מוקצה הוא מן הדעת לומר שצריכין להפריד הדיבוק אחר שעברה הסירכא הכפולה ע"י מעו"מ דאף אי שאר סירכא כסדרן הי' צריך להעבירה היינו משום דלא סמכינן אחזקת נשחטה הותרה היכי דיכול לברורי ע"י מיעוך משא"כ בזה הלא א"א לברורי דהרי כל עיקר מעו"מ הנהוג גבן שהוא קליפה כ' האחרונים שהוא מכח היתר מעשה דריינוס שמביא הט"ז דכשנקלפת הסירכא מוכח שאינו דיבוק עצמי רק לבוש פרוס על הריאה וכ"ז בסירכא ממש משא"כ בשיעא כאופתא דמכשרינין ע"י היכר סדק הא ידעינין שהוא דבק טוב ונתחברו עד שהיו לאחדים וכשר משום דהכי רביתי' וכבר השיגו הב"א ושארי אחרונים על הכו"פ שר"ל דבעינן שיהיו להם בפנים קרומים בפ"ע אלא דאפי' אין להם רק קרום א' הסדק מחשיבם לשנים א"כ מה יועיל לן המיעוך אפי' אי הי' איפשר להפרידם וכיון דא"א לברר ע"י מיעוך הא שפיר סמכינין להכשיר מכח נשחטה הותרה: ולבר מן כל דין הרי באמת אנו תופסין לעיקר טעמו של היש"ש דמש"ה מהני היכר סדק שזהו לאות שדבוקה בתולדתה ובפנים סדורה כהלכתה כמ"ש הרא"פ סי' ל"ה ס"ק י"ג והראי' שהרי אנו נוהגין להטריף בסירכא למעלה מחציין אף אם היא סירכה מעיקרה לסופה כמבואר בסי' ל"ט וכ"כ שם סק"מ דאין לנו להשען כ"א על טעם זה שכשיש ספק אמרינן שנבראת כך ומבפנים סדורה כשאר ריאות בכדי להכיל הרוח שבקרבה ע"ש ועי' בשו"ת תמים דעים להראב"ד סי' י"א: והנה מה שהביא מעלתו מד' הפמ"ג בדיני תר"ל אות י"ב שכ' שאם במקום הסדק יש בועה יש להסתפק אי הוי תר"ל מטעם דשמא סרוכין בכסדרן הרי דפשיטא לי' דהוי סירכא ממש הנה אם כונת הפמ"ג כההבנה הפשוטית הוא תמוה דהרי בועה היוצאת מסירכא כסדרן בלי חלון ל"ה תר"ל כמבואר בט"ז סי' ל"ז ול"ט. ועוד דהרי כ' שם בזה"ל ובועה על הסדק או מראה כשירה או תלוי' יש לעיין בי' אי ל"ה ב' לריעותא כו' ואי כפשוטו האיך מצינן למימר דיהי' תר"ל הרי סירכא וסירכא ל"ה תר"ל כיון דהוי משם אחד ומ"ש בט"ז סי' ל"ט סק"ט לענין סירכא כפולה שאם נדבקת למק"א ל"מ מיעוך משום דהוי תר"ל הלא באמת תמה עליו בפמ"ג שם דהרי הוי משם אחד. ושע"כ נראה להגיה בדברי הפמ"ג דמ"ש או תלוי' האי או ט"ס וצ"ל ותלוי' והכונה דמסופק אם יש בהסדק בועה ותלוי' או מראה כשרה ותלוי' אי חשיב תר"ל כיון דבעינין ששני הריעותות יעמדו במקום אחד והכא כיון דהסדק מחשיב לי' כב' אונות הלא אינם עומדין במקום א' א"ד כיון דבכ"ז מחוברים המה הו"ל במקום א' אכן בשפ"ד סי' ל"ה ס"ק מ"ד נסתפק באמת באונא ואומה בזה האופן כשיש בועה בסדק אם הוי תר"ל ושם שפיר אתי עלה מטעם ריעותא דסירכא בכסדדן כיון דבין אומא לאונא הוי ריעותא אפי' בדליכא חלון ולדעתי הקלושה נראה באמת דאין ריעותא דסירכא כה"ג חשיבה להצטרף לריעותא אחרת כיון דאין עלה דין סירכא ממש וכנ"ל: סי' נג ובענין מאי דקשיא לך על דברת הפמ"ג יו"ד בפתיחה לסי' ל"ה שכ' בחסרון ככ"ף כפופה דטרפה באין הפ"מ אם החסרון הזה הוא בין חיתוכי דאונא ונסרך סביב המקום החסר רחוק קצת ממקום החסר באופן דל"ה תר"ל ומדובק באונא חברתה לרש"י דאין סירכא בלא נקב וכסדרן כשרה משום דאין סופו ליפסק והוי סתימה מעליא ה"ה כאן ותמהת ע"ז דהרי לרש"י דהטעם דסירכא כסדרן כשרה משום דכסדרן הוי סתימה מעליא הלא צריך שיכסה הסירכא את פי הנקב כמ"ש במש"ז סי' ל"ט סק"ד בשם הפר"ת והכא הרי הסירכא הוא סביב למקום החסר ולא במקום החסר גופי' דאל"ה הוי תר"ל. הנה לכאורה יפה העידות ויותר מזה כ' בתבו"ש סי' ל"ט ס"ק י"ז עמ"ש היש"ש דכשחתך הסירכא כסדרן בסכין סמוך לבשר אפי' מפקא זיקא כשר דמקודם הי' סתימה מעלייתא ומפקפק ע"ז התבו"ש דמרש"י משמע דצריך שתהי' הסירכא בתוך הנקב גופי' שיקרשו המשקין וידבקו בפנימיות הנקב ויעשו עור חדש כאלו הי' מתחלת ברייתא כן ולא סגי במשקין שזבו לחוץ ממעל להנקב ע"ש והכי מוכח באמת מלשון התוס' בחולין מ"ח. ד"ה אמר רבינא שכ' וז"ל דכיון שהסירכא. קיימת וסותמת כל הנקב לא יתפרק עוד כו' ע"ש אמנם זהו דוקא כשאנו רואין נקב בפועל דמפקא זיקא אבל בנ"ד בחסרון מבחוץ הלא באמת בפמ"ג בפתיחה לסי' ל"ט הביא ד' פירושים בדברי רש"י ז"ל בסירכא בכסדרן ולד' המשמרת הבית בשי' רש"י אונא חברתה סותם בנקב שבין החיתוכים אפס דחיישינן שמא פ"א לא יסתמנה וכשסרוכין להדדי יתלכדו ולא יתפרדו ותמיד האונא האחרת סותם כמו בריאה שניקבה ודופן סותמתה דכשר והוא דסביך וכי לא סביך טריפה א"כ מצינו טריפה שחוזרת להכשירה וע"כ משום דאנן אמרינן דדופן סותמתה והוי סתימה דמעיקרא אפס דחיישינן שמא ברוב הימים לא יסתמנה הדופן אבל כי סביך תו אין מתפרקין וה"ה בסירכא בכסדרן ע"ש וכן הבין הב"י סי' ל"ט בדעת העיטור בשי' רש"י ובזה סרה מהר תמיהת התוס' בחולין מ"ו: על שי' רש"י בסירכא בכסדרן הרי קרום שעלה מחמת מכה בריאה אינו קרום ולהאמור הרי ל"ה ההכשר מכח הסירכא רק משום הגנת אונא חברתה והוי סתימה דמעיקרא והסירכא הוא רק כדי שנדע שהסתימה תהי' לעולם ולא תתפרק וכ"כ באמת בתוס' שם אח"ז אלא שכ' דא"כ ליפלוג וליתני בכסדרן גופה ע' א"ז ה' טריפות ובאמת נראה כד' המשמרת והעיטור הנ"ל מד' רש"י גופי' בחולין מ"ג ד"ה אינו קרום שכ' וז"ל דכל נקובי דטריפות לא מהני להו סתימה דסלקא בהו לאח"ז ול"ד לריאה שניקבה ודופן סותמתה ולסתימת כבד במרה ולסתימה דיריכים בחלחולת דההוא סתימה דמעיקרא הוא עכ"ל והוא תמוה דהרי סתימת דופן דבעינין סביך הא ל"ה סתימה דמעיקרא כדפריך באמת בגמ' שם מ"ח. מאי לאו כה"ג וכדמשני התם לא למעוטי קרום שעלה מחמת מכה בריאה דאינו קרום פירש"י אבל סתימת דופן סתימה מעלייתא היא משמע לכאורה דטעמא הוא משום דהוי סתימה חזקה דאין סופה להתפרק ולא משום דהוי סתימה דמעיקרא ועפירש"י חולין מ"ט: ד"ה טרפשא דלבא כו' ובתוס' שם ד"ה חלב טהור. שע"כ נראה דגם התם הוי הכונה במאי דמשני לא למעוטי קרום שעלה מחמת מכה דהיינו משום דהוי סתימה דסלקא. לאח"ז וסופה ליסתר כמ"ש בסי' ל"ו בט"ז סק"ד ובש"ך סק"ו ועס' מ"ד בט"ז ס"ק י"ג ובש"ך ס"ק ט"ו. משא"כ בסתימת הדופן דהוי סתימה דמעיקרא דעיקר ההכשר משום הגנת הדופן ומאי דבעינין סביך משום דחיישינן שמא פ"א לא יסתמנה הדופן וכי סביך תו אין מתפרקין כד' המ"ה והעיטור הנ"ל ודמי שפיר לסתימת הכבד למרה או סתימת היריכים לחלחולת וה"ה בסירכא בכסדרן מהני הגנת האונא חברתה כנ"ל והלכך דוקא כשיש נקב ממש בין החיתוכים אף למטה מחציין שהחיתוכים נוגעין זב"ז לא סמכינן אהגנת אונא חברתה אף שיש סירכא מלבד מ"ש הרמ"א בסי' ל"ט סי"ח דמצד המנהג אנו מטריפין גם בסירכא לדופן וכבר אמרו בחולין מ"ח: לענין דימוי הסתימות אין אומרים בטריפות זו דומה לזו וא"כ אין למדין סתימת אונא מסתימת דופן עתבו"ש סי' מ"ו סק"ב לבר מן דין הרי אנו מחמירים ככל הפירושים שבשי' רש"י בסירכא בכסדרן ולאינך פירושים כשיש נקב בפועל טריפה ועכ"פ בעינין שיכסה הסירכא את פי הנקב אבל בחסרון ככף כפופה שהוא חומרא בעלמא ובש"ע סי' ל"ו ס"ח פוסק באמת להכשיר והביא ד' הרמב"ם בשם ויש מי שאוסר עחמ"ח אה"ע סי' א' ס"ק י"א מ"ש בשם תשו' מ"ע והרמ"א דמחמיר שם הוא רק מצד המנהג וע' בס' הארוך מש"ך שם שדוחה ד' האוסרים מהלכה ובפמ"ג בשפ"ד פוסק להקל בהפ"מ ולכך לפ"מ דקאי הפמ"ג הנ"ל בחקירתו שם להך צד דחומרא דחסרון מבחוץ הוא מטעם שסוף הקרום לינקב לענין זה כתב שפיר להכשיר דסמכינין אסברת מ"ה והעיטור הנ"ל דמהני הגנת אונא חברתה ומהני דיבוק הסירכא שסביב החסרון להדקם אהדדי דלא ניחוש שמא יתפרדו בשום פעם וכנ"ל והרי חזינן דבטריפות חסרון ככ"ף כפופה מהני גם קרום שעלה מדכ' בטו"ז שם ס"ק י"ג להכשיר באם עוקץ אחד ארוך מחבירו אפי' למאן דמחמיר משום דכיון דאותו הצד התחיל להתרפא גם השני יתרפא ע"ש והרי בטריפות גמור ל"מ אם נתרפא דהוי קרום שעלה מחמת מכה וע"כ משום דבלא"ה הוי חומרא בעלמא סמכינן אסברא כל דהו: והנה בפמ"ג שם כתב דלהרמב"ם חסר הוא טריפות בפ"ע הללמ"מ אף בין החיתוכים טריפה והיינו משום דלגבי נקב מועיל סתימה אבל לגבי חסרון ל"מ סתימה משום דהחסרון אינו מתמלא בכך והר"ז דומה למ"ש הש"ך בסי' מ"ו. סק"ג בשם האו"ה דבנקיבת הטחול ל"מ סתימה כיון דבעינין שיעור לחסרונו ע"ש ועכו"פ סי' ל"ו ס"ק י"ב לענין יבש כ' ג"כ דבחסרון ל"מ סתימה. והנה באמת א"ז החו"ד בליקוטים לסי' ל"ו הכריח דע"כ אפי' למאן דמטריף חסר מגוף הריאה ולא ניקבה למאי דקיי"ל חסרון מבפנים ל"ש חסרון אין הטריפות מצד חסרון כלל רק מטעם שסוף העור לינקב וכמ"ש התבו"ש בכל טריפות הריאה שהוא מה"ט דאל"ה תקשי בהא דאותיב ר"א לעולא בחולין מ"ז: מהמשנה דהריאה שניקבה או שחסרה מאי חסרה אילימא מבחוץ היינו ניקבה ומאי קושיא הרי אצטריך למיתני חסרה דהוא תחת סוג חסרה דל"מ סתימה משא"כ בניקבה א"ו דליכא טריפות בריאה רק משום נקובה או סופו לינקב אמנם באמת בכ"מ ובב"י מבואר דלד' הרמב"ם חסר הוא טריפות בפ"ע ונלפענ"ד לתרץ דלא תקשי ע"ז מד' הגמ' הנ"ל ע"ד הפלפול דהנה