הרי בשמים שפג

לגוף והתוס' דכתבו הך חזקה י"ל כיון דלר' יהושע אזיל התם א"כ אפשר דכתבו הכי כפי הל"ב דהכא דס"ל לר"י עובר לאו י"א הוא וא"כ ל"ה מגוף לגוף. עכ"פ יוצא מזה דאי נימא עובר לאו י"א הוא שפיר יש מקום לחזקת הולד שהי' חולין במעי אמו. וא"כ לפ"מ דס"ד השתא דלכ"ע עובר לאו י"א הוא שפיר איכא לאוקמי הולד אחזקת חולין במעי אמו דגוף אחד הוא) אמנם ז"א דהרי באמת הך חזקה דהולד חולין הוא במעי אמו הו"ל חזקה העשוי' להשתנות כיון דסופו לצאת מרחם אמו וממילא הוא קדוש אמנם לפמ"ש בתשו' מהרי"ט ח"א סי' י"א דהך מילתא דחזקה העשוי' להשתנות ל"מ מקורו הוא מהא דא' בריש נדה להלל כי אמר העמד דבר על חזקתו היכי דל"ל ריעותא מגופי' אבל איתתא כיון דמגופה קחזיא ופירש"י דמועדה ועלולה היא לכך אין לה חזקת טהרה ע"ש וא"כ לשמאי דס"ל התם די' שעתה משום דאוקמה אחזקת טהרה ע"כ ס"ל דגם חזקה העשוי' להשתנות הוי' חזקה וא"כ איכא למימר שפיר דאליבא דר"י חזקת חולין במעי אמו ל"ה חזקה דעשוי' להשתנות וכיון דליכא חז"א להכי יקרב משום דסד"ר לקולא משא"כ ר"א שמותי מתלמידי ב"ש ס"ל דמועיל גם חזקה העשוי' להשתנות א"כ הו"ל לדידי' סד"ר במקום דאתחז"א ולהכי ס"ל לא יקרב והלכך פריך הש"ס כיון דס"ל לאמימר זוז"ג שרי ועובר ירך אמו א"כ ליכא לאוקמי פלוגתייהו דר"א ור"י כנ"ל וע"כ מוקי בנטרפה ולבסוף נתעברה א"כ ליפלגי נמי להדיוט וכן לל"ב מדקא' אמימר רק הדין דשיחלא קמא בס"ט ול"ק דיני' בשיחלא בתרא ובודאי טריפה כשאירע שטענה ע"כ דס"ל דאי אמרינן טריפה אינה יולדת ליכא אפי' מיעוט טריפות שיולדות דלא כסברת המהרש"ל שכ' דרק רוב טריפות אין יולדות ומיעוט חיות הנה ויולדות ולפי"ז אי לאו דברי אמימר הו"א ג"כ דפליגי בספק אימתי נטרפה וס"ל לכ"ע עובר לאו י"א ולר"י להכי יקרב כיון דרוב טריפות אין יולדות בודאי נטרפה אחר שנתעברה וכיון דעובר לאו י"א שרי להקריבו למזבח כיון דלדידי' ל"ה חזקת חולין במעי אמו חזקה כלל כנ"ל משא"כ לר"א לא יקרב דאמרינן סמוך מיעוטא דטריפות יולדות לחזקת חולין שהי' לולד במעי אמו משא"כ לאמימר דקא' דאפי' מיעוט ליכא שיולדות א"כ גם לר"א הול"ל דיקרב משום דבודאי נטרפה אחר שנתעברה כיון דטריפות אין יולדות כלל וע"כ פריך שפיר א"ה אדמיפלגי לגבוה ליפלגי להדיוט. ומה נכון ליישב בזה מה דקשה לכאורה לל"ק דמוקי פלוגתא דר"א ור"י בנטרפה ולבסוף עיברה ופליגי בזוז"ג דהרי באמת הקשו בתוס' חולין שם ד"ה מכאן דהרי בכתובות קי"א: פסקינן כר' יהודה בפרדות דמספקא לי' בפ' או"ב אי חוששין לזרע האב או לא והרי אפי' אי חוששין לזרע האב אכתי הו"ל זוז"ג ותי' דבמילתא דשרי כל חד באפי נפשי' ל"ש זוז"ג אמנם עדיין קשה דאמאי שרי ביצת טריפה בשיחלא בתרא בילדה מזכר וכן ולד טריפה אמאי קיי"ל דיקרב בנטרפה ולבסוף עיברה מטעם זוז"ג עש"ך סי' ע"ט כיון דפסקינן הלכתא כמאן דמספקא לי' אי חוששין לזרע האב א"כ דילמא א"ח לזרע האב ול"ה רק חד גורם ואסור וכבר נתקשו בזה בתוס' בכורות ז' ד"ה והא. ולהאמור ניחא דאפי' אי מספקא לן בכ"ז כיון דאפי' אי ליכא רק חד גורם הא ליכא רק איסור דרבנן והו"ל סד"ר לקולא דכיון דאנן קיי"ל ולדות קדשים במעי אמן הן קדושים כמ"ש הרמב"ם פ"ד דתמורה משום דהלכתא כר"ע דאמר אין דנין אפשר משא"א א"כ ליכא חז"א: והנה בדבר קושי' כת"ר הנ"ל שהקשה בהא דאותיב ר"א לאמימר מהא דומודין בביצת טריפה שהיא אסורה דאמאי לא מוקי לה בודאי טריפה דל"מ לידה י"ל דבהך לישנא ס"ל באמת דחד גורם אסור מדאוריי' והוי קשיא לי' דהרי כיון דמספקא לן אי חוששין לזרע האב א"כ דילמא א"ח לזרע האב והו"ל סד"א ואמאי יקרב לר"י וגם למאי אצטריך לי' למימר דשוין בביצה שהיא אסורה מפני שגדילה באיסור היינו כל גידולי' מאיסור בספנא מארעא הרי אפי' אי ילדה מזכר הי"ל למיסר משום דילמא א"ח לזרע האב וליכא רק חד גורם שעל כן פשיטא לי' לרב אשי דמיירי ע"כ בספק טריפה וא"כ איכא ס"ס להיתרא דילמא חוששין לזרע האב ואיכא זוז"ג ושרי ואת"ל דא"ח לזרע האב דילמא האם אינה טריפה כלל והו"ל כהא דכ' בש"ך יו"ד סי' ק"י בדיני ס"ס אות ו' באם יש ב' תרנגולות א' ספק טריפה וא' כשירה הביצה מותרת מטעם ס"ס דשמא הס"ט לא הטילה ואת"ל הטילה שמא אינה טריפה ואפי' נודע מתחלה הס' טריפות ג"כ הביצה מותרת דמה בכך שנודע בה הס' טריפות הרי אין אתה דן על התרנגולת אלא על הביצה ובביצה לא נולד ס' טריפות מעולם רק שנולד הספק הראשון עם השני בב"א ע"ש והה"נ י"ל דהוי ס"ס ולכך אצטריך שפיר לומר מפני שכל גידולי' מאיסור בספנא מארעא דאז אסורה וע"כ פריך רב אשי שפיר דהא אי טריפה אינה יולדת היל"ל דגם התרנגולת שריא בשיחלא בתרא ומיושב ע"נ קושי' כ"ת: עוד י"ל בישוב קושי' התוס' הנ"ל שהקשו דילמא א"ח לזרע האב וליכא רק חד גורם דהנה י"ל בענין מאי דפליגי בטריפה יולדת או לא דאין סברא שיפלגו במציאות וע"כ דמ"ד טריפה יולדת הוא דאף דמצד האם שהיא טריפה נצטנן חום הטבעי שבה וחלש כחה מלסבול צער העיבור והלידה בכ"ז אמרינן דכיון דההריון הוא מכח הזכר שהוא בריא ושלם זה מועיל שתתעבר ויהי' הולד בריא שיצא מרחם אמו אף שהאם תש כחה מלדת והכי מבואר באמת בדברי הרמב"ן בחי'. וכיון שכן בטריפה שילדה או שהטילה ביצים זה גופא מורה שהוא מכח זרע האב הבריא וע"כ בטריפה שילדה בודאי לכ"ע חוששין לזרע האב. ותיתי לי שעפי"ז תתיישב קושי' המפורשים שהקשו בהא דמותיב ר"א לאמימר מהך דומודין בביצת טריפה שהיא אסורה לפמ"ש המהרש"ל הובא בש"ך יו"ד סי' נ"ז ס"ק מ"ה דתליא דוקא בעיבור ולידה אבל בעיבור בלחוד אין מועיל בס"ט וא"כ דילמא הא דומודים בביצת טריפה שאסורה היינו בנמצא במעי' אחר שחיטה. ולהאמור נכון דלא הו"מ לאוקמי בהכי דא"כ תקשי ל"ל למימר שכל גידולי' באיסור היינו בספנא מארעא הרי אפי' אי הוי מזכר אסורה ואפי' בולד אי נמצא במעי אמו לאח"ש אסור משום דילמא א"ח לזרע האב והשתא ליכא למימר דבטריפה לכ"ע חוששין לזרע האב כנ"ל ז"א דהתינח בילדה אמרינן דאילולי כח זרע האב הבריא ל"ה בכחה של האם ללדת משא"כ בנמצא במעי' כיון דמעיבור אין ראי' הא בלא"ה אסור דילמא באמת לא הועיל זרע האב כלום וליכא רק חד גורם ואסור אפי' למ"ד זוז"ג מותר. וממילא אזדא לפי"ז הקושיא של הכו"פ סי' מ"ד שהביא מעכ"ת בקונטרסו שהקשה לשי' הרש"ל דס"ל דאפי' ניטל הכוליא מחמת חולי כשירה דאף דמתחלה כשהקטינה נטרפה בכ"ז אח"כ כשנרקבה ונכלה כולה חוזרת להכשרה א"כ משכחת שפיר ולד טריפה אפי' למ"ד טריפה אינה יולדת בכה"ג שנתעברה אחר שהקטינה הכוליא ונטרפה דהעיבור לחוד הא יכול להיות בטריפה ואח"כ ניטלה כל הכוליא ונתכשרה וילדה ובישיע"ק סי' נ"ה הקשה לשי' הרמב"ן דס"ל כיון דאם נחתך הרגל למעלה ממקום צוה"ג כשר לכן אפי' אם ניטל צוה"ג דטריפה יש תקנה לדבר לחתוך עצם האמצעי למעלה וחוזר לכשרותו א"כ משכחת ולד טריפה בכה"ג שנתעברה בעת שניטלו צוה"ג ונטרפה ואח"כ חתכו למעלה כל העצם האמצעי ונכשרה וילדה והנה כ"ת כ' ליישב ב' הקושיות הללו עפ"מ שהאריך קצת לומר בהסברת הדיעות הללו דאף דטריפה אין לה היתר מ"מ כיון שניטלה אח"כ הכוליא כולה או נחתך העצם האמצעי כולו אמרינן אגלאי מילתא למפרע דמתחלה הי' עומד לכך ול"ה טריפה מעולם דומיא דכ' התוס' בחגיגה ד"ד. בהא דא' התם דמי שח"ע וחב"ח לפי מ"א קרינין בי' את פני האדון ה' שאין לו אלא אדון א' ואלו בגיטין מ"ב: מיבעיא לן בהמית שורו מי שח"ע וחב"ח גם לפ' מ"א אי קרינין בי' כסף שלשים שקלים יתן לאדוניו ותי' דבחגיגה שפיר קא' דל"ה אלא אדון לפי מ"א דכופין את רבו לשחרר כמאן דמשוחרר דמי משא"כ התם כיון דמית אגמ"ל דל"ה עומד להשתחרר והה"נ אמרינן דכיון דנכשר אח"כ אגמ"ל דל"ה טריפה מעולם וא"כ ל"ה ולד טריפה בכה"ג עכ"ד. הנה לפענ"ד לא קרב זא"ז ובמחילה מכבוד תורתו אין דמיונו עולה יפה דהתם כ' התוס' דל"א כל העומד לכך כעשוי דמי היכי שלבסוף נתהו' ענין לבטל המעשה הזאת דומיא דמצינו בתוס' פסחים י"ג: דהיכי דעקרו מלשמן אגמ"ל דל"ה עומד לזרוק בשעת קבלה וכל זה הוא לענין לשלול הסברא דכל העומד כו' אבל היכי שייך למימר דכשנעשה איזה מעשה אח"כ אגמ"ל דמתחלה הי' עומד לכך ובשלמא לענין קושי' הפלתי מכוליא שניטלה ע"י חולי שהיא דבר שנעשה ממילא והיא ענין טבעי אפשר דהי' מקום לומר שאחרי שלבסוף ניטלה הכוליא בסיבת החולי גם מתחלת החולי היתה עומדת לכך דומיא דכ' הר"ן לענין סירכא כסדרן דכשר מה"ת אף דאין סירכא בלא נקב ע"ש וגם בזה צריך להתיישב הרבה דהרי קיי"ל ביבמות ל"ה: כר"ל דתיגלי מילתא למפרע לא אמרי' וכ' בתוס' שם דבדבר שא"א להתברר בשעת מעשה ל"ש אם יבא אליהו שא"א לידע העתידות ע' נימוק"י שם. אמנם לענין קושי' הישע"ק לשי' הרמב"ן דבחתך אח"כ העצם האמצעי חוזר לכשרותו שזה הלא הוא דבר שבא ע"י מעשה אדם אין מקום להעלות על הדעת ולומר דאגמ"ל שמתחלה הי' עומד לכך. והרי אפי' בדבר שהוא ממילא היכי דאיכא סברא לומר דמשתנה והולך ל"א אגמ"ל כדמצינו בתוס' נדה ס"ב: ד"ה אר"א שהקשו שם לר' אבא דס"ל לענין העברת הכתם לאו בקפידא תליא מילתא א"כ אמאי קתני במתני' התם העביר עליו ז' סממנין ולא עבר הר"ז צבע אפי' הוא דם ודאי טהור אף למפרע דכיון דלא עבר איגלאי מילתא למפרע שנתבטל בבגד. ותי' וז"ל וי"ל דלא איגלאי מילתא למפרע של"ה ראוי לעבור מתחלה ע"י שלא עבר עתה שהרי כל שעה הוא מתייבש יותר ויותר ומעיקרא שמא הי' ראוי לעבור עכ"ל הרי דאפי' בדבר שנעשה ממילא אם יש מקום לתלות שמשתנה והולך ל"א אגמ"ל ומכ"ש במידי דמעשה בודאי ל"ש לומר שאם נעשה כן לבסוף אגמ"ל שמתחלה הי' עומד להעשות כן. אמנם לדברינו הנ"ל מיושב שפיר דאם הי' הלידה בשעה שכבר הוכשרה א"כ איכא ספק דילמא א"ח לזרע האב וליכא רק גורם אחד ואפי' לר"י אסור: ודעת לנבון נקל ליישב עפי"ז קושי' הכו"פ בסי' נ"ז שהקשה לשי' הסוברים דטריפה זכר מוליד א"כ אף לל"ב דאמימר דטריפה אינה יולדת נוקמי הא דולד טריפה כגון שהזכר טריפה ופליגי בשנטרף ואח"כ עיברה דלר"א אסור מטעם זוז"ג ובחידושי כתבתי ליישב קושיא הלזו עפ"מ שאמרתי לבאר ד' רש"י בתמורה הנ"ל שכ' דר"א לא אסר ולד טריפה רק לגבוה ולא להדיוט עפ"מ שנראה דהני תרי לישני שבש"ס חולין פליגי במחלוקת הראשונים ז"ל שבאס"ז בב"ק מ"ז. בביצת טריפה דגופה היא אי הוי איסורו מדאוריי' או אינו רק מדרבנן אפי' בספנא מארעא. והנה בחי' מהר"ם חלאווה פסחים כ"ז. כ' דגם ר"א דאוסר זוז"ג אינו