הרי בשמים שפא

מקמא ובבית אפרים נדחק בזה להשוות דעת השמ"ח לדעתו והאמת יורה דרכו דנראה מפשטות דבריו דנחלק בגוף האונא בלי גומא אפי' אם הנחלק משלים תאר האונא אין עליו דין פיצול ומוכח מדבריו בסוף הסעיף שם דגם לריעותא אינו נחשב שיצטרף לתר"ל דכ' שם וז"ל ואם הארוכה ועבה נתפצלה כך ואין שורש אחד כעובי אצבע מלבד דינים הנ"ל צריך שא' מהן תהי' עבה יותר מאונא אמצעית ואם לאו דאינה עבה כ"א ע"י צירוף אין להכשיר דהו"ל חליף שיתבאר לקמן בע"ה כ"א בהפ"מ עכ"ל ואי איתא דהיכי דהנחלק משלים צורת האונא הוי עלי' עכ"פ ריעותא דפיצול א"כ נימא דהו"ל תר"ל ריעותא דחליף וגם ריעותא דפיצול ויהי' טריפה אפי' בהפ"מ. ואף דהלב"ש בסי' ל"ה סק"א אות כ"ו ובס"ק מ"ד אות קכ"ז כ' דריעותא דחליף אינו מצטרף עם ריעותא דניקב או סופו לינקב שאין עדותן מכוונת והא דכ' בט"ז בשם רש"ל דאף דמכשיר החילופים שלא הוזכרו בש"ס מ"מ אי איכא עוד ריעותא מצטרף בהדי הני וטריפה לאו מטעם תר"ל קאתי עלה ע"ש הלא באמת כבר העלו התב"ש והפמ"ג להלכה דכל טריפות דריאה מחמת נקובה הם שאם לקתה הריאה בא' מהלקותות סופה לינקב וכל העומד לינקב כנקוב דמי ומה"ט מצטרפין כל הלקותות והריעותות לתר"ל] וע"כ דלא חשבינין בכה"ג ריעותא כלל והעיקר תלוי בגומא דרק בדאיכא גומא מחשבינין לי' לפיצול דבאמת בכל פיצול יש לנו יותר לומר דהוא יתרת שנברא כך ולא שנתפצל אח"כ מדחזינין דקרם עליו עור הריאה והרי מבואר בתוס' נדה כ"ד. במה שהקשו בהא דקא' התם המפלת גוף אטום אין אמו טמאה לידה ואיזה גוף אטום ר' אומר כדי שינטל מן החי וימות וכמה ינטל מן החי וימות ר' זכאי אומר עד הארכובה והק' בתוס' דהרי אפי' במפלת תבנית יד א' התם דטמאה לידה ותי' דמיירי כגון שניכר היטב שלא נברא יותר כגון שבמקום החסרון יש עור נקרם ע"ש הרי דקרימת העור מוכח שהוא בתולדה כן וא"כ בכל פיצול כיון שאנו רואין שקרומי הריאה מתוחין עליו הול"ל דהוא יתרת ובפרט דביתרת מקמא ר' ההחרים דכשר משום דאורחי' בהכי וא"כ יותר יש לנו לתלות בואד חירו מלתלות בפיצול דלאו אורחי' וע"כ כיון שאנו רואין גומא וחסרון כשיעור הפיצול זהו עד מוכיח שנתפצל מגוף האונא וא"כ התינח היכי דאיכא גומא משא"כ בליכא גומא בודאי תלינין שהוא יתרת ולא פיצול והרי דעת כמה מרבוותא ז"ל דטריפות דפיצול מקמא הוא דוקא מקמא לאומות שלא בדרי דאוני דדעת מהרי"ו דשם גם יתמ"ק טריפה אבל כנגד האונות גם פיצול מקמא כשר ע' בל"ח פא"ט ס"ק ע"ו. ונהי דאנן קיי"ל להטריף כל פיצול מקמא אף כנגד האונות הוא דוקא ביש גומא תחתיו ולא בדליכא גומא דאז דיינינין לי' כיתרת וע' בס' תורת יקותיאל סי' ל"ז סק"ג שהאריך להקל בדין פיצול מקמא בהפ"מ להמכשירין יתמ"ק דכיון דרוה"פ ס"ל בטעם יתרת מגבה דטריפה משום כל יתר כנטול דמי ולא משום סופו להתפרק א"כ מנ"ל לחדש הא דסופה להתפרק בפיצול מקמא ע"ש וא"כ נ"ל דבנידן כזה שאין גומא תחתיו לא נחשב לריעותא כלל. אמנם זהו רק לענין לצרפו עם ריעותא סתם למיהוי תר"ל אבל אם נמצא על הפיצול הלז סירכא שלכ"ס שעברה ע"י מעו"מ דהוי ריעותא גדולה בודאי יש להטריף דבעילה כ"ד מבטלינין קולא דמיעוך בפרט מיעוך דידן שהוא קליפה וא"כ נהי דבנחלק ממש דהיינו שאינו משלים תאר האונא דהוי נחלק אף לד' הב"א כשר גם אם נמצא עלי' סירכא שלכ"ס שעברה ע"י מעו"מ כמ"ש בתשו' בית אפרים סי' כ"ו דאז ל"ה ריעותא כלל אבל בהך נחלק כיון דלד' הגאון ר' סענדר והב"א הוי' טריפה ונהי דאנו נוהגין להכשיר אבל עכ"פ ריעותא כל דהו מיהא הוי לענין שיבטל הקולא דמיעוך כדמצינו בט"ז סי' ל"ז סק"ב שכ' דסירכא שלכ"ס מתוך טינרי ל"מ מעו"מ וביאר הת"ש הטעם דאע"ג דטינרי לאו ריעותא הוא כלל דהרי סירכא תלוי' מטינרי כשר מ"מ מאחר שמעו"מ קולא גדולה היא דרוה"פ מטריפין רק מנהגא הוא שנהגו במדינות אלו להקל ע"י מיעוך ולכך היכי דאיכא קלקול כ"ד לא סמכינין על המו"מ ע"ש וע' בלב"ש סי' ל"ה אות צ"ג. אמנם כ"ז הוא רק באם שורש הפיצול דהיינו צד המחובר מושרש לצד השדרה וצד הפרוד פונה לצד השיפול דאז אף שאין החודים שוים אנו מכשירין אבל אם שורש השיפול הוא לצד חוד ושיפול האונא לצד הפרוד לצד השדרה כיון דבכה"ג יש מטריפין אפי' בפיצול מגבה כמבואר בשמ"ח סעי' י"ט ע"כ גם ריעותא סתם מצטרף בהדי' שיחשב לתר"ל: ובענין מה שהוא נבוך במה דמבואר בסי' ל"ה בחסר מקצת מן הורדא אם נמצא אותה חתיכה ובצירופה הוי' ורד כתיקונה כשר באיזה אופן מיירי אי ביש תאר ורד בשורש כעובי אצבע או לא. הנה לא אדע מקום הספק בזה דלפי"ד הש"ך שם ס"ק י"ח במש"ש ועוד שגם בהנשאר יש תאר ורד עכצ"ל לפי"ז דלהדיעה הראשנה שברמ"א שם אפי' איכא תאר ורד בשורש בעינין צירוף החתיכה החסרה דהרי ע"כ הצירוף הוא להשלים צורת הורד ולא להשלים השיעור דאילו בחסר משיעור טרפא דאסא הא ל"מ השלמה כמ"ש בראש אפרים ס"ק קי"ט ולהדיעה השניי' שברמ"א שם היכי דאיכא תאר ורד בשורש כעובי אצבע א"צ השלמה והרי קיי"ל באמת כמ"ש בש"ך שם ס"ק כ"א: יום ג' כ"ו אדר תרנ"ו לפ"ק סטרי סי' מח בעזה"י יום א' כ"א אדר תרנ"ה לפ"ק סטרי בין גאולה לגאולה שיאו יעלה למעלה למעלה. ה"ה כבוד י"ע וידי"נ הרב הה"ג גבר בכולה הצדיק המפורסם בוצינא קדישא חו"פ כש"ת מוה' יעקב יוסף הכהן נ"י אבד"ק ראדאמסק יצ"ו במדינת רוסיא פולין גי"ה האירו מול עבר פני והנני לתשובתו ע"ד שאלתו בניטל חרטום העליון של עוף והטילה ביצים הרבה זה יותר מחצי שנה מהו דין התרנגולת והביצים: הנה פתח דברי כת"ה יעיר בדברי הדגול מרבבה ביו"ד סי' כ"ט שחידש דהא דקיי"ל בסוסי' נ"ז דל"מ שהיית יב"ח בודאי טריפה הוא דוקא בטריפות שהם מהללמ"מ אבל טריפה שהמציאו חכמים מחכמתם כמו לקתה בכוליא מהני יב"ח. והטעם דבאמת כיון דקאמרה תורה זאת החי' דטריפה אינה חי' א"כ אמאי לא יועיל בודאי טריפה יב"ח דכיון דחי' אינה טריפה אמנם באלו טריפות שנאמרו למשה מסיני כך היתה ההלכה שתהי' טריפה בהחלט אף אם תחי' יב"ח וזהו בטרפות שמהללמ"מ משא"כ בלקתה הכוליא וכיוצא אי חיתה יב"ח אמרינן שאינה טריפה אולם הגרב"פ ז"ל בהגהות אמרי ברוך כ' ע"ד וז"ל וחס וחלילה להקל בזה ואפי' בניטל לחי העליון דלא נמצא בש"ס זולת מחכמתו של הרמב"ם ז"ל אפ"ה אסורה אף דחי' יב"ח והא דקשיא לי' להדג"מ דהא התורה אמרה כל שחי' יב"ח מותרת זה לק"מ דנהי דחי' יב"ח אבל מהשתא לא תוכל לחיות יב"ח ונאסרה. והנה כת"ר הביא ראי' לדבריו מדברי הש"ס חולין נ"ח. דרבינא מתני לה לדאמימר בהאי לישנא אמר אמימר הני ביעי דספק טריפה דשיחלא קמא משהינין להו אי הדרה וטענה שריין ואי לא אסירן איתיבי' רב אשי לאמימר ומודים בביצת טריפה שאסורה מפני שגדילה באיסור א"ל התם בדשיחלא קמא א"כ גדלה גמרה מיבעי לי' תני גמרה והקשה דהרי שפיר יכול לאוקמי בשיחלא בתרא ורק דמיירי בודאי טריפה דקיי"ל דל"מ שהיית יב"ח וה"ה עיבור ולידה ואמימר הא קא' דיני' בספק טריפה א"ו כסברת האמרי ברוך הנ"ל דהטעם דבודאי טריפה ל"מ שהיית יב"ח דאמרי' דמהשתא נטרפה ולא תוכל לחיות יב"ח וא"כ אפי' בודאי טריפה הא עכ"פ הביצה כשירה דעד השתא לא נטרפה עדיין מדילדה עכ"ד. הנה לפענ"ד אין כונת האמרי ברוך לומר דעד השתא היתה כשרה אלא דאף דגם מעיקרא טריפה היתה מ"מ עד השתא חיתה בדרך נס ואין לשפוט מזה לומר שכשירה היא דאפשר דחיותה עד עתה ל"ה רק דרך נסיי ואין לומר כיון שחיות של בהמה זו היא חוץ לטבע א"כ כך דרכה וכשרה היא ז"א דאמרי' דמצד טרפותה שי"ב באמת היא עומדת למות תוך יב"ח מהיום ולא תחי' עוד חוץ לטבע מהשתא וזהו שמצינו בחולין ק"מ דקא' טריפות מחיות נפקא. ולכאורה אי נימא דודאי טריפה חי' הא לא מימעט מחיות ולהאמור נכון דלהכי בודאי טרפה ל"מ מה דחי' יב"ח דאמרינן דמהשתא לא תחי' עוד יב"ח דאף דעד עכשיו חיתה בדרך נסיי מעתה לא תוכל לחיות עוד וא"כ שפיר מימעט טריפה מחיות ובישוב קושי' כ"ת לכאורה הי' נלפענ"ד עפמ"ש בש"ך סי' נ"ז דאף דלודאי טריפה ל"מ שהיית יב"ח מ"מ בטריפות דרוסה אפי' בודאי דרוסה מהני שהיית יב"ח או לידה כיון דאית לה בדיקה ומבואר בפוסקים דאפי' לשי' ריב"ם ר"ן ורא"ה דס"ל דלודאי דרוסה ל"מ בדיקה היינו דילמא הארס טמון ולא האדים אבל מ"מ יב"ח ולידה מהני דזה הוא בירור דלא הי' ארס מעולם ע"ש ולפי"ז י"ל דהא דפריך מדקתני ומודים בביצת טריפה שהוא אסורה דהרי מדקתני טרפה סתם כולל גם טריפות דרוסה כדמצינו בזבחים ע"ד. דמוקי הא דקתני התם במתני' ובטריפה בדרוסה דוקא ואמאי אסורה בדרוסה בשיחלא בתרא הרי טריפה אינה יולדת ומדילדה אינה טריפה אמנם באמת מלבד דגם בדרוסה אפשר באופן שהוא ודאי טריפה כגון שרואין דזיהרא מיקלא קלי מעבר לעבר לאבר שנקב פוסל בו ובכה"ג הלא בודאי ל"מ שהיית יב"ח ועיבור ולידה לבר מן דין הרי נודע מ"ש בט"ז סי' ע"ט בשם מ"כ דבהמה מעוברת שנדרסה מזיק טיפת הדרוסה להולד וא"כ הרי הך ומודים קאי לפי פרש"י שם על פלוגתת ר"א ור"י לענין ולד טריפה אי כשר למזבח וכיון דטריפה אינה יולדת ע"כ מיתוקמא פלוגתתן בנתעברה ואח"כ נטרפה וא"כ ע"כ לא מיירי בדרוסה כלל כיון דמעוברת שנדרסה הלא מזיק טיפת הדריסה גם להולד וא"כ גם ר' יהושע יודה דאסור הולד אפי' להדיוט כדא' בתמורה ל': גבי נרבע מיירי דנרבעה קודם שנתעברה דאי נתעברה תחלה היא וולדה נרבעו וא"כ כיון דפלוגתייהו דר"א ור"י ע"כ לא מיירי בדרוסה ממילא גם הך דושוין בביצת טריפה לא מיירי בדרוסה רק בשאר טריפות ושפיר הקשה כ"ת דלוקמי בטריפה ואי: והנה עפ"י האמור אמינא ליישב מה ששמעתי מקשין בש"ס מנחות כ"ה. ת"ר ונשא אהרן את עון הקדשים וכי איזה עון הוא נושא כו' הא אינו נושא אלא עון טומאה שהותרה. מכללה בצבור כו' מתקיף