הרי בשמים שפח

שחיתה יב"ח או ילדה אמרינן דבודאי הוא ע"י שעלה בו קרום ונסתם והנה בהך מילתא דקרום שעלה מחמת מכה לא מהני יש ב' טעמים א' משום שסופו ליפסק ב' משום דאין טריפה חוזרת להכשרה וי"ל דתליא בפלוגתא דתנאי אם טריפה חי' או אינה חי' דלמ"ד טריפה חי' א"כ גזירת התורה לאסור טריפה ל"ה משום דאינה חי' יב"ח כיון דטריפה חי' ולכך אף שעלה בו קרום הוא טריפה משום שסופו לינקב וכנקוב עתה דמי דמה בכך שנסתם ויכולה לחיות הרי גם מקודם הי' חי ואין אנו צריכין להטעם דאין טריפה חוזרת להכשרה משא"כ למ"ד טריפה א"ח הלא גזירת התורה לאסור טריפה הוי משום דא"ח יב"ח וכיון שעלה בו קרום מה בכך שסופו ליפסק ולא תוכל לחיות אח"כ עכ"פ הלא מהיום תוכל לחיות יב"ח ולע"ע כשירה היא וע"כ הוא משום דאין טריפה חוזרת להכשרה. והנה בחולין מ"ח. א"ר יוסף בר מניומי אר"נ ריאה שניקבה ודופן סותמתה כשרה אמר רבינא והוא דסביך בבישרא א"ל ר"י לרבינא ואי לא סביך מאי טריפה אלמא אמרינן נקובה הוא א"ה כי סביך נמי דהא תניא ניקב פסול מפני שהוא שותת נסתם כשר מפני שהוא מוליד וזהו פסול שחוזר להכשרו וזהו למעוטי מאי לאו למעוטי כה"ג לא למעוטי קרום שעלה מחמת מכה בריאה דאינו קרום וא"כ לרבינא דס"ל דבעי סביך ע"כ דס"ל טריפה חוזרת להכשרה כשנסתם בסתימה חזקה אף דסלקא לאחר זמן ורק בקרום שעלה מחמת מכה בריאה דאינו קרום הוא לפי שאינו סתימה כלל וא"י לחיות גם מעתה יב"ח ע' תבו"ש סי' ל"ו ס"ק י"ד ולפי"ז מיושבים לנכון הקושיות הנ"ל דאפי' אי מוקמינן לה בודאי טריפה ואירע שילדה או הטילה ביצה הלא כבר מלתינו אמורה דהטעם דבודאי טריפה ל"מ חיות ולידה הוא משום דאמרי' דעלה בו סתימה חזקה שעי"ז יכולה לחיות ולילד ואנן קיי"ל דל"מ סתימה דסלקא לאחר זמן משום דאין טריפה חוזרת להכשרה וא"כ לישנא בתרא הא רבינא קאמר לה ורבינא הא ס"ל טריפה חוזרת להכשרה כנ"ל א"כ לדידי' אפי' ודאי טריפה שילדה כשרה. ומה נכון ליישב עפי"ז קושי' התוס' בסוגיא שם ד"ה והלכתא שהקשו דכיון דאנן קיי"ל טריפה אינה יולדת ופסקינן ג"כ הלכתא דעובר ירך אמו איך נפרנס פלוגתא דר"א ור"י דכיון דע"כ פליגי בנתעברה ואח"כ נטרפה וס"ל לר"י עובר לאו י"א איך נפסוק כר"א לגבי ר"י ולדברינו נכון דבאמת למאי דקיי"ל אין טריפה חוזרת להכשרה שפיר מיתוקמא פלוגתא דר"א ור"י בנטרפה ואח"כ נתעברה בטריפה ודאית שילדה ורק לרבינא לא הו"מ לאוקמי הכי דאיהו ס"ל טריפה חוזרת להכשרה כנ"ל ודוק: אמנם כן לפי הצעתינו זאת יש להקשות לכאורה ע"ד הראב"ן סי' רס"ג הובא בכו"פ סי' נ"ז שכ' ולד בהמה טריפה מותר שקיבלה מזכר והו"ל זוז"ג ולפי דברינו הנ"ל קשה דהרי לד' הראב"ן היל"ל דגם האם כשירה בנטרפה ואח"כ נתעברה דהרי כבר הבאתי בשם הראב"ן שהובא בתו"ח שכתב דדוקא בקרום שעלה מחמת מכה בושט אינו קרום דכיון דאכלה בי' ופעיא בי' סופו ליפסק אבל בשאר נקובי טריפות דל"ש האי טעמא הוי קרום וא"כ הרי מדכתב הראב"ן ולד בהמה טריפה סתמא ע"כ א"א לומר דלא מיירי רק בשנטרפה מחמת נקובת הושט ובשאר אברים הא כשר קרום שעלה מחמת מכה לשי' הראב"ן. אכן י"ל דהראב"ן ס"ל דרק רוב טריפות אין יולדות ומיעוט יולדות כשי' הרש"ל כמ"ש בכו"פ שם וא"כ בודאי טריפה שילדה אין זה הוכחה שעלה בו קרום ונסתם דאיפשר שהוא מן המיעוט דיולדות משא"כ בסוגיין ללישנא דרבינא הנ"ל מדלא קא' כלל הדין בנטרפה בודאי ואח"כ נתעברה ומוקי פלוגתא דר"א ור"י בעיברה ואח"כ נטרפה דוקא ולא בנטרפה ואח"כ נתעברה בדרך מקרה שהיתה מן המיעוט ע"כ דס"ל דאפי' מיעוט ליכא שיולדות להכי אמרינן שפיר דלרבינא דס"ל טריפה חוזרת להכשרה מהני גם בטריפה ודאית כשילדה להכשירה מטעמי דאמרן: אמנם הא קשיא לי לכאורה דהנה במשנה דתמורה שם קא' ר' חנינא בן אנטיגנוס כשירה שינקה מן הטריפה פסולה מע"ג המזבח ומוקי לה בגמ' שם ל"א. כגון שהניקה חלב רותח משחרית לשחרית הואיל ויכולה לעמוד עליו מעת לעת ופרש"י דכיון שיכולה לעמוד ע"י יניקה זו מעל"ע בלא אכילה הלכך כל גדילתה ממנה הוא ואפי' אכלה דבר אחר בינתים וע"כ הכונה דכיון דהגידול יכול להיות ע"י יניקת איסור בלי סיוע ההיתר בכה"ג ל"מ זוז"ג כדס"ל לרבנן דר"ש בע"ז ס"ח. לענין שאור של חולין ושל תרומה שנפלה לעיסה דאם יש בתרומה לבד כדי להחמיץ אסור ובתוס' תמורה שם מסתפקים בפרה שנתפטמה כל ימיה בכרשיני עכו"ם לאסרה אפי' להדיוט שעיקר גדילתה מהן ע"ש. והנה במשנה דערלה פ"ב משנה י"א ס"ל לר"א דאפי' אין באיסור לבד כדי לחמץ אם לא שיסייע ההיתר בהדי' ג"כ אסור זוז"ג ועתוס' פסחים כ"ז. ד"ה עד ובע"ז ס"ח. ד"ה ר"ש ובט"ז וש"ך יו"ד סוסי' פ"ז. ולפי"ז לכאורה צריך להבין אפי' למאי דקיי"ל בטריפות עובר לאו י"א הוא משום דתלוי בחיות ועובר יש לו חיות בפ"ע עכ"פ הולד במעי אמו הוא ניזון מיניקת האם שהיא טריפה ועיקר גדילתו ממנה הוא וכדא' בב"ק מ"ז. פרה שהזיקה גובה מולדה מ"ט גופה הוא ופי' האס"ז וז"ל שכל חיותו ממנה וצריך לה שא"א לו אלא עמה ע"ש ונהי דגם מאוירא רבה הולד כדקא' בתמורה שם אבל עכ"פ בעוד שלא כלו לו חדשיו חיותו וגידולו הוא מהאם דהרי קיי"ל בשבת ק"ו: הושיט ידו למעי בהמה ודלדל עובר שבמעי' חייב משום עוקר דבר מגידולו הרי דגידולו וחיותו הוא מהאם וא"כ אפי' אי נימא דיניקתו מהאם לא הי' מועיל לגידולו והתפתחותו בלעדי האויר בכ"ז הרי ר"א ס"ל דגם אם אין האיסור יכול לעשות פעולתו בלעדי סיועת ההיתר ג"כ הו"ל זוז"ג וא"כ הכא אפי' ללישנא בתרא דטריפה אינה יולדת הו"מ לאוקמי פלוגתייהו דר"א ורבנן בולד טריפה בנתעברה ואח"כ נטרפה ותרווייהו ס"ל דבטריפות ל"א עובר י"א אבל עכ"פ לר"א אסור הולד משום שנתגדל באיסור מיניקת האם הטריפה והאויר דהו"ל זוז"ג לדידי' ואסור כנ"ל ואי דנימא דרוצה לאוקמי פלוגתייהו אפי' בידוע שנטרפה אחר שכבר כלו לו חדשיו וא"כ הרי כ' התוס' בע"ז כ"ו. ד"ה סבר דהיכי דכלו לו חדשיו פסקו גידוליו מהאם וא"כ לא נתגדל באיסור ז"א דהרי כ' בתשו' בית יעקב סי' ז' דאפי' לגבי שאר אסורים ל"א עובר י"א רק כשעדיין לא כלו חדשיו אבל אם כלו לו חדשיו לכ"ע לאו י"א ע"ש ולכאורה יש להעיר לפי"ז מש"ס תמורה י"א. בעא מיני' אביי מרב יוסף היא שלמים וולדה חולין ושחטה בפנים מהו למ"ד ולדי קדשים בהווייתן הן קדושים מי הוי חב"ע או לא א"ל מי קרינן בי' כי ירחק ממך המקום וזבחת ופירש"י דהא א"י לשחוט בהמה זו אלא בעזרה שהרי שלמים הוא ולכאורה קשה ל"ל לומר דין זה דוקא כשהאם שלמים הרי י"ל דין זה גם בבהמת חולין כשהיא מעוברת וקים לן דכלו לו חדשיו דבכה"ג לכ"ע עובר לאו י"א הוא וא"כ אסור לשוחטה משום או"ב כמו שנתבאר בדברינו למעלה וא"כ לא קרינן בה בריחוק מקום אתה זובח דאסור לשוחטה משום או"ב ודוחק לומר כיון דעכ"פ ליכא בי' משום איסור ש"ח רק איסור אחר רביע עלי' אמנם באמת לק"מ עפ"מ דכבר נתקשה בשו"ת בית שמואל אחרון חיו"ד סי' י"ב לפמ"ש בכו"פ סי' י"ד דהאיבעיא דרב הושעיא הושיט ידו למעי בהמה ושחט בן ט' חי איפשטא דיכול לשוחטו במעי אמו וא"כ הא קרינן בריחוק מקום אתה זובח ע"י שיושיט ידו למעי אמו וישחטנו אמנם באמת הדבר נכון עפי"ד התוס' בביצה ו'. ד"ה וכי שכתבו דהא דיכול לשוחטו במעי אמו הוא רק בכלו לו חדשיו אבל בלא כלו לו חדשיו ל"מ לי' שחיטת עצמו ע"ש וא"כ י"ל דבתמורה מיירי בלא כלו לו חדשיו וא"כ א"י לשוחטו במעי אמו וכיון שכן דע"כ מיירי בלא כלו לו חדשיו הא קיי"ל עובר י"א וליכא משום או"ב] וא"כ גם למאי דמוקי פלוגתייהו בעובר י"א ע"כ מיירי בשלא כלו חדשיו וא"כ הומ"ל דפליגי בזוז"ג ול"ל לדחוק ולומר דס"ל לר"א גם לענין טריפות עובר י"א. והנלפענ"ד בישוב קושיא זו עפי"ד הש"ס חולין ק"ג דקא' אבע"א דכ"ע בהמה בחיי' לאברים עומדת וכגון שנטרפה לאחר מכאן ובמיתי איסור טריפה חייל אאיסור אבר קמיפלגי מ"ס אתי וחייל ומ"ס לא אתי וחייל ופרש"י דר"ל סבר אין איסור טריפה חל על הבהמה עד שתישחט דאיסור מיתלי תלוי וקאי וכי פקע איסור אבמ"ה אתי איסור טריפה וחייל ע"ש ולפי"ז צריך להבין לכאורה לל"ק דקא' דפליגי בנטרפה ולבסוף עיברה בזוז"ג והרי כיון דמחיים ליכא על האם איסור טריפה כלל א"כ איך נאסר הולד משום איסור טריפה דאם ועכצ"ל דמשכחת בשנטרפה האם עם יציאת רובה דבכה"ג חלין איסור אבמ"ה וטריפה בב"א כדא' בחולין שם וא"כ התינח לל"ק דס"ל טריפה יולדת משא"כ לל"ב דס"ל טריפה אינה יולדת ולא משכחת רק בשעיברה ולבסוף נטרפה א"כ לא מצי למימר דהולד נאסר משום זוז"ג דגידול איסור טריפה כיון דלא חל על האם איסור טריפה כלל מחיים דאין איסור חל על איסור ודו"ק: סי' נ וע"ד מה שהקשה כת"ה בחולין י"א. שהקשו התוס' שם בהא דילי' רבה ב"ש דאזלינן ב"ר מפ"א דא"ר ושחט ושרף מה שחיטתה כשהיא שלימה אף שריפתה כשהיא שלימה וליחוש דילמא טריפה היא אלא לאו משום דאזלי' ב"ר והק' בתוס' כיון דפרה בת שתי שנים א"כ דילמא היינו משום דאוקמ' אחזקה שאינה טריפה למ"ד טריפה אינה חי' ותי' משום דאיכא חזקה אחרת כנגדה דהעמד טמא על חזקתו וע"ז הקשה כ"ת דאכתי תקשי מהא דמייתי מר ברי' דרבינא מפסח וראב"י משעיר המשתלח אכתי תקשי דילמא לאחר יב"ח ומשום דאוקמ' אחזקה דטא"ח ואי דא"כ עברה שנתו ז"א לפ"מ דא' בר"ה ו': דמונין השנה משעה שנראה להרצאה וא"כ שפיר משכחת שהוא יב"ח עם איזה ימים כיון דשנתו מתחלת לאחר שמנה ימים משנראה להרצאה. וכ' כת"ר ליישב דבאמת צריך להבין קושי' התוס' דהרי יוכל להיות שהוא טריפות ע"ש סופו דיכול לחיות יב"ח אמנם בפ"א שפיר הקשו כיון דעכ"פ יותר מכ"ד חודש לא יוכל לחיות וא"כ שפיר משכחת בפרה בת שתי שנים ועוד איזה ימים כיון דמונין משעה שנראה להרצאה והתינח בפ"א משא"כ בפסח ושעיר המשתלח כיון דע"כ צריכין להיות בני שנה א"כ שפיר איכא לספוקי דילמא י"ב טריפות שהוא ע"ש סופו ותי' עפי"ז ד' הרמב"ם פ"ה מעבויה"כ שכ' טעמא דשעיר המשתלח טריפה פסול משום יעמד חי ובגמ' שם קא' משום דאין הגורל קובע כו' ולהאמור י"ל דאילו הוי מייתי מקרא דיעמד חי שפיר הומ"ל כשהוא יב"ח עם איזה ימים דאז איכא חזקה מדחי יב"ח ואי דילמא טריפות ע"ש סופו עכ"פ כיון