הרי בשמים שפה

דהחלב של השליל לא קרב משום מח"ז אף דבלא"ה הו"ל יתום אפי' אי נימא כד' התוס' בחולין ע"ד: ד"ה דגמר דס"ל דולד במעי' שחוטה ל"ה עלי' דין יוצא דופן ובפרט בולד קדשים די"ל דהו"ל כאבר מאברי אמו מ"מ הא איכא עלי' פסול יתום י"ל דס"ל כר"י בהא דכל שהשלח קיים אין זה יתום או י"ל למ"ש במק"א דבקדשים כיון דאין השחיטה מתרת באכילה דכל כמה דלא זריק דם לא משתרי בשר אמרינן אפי' היכי דנשחטה כהלכתה מפרכסת ה"ה כחי' א"כ משכחת בהוציא הולד בשעה שהיתה אמו עדיין מפרכסת והו"ל נולד קודם שמתה אמו ואין זה יתום והכי מבואר באמת בש"ס חולין ל"ח: ובפירש"י שם דכל שהי' חיות דפירכוס מעט אחר הלידה לא חשיב יתום ע"ש ואפ"ה ס"ל דמ"מ פסול משום מח"ז דאף דלענין ההקדש ליכא במעי אמו דין מח"ז אבל להקרבה אסור משום מח"ז אכן ר' יהושע ס"ל באמת דלגמרי הוא כשר דבמעי אמו ליכא משום מח"ז גם לענין ההקרבה] ולפי"ז למאי דקיי"ל דאין איסור טריפות בשליל א"כ דילמא אתיא הך דמן הבקר להוציא את הטריפה כר' יהושע ואצטריך לבן ט' חי שנמצא במעי אמו שחוטה והוציאו בשעה שהשלח קיים והוא טריפה דמשום יוצא דופן הא ס"ל לר"י דכשר בקדשים וגם פסול יתום ליכא כיון דהשלח קיים ובזה ליכא הק"ו מבע"מ כיון דבאמת אינו אסור להדיוט דאין איסור טריפה בשליל להדיוט ואשמעינן קרא דאפ"ה פסול לקרבן. והנראה בזה דהנה השעה"מ פי"א מה' שחיטה הקשה דהרי באמת הקשו בתוס' ע"ז ה': לפ"מ דקא' התם דמחוסר אבר אסור לב"נ דכתיב מכל החי אמרה תורה הבא בהמה שחיין ראשי אברים שלה א"כ ל"ל מן העוף ולא כל העוף למעוטי יבשה גפה נקטעה רגלה תיפוק לי' מא"מ דלישראל שרי ולנכרי אסור ותי' דס"ד כיון ששאר מומין הפוסלין בבהמה הותרו בעוף כדא' תמות וזכרות בבהמה ואין תמות וזכרות בעופות ובבהמה אין חילוק בין מום למח"א בעוף נמי נימא כיון שהותרו המומין מח"א נמי נשתרי קמ"ל מן העוף והק' השעה"מ דא"כ ל"ל מן הבקר להוציא את הטריפה הרי כיון דקא' בע"ז התם דטריפה ג"כ פסול לב"נ לקרבן א"כ מא"מ דלישראל שרי ולנכרי אסור והכא ל"ש תי' התוס' הנ"ל אמנם באמת י"ל עפ"מ שהקשו בתוס' בע"ז שם דהיכי מדייק דמח"א אסור לב"נ לקרבן ממה דמיעטם משכנסה אל התיבה הרי הוזהר נמי מלהביא אל התיבה זקן וסריס אף דכשרין לקרבן ותי' דמהא שמיעט זקן וסריס מהבאת התיבה אין ראי' לפוסלן לקרבן כיון די"ל דהא דמיעט הכתוב היינו לפי שאין ראויין לקיום העולם אבל מח"א אי לאו לאוסרן לקרבן למה נמעטו מלהביאם לתיבה הרי הם ראוים לקיום העולם ע"ש ולפי"ז בטריפה אי נימא דטריפה אינה יולדת הא לא מוכח ג"כ דפסול לקרבן לב"נ מדמיעטם מהבאת התיבה הרי אפשר למימר הטעם משום שא"ר לקיום המין כמו זקן וסריס וע"כ אינו מוכח דפסול לקרבן לב"נ רק למ"ד טריפה יולדת. והנה לכאורה יש להקשות לפ"מ דקיי"ל בזבחים כ"ה: הצורם אזן הפר ואח"כ קיבל דמו פסול שנא' ולקח מדם הפר פר שהי' כבר ופירש"י צריך שיהא שלם בשעת קבלה כבשעת שחיטה ולפי"ז מ"פ והלא דין הוא כו' הרי נ"מ לענין שיפסול בשנולד בו טריפות בין שחיטה לקבלה דאז ל"ה יודעין איסור טריפות לקרבן רק מכח ק"ו מבע"מ מחמת דטריפה אסורה להדיוט א"כ בין שחיטה לקבלה ל"ה שייך למיפסל כיון דכשנטרפה לאח"ש אינו אסור להדיוט דבשלמא בע"מ שהוא מגזירת התורה לפסול משום שנשתנה משאר בע"ח ואית בי' משום הקריבהו נא לפחתך שייך למימר דקפידת התורה הי' שלא תהי' שינוי זו עד הזריקה משא"כ בפסול טריפה אם הפסול הוא רק מכח ק"ו מבע"מ משום שי"ב איסור להדיוט א"כ אם נולד טריפות זה אח"ש כגון שניקבה הריאה או הדקין וכדומה כיון דליכא בי' איסור להדיוט ל"ה שינוי כלל עי"ז וקרינן בי' הפר שהי' כבר כיון דלא נשתנה עי"ז שהרי גם מחיים אי הי' כשר להדיוט הוי ראוי להקרבה משא"כ השתא דילפינן טריפה ממן הבקר והוא פסול בפ"ע כמו מום א"כ גם אם נולד טריפות זה בין שחיטה לקבלה ג"כ פסול וכן ראיתי לש"ב הגאון בעל מנחת חינוך ז"ל מצוה רפ"ח שכ' בפשיטות דטריפה לאח"ש ג"כ פסול אף דלאח"ש ל"ש טריפה מ"מ כיון דפוסל קודם שחיטה פוסל נמי אח"ש קודם קבלה ע"ש וא"כ שפיר נ"מ בזה דילפינן ממן הבקר להוציא את הטריפה לענין שיפסול אח"ש אמנם יפה אמר ב"ח ותלמידי החריף כ' אליעזר שי' דד"ז יהי' תלוי בהפלוגתא אם טריפה חי' או אינה חי' דאם טריפה חי' א"כ פסול הטריפות אינו מכח שא"י לחיות רק דגזירת התורה היא לפוסלה לכך נוכל למיפסל גם אחר שחיטה מקרא דדם הפר שהי' כבר משא"כ למ"ד טריפה אינה חי' א"כ פסול הטריפות הוא משום שא"י לחיות ל"ש למיפסל כלל אח"ש דבשלמא בע"מ דהקפידה התורה שיהי' שלם י"ל דגם אם נעשה בלתי שלם בין שחיטה לקבלה פוסל כיון דבכ"ז אונו שלם משא"כ פסול טריפות ששם פסול טריפה הוא שא"י לחיות א"כ שם זה לא יפול עליו אחר שחיטה שכבר פסק ממנו החיות וא"כ י"ל דסוגיית הש"ס דמנחות שם אזיל אליבא דמ"ד טריפה אינה חי' עכ"ד והיטב אשר דבר בזה ולפי"ז כיון דע"כ אזיל הכא אליבא דמ"ד טריפה אינה חי' מכ"ש שאינה יולדת וא"כ הרי אליבא דמ"ד טריפה אינה יולדת הלא אינו מוכח איסור טריפה לקרבן לב"נ כנ"ל וליכא מא"מ ול"ק קושיית השעה"מ ומעתה תתיישב קושייתינו הנ"ל לנכון דהרי מבואר בסוגיין דלמ"ד טריפה אינה יולדת ע"כ מיתוקמא פלוגתא דר"א ור"י בולד טריפה בעיברה ולבסוף נטרפה ופליגי בעובר ירך אמו א"כ ס"ל לר' יהושע עובר לאו ירך אמו הוא וא"כ לפי האמור למעלה הא אי עבור לאו י"א שליל טריפה אסור להדיוט וא"כ גם בשליל טריפה איכא ק"ו מבע"מ אליבא דר' יהושע כיון דאסור להדיוט כנ"ל ודוק כי חריף הוא. [אמנם איכא לעיוני לכאורה לפי שי' רש"י ז"ל בחולין ע"ד דב"פ פסול בקדשים מטעם יוצא דופן ולא מטעם שחוטה א"כ לדידי' הו פקועה שבא על בת פקועה ויצא דרך לידה כשר לקרבן דכיון דיצא דרך לידה ל"ה יוצא דופן וכשר לקרבן א"כ קשה לכאורה מ"פ והלא דין הוא כו' הרי אצטריך מן הבקר בב"פ שבא על בת פקועה ויצא דרך לידה דאין טריפות פוסל בו להדיוט וליכא ק"ו וכן ילה"ק בהא דבעי למילף בפ"ק דחולין דאזלינן ב"ר מק"פ ומרישא של עולה ודילמא טריפה הוא דילמא באמת לא הכשירה תורה רק בכה"ג דליכא למיחש משום טריפה כגון ב"פ שבא על ב"פ ויצא הולד דרך לידה דאין טריפות פוסל בו וי"ד נמי ל"ה כיון שיצא דרך לידה ובפשיטות י"ל דל"ק דהרי באמת צריך להבין ד' רש"י דל"ל הפסול משום יוצא דופן הרי בלא"ה כיון דב"פ אינו טעון שחיטה ובפסח הא כתיב ושחטו אותו כל קהל וגו' וע"כ דס"ל דלמ"ד ל"ב קרא כדכתיב א"כ אף דכתיב ושחטו אותו בכ"ז ב"פ דא"צ שחיטה אפשר דכשר ג"כ לפסח בלי שחיטה א"כ התינח למאי דידעינן דאזלינן ב"ר אית לן לאוקמי קרא דושחטו אותו בשצריך שחיטה משא"כ דנימא דלא כשר לפסח רק ב"פ א"כ קרא דושחטו אותו אמאי תרמיי' דאפי' לשיטת הרבינו ישעי' שבאס"ז ב"ק מ"א שכ' שם דב"פ בעי נחירה בסימנים מלבד שהוא מופרך מכ"ד אבל עכ"פ הא שחיטה לא בעי מיהו נראה בלא"ה דגם רש"י ס"ל דא"א לומר דב"פ יוכשר לפסח כטעם התוס' דהו"ל כשחוט וכיון דאמרה תורה שצריך שתהא זביחת הפסח לשמה איך איפשר שיוכשר בלי זביחה והרי מבואר ברמב"ם דבפסח אפי' לשם חולין פוסל וחמיר בזה מחטאת א"כ איך איפשר שיועיל לו שחיטת אם ועפירש"י בכורות י"ב ובמהרש"א בחולין. שם אלא שרש"י כ' טעם היותר מפורש דהוי יוצא דופן אבל באמת גם ב"פ שבא על ב"פ ויצא דרך לידה א"א להכשירו לקרבן משום דהוא כשחוט]: סי' מט והנה ראיתי מקשין בסוגיא דמנחות הנ"ל מ"פ והלא דין הוא ומה בע"מ כו' לפמ"ש הה"מ בפ"ב מה' מ"א ה"א דהא דאמרינן אין עונשין מן הדין הוא דוקא היכי דבלאו ק"ו ל"ה ידעינן שום איסור לזה הלמד אבל היכי דבלאו ק"ו יש איסור עשה אז ילפינן שפיר מן הדין עונש מלקות ע"ש א"כ אצטריך שפיר מן הבקר דאי לאו ההוא קרא. ל"ה חייב מלקות על ההקרבה מק"ו משום דאין עונשין מה"ד ומאחר דשמעינן איסור טריפה מקרא דמן הבקר לוקה מק"ו דבע"מ והנלפענ"ד בזה עפי"ד התוס' ע"ז ו'. ד"ה תמים שכ' בהא דקא' התם ודילמא נח גופי' טריפה הוי תמים כתיב בי' והקשו דא"כ ל"ל מן הבקר להוציא טריפה תיפוק לי' מתמים ותי' דמהקרא דתמים סברא הוא למעט דוקא בע"מ דמגונה הוא משום דניכר אבל טריפות יש שאינו ניכר ע"ש ור"ל דמתמים דגבי נח לא שמעינן רק טריפות הניכר כמ"ש בתוס' שם ד"ה ודילמא דע"כ לא הזהירו אלא מטריפות הגלוי וניכר דבטריפות שבסתר ל"ה יכול להבחין וא"כ גם מתמים דגבי קרבן לא ממעטינן רק טריפות הניכר ואצטריך מן הבקר על טריפות שאינו ניכר ולפי"ז בסוגיא דמנחות שם גם בס"ד הוי ידעינן דלא אתי קרא דמן הבקר רק למעט טריפות שאינו ניכר אפס שלא עלה ע"ד בתחלה לעשות מזה פירכא על הק"ו. ושעפי"ז נלפענ"ד ליישב מה שהקשיתי לכאורה לשי' הראב"ן הובא בתורת חיים לחולין מ"ג. דקרום שעלה מחמת מכה כשר בשאר אברים א"כ מ"פ והלא דין הוא כו' הרי אצטריך מן הבקר למעט טריפה בכה"ג שנטרפה מכבר שניכר שהי' נקב במקום המטריף ועלה עליו קרום דבזה כיון דהשתא כשר הוא להדיוט א"כ אי הוי ילפינן טריפה בק"ו מבע"מ הו"א דכמו דבבע"מ אם עבר מומן ירצו ה"ה בטריפה אי עלה עליו קרום כשר לגבוה דהא השתא גם להדיוט הוא כשר ולכך אשמעינן מן הבקר להוציא את הטריפה וא"כ גם אם עלה עליו קרום אף דלהדיוט הוא כשר לשי' הראב"ן הנ"ל מ"מ פסול הוא להקרבה כיון דהך דמן הבקר סתם ספרא הוא ר' יהוד' כדא' ביומא מ"א. ור"י הא ס"ל ביומא ס"ד. דבע"ח נדחין וא"כ ה"נ כיון שנטרף אידחי מהקרבה שוב אינו חוזר ונראה משא"כ אי הוי ילפינן מבע"מ הא בבע"מ גלי רחמנא מום בם הוא דלא ירצו הא אם עבר מומן ירצו דל"א דחוי וה"ה בטריפה דדיו לבא מן הדין להיות כנדון. ולהאמור נכון כיון דגם בס"ד הוי ידעינן דמן הבקר אתי רק על טריפה שבסתר שאינו ניכר א"כ בכי הא ל"ש דיחוי כיון דלא נודע הדיחוי לשום אדם דבשעה שנטרפה בפנים הא ל"ה יכולין לידע ממנו קודם השחיטה ובכה"ג ל"ש דיחוי וראי' לזה נלפענ"ד מש"ס בכורות ל"ט. ת"ש ואת שתי הכליות ולא בעל כוליא א' כו' ור' יוחנן אמר דכ"ע אין ברי' בא' כו' ול"ק כאן שחסר קודם שחיטה כו' ופירש"י ד"ה הא דפסילי. כשנבראת בשתים וחסרו דחזינן דמקומו ניכר ומשמע דמוקי לה בשחסר כוליא ע"י חולי ומדאסרה רחמנא