הרי בשמים שפו

לגבוה מכלל דלהדיוט שרי ויהי' ראי' מזה לד' הרש"ל שהובא בט"ז סי' מ"ד ס"ק י"ג שהשיג ע"ד הכלבו שהובא בש"ע שם שכ' שאם חסר ע"י חולי טריפה דכיון שהקטינה לפחות מכשיעור כבר נאסרה ואיך תחזור להכשרה כשגמרו לכלות ולהמק והרש"ל ס"ל דאע"ג דנטרפה מ"מ יכולה לחזור להכשרה וקשה הרי ר' יוחנן ס"ל בקידושין ז'. ובכ"ד דבע"ח נדחין ודיחוי מעיקרו הוי דיחוי א"כ ל"ל קרא דואת שתי הכליות למיפסל חסר כוליא לגבוה דהרי מעיקרא כשהקטינה נטרפה ונדחה מהקרבה שוב א"ח ונראה ודוחק לומר דאצטריך למעט חסר ע"י אדם דוקא עתשו' שבו"י ח"ב סי' ס"ב. וע"כ דכיון דבשעה שנטרף לא נודע לשום אדם בכה"ג ל"ש דיחוי. והנה א' בתמורה ז' דלהכי מקדיש בע"מ לוקה כיון דאיכא במינו קרבן משא"כ פסול דליכא במינו לא לקי והכי מבואר ברמב"ם פ"ג מאיסורי מזבח הי"ז דהני פסולין דאין במינן קרבן לא לקי על הקדשן ומבואר בתמורה י"ז. דהמקדיש טרפה הוי כמקדיש עצים ואבנים ודמיא לבהמה טמאה דלא נחתה עלה קדוה"ג ול"ד לבע"מ דיש במינו קרבן ואף דגם טריפה יש במינה קרבן מיהא דמיא לטמאה במילתא אחריתי דאסורה באכילה כמותה והוי כליכא במינו עפרש"י שם וא"כ לא לקי על מקדיש טריפה וממילא א"א לומר דהקרא אתי לחיוב מלקות על הקדשו וע"כ דהקושיא היא דאצטריך למלקות בנטרפה אחר ההקדש לענין למילקי על הקרבתה ולפי"ז הרי באמת הקשו המפורשים לפ"מ דמסיק במנחות שם דאצטריך מן הבקר על טריפה שאינו ניכר והקדישה ואח"כ נטרפה דנטרף ואח"כ הקדישה הא ידעינן מכל אשר יעבור פרט לטריפה והקשו דהרי אפי' אי לא כתיב קרא הוי אסרינן מספק דכיון דהוא טריפה שבסתר כגון ניקבו הדקין הלא א"א לדעת אם נעשה קודם ההקדש או לאחר ההקדש דבשלמא הא שנעשה קודם ההקדש י"ל בכה"ג שרואין שהוגלד פי המכה בידוע שנעשה קודם ג"י או סירכא וכיוצא והקדישה תוך ג"י לשחיטתה אז הוא עד מוכיח שנטרף קודם ההקדש אבל שנדע שנטרף לאחר ההקדש זה א"א [והנה לכאורה הי' נראה דאפשר לאשכוחי כגון שנולד חשש דרוסה אחר ההקדש ולא האדים מבחוץ ונשחטה ונמצא שהאדים מבפנים דאז ודאי היא מהדריסה ואחר ההקדש דהרי אי לאו החשש דרוסה שהי' אז הא לא הי' לנו לחוש למה שהאדים מבפנים כמ"ש בט"ז סי' ל"ג. אמנם באמת כבר מבואר אצלי בחידושי דאף לשי' הראשונים ומכללם הרמב"ם ז"ל פ"ה מה' שחיטה הסוברים דאפי' לא האדים מבחוץ טריפה כשהאדים מבפנים בכ"ז ל"ה דאוריי' רק מדרבנן שעפי"ז כתבתי ליישב קושי' הש"ך בסי' נ"ז שהקשה לשי' זו מהך דזבחים ע"ד: דפריך האי טריפה ה"ד אי ידוע לי' ליתי ולישקלי' ואי לא ידע מנא ידע א"ר ינאי הב"ע כגון דאיערב נקובת הקוץ בדרוסת הזאב וקא' התם כולהו כר' ינאי ל"א בין נקובת הקוץ לדרוסת הזאב מידע ידיע האי משיך והאי עגול ואי איתא דגם בלא האדים בחוץ טריפה אמאי לא מוקי כגון שנתערב דרוסה כזו שאין ניכר מקום הדריסה מבחוץ והו"מ כולהו לאוקמי הכי ולהאמור י"ל דהרי באמת פריך התם דף ע"ג: נכבשינהו דניידי ונימא כל דפריש מרובא פריש ומשני גזירה שמא יקח מקבוע ובחולין ה"ט דל"ג כיון דמדאוריי' ברובא בטיל ורק למזבח גזרינן כיון דגוף האיסור הוא דאוריי' עתוס' שם וביומא ס"ה: ד"ה ומשום וא"כ אי הוי מיירי באופן שאין הדריסה ניכר מבחוץ הא ל"ה אלא איסור דרבנן והו"א כל דפריש כו' והארכתי לפלפל בזה בסוגיא דפסחים ע"ב בשחטו ונמצא טריפה בסתר ליישב קושי' הלח"מ ע"ד הרמב"ם פ"ב מה' שגגות אכ"מ וכיון שלא האדים מבחוץ ל"ח דרוסה רק מדרבנן א"כ הא ליכא לאוקמי קרא בהכי] וממילא הוי מטרפינן מספק ותי' דאתיא כמ"ד דבעינן גבי א"ת חתיכה א' מב' חתיכות דלדידי' הא סד"א מה"ת לקולא ולהכי אצטריך שפיר הקרא ויש להוסיף תבלין בזה דהרי באמת א' התם בגמ' מנחת העומר בשביעית תוכיח שאסורה להדיוט ומותרת לגבוה ואי שכן מתרת ספיחין כר"ע דאמר ספיחין אסורין בשביעית א"כ הא מבואר בכריתות כ"ב כ"ג דר"ע ס"ל דא"ח א"ת רק באיקבע איסורא כגון שהיו מתחלה ב"ח וניטל א' מהן או שא' אכל מקודם הראשנה ואח"כ אכל הב' השניי' דאז שניהם חייבין א"ת אבל אם ל"ה מתחלה אלא א' פטור מא"ת וע"כ דס"ל סד"א מה"ת לקולא וע"כ שפיר מסיק דאצטריך על טריפה שאינו ניכר ואקדשה ואח"כ נטרפה דאף דטריפה שאינו ניכר א"א למידע אם נעשה קודם ההקדש או אח"כ בכ"ז אי לאו קרא הוי מקילינן מספק דסד"א מה"ת שריא ולפי"ז מיושב שפיר הקושיא הנ"ל דכיון דגם לס"ד עכצ"ל דמן הבקר אתי על טריפות שאינו ניכר דטריפות הניכר הא ידעינן מתמים כנ"ל וא"כ א"א למימר דאצטריך הקרא כדי לחייב מלקות מק"ו דהרי בנטרף ואח"כ הקדיש הא ל"ה רק כמקדיש עצים בלבד וא"ח מלקות כנ"ל ואי להקדיש ואח"כ נטרף הלא עכ"פ טריפה שבסתר א"א לידע אם הי' קודם ההקדש או אח"ז הא מספיקא לא לקי וכיון דע"כ לא אתי רק לענין איסור בלחוד שפיר פריך והלא דין הוא ול"ק הקושיא הנ"ל ודוק: וארווחנא בהא ליישב ד' הרמב"ם פ"ה מ"ה עבויה"כ הי"ח הי' טריפה פסול שנא' יעמד חי והקשה הלח"מ דהרי בחולין י"א: אמרינן דטריפה פסול בשעיר המשתלח משום דאין הגורל קובע לעזאזל אלא בדבר הראוי לשם ותי' המ"ל דאצטריך להיכי דנטרף אחר הגרלה ולכאורה קשה לפ"מ דא' ביומא ס"ג: דמום פוסל בשעיר המשתלח מקרא דואשה לא תתנו וגו' ל"ה לרבות שעיר המשתלח ומוקי התם קרא דל"ת דגבי מח"ז לרבות שעיר המשתלח כגון שהומם לאחר הגרלה וחיללו על אחר הרי דמום פוסל בשעיר המשתלח לאחר הגרלה וא"כ ל"ל קרא דיעמד חי לנטרף אחר הגרלה וע"כ בטריפות הניכר דטריפות שאינו ניכר כגון בבנ"מ הלא א"א בשעיר המשתלח כיון דלא הגיע למחצית ההר עד שנעשה אברים אברים א"כ כשנמצא נקב בבנ"מ הא שפיר יש לתלות שנעשה מכח דחייתו מן ההר וע"כ בטריפות הניכר ותמים ל"ב בשעיר המשתלח משום דילפינן לי' מקרא דואשה לא תתנו דכתיב גבי בע"מ וא"כ הא ידעינן לי' מק"ו דבע"מ דהוא פסול לשילוח ולהנ"ל מיושב שפיר עפ"מ שמבואר במ"ל פ"א מאיסורי מזבח ה"ד דבדחיי' לצוק של שעיר המשתלח בע"מ איכא חיוב מלקות ע"ש ומסתבר הכי דכיון דמרבינן מקרא דל"ה לרבות שעיר המשתלח לענין הקדש בע"מ ה"ה לענין הדחיי' לצוק דדחייתו לצוק זהו שחיטתו וכן מצאתי בס' מנחת חינוך מצוה תפ"ט. וא"כ בטריפות הניכר הא שפיר איכא למימר דאצטריך הקרא לחיוב מלקות כשנדחה לצוק כשהוא טריפה דמכח ק"ו בלבד הא אין עונשין מה"ד ומאחר דכתיב קרא דיעמד חי איכא שפיר חיוב מלקות כד' הה"מ הנ"ל וחוץ לדרכנו זה י"ל דבאמת אצטריך יעמד חי על טריפות שאינו ניכר בטריפות כזה שאין מקום לתלות בדחיי' מן ההר כגון מראה פסולה בריאה וכדומה ואי דא"כ מנא ידעינן שנעשה לאחר הגרלה י"ל דהרמב"ם לשי' דפוסק סד"א מה"ת לקולא ואי ל"ה קרא מיוחד דגם לאחר הגרלה פוסל טריפות הוי מכשרינן מספק ולהכי אצטריך קרא דגם לאחר הגרלה פסול ונרויח בהא שיתיישב עפי"ז מה שהקשו דלמה קא' הש"ס בחולין שם מהא דאין הגורל קובע כו' ולא מייתי מקרא דיעמד חי ולהנ"ל יהי' נכון דהרי מדרוצה להוכיח מזה דאזלינן ב"ר משום דילמא טריפה הוא ולכאורה מאי ראי' דילמא משום סד"א מה"ת לקולא וע"כ דכל הני אמוראי דמייתי בחולין שם ראיות מקראי דאזלינן ב"ר ס"ל דעל ח"א. חייב א"ת ואית להו סד"א מה"ת לחומרא וכ"כ בראשונים ז"ל וא"כ ע"כ לא דרשי יעמד חי פרט לטריפה משום דלא אצטריך לי' דאי לטריפה ניכרת הא ידעינן לה מק"ו מבע"מ ואי לטריפה שאינה ניכרת הא א"א לדעת מתי נעשה וכיון דאיכא לספוקי דילמא נעשה קודם הגרלה ופסול משום דאין הגורל קובע כו' א"כ בלא"ה הוי פסלינן לי' מספק דסד"א מה"ת לחומרא ולכך שפיר מייתי רק מהא דאין הגורל קובע כו' ודוק]: אמנם עדיין יש להתבונן לכאורה לפ"מ שהוכחנו למעלה דע"כ אתיא הברייתא דמן הבקר למ"ד טריפה אינה יולדת וה"ה דאינה חי' א"כ שפיר מצינן למימר דאצטריך קרא דמן הבקר למלקות בכה"ג ששהתה יב"ח אחר ההקדש דאז ליכא לספוקי שמא היתה טריפה קודם דאקדשה משום דאמרי' דבודאי אחר ההקדש נטרפה דאי היתה טריפה קודם לכן ל"ה יכולה לחיות יב"ח ושפיר לקי על הקרבתה ואי דא"כ עבר בבל תאחר וכל דאי עבר לא כ"ר כדא' ביבמות ע"ח. דאי לא כתיב קרא ז"א דהרי לענין שהיי' יב"ח דספק טריפה כ' בפר"ח ופר"ת סי' נ"ז דאפי' בשנת עיבור סגי יב"ח והשיגו על הת"ח וא"ר שהובא בש"ך שם ס"ק מ"ז שכ' דבעי' י"ג חודש כיון דמה נ"מ לחיי הבע"ח בחודש העיבור ובש"ס לא נזכר רק יב"ח וא"צ יותר ע"ש ולענין בל תאחר בשנה בלא רגלים קיי"ל בר"ה ו': כחכמים דרבי דבעי' בשנה מעוברת י"ג חודש א"כ שפיר משכחת ששהא י"ב חודש אחר ההקדש ואפ"ה לא עבר בבל תאחר ואפי' לרבי דס"ל התם דאפי' בשנה מעוברת ל"ב רק שס"ה ימים והרי מבואר בפלתי שם סק"ז דלענין יב"ח בס"ט אף דבזמן הש"ס שהיו מעברין לשאר צרכים בודאי ל"ב חודש העיבור אבל עכ"פ חדשי חמה דהיינו שס"ה ימים בעינן ע"ש וא"כ אם נשתהא שס"ה ימים אחר ההקדש הא עבר על בל תאחר לרבי. אמנם הלא רבי ס"ל בחולין נ"ז: סימן לטריפה שלשים יום א"כ הא די בס"ט ל' יום ובודאי ליכא ב"ת לדידי' וא"כ בין לרבי בין לרבנן משכחת שיהי' ודאי שנטרף אחר ההקדש ולא יהי' איסור ב"ת. אמנם באמת בעיקר הקושיא דנימא דאצטריך מן הבקר לחיוב מלקות אף דקא' בחולין פ': דאיכא מלקות משום דכתיב ושור ושה כו' לימד על הפסולין שבשור ושבשה שהוא בלא ירצה בכ"ז הלא בתוס' שם תמהו דהרי אין לוקין על לאו שבכללות ובאמת סוגיות חלוקות הן וברמב"ם פ"ב מאיסורי מזבח פוסק דאין לוקין על לאו זה והאריך בזה הלח"מ שם ועכ"פ אין הדבר זר לומר דסוגי' דמנחות סוברת דהו"ל לאו שבכללות ובכה"ג שאין הלאו על דבר מסויים אף חדא לא לקי וא"כ א"א לומר דאצטריך לענין חיוב מלקות. וכן הוא סוגי' הש"ס תמורה כ"ח. דפריך בהא דקא' מן הבהמה להוציא רובע ונרבע והלא דין הוא ומה בע"מ כו' וכן שם ע"ב מן הבקר להוציא את הנעבד והלא דין הוא ומה אתנן ומחיר כו' ול"ק דאצטריך למלקות וכנ"ל וע"כ משום דהו"ל לאו שבכללות: והנה ע"ד החידוד אמרתי ליישב קושי' המפורשים הנ"ל שהקשו בסוגיא דחולין הנ"ל דאמאי לא מוקי הך דושוין בביצה טריפה בשנמצאת במעי התרנגולת שחוטה ויתיישב נמי מה שהק' בתוס' דאמאי פריך מברייתא ולא פריך ממתניתין דתמורה גם דקדקו המפ' בהא דמסיים בל"ב ומודים ודאי בביצת טריפה שאסורה מ"ט גופה היא דלכאורה שפת יתר הוא גם דבל"ק קא' דלא מצינן לאוקמי בשיחלא קמא