הרי בשמים לח

וזה הוי דאוריית' ובשלמא בקבעו ולבסוף חקקו ל"ש להקשות דהא בעי' הוייתו ע"י טהרה לפי"מ דר"ל משום דשינוי השם מילתא הוא דכיון דבשע' שנקבע נבטל לגבי קרקע תו אין יורד עליו תורת קבלת טומא' ורק לענין שאובין פריך הש"ס דכיון דשם צינור עליו ליהוי שאובין כיון דעכ"פ תורת כלי עליו משא"כ בחקקו ולבסוף קבעו קשיא. והנלפענ"ד לתרץ בדרך פשוט עפי"מ דבאמת צריך להבין מאי דמחלק הש"ס התם איכא תורת כלי עליו בתלוש מה בכך עכ"פ הו"ל דרבנן ולענין דרבנן הא מחשבי' לי' להאי צינור כקרקע ואינו פוסל ונרא' בהבנת הענין דהנה קיי"ל כלי עץ העשוי לנחת אינו מקבל טומא' משום שאינו מיטלטל וכלי עץ לענין טומא' הוקש לשק משום שנא' מכל כלי עץ או בגד או עור או שק וגו' מה שק מיטלטל מלא וריקן אף כלי עץ מיטלטל מלא וריקן ע' יומא כ"א וסוף חגיגה ובכ"ד וא"כ ההיא צינור שנקבע בבנין הא אינו מיטלטל והוי כ"ע העשוי לנחת ואינו מקבל טומא' בשלמא לענין שאובין הא מבואר בש"ס שבת ט"ז ע"ב המניח כלים תחת הצינור לקבל בהן מי גשמים א' כלים גדולים וא' כלים קטנים ופי' התוס' כלים גדולים שמרוב גודלן אינן מקבלין טומא' כגון כלי עץ שהם יתרים על ארבעים סאה שאינן מטלטלין מלא וריקן אפ"ה מיקרי שאוב' ע"ש וע' בתוס' פסחים ק"ט ע"ב שכ' בשם הירושלמי דפריך בים שעשה שלמה והלא שאובין נינהו אף דהי' גדול ואינן מק"ט ע"ש וא"כ לענין שאובין מיקרי הצינור כלי אף שאינו מיטלטל אבל לענין הוייתו ע"י טהרה הא הוי כ"ע העשוי לנחת שאינו מק"ט אמנם ז"א רק בקבעו ולבסוף חקקו כיון שלא נעשה כלי עד שנקבע בבנין א"כ בשעה שנעש' כלי הוי עשוי לנחת משא"כ חקקו ולבסוף קבעו כיון דבשע' שנחקק ונעש' כלי ל"ה עשוי לנחת וירדה עליו תורת קבלת טומא' תו לא נפיק מידי קבלת טומא' ודאי' לזה מדברי התוס' חגיגה כ"ו ע"ב ד"ה כ"ע העשוי לנחת הוא שהקשו על הא דקא' שם על השלחן ותיפוק לי' דכ"ע העשוי לנחת היא הרי כל שנים שהיו ישראל במדבר הי' מטלטלים אותו א"כ אין עשוי לנחת ותי' דלא אצטריך רק לנוב וגבעון ושילה ובית עולמי' שלא היתה מטולטלת ודחי התוס' תי' זה דכיון שהיתה מטולטלת כבר אף משבאו לבית עולמים נמי לא נפקא מידי קבלת טומא' ראשונ' ע"ש הרי להדיא סברא זו וא"כ שפיר איכא בי' פסול דאוריית' משום דל"ה הוייתו ע"י טהרה. ולפי"ז מובן שפיר דברי הש"ס אי הכי פי' דקאמרת דהוי רק מדרבנן וע"כ דהוי הוייתו ע"י טהרה משום דהוי כ"ע העשוי לנחת א"כ חקקו ולבסוף קבעו נמי לא נפסל כיון שנקבע בבנין נעשה לנחת וליכא רק שאובין דרבנן ולענין דרבנן הא מחשבינן לי' לההיא צינור כארעא סמיכתא ומשני התם איכא תורת כלי עליו בתלוש פי' בשעה שנעש' כלי בתלוש הא לא הי' עשוי לנחת וכיון שכן ירדה עליו תורת קבלת טומאה וא"כ איכא בי' פסולא דאוריית' משום דל"ה הוייתו ע"י טהרה ולענין דאוריית' הא ל"מ מה שנקבע בקרקע ולכך פוסל ודו"ק: ובאופן אחר נראה ליישב הקושית הנ"ל דהנה בנוב"י מהדו"ת חיו"ד סי' ק"ט הביא מה שהקש' לו א' לפימ"ש בנוב"י מהדו"ק דכל שתחלת עשייתו ע"מ לשמש עם הקרקע אינו מקבל טומאה והוא מהמשנה דפי"א דמס' כלים משנה ב' וכ"ה ברמב"ם רפ"ט מה' כלים א"כ בצינור שחקקו שיש חילוק בין חקקו ולבסוף קבעו ובין קבעו ולבסוף חקקו נפלוג בחקקו ולבסוף קבעו בין חקקו ע"מ לקובעו בקרקע ובין נמלך אח"כ לקובעו ותי' דשאיבה תלוי רק בשם כלי ובזה ל"מ אפי' חקקו ע"מ לקובעו שאף שאינו מקבל טומאה מ"מ שם כלי עליו [וכ"כ בשו"ת חת"ס חיו"ד סי' ר"ה] ובסוף התשו' כ' ליישב וז"ל דע שזה הצינור אף אחר שקבעו מ"מ עיקר תשמישו להיות בו מים וצינור זה מיירי שיש לו לבזבזין מד' רוחותיו ע' בתוס' ב"ק ס"ז ע"א בד"ה צינור ואפי' לפי' הר"י מסימפונט שם מ"מ עכ"פ גם ביש לו לבזבזין מכל רוחותיו מיירי וא"כ אין הקרקע מסייעת בתשמישו ולכן ל"מ מה שחקקו ע"מ לקובעו עכ"ד ולפי"ז יתיישב שפיר דהנה י"ל גם לדברי האומרים כולו שאוב הוא מדאוריית' דגם לדידהו מיירי הכא בכולו שאוב ואי דא"כ מאי משני שאיבה מדרבנן י"ל דהגמ' מוקי לה לההיא ברייתא כשהמים אינו מקלח להדיא מהצינור לתוך המקו' ונמשך קצת עם הקרקע כשיעור ג' טפחים ואי דהא בעי' רביי' והמשכ' ז"א דהא כ' התוס' ב"ב ס"ו ע"ב בשם ה"ר משה מפונטיזא דהא דשאוב' שהמשיכוה כולה פסול הוא רק מדרבנן וזהו כונת הש"ס שאני שאיבה מדרבנן פי' המשיכו' כולה אינו רק מדרבנן ולפי"ז יתיישב שפיר הקושיא הנ"ל דהא הוייתו ע"י טהרה הוא מדאוריית' ז"א דהא באמת ההיא צינור אינו מקבל טומא' כיון שנעשה לשמש עם הקרקע נהי דמתורת שאובין לא נפיק מכח זה כנ"ל אבל אינו בר קבולי טומאה וע"כ משום שאין הקרקע מסייעת בתשמישו כיון דבלאו הקרקע הי' נמשך למקוה. אולם לדברינו הא ע"כ הקרקע מסייעת בתשמישו דאל"ה הי' כולו שאוב והי' פסול מדאוריית' וע"כ משום שנמשך קצת עם הקרקע וכולה בהמשכה אינו רק מדרבנן א"כ הקרקע מסייעת בתשמישו דבלעדי הקרקע לא הי' יכול לעשות תשמישו להכשיר המקוה וא"כ הוי כלי שנעשה לשמש עם הקרקע דטהור וא"כ הוי שפיר הוייתו ע"י טהרה והבן: ועוד בה שלישי' ליישב הקושי' הנ"ל דהנה נראה ליישב הסוגיא דאתיא גם למ"ד כולו שאוב דאוריית' והא דקא' שאני שאובה דרבנן נראה עפי"ד הראב"ד ז"ל בהשגותיו בפ"ח מה' מקואות ה' ז' וז"ל א"א בתוספתא ואם הי' הסילון כפוף כ"ש פוסל וקשיא לי שהרי אמרו במשנה הכלים הטהורים שבכ"ח הסילונות אעפ"י שהם כפופים ואעפ"י שמקבלין ואולי אעפ"י שהן טהורין לעצמן מ"מ כיון שבני קבלה הן ומקבלין פסולין למקוה מידי דהוי אכלי גללים וכיוצא בהן מפני שיש עליהן תורת כלי קיבול עכ"ל הרי דס"ל להראב"ד ז"ל דאפי' לא נחטט בו בית קיבול רק שהוא כפוף כ"ש פוסל וע"כ דפסול זה גם לד' הראב"ד אינו רק מדרבנן גזירה אטו כלי גמור שיש בו בית קיבול וע' בב"י סי' ר"א שכ' דבסילון כפוף כשהוא עשוי ע"ד קיבול גם הרמב"ם מודה דפסול משום שאובין ומוקי בהכי התוספת' דאם הי' כפוף כ"ש פוסלו ע"ש ולפי"ז. י"ל דהשתא דמשני הש"ס שאיבה דרבנן מוקי הך דחקקו ולבסוף קבעו דמיירי שנחקק רק להולכת המים ולא חטט בו לקבל צרורות רק שהי' כפוף דומיא דסילון וקבעו ולבסוף חקקו הוא שקבעו כשהי' קציצת עץ בעלמא ולאחר שנקבע נחקק למעבורת המים וא"כ כיון דלא הי' חטיטה לקבל צרורות א"כ ל"ה שאובין גמורין רק דגזרינן אטו כלי גמור משום שלאחר החקיקה נקרא עליו שם כלי אף דאין לו בית קיבול והא דמתמה הש"ס והא קיי"ל דשאיבה דרבנן ר"ל כיון דסתמא קתני בברייתא ומיירי אפי' באופן שלא נחטט לקבל צרורות כאמור וזהו דפריך הש"ס אח"כ א"ה חקקו ולבסוף קבעו נמי כיון דגם בחקקו ולבסוף קבעו לא הי' כלי גמור בתלוש ומשני משום דעכ"פ איכא עליו תורת כלי בתלוש אף שאינו כלי גמור מ"מ כיון שנקרא עליו שם כלי אינו בטל אגב קרקע וא"כ לפי"ז ל"ק נמי הקושיא הנ"ל דהא ל"ה הוייתו ע"י טהרה דהא כיון דלא נחטט בו לקבל צרורות אין מקבל טומאה רק דלגבי שאובין כ' הראב"ד דפוסל היכי דכפוף דגזרי' אטו כלי גמור משום דנקרא עליו שם כלי וכן לשיטת הרמב"ם ז"ל בעשוי ע"ד לקבל ג"כ בודאי אינו פסול רק מדרבנן וא"כ פריך שפיר דחקקו ולבסוף קבעו נמי לא יפסול את המקוה ומשני משום שיש עליו תורת כלי בתלוש ור"ל כיון דאיכא עליו עכ"פ תורת כלי אף שאינו כלי גמור לא בטיל אגב קרקע והבן ועפי"ז יתבאר נמי סוגיית הש"ס ב"ב ס"ו דקא' שם על הבריית' דצינור שחקקו ולבסוף קבעו פוסל את המקוה קבעו ולבסוף חקקו אינו פוסל את המקוה מני לא ר"א ולא רבנן הי ר"א כו' אלא ר"א דדף דתנן דף של נחתומין שקבעו בכותל ר"א מטהר וחכמים מטמאין מני אי ר"א אפי' חקקו ולבסוף קבעו אי רבנן אפי' קבעו ולבסוף חקקו נמי לעולם ר"א ושאני פשוטי כ"ע דרבנן מכלל דשאיבה דאוריי' והא קיי"ל דרבנן. ועוד הא אריב"ח בדף של מתכת מחלוקת לעולם רבנן הוא ושאני שאיבה דרבנן א"ה אפי' חקקו ולבסוף קבעו נמי שא"ה דאיכא עליו תורת כלי בתלוש ופירשב"ם א"ה דלרבנן הכל שוה כו' וגבי שאיבה הוא דאקילו לבטלו אג"ק אפי' חקקו ולבסוף קבעו נמי ליבטל אג"ק והקשה בס' תורת חיים וז"ל וקשה דא"כ מאי א"ה הא אפי' אי שאיבה דאוריית' תקשי נמי אגופא דבריית' דמ"ש קבעו ולבסוף חקקו מחקקו ולבסוף קבעו ועכצ"ל כדמשני דחקקו ולבסוף קבעו שאני הואיל ואיכא תורת כלי עליו בתלוש ולדברינו א"ש דבס"ד דהוי אמרי' דשאיבה דאוריית' הא ל"ק משום דע"כ הא דחקקו ולבסוף קבעו מיירי שחטט בו לקבל צרורות דאל"ה ל"ה דאוריית' וכיון שכן הוי כלי גמור קודם שנקבע ובכה"ג ידע הש"ס שפיר דלא בטיל אגב קרקע משא"כ השתא דמשני שאיבה דרבנן הא ע"כ מיירי שלא חטט בו לקבל צרורות ולא נפסל רק משום דהוי עליו שם כלי ובשאובין גזרי' אטו כלי גמור א"כ בחקקו ולבסוף קבעו נמי יהי' בטל אג"ק כיון דבאמת אינו כלי ומשני משום דעכ"פ איכא עליו תורת כלי בתלוש ואף שאינו כלי גמור מ"מ שם כלי יש עליו ולכך אינו בטל אג"ק וא"ש: אמנם עדיין קשה דהא גם מעיקרא הוי פשיטא לי' להש"ס דשאובין דרבנן דהא פריך על הא דקאמר לעולם ר"א דדף ושאני פשוטי כ"ע דרבנן מכלל דשאיבה דאורייתא והא קיי"ל דרבנן הרי דגם מקודם הי' פשיטא לי' להש"ס דשאיבה דרבנן א"כ אמאי נטר בפירכא זו דחקקו ולבסוף קבעו נמי עד דמשני הברייתא אליבא דריב"ח דאמר בדף של מתכת מחלוקת. ונלפענ"ד ליישב ע"ד הפלפול דהנה לכאורה צריך להבין מאי דחיקא לי' לריב"ח לאוקמי פלוגתא דר"א ורבנן דדף בדף של מתכת משום דפשוטי כ"ע ל"ה רק דרבנן ע' בש"מ הרי מבואר במנחות צ"ו ע"ב והובא בתוס' ב"ב שם ד"ה ושאני פשוטי כ"ע דלדברי האומר מסגרתו של שלחן למטה היתה טבלא המתהפכת טמאה מדאוריי' דדרשי' השלחן הטהור מכלל שהוא טמא א"כ אמאי לא מוקי ריב"ח פלוגתייהו בדף של עץ וכדברי האומר מסגרתו למטה היתה דטמא מדאוריי' אמנם נראה ליישב דהנה מוכח בנזיר י"ח דס"ל לריב"ח לילה לאו מחוסר זמן ע"ש באס"ז והנה ביומא כ"ט ע"ב פריך שם הש"ס למ"ד לילה לאו מחוסר זמן מהא דתנן סידר את הלחם ואת הבזיכין אחר השבת והקטיר את הבזיכין בשבת פסולה כיצד יעשה יניחנו לשבת הבאה שאפי' עמדה על השלחן ימים רבים אין בכך כלום ואמאי כי מטי בי שמשי דליל שבת תיקדוש ותפסול ומשני כיון שסדרו שלא כמצותו נעשה כמי שסדרו הקוף ופירש"י שלא מדעתו וע"כ משום דכ"ש אין מקדשין שלא לדעת. והנה מבואר במנחות ע"ח ע"ב גבי תודה ששחטה על שמונים חלות אליבא דחזקי' דאמר קדשו ארבעים מתוך שמונים דאע"ג דכ"ש אין מקדשין שלא מדעת מ"מ סכין כיון דל"ל תוך ואלימא קדושתי' משאר כ"ש דשאר כ"ש יש להם תוך וסכין מקדש אע"ג דל"ל תוך ה"נ אלימא משאר כ"ש שמקדש ג"כ שלא מדעת בעלים