הרי בשמים שפז

דא"כ גדלה גמרה מיבעיא לי' ובל"ב קא' תני גמרה ובתוס' הקשו עוד על הלשון א"ה דקא' והנראה בישוב כ"ז דהנה כבר הבאנו הא דפרש"י בתמורה ל': דדוקא לגבוה אסור ר"א ולד טריפה אבל להדיוט שרי ותמהו עליו התוס' מסוגי' דחולין דמפורש דפליגי נמי בלהדיוט ונראה דהנה לל"ק דקא' דפליגי בנטרפה ולבסוף עוברה בזוז"ג בודאי לא כ' רש"י הכי דלהדיוט מתיר ר"א זוז"ג כיון דברייתא מפורשת היא בפסחים כ"ז. וכן הי' ר"א אוסר בכל איסורין שבתורה אלא דלל"ב דס"ל לאמימר טריפה אינה יולדת ופליגי ע"כ ר"א ור"י בעיברה ולבסוף נטרפה אי אמרינן עובר ירך אמו. והנה מבואר בחי' הרשב"א ובתה"א הובא בב"י יו"ד סי' ע"ט דלהכי קיי"ל בטריפה עובר לאו י"א משום דקיי"ל טריפה אינה חי' והולד הא חזינן דחי ובש"ך שם מערב ד' התוס' עם ד' הרשב"א בהדדי דתרווייהו ס"ל דלהכי לענין טריפה עובר לאו י"א משום דקיי"ל טריפה א"ח והולד הא חזינן דחי דלא כמ"ש בתשו' בית יעקב סי' א' שלפירוש התוס' אפי' למ"ד טריפה חי' אמרינן עובר לאו י"א משום דיש לו חיות בפ"ע ע"ש ובאמת בחי' הרשב"א בחולין מובא להדיא בשם התוס' דהוא משום דקיי"ל טריפה א"ח והכי מפורש בחי' הרמב"ן שם ביתר ביאור ואמינא ליישב עפי"ז קושי' המהרש"א בחולין שם בהא דקא' בל"ק איתיבי' ר"א לאמימר ושוין בביצת טריפה כו' והקשה בשלמא לפי' התוס' שפירשו הא דושוין קאי אפלוגתא דב"ש וב"ה בעדיות ניחא דאי לאו דאמימר הוי מוקמינן פלוגתייהו דר"א ור"י בעי"א בעיברה ולבסוף נטרפה ושוין בביצה דקאי אפלוגתא דב"ש וב"ה בנטרפה ולבסוף עיברה דהו"ל זוז"ג אסור לכ"ע משא"כ לפירש"י דקאי אפלוגתא דר"א ור"י א"כ אמאי מודים בביצה הרי בנטרפה ולבסוף עיברה גם בולד הוא כן. ולהנ"ל י"ל דאי לאו דאמימר הוי מוקמינן פלוגתא דר"א ור"י בעיברה ולבסוף נטרפה ופליגי בטריפה חי' דר"א ס"ל טריפה חי' ממילא אמרינן עובר ירך אמו גם לענין טריפה ואסור הולד ור"י ס"ל טריפה אינה חי' ולכך בטריפות עובר לאו י"א ולהכי שרי הולד ושוין בביצה דכיון דאין לה חיות אמרינן גם לר"י עי"א ואסורה הביצה משא"כ לאמימר כיון דקא' טריפה יולדת ומכ"ש דחי' וא"כ לא הו"מ לאוקמי פלוגתא דר"א ור"י בטריפה חי' דא"כ אמימר כר"א דשמותי הוא ומיושב קושי' המהרש"א ואחרי שזכינו לזה י"ל דבל"ב דס"ל לאמימר טריפה אינה יולדת וה"ה דאינה חי' הוי ס"ל דר"א ור"י תרווייהו ס"ל טריפה א"ח ומכ"ש דאינה יולדת וע"כ פליגי בעיברה ולבסוף נטרפה וס"ל לר"א דהולד אסור לגבוה אף דלהדיוט שרי דל"ש עובר י"א משום דטריפה אינה חי' והולד הא חזינן דחי מ"מ לגבוה אסור כיון דלגבי שאר איסורים אמרינן עובר י"א הוי בטריפה מאיס לגבוה ור"י לא ס"ל הך סברא ומתיר להקריבו וזהו סברת רש"י ז"ל בתמורה הנ"ל שכ' דר"א לא אסר רק לגבוה והא דקא' ושוין בביצת טריפה שאסורה דקאי לפירש"י ז"ל אפלוגתא דר"א ור"י והרי בביצה ל"ש לגבוה י"ל דבביצה שייך נמי לגבוה לענין האפרוח שנולד מביצה זו וכדאר"ה בתמורה ל"א. ומודים חכמים לר"א באפרוח ביצת טריפה שאסורה ואף דלל"ק הא מוקמינן לה בספנא מארעא ומבואר בביצה ז'. ובפירש"י שם דביצה דספנא מארעא אינה מגדלת אפרוחים בכ"ז הרי לל"ק הא פליגי בין לגבוה בין להדיוט א"כ י"ל דושוין בביצת טריפה שאסורה קאי להדיוט וזהו דפריך לי' ר"א בל"ב מהך דומודים בביצת טריפה שאסורה ומשמע גם בשיחלא בתרא והרי טריפה אינה יולדת ול"ק קושי' המפורשים הנ"ל דלוקמי בשנמצא במעי שחוטה דהרי כיון דלהך לישנא לא פליגי ר"א ור"י רק בלגבוה בלבד א"כ גם הא דקתני ומודים כו' היינו לגבוה וע"כ לענין האפרוח שנוצר מביצה זו ואי הוי מוקמינן בשנמצא במעי תרנגולת לאח"ש הא לא יצוייר זה כלל כיון דא' בביצה ו'. דביצה שנמצאת במעי אמה אינה מגדלת אפרוחים ולא משכחת כלל לגבוה ואח"כ פריך ואלא הא דתניא ולד טריפה כו' במאי קמיפלגי כשעיברה ולבסוף נטרפה ר"א סבר עי"א הוא ור"י סבר עובר לאו י"א הוא היינו שכל זה הוא מן הברייתא דבברייתא גופה קא' דפליגי בהכי וכיון שכן ע"כ ס"ל להך ברייתא דא"ן חילוק לענין עי"א בין טריפות לשאר איסורים וא"כ פלוגתתן הוא גם להדיוט וז"ש א"ה אדמיפלגי לגבוה ליפלגי להדיוט ומיושבים ע"נ קושיות התוס' הנ"ל דלשון אי הכי מדוייק שפיר וגם דלהכי מביא מהברייתא דוקא דמבואר דפליגי בעובר ירך אמו דממתני' לא הו"מ לאקשויי מידי כמובן ולהכי בתחלה כדהוי ס"ל בל"ב דר"א ור"י תרווייהו ס"ל בטריפות עובר לי"א ורק משום מאיס לגבוה קאר"א לא יקרב לכך כדפריך לי' גמרה מיבעי לי' קא משני תני גמרה והיינו דבשלמא בל"ק דקא' דפליגי בזוז"ג וע"כ איסור הביצה מפאת דל"ה רק חד גורם וע"כ כדמוקי לה בספנא מארעא שפיר מיושב הלשון שגדילה באיסור היינו שכל גידולי' באיסור ר"ל דליכא רק חד גורם משא"כ אי הוי מוקי בשח"ק הלא אינו צד ההיפוך של הרישא וטעם אחר הוא משום עי"א הוא והיא ואמה נטרפו ביחד ופריך שפיר דהיל"ל מפני שגמרה באיסור דל"ש כלל לומר שגדילה באיסור כיון דבולד איכא ג"כ גידול באיסור רק דאיכא ג"כ כח גידול היתר משא"כ השתא כדס"ל דפלוגתת ר"א ור"י הוא בעיברה ולבסוף נטרפה ותרווייהו ס"ל בטריפות עלי"א הוא שפיר קתני שגדילה באיסור ר"ל שגמרה באיסור והיינו דבולד ליכא איסור גידול כלל משום דעובר לאו י"א הוא בטריפות דתלוי בחיות והעובר יש לו חיות בפ"ע משא"כ בביצה דלית לה חיות א' עובר י"א הוא כשנטרפה התרנגולת קודם שנגמרה הביצה וגמרה הביצה באיסור אמנם לאחר שמביא הברייתא דפליגי ר"א ור"י בעובר י"א ואין חילוק בין טריפות לשאר איסורים ע"כ הא דמודים בביצה שאסורה משום דהולד מאוירא קא רבי והביצה גדילה מהאם כשני הפירושים שברש"י ותוס' תמורה ל"א. א"כ הפירוש שגדילה באיסור הוא דמגופה של התרנגולת הוא וע"כ שפיר מסיים לפי"ז ומודים בביצת טריפה שאסורה בדשח"ק מ"ט גופה היא ומיושבים כל הקושיות והדקדוקים הנ"ל ע"נ ודוק: עוד רגע אדבר בענין קושי' כ"ת שהקשה בהא דלא מוקי הך דושוין בביצת טריפה שאסורה בודאי טריפה דל"מ לידה נלפענ"ד ליישב עוד הפעם עד"ז דהנה בתוס' חולין ס"ד. כתבו בהא דקא' התם חלבון וחלמון מעורבין זב"ז בידוע שהיא ביצת השרץ למאי הלכתא שאם ריקמה ואכלה לוקה עלי' משום שרץ השורץ על הארץ וכ' התוס' דדוקא אם ריקמה אסורה אבל לא ריקמה שרי ול"ש לאסרו משום כל היוצא מן הטמא טמא כיון דהיתר ביצה חידוש הוא דליכא מידי דאתי מחי ושריא כמו ביצי עוף טהור דכה"ג א' בבכורות ו'. גבי חלב בהמה טמאה דאי לאו קרא הו"א דשריא ואף דבחולין שם אמרינן דביצת עוף טמא אסור משום דכתיב ואת בת היענה וכי בת יש לה ליענה אלא איזו זו ביצה טמאה וא"כ יש לנו לאסור ג"כ ביצת השרץ מ"מ לא ילפינן ביצה דשרץ מביצה דעוף טמא שהם ב' מינים ורק ביצת טריפה שפיר אסורה דילפינן עוף מעוף שהם מין א' ע"ש ובחידושי הר"ן שם חולק ע"ז וכ' וז"ל ולא נהירא דמכיון דגלי לן קרא דביצת עוף טמא אסורה ממילא ידעינן דאיסור אבמ"ה הוא דשרי רחמנא גבי ביצה ולא איסור טומאה וה"ט דביצת טריפה דאסורה וביצת השרץ דכוותא עכ"ל וכנראה שזה הוא ג"כ שי' רש"י בחולין שם שכ' דבביצת השרץ אפי' לא ריקמה אסורה ע"ש והנה בחי' רי"ט אלגזי על ה' בכורות להרמב"ן פ"ק סק"ד הקשה על הך שיטה מש"ס כתובות ס' דקא' יכול יהא חלב מהלכי שתים טמא ודין הוא ומה בהמה שהקלת במגעה החמרת בחלבה אדם שהחמרת במגעו א"ד שתחמיר בחלבו ת"ל את הגמל כי מעלה גרה הוא הוא טמא ואין חלב מהלכי שתים טמא אלא טהור ומשמע דאי לאו קרא ל"ה אסור חלב אשה רק מכח ק"ו ואי לאו ק"ו הו"א דשרי משום דהיתר החלב חידוש הוא דאתי מחי ושריא וקשה הרי הוי ילפי' שפיר דאסור מבנין אב דחלב בהמה טמאה אף דהוי ב' מינים כמו שרץ ועוף דילפי מהדדי אף שהם שני מינים ותי' עפ"מ שהעלה הר"ן בהלכות שם בד' הרמב"ם פ"ב ממ"א דס"ל דבבשר אדם איכא איסור לאו הבא מכ"ע ולא לאו גמור וא"כ י"ל דלא ילפינן מבנין אב רק מה דשוו איסורייהו להדדי כשרץ ועוף דשניהם שוים באיסור לאו ילפי מהדדי אבל מה שאינו רק איסור עשה שפיר י"ל כיון דבלא"ה חידוש הוא דהוי אבמ"ה ושריא רחמנא אשתרי נמי איסור עשה שבה ע"ש ולפי"ז הא דאסרינין ביצת טריפה מפני שגדילה באיסור ול"א דחידוש הוא דאתי מחי ושריא רחמנא אשתרי נמי איסור טריפות שבה עכצ"ל דכיון דגלי רחמנא בביצת עוף טמא דאסורה ול"א כיון דחידוש הוא שרי ילפי' איסור מטמא בבנין אב כמ"ש התוס' הנ"ל וכיון שכן שפיר תתיישב קושי' כ"ת דהנה הא דבטריפה ודאי ל"מ אף דחזינן דחי' יב"ח או ילדה מבואר בפוסקים דבודאי אי ילפינן דטריפה א"ח מקרא דלכלב תשליכון א"כ האיסור מפורש בקרא ומשמעותו דאם הוא כ"כ קרוב למות שנצטרך להשליכה לכלב אז טריפה א"כ משמע דאם אינו בגדר לכלב תשליכון דהיינו שחיתה יב"ח אז מותר ולפום הך קרא היל"ל דגם בודאי טריפה מהני חיות יב"ח ולידה אמנם בכ"ז נאסר מקרא דזאת החי' דההיתר מפורש בקרא ואמרינן דאם הוא ודאי חי' אז מותר ואם אינה בגדר זאת החי' שהיא טריפה ודאית שעפ"י הרגילות אינה חי' יב"ח אף דאירע שחיתה י"ל דהי' עפ"י נס ואסורה. ומאחר שזכינו לזה דבטריפה ודאית שחיתה יב"ח או ילדה הוי איסורי' רק מקרא דזאת החי' א"כ ליכא בזה רק איסור עשה כדא' בחולין ל"ז. כדבעי התם למיסר מסוכנת מקרא דזאת החי' קא' דליכא למעטה מקרא דנבלה לא תאכל הא מסוכנת שריא דדילמא נבלה בלאו מסוכנת בעשה ע"ש והה"נ ליכא בכה"ג רק איסור עשה וא"כ לא מצינן לאוקמי הא דושוין בביצת טריפה שאסורה בטריפה ודאית ואירע בדרך מקרה שהטילה ביצה כיון דבכה"ג הא ליכא רק איסור עשה ובאיסור עשה הלא אמרינן כיון דהיתר ביצה חידוש הוא דאתי מחי ושריא היתר נמי גם האיסור עשה דטריפות שבה דבמאי דאינו רק איסור עשה הא לא ילפינן מביצה עוף טמא שהוא בלאו כ"ד הרי"ט אלגזי הנ"ל ומותיב ר"א שפיר מהא דושוין בביצת טריפה שאסורה ודוק: עוד הנה מקום אתי ליישב קושייתו וכן הקשה באמת בכו"פ סי' מ' ונ"ז על הא דדחיק לאוקמי פלוגתא דר"א ור"י לל"ב בעיברה ולבסוף נטרפה משום דטריפה אינה יולדת והרי איכא לאוקמי בודאי טריפה שאירע שילדה והנלפענ"ד בזה עפ"מ שנראה בטעמא דמילתא דבודאי טריפה ל"מ חיות ולידה להכשירה וניחוש דילמא עלה בו קרום ונסתם ולהכי היא חי' ויולדת ואנן הא קיי"ל דקרום שעלה מחמת מכה אינו קרום אמנם י"ל דכיון דזה אינו מצוי שתעלה סתימה חזקה שתשוב הבהמה לבריאותה שתוכל לחיות ומכ"ש לילד והלכך יותר תלינן שאינה טריפה כלל וזהו בספק טריפה משא"כ בודאי טריפה כיון דברור לן שנטרפה לכך אף