הרי בשמים שצ

נימוק הלשון עם הטולטלת דטריפה דאין זה מוסיף על הטריפות כיון דגמירי לן כל שאין כמוה חי' טריפה אלא דאלו י"ח טריפות שנאמרו למשה מסיני אנן ל"ה יודעין מעצמינו שמחמתן א"א לחיות אבל הדברים הידועים וברורים שא"א להבע"ח להתקיים מחמתו הוא בכלל שאינה חי' לא תאכל ע"ש וכן הוא בניטל לחי העליון דאע"ג דכ' הרמב"ם דבמה שהוא חוץ ממה שמנו חכמים אפי' נודע לנו מדרכי הרפואה שאין סופו לחיות אין להוסיף על הטריפות היינו לגזור טריפה בהחלט דנימא דלא יועיל גם אם רואין שחי' יב"ח או ילדה כמו שאין מועיל לשאר ודאי טריפה וכמו שמתבאר מד' הרמב"ם בהלכה י"ג שם וז"ל וכן אלו שמנו ואמרו שהן טריפה אעפ"י שנראה בדרכי הרפואה שבידינו שמקצתן אינן ממיתין ואיפשר שתחי' מהם אין לך אלא מה שמנו חכמים שנא' עפ"י התורה אשר יורוך עכ"ל ומובן עפ"מ שהאריך בתשו' הרשב"א ח"א סי' צ"ח דבאותן הטריפות הודאין והמנויות והמוסכמות בדברי חז"ל ל"מ שהיית יב"ח כיון דטריפות ידועות הן ובלי שום תנאי נאסרו ואי איפשר להן בשום צד לבא לידי היתר לעולם שא"כ אתה מוציא לעז על דברי חכמים דל"מ כנגד זה עדות המעידין שחיו יב"ח ויבטל המעיד ואלף כיוצא בו ואל תבטל נקודה אחת ממה שהסכימו בו חכמי ישראל הקדושים הנביאים ובני נביאים ודברים שנאמרו למשה מסיני האמתיים והמקויימים עכ"ד. וזה הוא רק בטריפות שמנו חז"ל דבהם כתיב עפ"י התורה אשר יורוך אבל מה שהפוסקים גזרו טרפות ע"י מה ששיערו עפ"י חכמת הרפואה שא"א להם לחיות כניטל לחי העליון להרמב"ם ונימוק הלשון להרוקח בזה אם חיו יב"ח הם כשרין דכיון דלא נמנו במנין הטריפות שבגמרא ל"ש לגזור עליהם טריפה בהחלט דהו"ל כמוסיף על הטריפות כנ"ל ולכך אם אירע שחי יב"ח הוא כשר ולא איכפת לן אם יהי' הכחשה להשכלת הטבע כמו שהאריך בכי"ב בכו"פ סי' מ' ע"ש והרי בפלתי סי' ל"ג כ' דבניטל לחי העליון גם להרמב"ם ל"ה רק ס' טריפה ובש"ע כ' רק דראוי לחוש לדבריו ובאמת הרבה מהראשונים ז"ל חולקים עליו בזה אבל עכ"פ חיות ולידה נלפענ"ד דמועיל והרי רבים מהפוסקים כתבו דגם בפלוגתא דרבוותא מהני יב"ח ועכ"פ בניטל החרטום בעוף בודאי מהני הטלת ביצים. זהו מה שנלפענ"ד בזה. הארכתי קצת למען הראות לו חביבותי' גבן ולי מה יקרו אמרותיו הטהורות להשתעשע עמו בפלפולא דאורייתא והי' שלום מאד"ה כנפשו היקרה ונפש ידידו דור"ש באהבה: סי' נא נשאלתי מחכם א' בענין סירכא מינה ובה על קמט והלכה הסירכא ע"י מעו"מ והקמט לא נתפשט מאליו רק ע"י שמירס השו"ב בידים בכח במקום ההוא נתמלא הקמט ושוה לשאר הריאה. וזה תשובתי. הנה היכי שנתפשט הקמט לאחר שעברה הסירכא במעו"מ העלה בתב"ש ובפמ"ג בסי' ל"ט בשפ"ד ס"ק כ"ח דכשר בהפ"מ עכ"פ כיון דאנו רואין שמחמת הסירכא נתקמט ורק היכי שנשאר הקמט מחמירים ע"ש והנה ראיתי בס' דעת קדושים מהגה"צ מבוטשאטש זצ"ל בסי' ל"ז סק"י שכ' דבסירכא דבוקה מקמט אין למשמש בכח להשוות הקמט רק בנפיחה בכח ולא ביד כלל. אולם יפה תמה המגיה שם דמ"ש מהעלאת כיסוי בשר ע"ג בועה דמהני ומה שכ' דאולי משום דקמט פעמים יש בו חשש קצת יובש וליובש ל"מ ריכוך בתחבולות שי"ל בחיי' ל"ה חוזר כמ"ש בתבו"ש סי' ל"ו ס"ק נ"ו עכ"ד לא ידענא מאי דמיון הוא זה לנ"ד דהתם כ' התבו"ש גבי יבש שאין ליתן בו חמין ביותר שאיפשר שיתרכך היובש של הריאה ע"י החמין שטבען לרכך וביבש גמור ל"מ ריכוך ע"י תחבולות וזהו דוקא ע"י המצאת פעולה חיצונית דהוי כמו ע"י רפואה דבודאי ל"מ לענין טריפות דיבש ויש להביא עוד ראי' לזה מד' הש"ס חולין מ"ו: בהא דקא' רבא התם בריאה שיבשה דהשיעור כדי שתיפרך בצפורן כמאן כר' יוסי בן המשולם דתניא איזו היא יבשה שאם תינקב ואינה מוציאה טיפת דם ר"י בן המשולם אומר יבשה כדי שתהא נפרכת בצפורן אפ"ת רבנן גבי אוזן בכור דקא שליט בי' זיקא לא הדרא בריא אבל ריאה דלא קא שליט בה אוירא הדרא בריא ולכאורה ל"ל לאיפלוגי מכת דאזן בכור לא הדרא בריא משום דשליט בי' אוירא הרי שפיר יוכל לומר דבשיעור זה הדרא בריא ע"י רפואה והרי כ' התוס' בכורות ל"ח: ד"ה וסימניך דהיכי דאינו מתרפא מאליו חשיב מום ע"ש ולכך שפיר ס"ל לרבנן דבשיעור זה ג"כ הוי מום משא"כ לענין טריפות הריאה לא מיטרף כיון דהדרא בריא ע"י רפואה או שאר תחבולה חיצונית אע"כ דפשיטא לי' להש"ס דלענין טריפות דיבש ל"מ היכי דלא הדרא בריא ממילא. וכל זה הוא דוקא ע"י פעולת רפואה לרככו אבל ע"י מירוס בידים איפשר דמהני דמה לי מירוס בידים או נפיחה בכח. אמנם באמת ביבש ממש קיי"ל דל"מ אפי' חוזרת ע"י נפיחה יתירה כמ"ש בשמ"ח סי' ל"ו סכ"ח ולכך ל"מ גם ע"י משמוש ידים. ולהכי נמי כ' בשמ"ח סעיף למ"ד לענין צמקה בידי שמים דמהני בדיקת פושרין גם לדידן דמ"מ בעינין שתחזור מאלי' ולא שתחזור ע"י משמוש ומיעוך אבל בנ"ד דאינו רק חשש יובש ועכ"פ כיון דחזינין דמהני אם חוזר הקמט ע"י נפיחה בכח ה"ה דמהני ג"כ אם נתמלא ע"י משמוש ידים דאמרינן דבחיי' הי' מלא ואח"כ נתקמט כדא' בסוכה כ"ג: כיון דמייתא כווצא. וכי"ב כ' בתב"ש סי' ל"ז ס"ק ל"ד לענין היקף בשר בבועה בשיפולי שכשראינו שע"י המשמוש הוקפה אמרינן שגם בחיי' היתה כך רק שע"י מיתה נדעך הבשר ממקומו ומביא שהמנהג פשוט אצל הבודקים למשמש היטב עד שתעלה היקף בשר ע"ש והלא באטום מבואר בפוסקים דממשמשים בידים היטב מקום האטום אולי יפתחו הסמפונות וכ' בלבו"ש סי' ל"ו ס"ק ע"ג דראוי לעשות כן כמו בכל מילי דריאה שבודקין וממשמשין הרבה ועושין כל המצאות שיכולין ע"ש. והרי במראות האסורות קיי"ל דאין פוסלות אם אחר הנפיחה והמירוס בידים חזרו למראה ריאה כמ"ש בשמ"ח סי' ל"ח סי"ב והכי מבואר בפיהמ"ש להרמב"ם פא"ט על המשנה דואלו כשרות בבהמה כו' וז"ל ואינה טריפה באלו הגוונים אלא אחר נפיחה והמירוח בידים אם עמד גוונו כעין האיסור אסור עכ"ל ומוכח מדבריו שם דמראות הפוסלות מחשש יובש קאתינין עלה ואפ"ה מהני אם חוזר ע"י מירוס בידים וה"ה בנ"ד. ובאמת לא ידעתי למה יגרע מסירכא שלכ"ס מבועה שכ' בס' דעת קדושים שם דאפי' מתכסה מקום הבועה שתחת הסירכא ע"י משמוש ידים בכח מהני ואמאי לא יועיל זה בקמט. ומצינו ג"כ לענין בועה ע"ג גבשושית וכי"ב דהדין דאם עור הבועה משתנית למראה ריאה כשר מובא בתבו"ש סי' ל"ז סק"ח ד' הפר"ח שכ' בשם מהריב"ל שמשתדלין להעלות בשר על הבועה וע' בש"ע סי' נ"ב לענין נפלה לאור דפוסל באברים אדומין שהוריקו ואם ע"י שליקה חזרו למראיהן כשר כ' בש"ך שם סק"י בשם הרמב"ם דאפי' לא חזרו ע"י שליקה רק אחר המירוס בידים ג"כ כשר ע"ש ומכ"ש בריאה שבחיי' היא מרחפת ומתנועעת בודאי תלינין שבחיי' ע"י רחיפתה ותנועתה התמידי היתה כמו שהיא עתה אחר המירוס בידים ול"ה קמט. שו"ר בס' דע"ק סי' ל"ו ס"ק ל"ה שמיקל גם הוא בקמט לצורך כשמתמלא ע"י משמוש ידים בכח. ולפענ"ד אין מקום להחמיר בזה בפרט שרבים מהאחרונים מכשירים גם בנשאר הקמט אחר הסרת הסירכא ועכ"פ אין להוסיף חומרא לומר דל"מ גם כשנתפשט הקמט ע"י משמוש ומירוס והדבר ברור בעיני להכשיר בזה: סי' נב בעזה"י יום ג' ר"ח ניסן תרמ"ו לפ"ק סטרי. שלום וברכה להרבני המופלג השו"ב מוה' דוד נ"י מילידי פה פה קהלתינו. מכתבך הגיעני והנני לתשובתך עד"ש בריאה שהוכשרה ע"י היכר סדק ויצאה מהסדק סירכא ונסרכה לאונא שלישית אם סגי במיעוך הסירכא בלבד או צריך ג"כ להפריד הדיבוק לפ"ד השמ"ח בסי' ל"ט סט"ו בסירכא כסדרן ודבוקה למקום אחר צריך למעך בסירכא בכסדרן ג"כ ואם הסירכא כפולה אזלא ע"י מיעוך והכסדרן לא אזלה ע"י מיעוך טריפה וא"כ גם בנ"ד אם אנו חוששין לסברת הר"ן דהכשר הסדק הוא דאמרינן דהני אוני דידה נינהו אלא דסריכי בכסדרן הא צריכין להפריד הדבק והחוש מעיד דא"א להפריד בלי בצבוץ ונפשך בשאלתך איך לנהוג בזה: הנה בגוף הדין של התבו"ש הנ"ל חולק עליו הלבושי שרד וכ' דמה בכך שהסירכא כסדרן לא עברה הרי תר"ל ל"ה כיון דהוא משם אחד א"כ אף שהראשנה סירכא גמורה היא מאי הוי הא בכסדרן כשירה אם לד' רש"י לפי שנסתם הנקב ומכ"ש להתוס' כיון דעברה הסירכא השניי' שהיינו חוששין שמא היא שלכ"ס וסופה להתפרק וכיון דאזלה במיעוך הלא אזיל החשש. ובראש אפרים סי' ל"ט ס"ק נ"ג כ' דכשהכפולה נדבקת לא' מב' אונות הללו ועברה הכפולה לחודא ע"י מיעוך אפי' שלא בהפ"מ כשר ושם בס"ק נ"ב כ' דאם היא דבוקה לאונא אחרת או לדופן נ"כ כשר בהפ"מ עכ"פ. והנה היכי שאנו רואין סירכא כסדרן ממש הסברא נותנת לומר דצריך שתעבור גם הכסדרן במעו"מ משום דבלא"ה יש לחשוש שמא השלכ"ס שרשה פתוח אלי מקום שיוצאת הכסדרן והוי' כולה התפשטות הסירכא שלכ"ס וא"כ לא עברה עדיין כל הסירכא ואנן הלא בעינן להסיר כל שורש הסירכא עד שלא ישאר שום רושם. איברא דלכאורה יש להתבונן מהיכי תיתי לחוש לזה הלא קיי"ל דאם נסתפק אם הוא בחיתוך או בגב כשר משום נשחטה הותרה וא"כ גם בספק זה דשמא הוא ממשך השלכ"ס הי"ל להכשיר אכן י"ל דהדבר קרוב יותר לאיסור דכיון שיוצא מסירכא זו בודאי הוא ממשך התפשטות הסירכא דשלכ"ס ומישך שייכי בהדדי והרי באמת בש"ע התניא ז"ל סי' ל"ט פוסק דספק כסדרן טריפה וה"ר מתשו' תשב"ץ ח"ב סי' פ"ט ולפענ"ד יש לחזק דבריו עפי"מ דמבואר בתוס' חולין מ"ז. בשם רבינו גרשון ותשובות הגאונים דגם סירכא בכסדרן צריך בדיקה וכ"כ ברמ"א סי' ל"ט ס"ד בשם י"א א"כ איכא ס"ס לאיסורא. אמנם בנ"ד שאין אנו רואין לעינינו סירכא כלל וליכא למ"ד שיהי' צריך בדיקה בכה"ג