הרי בשמים לז

פסול דרבנן מועיל ההשקה גם לאחר שנפסקה כאמור ודו"ק ועפ"י האמור הנה מקום אתי ליישב קושי' התוס' ביבמות פ"ב ע"ב ד"ה דלא נשקול רובא בהא דפריך שם וסבר ר"י בדרבנן ל"ב רביי' והתנן מקוה שי"ב מ' סאה מכוונות נתן סאה ונטל סאה כשר ואריב"ש אר"א אר"י עד רובו מאי לאו דנשתייר רובא לא דלא נשקול רובא והקשו ממס' מקואות פ"ד מי גשמים ומים שאובין שהם מתערבין בחצר ובמערה עד מעלות המערה אם רוב כשר כשר ואם רוב פסול פסול מע"מ פסול כו' משמע בהדיא דשאובין דרבנן בעי רביי' ע"כ ונלפענ"ד די"ל דאין ראי' מהתם דלעולם נוכל לומר בשאובין דרבנן ל"ב רביי' ולכך בנתן סאה ונט"ס במע"מ כשר ואף דא"א לצמצם וא"כ היכי דאיסור רבה על ההיתר גם ר"י מודה דל"א שאני אומר גם בדרבנן כדקא' דלא נשקול רובא וא"כ איך מותר במע"מ והא א"א לצמצם י"ל עפי"ד התוס' עירובין הנ"ל לענין פרוץ כעומד דהוי כעין ס"ס וה"נ הוי ס"ס דילמא מים כשרים נפישי ואפי' הוא מע"מ ג"כ כשר. ולפ"ז התינח בהך דנתן סאה ונט"ס שאירע כן דרך מקרה אבל במשנה דפ"ד דמקואות הנ"ל הא מיירי לענין שיעשו מקוה כזו לכתחלה וא"כ הא קיי"ל דאין עושין ס"ס בידים לכתחלה כמ"ש הפוסקי' ע' מלמ"ל פ"י דמקואות וע' מג"א סי' תס"ז סק"ב. אולם דברינו הנ"ל הוא רק לפלפולא ולהלכה משמע באמת מסתימת דברי הרמב"ם ז"ל דפוסל נסונט"ס אף כשנשאבו בכלים שאינם מקבלים טומאה ועכצ"ל כד' הב"י הנ"ל שהפסול הוא משום מ"ע: ומדי התבוננתי בענין זה מאין יצא לו להרמב"ם ז"ל דסוגיא דיבמות הנ"ל בנתן סאה ונט"ס מיירי בשאובין אמרתי לבאר זה בטוב טעם והוא דהנה כבר הבאתי מה שהקשו התוס' שם דמאי ראי' מייתי מהך דנסונט"ס דבדרבנן בעי ג"כ ד"י רביי' הרי מי פירות פסולין מדאורייתא ותי' דמדאוריית' קמא קמא בטל ואפ"ה בעי' רובא אמנם אכתי קשה לכאורה הרי כתבו הראשונים ז"ל דהא דאר"י בדרבנן ל"ב רביי' היינו בתרומת ח"ל שאין לה עיקר מה"ת א"כ פסול דמ"פ נהי דקמא קמא בטיל אבל עכ"פ יש לו עיקר בדאוריית' ולכך בעי רביי' וע"כ פי' הרמב"ם ז"ל דפירכת הש"ס הוא משאובין והשתא אתי' שפיר עפימ"ש הב"ש באה"ע סי' כ"ח סע"ק נ"ב דתרי דרבנן הוי כמו איסור שאין לו עיקר בתורה ע"ש וא"כ הרמב"ם לשיטתי' דכולו שאוב דרבנן וגם מדאוריית' קק"ב א"כ הוי תרי דרבנן והוי כאיסור שאין לו עיקר מה"ת ואפ"ה בעי רובא ופריך הש"ס שפיר ודו"ק. והנה הקשו עוד על שיטת הרמב"ם הנ"ל מש"ס זבחים כ"ב ע"א אר"ל כל המשלים למי מקוה משלים למי כיור לרביעית אינו משלים למעוטי מאי אילימא למעוטי טיט הנרוק כו' אר"פ למעוטי נתן סאה ונטל סאה דתנן מקוה שי"ב מ' סאה מכוונות נתן סאה ונט"ס ה"ז כשר ואריב"ש אר"א אר"י עד רובו וא"כ התם ע"כ קאי לענין מי פירות דאילו לענין שואבין הא לא נוכל לומר לרביעית אינו משלים ופרש"י לנט"י דאטו שאובין הם פסולין לנט"י ע' תי"ט פ"א דידים משנה ג'. ולפענ"ד בפשיטות י"ל עפי"ד הרמב"ם ז"ל בפי"א דמקואות ה' ט' שכ' וז"ל כלי שהי' בו רביעית מים כשרים לנט"י ונתן לתוכו מעט מים פסולים לנט"י הרי אלו כשרין נטל מן הכלי כשיעור שנתן ונשארה רביעית בלבד כשהיתה ה"ז פסולה מפני שהמים הפסולין השלימו שיעור הרביעית ע"כ. הרי דהרמב"ם ז"ל מפרש מילתא דר"ל לענין מים פסולין ומיפרשא סוגיית הש"ס שפיר. ועוד י"ל דהנה התוס' שם בד"ה לרביעית אינו משלים כ' וז"ל פי' בקונטרס לרביעית לנט"י וקצת תימה והי' נראה לפרש לרביעית היינו להטביל מחטין וצינורות דבהכי מיירי בסוף שמעתא ומיהו נראה כפי' הקונטרס דבימי ר"ל כבר בטלו רביעית דמקוה כדמוכח בנזיר פ' ג' מינים ע"כ וכ' ע"ז בחי' פנים מאירות לזבחים שם וז"ל והאמת יורה דרכו דאין כאן קושי' דהא ר"פ מפרש בסוף שמעתין אם קדח בו רביעית מטבילין מחטין וצינורות ואף דבימי ר"פ נמי בטלו וראי' לזה מדא' בפסחים י"ז ע"ב כו' הרי להדיא דבימי ר"פ כבר בטלו כו' ואיך תני ר"פ הכא מטבילין מחטין כו' אע"כ דכולה סידרן הלכתא למשיחא נינהו כמו דמשלים למי כיור ע"כ ולפענ"ד דברי התוס' וכן דברי הפמ"א תמוהין דהרי הב"י בריש ה' מקואות מביא בשם הראב"ד בס' בעה"נ וז"ל וכ' בס' בעה"נ לטבילת הכלים די במה שהן כדי שיוכלו להטבילן כולו כא' ואפי' ברביעית לבד מטבילין ב' מחטין וצינורות מן ההלכה אלא שבטלו אותו חכמים ואמרו שאין טבילה עולה לשום דבר בפחות ממ' סאה והכי איתא בנזיר מיהו לא בטלו אותו אלא כשהוא בפ"ע אבל דהוי מקוה שלם וקדח ממנו רביעית לעוקה שבצדו על שפת המקוה אם יש בפרצה רוחב כשפופ"ה על גובה כקליפת השום מטבילין בו כלים קטנים ודוקא ברביעית אבל פחות מרביעית לא דלא חשיב כלל ובעי' שיעור מקוה קטן במקום טבילה דהיינו רביעית דהוי שיעור מה"ת וכן הוא שיעור טהרה לידים ואעפ"י שעשינו לאותו רביעית שקדח כמקוה שלם אם נתן בו שאובין ונטל ממנו כנגדן פסול משא"כ במקוה גדול שהכשרנו בענין זה עד רובו ודוקא בשקדחו לאותה רביעית ואח"כ ערבו בשאובין דפסול אבל אם עד שלא קדחו נתן שאובין במקוה כענין נתן סאה ונט"ס ואח"כ קדחו ומשך ממנו רביעית לעוקה שבצדו אעפ"י שהשאובין מעורבין בו כשר להטביל בו מחטין וצינורות מ"ט מהכשרו דמקוה קאתו והכי אי' בזבחים פ"ב עכ"ל. הרי דהראב"ד מפרש נתן סאה ונט"ס גם בזבחים שם לענין שאובין ורביעית לעוקה שבצדו שיש בפרצה רוחב כשפופ"ה דכשר למחטין וצנורות אף לאחר שבטלו רביעית דמקוה וגם ההיא דר"פ קאי ג"כ לאחר שבטלו רביעית דאם קדח רביעית ממקוה גדול של נסונ"ס לעוקה שבצדו דכשר הואיל דמהכשרו דמקוה קאתו. ומה ראה על ככה הרב בעל פמ"א ז"ל לפרש דברי ר"פ דקאי על קודם שבטלו רביעית דמקוה. עכ"פ ל"ק סוגי' זו לדברי הרמב"ם ז"ל דאיהו ג"כ מפרש סוגיא זו לענין שאובין וכ"ד הראב"ד הנ"ל ולפירושי' הנ"ל לא יהי' קשה קושי' התוס' שם ד"ה נתן סאה שהקשו דגבי קרב וכרעים דרשי' במים ולא במזוג והכא גבי כיור כתיב במים ומכשרי' במזוג וזה קשה רק לפירושם דפי' נתן סאה לענין מי פירות אבל למאי דפי' לענין מים שאובין או מים פסולין י"ל דגם גבי כיור פסול מזוג: נחזור למ"ש למעלה להכריח בדעת הרמב"ם דע"כ הוא כמ"ש הב"י דמדינא מישרא שרי בכל גווני אלא דהיכי דנתן סאה ונטל סאה כי הוי רובא מיחזי להו לאינשי שניטלו הכשרים ונכנסו השאובים תחתיהם ויבאו להכשיר בכולו שאוב לגמרי ולפיכך גזרו בו מפני ואף דרוב הפוסקים הסכימו להכשיר נסונ"ס בשאובין מ"מ הא כ' הש"ך בס"ק ס"ג בשם הב"ח דאין ראוי להכניס הרא"ש בין המחלוקת וע' בתשב"ץ ח"ג סי' י"ב שכ' דאין לסמוך להכשיר נתן סאה ונט"ס כ"א בשעת הדחק ע"ש ובפרט שכפי נידן שאלתו המקוה הלזו מעת שנשתנה הילוכה עדין לא נמדדת ולא הוכשרה ע"פ ב"ד ואעפ"י שבתחלה הוחזקה להיות בה מ' סאה הרי מבואר בתשו' הר"ן סי' ס"ו שנשאל על מקוה שנובע שהוא מעיין ולא נמדד אבל הוחזק להיות בו מ' סאה וטבלו נשים בתוכו ולמחרת נמדד ונמצא כשיעור מכוין אם עלתה להן טבילה וכ' שם אם הוחזק להיות מימיו מתמעטין ולעמוד על פחות ממ' סאה קרוב הדבר שאין לסמוך על חזקתו הראשונה אעפ"י שעכשיו נמצא ג"כ שלם וצריכה לחזור ולטבול ומביא ראי' מסוגיא דקידושין ע"ט אתמר קדשה אבי' בדרך כו' ע"ש שמסיק דבכה"ג צריכ' לחזור ולטבול אלא אפי' אינו מוחזק להיות מימיו מתמעטין ולעמוד על פחות ממ' סאה רק לפעמים מימיו עולין ופעמים מימיו מתמעטין אף שבדיעבד בכה"ג א"צ לחזור ולטבול משום רי"ל אוקמי' אחזקת' שהי' בו מ' סאה והא לא אתילידא ריעותא כלל מ"מ לכתחל' צריך לעיין קודם הטביל' אם י"ב מ' סאה אם לאו דאין סומכין על החזקות בדבר שאפשר להתברר כדא' פ"ק דפסחים ע"ש וא"כ עכ"פ צריך עיון והשגחת איש נאמן ובן תורה שאינו נוגע בדבר בכל פעם קודם טבילת הנשים. ונרא' דאף להפוסקים שמכשירים בנתן סאה ונט"ס דלא כהרמב"ם היינו מפני דלית להו גזירה זו עפימ"ש הריב"ש בתשו' סי' קכ"ה לענין רביי' והמשכ' דכשר לכ"ע כ' וז"ל ואין לגזור שמא יעשו שלא בהמשכ' או שלא ברביי' שאין לנו לגזור מעצמינו יותר ממה שגזרו חכמים ואפי' כשאינן בני תורה לפי שהכשר המקו' לא לכל מסור כ"א לזריזין ולחכמים עכ"ל. והה"נ י"ל דס"ל להפוסקים המכשירין דאין לנו לגזור שיבאו להכשיר כולו שאוב לפי שהכשר המקו' לזריזין ולחכמים מסור והוי כהא דא' בפסחים י"ב ע"ב עדות מסורה לזריזין חמץ לכל מסור וכן בביצ' ה' ע"ב עדות מסור' לב"ד ביצה לכל מסור וגם ביבמות כ"ב ע"א ערוה לכל מסור' עדות לב"ד מסור' וע' בסוכ' מ"ג ע"ב א"ה ערבה נמי נגזור ערבה שלוחי ב"ד מייתי לה לולב לכל מסור. ע"ש. וכיון שהכשר המקו' מסור לב"ד שהם זריזים ליכא למיגזר שמא יבאו להכשיר כולו שאוב והתינח במקו' שהוא עומד תחת השגחת הב"ד משא"כ בנידן שאלתנו שהוא מקוה של יחיד ואינו נותן רשות לב"ד לבא שם לעיין בתקנת' אפשר דגם שאר פוסקים יודו דאין להכשיר' בכה"ג וע' בב"י שהביאו בשם הרשב"ץ שכ' בדברי התוספתא דמקו' שהניחו ריקן ומצאו מלא כשר שחזקת מקואות כשר היינו מפני דרוב מצויים אצל מקוה מומחין הם ע"ש וא"כ אין למקו' חזקת כשרות רק במקו' של צבור שהמתעסקים בה מומחין הם אבל בנידן שאלתו שהבלן מוחה לבל יתנו הב"ד עין השגחתם עלי' אין להמקו' הלזו חזקת כשרות ויאשר כחו וחילו של כ"ת שהכריז בפומבי איסור לנשים לטבול במקו' זו. ובזה הנני ידידו דור"ש באהב': סי' ד לבאר סוגיא דצנור שחקקו כו' ב"ק דף ס"ז ע"א ושינוי השם שאינו חוזר לברייתו מי הוי שינו' והרי צינור דמעיקר' קציצתא והשתא צינורא ותניא צינור שחקקו ולבסוף קבעו פוסל את המקו' קבעו ולבסוף חקקו אינו פוסל את המקו' ואי אמרת שינוי השם מילתא הוא אפי' קבעו ולבסוף חקקו נמי ליפסל שאני שאיבה דמדרבנן הוא א"ה אפי' דרישא נמי התם איכא תורת כלי עליו בתלוש הכא אין תורת כלי עליו בתלוש: הנה המפורשים הקשו על הא דפריך א"ה חקקו ולבסוף קבעו נמי הא בעי' שתהי' הוייתו ע"י טהרה ולא ע"י כלי המקבל טומא' וזה הוי מדאוריית' ולענין דאוריית' לא בטיל אג"ק בשלמא לפירש"י ז"ל שפי' מה שהמקו' נפסל בג' לוגין וקאי הכא לענין שיפסול ג' לוגין שבאו ע"י הצינור א"כ לא נתהוה כל המקו' ע"י הצינור משא"כ לשי' שאר ראשונים ז"ל שפי' דהכא מיירי לענין לעשות כל המקו' ע"י הצינור והוכיחו מזה דכולו שאוב הוא רק מדרבנן ע' בר"ן פ"ב דשבועות וא"כ לדבריהם שפיר קשיא הא לענין להביא כל המקו' ע"י הצינור הלז הא הוי הוייתו ע"י טומא'