הרי בשמים שפב

לה ר' אילעא אימא עון שמאל שהותר מכללו ביו"כ א"ל אביי א"ק עון עון שהי' בו ודחיתיו לאפוקי יו"כ דהכשרו בשמאל הוא רב אשי אמר עון הקדשים ולא עון המקדישין והקשו בתוס' דאמאי לא פריך מעון טריפה שהותר מכללו במליקה ולאביי דמשני עון שהי' בו ודחיתיו ניחא דמליקה הכשרו בכך הוא אבל לרב אשי קשיא ותי' דאמרינן עון קדשים ולא עון חולין לאפוקי טריפות דשייך בחולין ומקשין לפמ"ש רש"י בתמורה ל': דרק לגבוה אסור לר"א ולד טריפה אבל להדיוט מודה דשרי וא"כ אמאי לא נימא דציץ ירצה על ולד טריפה שהקריבו ולכאורה יכילנא ליישב בפשיטות דגם רב אשי יודה דאליבא דר"א אנו מוכרחין לבא לשינויא דאביי דשאני מליקה דהכשרה בכך אמנם עדיין ילה"ק לפ"מ דמוקמינן בבכורות ל"ג. דב"ש דמתני' שם דס"ל בכור אין נמנין עליו אלא חבורה שכולה כהנים דרשי הקרא דכצבי וכאיל להא דר"א הקפר בחולין כ"ח דאין שחיטה לעוף מה"ת ע"ש ור"א הא שמותי הוא ומבואר בתוס' ביצה ל"ד: ד"ה ואומר דפרכינן מדב"ש אדר"א וא"כ נהי דמבואר בתוס' חולין כ' ד"ה לא אמרן דגם למ"ד א"ש לעוף מה"ת עכ"פ טריפה הוי משום שבירת שדרה ומפרקת קודם הסימנים אמנם אי מחזיר הסימנים אחורי העורף ומולק אפי' טריפה לא הוי וא"כ לאיכא דאמרי בבני ר' חייא שם דס"ל אף מחזיר עלח"מ ספ"ו מה' מעה"ק הא ל"ש לומר במליקה הכשרה בכך כיון דלר"א דהוא שמותי מתלמידי ב"ש ס"ל אשל"ע מה"ת הרי יכול למלוק בהכשר שלא יהי' אפי' טריפה כשיחזיר סימנין אחורי העורף או כשישבור שדרה ומפרקת בלא פסיקת החוט דכשר כמ"ש בט"ז יו"ד סי' כ"ז עיין ס' שושנת העמקים כלל י"א וכיון דבכ"ז שריא רחמנא למלוק בלא החזרת סימנין ובפסיקת החוט הא שייך שפיר הותר מכללו ול"ש לומר הכשרו בכך כיון דאפשר להיות גם בהיתר. והנה לכאורה איפשר לומר דר"א ס"ל כריה"ג בפסחים כ"ג. דקא' דחלב ל"ה הותר מכללו אצל חי' כיון דבבהמה מיהת לא אשתרי וה"ה דאין לומר דולד טריפה הוי הותר מכללו אצל מליקה כיון דמליקה הוא רק בעוף ובבהמה מיהא לא אשתרי אמנם בכ"ז יש לדחות זה דהרי כל עיקר פירש"י ז"ל שכ' דר"א לא אסור ולד טריפה רק לגבוה ע"כ סובב אליבא דהגירסא שהובא בתמורה ל"א. מודים חכמים לר"א באפרוח ביצת טריפה שאסור דשייך לענין הקרבה לגבוה כיון דרש"י ז"ל הא סובר דהך ומודים קאי אפלוגתא דר"א ור"י ובביצה א"א לגבוה ורק לל"ק בחולין שם א"א למיגרס באפרוח ביצת טריפה כיון דלישנא קמא מוקי לה בספנא מארעא וביצים דספנא מארעא אין מגדלות אפרוחים כמבואר בביצה ז' ובפרש"י שם ולהך לישנא יודה רש"י דע"כ מיירי להדיוט דביצה לאו בת הקרבה היא וא"כ מ"ש רש"י דר"א לא אסור רק לגבוה הוא ללישנא בתרא ולהאי לישנא גרסי' באפרוח ביצת טריפה וא"כ באפרוח מביצת יונה טריפה הא שפיר איכא לאקשויי דירצה עלה ציץ כיון דהותרה מכללה במליקה ועפ"י דברינו האמורים למעלה יתיישב שפיר דהנה הרמב"ם בפ"ב מאיסורי מזבח ה"י כ' דטריפה פסול לגבוה משום הקריבהו נא לפחתך וכ' בכ"מ שם דס"ל דדרשא דמן הבקר אסמכתא בעלמא ואינו אלא מדרבנן ובשעה"מ פי"א מה' שחיטה תמה מש"ס חולין י"א. דמשמע דהוי דאוריי' וכ' בשו"ת חת"ס חיו"ד סי' ע"ב דס"ל להרמב"ם דע"כ קרא דמן הבקר אינו ממעט אלא מה שמפורש בקרא לאיסור להדיוט דהיינו דרוסה אבל שארי טריפות שהן הללמ"מ להדיוט לא ממעט אותם קרא דמן הבקר ולא מיתסרי לגבוה אלא מדרבנן משום הקריבהו ע"ש דפח"ח ושעפי"ז י"ל במ"ש הרמב"ם פ"ה מה' שחיטה הובא בטיו"ד סי' כ"ט דכיון דאין מפורש בקרא אלא דרוסה הלכך כל ספק שיסתפק בדרוסה אסור ושאר ז' מיני טריפות יש ספקות שמותרין ובפר"ח שם הקשה דכיון דגם שאר טריפות הם מהללמ"מ הו"ל סד"א לחומרא ותי' דהרמב"ם לשי' דס"ל סד"א מה"ת לקולא רק מדרבנן לחומרא והם ראו להקל בקצת ספקות של שאר ז' מיני טרפות כמו בבא זאב ונטל בנ"מ וכדומה ע"ש וצריך להבין דבכ"ז מאי חומרא איכא בדרוסה יותר משארי טריפות כיון דאידי ואידי דאוריי' נינהו ולהנ"ל י"ל עפמ"ש א"ז החו"ד בסי' ק"י דטעמא דהרמב"ם הוא משום דכל לישנא דקרא משמעותו על הודאי ולא על הספק ולפי"ז בכל הלאוין דכ"ר את זה לא תאכל כגון חזיר וחלב אמרינן חזיר ודאי וחלב ודאי אסור אבל ספק שרי דומיא דדרשינן בסוטה כ"ט. והבשר אשר יגע בכל טמא לא יאכל טמא ודאי הוא דלא יאכל הא ספק יאכל אבל במקום דהור קרא בלשון עשה כגון בתולה יקח אשה וכן לקיחת אתרוג ואכילת מצה אמרי' דמחויב שיהי' בודאי ולא בספק כדדרשינן בסוטה שם כל טהור יאכל בשר טהור ודאי הוא דיאכל אבל ספק לא יאכל ע"ש ולפי"ז בטרפה הא איכא נמי קרא דזאת החי' חי' אכול שאינה חי' לא תאכל וכיון דאינו מפורש בקרא אלא דרוסה אמרינן דלא קאי ג"כ הקרא דזאת החי' רק אדרוסה כסברת החת"ס הנ"ל ודרשינן חי' ודאי דהיינו שודאי אינה דרוסה תאכל הא ספק דרוסה לא תאכל ולהכי שפיר ספק דרוסה אסור מה"ת גם לשי' הרמב"ם ולפי"ז אזדא קשיא הנ"ל דאי נימא דונשא אהרן את עון הקדשים קאי על ולד טריפה ע"כ דקאי על ולד דרוסה דמפורש בקרא כנ"ל והוי הותר מכללו אצל מליקה כיון דדרוסה הוא משום דהארס שורף וסופו לינקב ובנדרס כנגד הסימנין הוא משום דסופו לינקב הושט ובמליקה הא איכא ג"כ משום נקובת הושט והוי נבילה או טריפה לד' ר"ת שהובא בתוס' והרא"ש חולין ל': ועמהרש"א בכורות כ'. וע"כ בנתעברה ואח"כ נדרסה דאי נדרסה קודם שנתעברה הא טריפה אינה יולדת וגם האם כשירה ובנתעברה ואח"כ נדרסה הא מזיק טיפת הדריסה להולד ואסור אף להדיוט ול"ה א"כ עון קדשים כיון דאסור גם להדיוט: ולבר מן דין י"ל דאין להקשות לר"א דירצה ציץ על ולד טריפה כיון דא' בתמורה י"ז: דס"ל לר"א דטריפה דלא חזיא לגופה לא נחתא לה קדושת הגוף א"כ לפ"מ דקא' בזבחים צ"ח. דמ"ד דנין אפשר משא"א ס"ל ולדות קדשים בהוייתן הם קדושים א"כ ר"א הא ס"ל ביבמות מ"ו. דנין אפשר משא"א ע"כ ס"ל ולדות קדשים בהוייתן הם קדושים וא"כ לאחר שהולד יוצא לאויר העולם לא נחתא לה קדוה"ג כיון דנוצר מאם טריפה ולא חזי גופו להקדש ובכה"ג שאין לו קדוה"ג כלל בודאי ל"ה עון קדשים ולא מרצה ציץ עלי' והבן. ועפ"י הדברים האלה אמינא לבאר הסוגיא דחולין הנ"ל דבל"ק דקא' דפלוגתא דר"א ור"י בולד טריפה מיירי בשנטרפה ולבסוף עיברה ופליגי בזוז"ג אי אסור או לא פריך א"ה אדמיפלגי לגבוה ליפלגי להדיוט ונתקשו בתוס' דמשמע דאי הוי פליגי בעובר ירך אמו הוי ניחא ואח"כ באידך לישנא קא' דמיירי בעיברה ולבסוף נטרפה ופליגי אי אמרינן עובר ירך אמו או לא פריך ג"כ א"ה אדמיפלגי לגבוה כו' ומשמע איפכא דאי הוי מוקי פלוגתייהו בזוז"ג הוי ניחא ונלפענ"ד דהנה זה ברור דלמאי דקא' דפליגי בזוז"ג בודאי לא אסור גם לר"א רק מדרבנן דהרי כ' הר"ן בע"ז פ' כל הצלמים לענין בגד שנארג בכרכר של ע"ז דאפי' חד גורם ל"ה אלא איסור דרבנן ומכ"ש זוז"ג. (ובאמת צ"ע לפי"ז בהא דקא' וליפלגי להדיוט להודיעך כחו דר"א דאפי' להדיוט נמי אסור כחא דהיתרא עדיף לי' והרי כ' הצל"ח רפ"ק דביצה דהא דכחא דהיתרא עדיף משום דזה נחוץ להשמיענו שאם לא נדע ההיתר היינו אוסרין מספק דסד"א לחומרא ולפי"ז לא שייך למימר הכי אלא אם הפלוגתא הוא בשל תורה אבל אי פליגי בשל סופרים נהפוך הוא כחא דאיסורא עדיף כיון דסד"ר לקולא ואם לא הודיענו שהוא אסור היינו מקילין מספק ע"ש ולפי"ז הרי הכא פליגי בדרבנן ומכ"ש דקשה לפמ"ש באס"ז ב"ק מ"ז. דכל איסור ביצת טריפה ל"ה רק מדרבנן והכי מבואר בחי' הרמב"ן חולין. וא"כ האיך א' כחא דהיתרא עדיף. והנה עפי"ד הר"ן הנ"ל אמרתי ליישב מה שיש להקשות לכאורה בש"ס מנחות ה': בהא דפריך התם על הא דקא' מן הבקר להוציא את הטריפה והלא דין הוא ומה בע"מ שמותרת להדיוט אסורה לגבוה טריפה שאסורה להדיוט א"ד שאסורה לגבוה וקשה לפ"ד רש"י בתמורה הנ"ל דולד טריפה אסור רק לגבוה ולהדיוט שרי א"כ אצטריך מן הבקר להוציא ולד טריפה ואשכחן דקרי לולד טריפה טריפה סתם דבזבחים ע"ד: מוקי ר"י הא דקתני במתני' ובטריפה בולד טריפה ובשלמא לל"ב דבש"ס חולין דס"ל טריפה אינה יולדת ופליגי ר"א ור"י בעובר י"א י"ל דלא בעי לאוקמי כר"א דלא כהלכתא אבל לל"ק דס"ל טריפה יולדת ומוקי דפליגי בזוז"ג א"כ היכי דגם האב טריפה הא מודה גם ר"י דאסור לגבוה וא"כ שפיר הומ"ל דאתי למעוטי ולד טריפה בכה"ג שהאב ג"כ טריפה דמודה גם ר"י וליכא ק"ו מבע"מ כיון דשרי להדיוט ולד' הר"ן ניחא כיון דאפי' חד גורם הא ל"ה אלא איסור דרבנן א"כ ליכא לאוקמי קרא דמן הבקר בהכי ולמה שנבאר להלן דע"כ ברייתא דמן הבקר אתיא למ"ד טריפה אינה יולדת דוקא בלא"ה לק"מ) ולפי"ז י"ל דאי לאו האוקימתות הנ"ל דל"ק ודל"ב הו"א דפלוגתא דר"א ור"י מיירי בספק אימתי נטרפה אי קודם שנתעברה או אח"כ ודכ"ע ס"ל זוז"ג אסור ועובר לאו י"א הוא וא"כ ללישנא קמא דקא' טריפה יולדת ופליגי בשנטרפה ולבסוף עיברה מחלקותן עולה יפה דר' יהושע ס"ל יקרב משום דאי עיברה ולבסוף נטרפה הא שרי דעובר לאו י"א ורק דמספקינין דילמא נטרפה קודם הא הו"ל סד"ר ולקולא ואי דהיכי דאתחזק איסורא לא מקילינין בסד"ר והכא הוי אתחזק איסורא לכאורה כיון דהולד אית לי' חזקת חולין במעי אמו כמ"ש בתוס' חולין י"א: ור"י ג"כ ס"ל ביבמות מ"ו דנין אפשר משא"א וס"ל גם לדידי' ולדות קדשים בהוייתן הם קדושים כנ"ל ואין הולד קדוש עד שיוצא לאויר העולם וא"כ מוקמינין לי' אחזקתו שהי' חולין במעי אמו דגם עתה לא קדוש קדוה"ג משום דנטרפה האם קודם שנתעברה והולד אסור מטעם זוז"ג וממילא לא נחתא עלי' קדוה"ג כיון דאמרי' בתמורה כ'. דגם ר' יהושע סבירא ליה דמידי דלא חזי לגופי' לא נחתא עלי' קדוה"ג ואף דהא עכ"פ קדושת דמים אית לי' ואיתרע חזקת חולין בכ"ז הא איכא חזקה שאינו קדוש קדוה"ג דומיא דכ' התוס' בחולין ט' ובריש נדה לענין סוטה דאע"ג דמשקינא לה ונסתרה איתרע חזקת טהרה שלה מ"מ עדיין יש חזקה שאינה טמאה ודאי ע"ש והה"נ י"ל דאית לי' חזקה שאינו קדוש קדוה"ג עכ"פ [ויש עוד לחזק דברינו דהנה באמת הר"ת דפוסק דחלב אינו פוטר דמוקמינין האם בחזקת שלא ילדה ולא ס"ל דמוקמינין הולד אחזקה של"ה קדוש במעי אמו עתוס' בכורות כ'. וברא"ש שם וביבמות פ' בתרא וע"כ דסברת ר"ת הוא דאיך שייך לאוקמי הולד אחזקה מה שהי' קודם שנולד כיון דקיי"ל עובר י"א הוא א"כ ל"ה במעי האם גוף בפ"ע אלא גוף א' עם אמו ולאחר שנולד הא הוא גוף בפ"ע ואיך שייך חזקה מגוף לגוף דל"ש לאוקמי אחזקה רק גוף א' דהוא בחזקתו כמו שהי' מקודם כן הוא עכשיו אבל לא מגוף