הרי בשמים שפד

רק באיסור דאוריי' ולא באיסור דרבנן ע"ש ולפי"ז י"ל דאפי' אי נימא דגם בביצת טריפה דספנא מארעא ל"ה האיסור רק מדרבנן בכ"ז שייך בולד טריפה לאסור משום זוז"ג דרק להדיוט שרי זוז"ג באיסור דרבנן אבל עכ"פ מאיס הוא לגבוה ועפי"ז י"ל דבל"ק ס"ל דביצת טריפה אסורה מדאוריי' ולהכי פריך א"ה אדמיפלגי לגבוה ליפלגי להדיוט והיינו דבשלמא אי הו"א דפליגי בעובר י"א הוי שייך שפיר למימר דפלוגתתם הוא רק בלגבוה כיון דלענין איסור טריפה ל"ש עובר י"א להדיוט משום דהעובר יש לו חיות בפ"ע כמ"ש התוס' ורק לגבוה אסור משום מאיס משא"כ השתא דפליגי בזו"זג כיון דברייתא ערוכה היא בפסחים כ"ז. דר"א אוסר זוז"ג בכל איסורין שבתורה קשה ליפלגי להדיוט ולישנא בתרא ס"ל דביצת טריפה אף דגופה היא בכ"ז אין איסורו רק מדרבנן ולכך להדיוט אינו אסור גם לר"א משום דבדרבנן לא אסור גם לר"א זוז"ג רק לגבוה אי הו"א טריפה יולדת הוי אסור משום דבזיא מילתא כיון דיצא מטריפה ולהכי פריך א"ה אדמיפלגי לגבוה ליפלגי להדיוט פי' דבשלמא אי הו"א טריפה יולדת ופליגי בזוז"ג הוי א"ש דפליגי רק לגבוה כיון דאפי' ביצת טריפה דגופה היא אינו אלא מדרבנן וא"כ בדרבנן הא לא אסיר ר"א זוז"ג להדיוט משא"כ השתא דפליגי בעובר י"א וס"ל לר"א דגם בטריפות אמרינן עובר י"א הוא א"כ ליפלגי גם להדיוט ולפי"ז הרי בתוס' ע"ז ז'. כ' שם בשם רש"י ז"ל דפוסק היכי דאיכא תרי לישני בש"ס בשל סופרים הלך אחר האחרון וא"כ כיון דכל איסור זוז"ג עכ"פ אינו רק מדרבנן שפיר כ' רש"י ז"ל דאי פליגי בנטרפה ולבסוף עיברה ומשום דזוז"ג אינו אסור רק לגבוה כיון דאפי' ביצת טריפה דגופה היא אינו אסוררק מדרבנן ובדרבנן הא לא אסור ר"א זוז"ג ולכך לא אסור רק לגבוה משום דמאיס ולפי"ז מתיישבת שפיר קושי' הכו"פ הנ"ל דהנה בתוס' ע"ז כ"ד. כתבו בהא דקא' התם גבי פ"א דישראל היו משמרין לאמה משעה שנוצרה וז"ל תימה לאב נמי אמאי א"צ לשמור דאליבא דר"א קיימינן דאית לי' זוז"ג אסור וי"ל כיון דטעמא דאמר נמי אינו אלא משום דבזיא מילתא כו' בנרבע האב לא מינכרא ולא בזיא מילתא עכ"ל ולפי"ז א"ש דלא הו"מ לאוקמי לל"ב בשהאב טריפה כיון דלהאי לישנא כל האיסור אפי' בחד גורם אינו רק מדרבנן ולא הו"ל למיסר כלל בזוז"ג כד' המהר"ם חלאווה הנ"ל אפס דלגבוה אסור משום דמיגניא מילתא שיצא מן הטריפה והתינח בשהאם טריפה אבל כשהאב טריפה הא לא מינכר ולא בזיא מילתא כנ"ל ולא אסור גם לר"א אף לגבוה והבן. ועם דברינו האמורים למעלה בלא"ה ל"ק דהרי אפי' אי נימא דחד גורם מדאוריי' אסור אבל עכ"פ זוז"ג הא בודאי ל"ה רק מדרבנן וא"כ כיון דר"א ספוקי מספקא לי' אי חוששין לזרע האב הא הו"ל סד"ר ולקולא ואי דבטריפה הא לכ"ע חוששין לזרע האב כנ"ל ז"א דהתינח כשהאם טריפה אמרינן מדנתעברה וילדה ע"כ דהועיל זרע האב משא"כ כשהזכר הוא טריפה בודאי איכא לספוקי דילמא א"ח לזרע האב והו"ל כולו מכשירה וסד"ר להקל ודוק: ובאופן אחר י"ל בישוב קושי' הכו"פ הנ"ל דהנה בשעה"מ ה' טומאת מת הקשה לד' התוס' הנ"ל דחזקה דמעי אמו חשיבא חזקה א"כ היכי בעי למיפשט בפ"ק דחולין דאזלי' ב"ר מרישא של עולה דא"ק ונתח אותה לנתחיה כו' וניחוש שמא ניקב קרום של מוח וכן מפ"א ודילמא התם ה"ט משום דאזלינן בתר חזקת מעי אמו שאין טריפות פוסל כדקיי"ל ביו"ד סי' י"ג דהשוחט את הבהמה ומצא בה בן ט' חי אין טריפות פוסל בו אמנם בהגהות טעה"מ שם מביא שהשיגו עליו בזה שאין הדמיון עולה יפה דאיך נימא הואיל וטריפות אין פוסל בשליל דגלי קרא אותה בבהמה תאכלו להעמידה מכח זה בחזקת שלא נטרפה אחר יציאתה לאויר העולם שאז טריפות פוסל בה ע"ש אמנם בסוגיין אי נוקמי בזכר טריפה כיון דר"א ספוקי מספקא לי' אי חוששין לזרע האב א"כ כיון דלא ידעינן אי הועיל כח הזכר להטריף הולד שפיר תקשי דנימא אוקמי' אחזקת היתר אכילה שהי"ל במעי אמו דאי הוי שחיט להאם אפי' הי' נטרף מקודם הי' שרי באכילה וה"ה דהוי שריא מה שי"ב כח הטריפות מהאב כדמשמע בחולין ס"ט בעי ר' ירמי' מהו לחוש לזרעו כו' ל"צ דאזל אב"פ דכוותי' כו' אלא פשיטא דמבלבל זרעי' והכי קמיבעיא לן בהמה לאו מכח חלב ודם קאתיא ושריא ה"נ ל"ש א"ד תרי איסורי אמרינן תלתא ל"א ולמאן אי לר"מ איסור חלב ודם איכא איסור יוצא ליכא אי לר' יהודה איסור יוצא איכא איסור חלב ודם ליכא ע"ש הרי דפשיטא לי' להש"ס דכיון דס"ל לר"י חלב שליל מותר ה"ה דשרי ג"כ החלב דעלמא דאתי לי' מכח האב כפירש"י שאף החלב והדם הולידו וה"ה באיסור טריפה כיון דשריא רחמנא בשליל מכל בבהמה תאכלו ה"ה מה שבא לו מעלמא מכח האב שהוא טריפה ג"כ הוי מישתרי אי היו שוחטין האם בעוד הולד בתוכה כשהאם היא כשירה דהועיל לו שחיטת האם וא"כ נוקמ' הולד אחזקת מעי אמו דהי"ל היתר להוציאו מאיסור אינו זבוח ע"י שחיטת אמו גם כשיצא ממעי אמו דאזל לי' היתר זה מ"מ נימא להחזיק מהיתר להיתר כמו דאמרינן מחזיקין מאיסור לאיסור עחי' הרשב"א חולין ט'. ונימא דגם השתא עומד הולד בחזקה זו שיהי' ניתר בשחיטת עצמו כמו שהי' בחזקת היתר במעי אמו ע"י שחיטת אמו ולא הועיל לו כח האב הטריפה. ונהי דלענין גבוה ל"ש חזקת היתר במעי אמו כיון דבמעי אמו הו"ל יוצא דופן ופסול להקרבה אבל עכ"פ להדיוט אית לי' חזקת היתר ושריא באכילה ממילא אם הקדישו אח"כ הוא כשר להקרבה ואיך סתים ר"א ותני ולד טריפה לא יקרב לגבי מזבח דמשמע דלא משכחת שום היתר להקריב ולד טריפה. והנה בהג"א פ' בהמה המקשה מביא בשם ראבי"ה שפוסק דבשליל פוסל טריפות ואיהו פליג עלי' דשרי משום כל בבהמה תאכלו ובאמת שי' הראבי"ה תמוה מסוגיא דחולין ע"ד. ע"ה. דמבואר דאין טריפות פוסל בשליל. ומובא באחרונים לתרץ עפמ"ש הרמב"ם פי"ב מה' שחיטה הובא בש"ע סי' ט"ז ס"י מותר לשחוט את המעוברת עובר ירך אמו הוא. ומשמע דלמ"ד לאו ירך אמו הוא אסור לשחוט מעוברת משום או"ב וקרא דכל בבהמה תאכלו לדידי' קאי אאם עבר ושחט או בן ט' מת או בן ח' חי דל"ש בי' שחיטה ואפי' לכתחלה ליכא משום או"ב ולפי"ז למ"ד עובר י"א הוא כיון דשרי לכתחלה לשחוט את האם הו"ל העובר כאחד מאברי הבהמה ואין טריפות פוסל בו דכמאן דמנח בדיקולא דמיא משא"כ למ"ד עובר לאו י"א הוא הא לכתחלה אסור לשחוט את האם משום או"ב נהי דאם עבר ושחטה גלי קרא דהותר העובר בשחיטת האם וגזה"כ הוא משא"כ טריפות שפיר פוסל בו ע' בס' שו"ת יהודה יעלה מהרה"ג מהרי"א אסאד זצ"ל חיו"ד סי' צ"ז ולפי"ז אי אמרינן עובר לאו י"א הוא פוסל טריפות בשליל וליכא חזקת מעי אמו. והנה בתמורה ל' על הא דקתני כל האסורין לגבי מזבח ולדותיהן מותרין ותני עלה ור"א אוסר אר"ה בר חיננא אר"נ מחלוקת שעיברו ולבסוף נרבעו דר"א סובר עובר ירך אמו הוא ורבנן סברי לאו י"א הוא אבל נרבעו ולבסוף עיברו ד"ה מותרין דזוז"ג מותר ובתוס' שם הקשו דהרי שמעינן לר"א דאית לי' בפכ"ש זוז"ג אסור ותי' דהתם מיירי בדבר שאסור אף להדיוט והכא מיירי באיסור גבוה לבד ע"ש ולפי"ז מיושב לנכון קושי' הכו"פ הנ"ל די"ל דבחולין בל"ב קאי למאי דמוקי הרישא בעיברו ולבסוף נרבעו וא"כ א"א לאוקמי הסיפא דולד טריפה בזכר טריפה דא"כ תקשי אמאי אוסר ר"א מטעם זוז"ג הרי כיון דמספקא לי' אי חוששין לזרע האב הו"ל לאוקמי הולד אחזקת היתר במעי אמו דאין טריפות פוסל בו כנ"ל ואי דנימא דר"א ס"ל עובר לאו י"א הוא וממילא טריפות פוסל בשליל כנ"ל ז"א דמאחר דפוסל ברישא ולד נרבע וע"כ כשעיברו ולבסוף נרבעו דאילו נרבעו ולבסוף עיברו הא בדבר שמותר להדיוט הא לא אסר ר"א זוז"ג וע"כ בעיברו ולבסוף נרבעו ופסול לר"א משום עובר י"א הוא וכיון דס"ל עובר י"א הא אין טריפות אוסר בשליל וא"כ לא הו"ל למיסר הולד משום טריפות הזכר כיון דספק הוא אם חוששין לזרע האב הא אית לן לאוקמ' הולד אחזקת היתר דמעי אמו ודוק: ומה נכון ליישב עפ"י ההצעה הזאת מה שיש להקשות לכאורה בש"ס מנחות ה': ת"ר כשהוא אומר מן הבקר למטה שאין ת"ל אלא להוציא את הטריפה והלא דין הוא ומה בע"מ שמותרת להדיוט אסורה לגבוה טריפה שאסורה להדיוט א"ד שאסורה לגבוה ולכאורה קשה לפי המבואר בבכורות נ"ז: דר' יהושע ס"ל כר"ש דא' יוצא דופן ולד מעליא הוא ודריש כי יולד לרבות יוצא דופן והיינו אף דר"ש גופי' מודה בקדשים שאינו קדוש דגמר לידה לידה מבכור כדקארי' בנדה מ' בכ"ז ר' יהושע ס"ל כר"ש ועדיפא מר"ש דאפי' בקדשים קאמר דקדיש כמ"ש בתוס' בנדה שם וגם ס"ל לר' יהושע התם בבכורות דאפי' שחט את אמו והשלח קיים אין זה יתום. והנה אף דבחולין ע"ה. מובא ברייתא מה חלב ושתי כליות האמור באשם מוצא מכלל שליל אף כל מוצא מכלל שליל א"כ אין שליל קרב כלל הנה באמת דעת רש"י ז"ל הובא בתוס' זבחים צ"ח. ד"ה אף כל דרק החלב וכליות של השליל אין קרבין אבל הולד גופי' קדוש הוא גם למאי דקא' התם ולדות קדשים בהוייתן הן קדושים א"כ י"ל דלמ"ד ולדות קדשים במעי אמן הן קדושים כיון דקדשי ממילא שפיר קרבין אף החלב וכליות של השליל ואף דא' בחולין שם דגם לר' יוחנן דס"ל חלב שליל כחלב בהמה דחדשים גרמי מ"מ לא קרב מידי דהוי אמח"ז וא"כ כיון דאימורי שליל לא קרבי משום מח"ז גם זריקת דמו אסור משום מח"ז בכ"ז הרי כ' התוס' בתמורה י': דלכך במעי אמו מצי להקדיש העובר אף לכתחלה אף דאסור להקדיש מח"ז מ"מ קודם שנולד ליכא איסור דמח"ז א"כ י"ל דכי היכי דלענין הקדש ל"ה עלי' דין מח"ז במעי אמו ה"ה לענין ההקרבה ומובן הוא בסברא עפמ"ש במ"ל פ"ג מאיסורי מזבח דאף דלענין מח"ז אפי' בכלו חדשיו אסור בכ"ז טעמא דקרא משום ספק נפל נגע בה אלא שלא רצה הכתוב גבי קרבן לחלק בין כלו חדשיו ללא כלו חדשיו והכי מבואר בחי' הר"ן שבת קל"ה: וא"כ במעי אמו דליכא איסור נפל דניתר בשחיטת אמו אין בו דין מח"ז לבר מן דין הרי בתוס' בזבחים שם ד"ה מה אשם כ' דהך מ"ד דדריש התם מה אשם עצמותיו מותרין לית לי' כלל הדרשא דשפיר ושליא ומאן דדריש מאשם שפיר ושליא ס"ל כמאן דדריש בזבחים פ"ו עצמותיו מותרין מלו יהי' ובגמ' גופה בזבחים שם תלי לה בפלוגתא אי דנין אפשר משא"א ע"ש א"כ שפיר י"ל דר' יהושע דקא' אפי' נשחטה אמו כ"ז שהשלח קיים אין זה יתום וס"ל ג"כ דיוצא דופן כשר בקדשים ומשמע דס"ל דכל הולד הוא כשר להקרבה ע"כ לא ס"ל הדרשא דאשם לאסור הקרבת החלב והכליות של השליל ומיבעיא לי' לדרשא דמה אשם עצמותיו מותרין כו' וס"ל באמת כיון דחלבו כחלב בהמה שריא להקריבו ומשום דליכא איסור דמח"ז במעי אמו כנ"ל [והא דאצטריך בש"ס חולין הנ"ל למימר