הרי בשמים שעט

למעך בחוזק קנה עד שהסירכא נקלפת מהריאה וסומכין עיקר על הנפיחה והניח להם מנהגם שמסתמא קיבלו כן מרבותיהם שוחטים מומחים אכן כ' שם דאם אחרי המיעוך בחוזק נאבדה או נקרעה באונס באופן שא"א לבודקה ע"י בדיקת רוק בזה אין לתלות להקל ולומר נשחטה הותרה משום דאין להקל תרי קולי דסתרי אהדדי דמתחלה אתה רוצה להקל ע"י מיעוך בחוזק אתה אומר שהנפיחה עיקר ואח"כ תרצה להקל בנאבדה או נקרעה בלי נפיחה א"כ הוי שני קולות דסתרי אהדדי ע"ש ועכ"פ יוצא לנו מדברי השבו"י דהיכי דאחר המיעוך בחוזק נבדקה ע"י בדיקת רוק ואינו מבצבץ נוכל לסמוך להכשיר לכתחלה וא"כ בנ"ד שנתלש בחוזק באונס ונבדק ע"י רוק ולא בצבץ אין לספק שיש לתלות שגם ע"י מיעוך בנחת היתה הולכת דנשחטה הותרה והלא עיניך הרואות דגם השבו"י אינו מחשיב לסירכא שלכ"ס אתחזק איסורא והסברא נותנת כן באמת דהרי להצד המכשיר שהיתה עוברת גם ע"י מיעוך בנחת הא ל"ה כאן איסור מעולם כיון דאיגלאי למפרע של"ה רק הפשטת ליחה דומה לזה כ' הרשב"א בחולין מ"ז לענין סירכא תלוי' שמכשירין בלא בדיקה ועכ"מ פי"א מה' שחיטה ה"ז. וכי"ב כ' בתשובות מיימוני לה' אישות סי' ג' דלא מיקרי אתחזק איסורא אלא היכי דגם לדברי העד הבא להתיר את האיסור מכאן ולהבא מודה דמעיקרא אסור הי' כעין ההוא דרפ"ק דגיטין גבי בפ"נ ובפ"נ דאתחזק איסור דא"א אף לדברי השליח משא"כ היכי דלדברי המכשיר ל"ה כאן איסור מעולם ל"ח אתחז"א ע"ש ומצינו דמיון לזה גם להיפוך בתוס' כתובות כ"ב שכ' לענין שנים אומרים על א' שהוא עבד וב' מכחישין שאינו עבד ל"ש לומר אוקי גברא אחזקה כיון דלפי"ד השנים שהוא עבד הא לא הי' לו חזקת כשרות מעולם ע"ש וע' באס"ז ספ"ק דכתובות שכ' דהיכי דהוא ספק אם הוא נכרי או ישראל ליכא חזקת ממון כיון דנכרי אין לו חז"מ וכיון שהוא ס' ישראל ס' נכרי הו"ל ספק בחזקה גופה ולא מיקרי חזקה ע"ש וע' בהה"מ פט"ו מא"ב הכ"ג ובהגהמ"ר דקידושין ר"פ האומר ובש"ך יו"ד סי' צ"ח סק"ב וא"כ הה"נ בנ"ד לא חשיב אתחזק איסורא ע"י הסירכא ותלינן שפיר להקל דגם ע"י מיעוך בנחת היתה הסירכא עוברת ואדרבא הדבר ניכר של"ה מכח חוזק הנתיקה דוקא אלא שהיתה סירכא רפוי' שאילו היתה סירכא חזקה הי' נשאר דלדול או שהי' מבצבץ: ועוד והוא העיקר בעיני דבשלמא אם מנתקה בחוזק בכונה הרי נזהר לחתוך בנחת שלא יעשה נקב ויש לחוש שנשאר תחתית הסירכא וסותמת הנקב ואין ראי' ממה שאינו מבצבץ והיינו כשקורעה בכח ביד או בסכין בכונה משא"כ בשנתקה בכח שלא בכונה ולא נשאר שום דלדול בודאי אמרינן דל"ה סירכא כלל וסמכינן אבדיקתינו להכשיר אם אינו מבצבץ וכ"כ בלבושי שרד סי' ל"ט סק"כ לענין נטלה עכו"ם ע"ש ולהכי נמי מצינו בש"ס חולין מ"ח. אנן אדרבא מתנינן לה דאמר רבא הני תרתי אוני דריאה דסריכן להדדי לית להו בדיקותא לאכשורי רב נחמי' בר"י דר"י בדיק לה בפשורי מתקיף לה רב אשי האי מאי בשלמא הכא תלינן בדופן וכשירה אבל התם אי האי נקיב טריפה ואי האי נקיב טריפה והיינו משום דהתם בגמ' מבואר דהבדיקה בפושרין הוא דמייתינן סכינא דחליש פומי' ומפרקינן לה ובכה"ג שפיר יוכל לכוין ולחתוך באופן שתשאר הריאה שלימה שתחתית הסירכא תסתום הנקב ובכה"ג בודאי ל"מ הבדיקת פושרין אבל אם נתלש בכח בשוגג שפיר נוכל לסמוך אבדיקתינו להכשיר אם אינו מבצבץ ע' דמש"א בחולין שם והוא מילתא דמסתבר. וכן לפמ"ש בנובי"ק חיו"ד סי' י"ב ובספר יהושע סי' כ"א בטעם המיעוך שאנו סומכין ע"ד התוס' דיש סירכא בלא נקב ועיקר טריפות הוא משום דסופה להתפרק וכיון שאנו רואין שהסירכא נקלפת מעל הריאה ואינה קורעת הקרום הלא חזינן שאין סופה של הריאה להתפרק מסירכא זו ע"ש וא"כ מכ"ש כשאירע שנתלש בכח ולא נקרע קרום הריאה א"כ הוא עד מוכיח שאפי' הי' מחיים נמשך בכח טפי ג"כ ל"ה מתפרק ע' ברא"פ ס"ק קמ"ו ובפרט לפ"מ שאנו נוהגין להקל במיעוך מכח קרום ריינוס כמ"ש בשם הגאון ר"ס סטנאב ז"ל בפר"ת סי' ל"ט ס"ק קנ"ג ובחת"ס חיו"ד סי' ל"ה א"כ אע"ג דגם בקרום ריינוס צריך קליפה בנחת כמשמעות דברי הפוסקים הרי מבואר בס' לבושי שרד בהשו"ת שבסוסי' ל"ט אות י"ד בטעמא דמילתא משום דהכי קים להו דכשנעשה הלבוש בלי נקב דרכו ליקלף בנחת ואם אינו נקלף בנחת הוי שינוי ומורה על נקב ע"ש וזהו רק כשהתחיל לקלוף בנחת ולא הי' יכול להתקלף בנחת משא"כ כשלא ניסה כלל אם יוכל לקלפה בנחת ואירע שנתלש בכח בשוגג בודאי יש להכשיר. ומ"ש מעלתו מד' הש"ע סי' ל"ט ס"ג שכ' ואם נתפרקה שום סירכא כשמכניס הבודק ידו מוציא הריאה לחוץ ובודקה אם היא סירכא ימצא ראשה בריאה או בדופן הרי להדיא דאם נמצא בדופן ואם נתפרקה עם הריאה טריפה עכ"ל מעלתו תמה אני עליו איך שכח שהמחבר אוסר מיעוך הסירכות אפי' בנחת כמבואר בסעי' י'. ומ"ש מד' התבו"ש סל"ד דאם נמצא ראשו בדופן טריפה ג"כ תמוה דהתב"ש קאי התם בסירכא שנפסק מחמת יד הבודק וקא' דאם נמצא ראש א' בריאה או בדופן אין לסמוך דל"ה רק ריר בעלמא להכשירה בלי מיעוך וצריכה מיעוך כדין סירכא ומה ענין זה לכאן ומ"ש מעלתו בזה"ל ועוד ראי' דהתב"ש בסעי' נ"ב כ' דמכה בדופן ונסרך שם סירכא מגב אונא לדופן אפי' ניתקת ע"י מיעוך נהגו להטריף דכיון שיש מכה בדופן מחלחלת את הסירכא וניתקת בקל הרי דאפי' במכה בדופן דמדינא דס"ס עדיף טפי אעפ"כ לא התירו משום ס' שמא הי' אזלא ע"י מיעוך עכ"ל הנה גם מזה אין שום ראי' כלל דהתם הוי כאלו אין כאן בדיקה כלל כיון דקיי"ל חלחולי מחלחלא וליכא הוכחה כלל מהך דאינו מבצבץ אחר העברת הסירכא דאיפשר דהעור הנשאר הוא ג"כ מהסירכא רק שע"י המכה נתרכבה ונתנתקה ומכ"ש במיעוך דידן שהוא קליפה ומכשירין מכח חדום ריינוס בודאי לא מזיק לן מה שניתקה הסירכא בכח בשוגג מטעמי דאמרן. וע' בס' דעת קדושים סי' ל"ט ס"ק נ"ט. ובכ"ז אין דעתי להקל בזה כ"א במקום הפ"מ ובכה"ג שהתלישה בכח הי' בשוגג. אבל חלילה להשו"ב להקל לתלוש בכח לכתחלה ח"ו לא תהא כזאת בישראל. דברי ידידו דור"ש באהבה: סי' מד בעזה"י יום ד' לחודש אלול שנת תרנ"ג לפ"ק סטרי. חיים ושלום וברכת כוח"ט לכבוד ידידי ש"ב הרב הגדול המופלג חריף ושנון חוטר מגזע תרשישים כש"מ. מרדכי יאליש נ"י אבד"ק פוסטין יצ"ו מכתבו הגיעני והנני לתשובתו עד"ש היות שבא לפניו השו"ב בשאלת הריאה וסיפר לו איך שבדרך בדיקתו כשבא למקום א' מהריאה מצא קרום נפוח שקורין בלאז והגידו לו הטבחים שהוא בודאי נגלד והשו"ב הי' כמסתפק בזה לאשר ידוע שבנגלד לא יעשה הנפוח מאליו רק ע"י שממעך בהעור ועי"ז יתנפח הקרום התחתון של הריאה וכבוא השו"ב בבדיקתו למטה ממקום הנפוח מצא קרום פרוס שקורין שייליכטץ וקלף הקרום בנחת עד שבא למקום הנפוח ונקלף ג"כ ונמשך גם להלאה עד כלות הקרום ובכל שטח הקליפה מצא עור הריאה שלם ויפה רק אותו מקום של הנפוח הי' נראה לו כנמוך מעט מהריאה ואחר שמשמש בידו ראה שהעור שלם ויפה כשאר מקומות הריאה בלי שום ריעותא וכשהביא השו"ב הריאה לפניו בדק גם הוא וראה ומשמש בו ומצאו שלם ויפה כתיקונו ואח"כ צוה עליו מעלתו לבדוק בפושרין ליתר שאת והגיד לו השו"ב שכעת לא יעלה בדיקת פושרין יפה אחרי שמשמש הרבה ובעת שמצא הנפוח ולא ידע מהקרום הפרוש בדק שם בבדיקת פושרין אמנם כעת אחרי רוב המשמוש בדק שנית ע"י פושרין ובצבץ ודעת מורה א' להטריף שחושש לחשש נגלד שנסתפק השו"ב והוי קרום פרוש על נגלד ומעכב בדיקת פושרין אף בדיעבד וכ"ת מכשיר ושואל ממני חות דעתי העניה בזה: הנה לא מיבעיא אם באמת כדברי כן הוא של"ה שום נגלד והריאה היתה שלימה ויפה בודאי אין כאן שום בית מיחוש מצד השלחופית שקורין בלאז שנמצא דמלבד דכ' בפר"ח סי' ל"א גבי שלחופית במוח דהוא דבר טבעי שע"י רובי הליחות יתהו' שלחופית ומכ"ש בריאה גם הט"ז שם יודה שיש לתלות שמרובי הליחות נתהו' השלחופית וא"כ אין שום סברא לחוש בנ"ד מכח סירכא שעולה בנפיחה דהא דקיי"ל סירכא שעולה בנפיחה טריפה היינו אם קודם הנפיחה מונחת על הריאה וע"י שנופחין הריאה הוא עולה למעלה אז מוכח שניקבה הריאה אבל בנ"ד הרי כמו שנמצא הבלאז עתה כן הי' גם מעיקרא בודאי תולין ברובי הליחיות וכ"כ בס' עצי לבונה סוסי' ל"ה דהאבעבועות שקורין בלעזליך שנמצאים על הריאה שקודם הנפיחה ולאחרי' שוים המה אין לחוש כלל דהוא בא ע"י הפשטת ליחה ע"ש. גם הלא ידוע לבודקים הבקיאים שאם יש קרום רחב פרוש על הריאה לפעמים ע"י הגבהת הבודק את העור הריאה וממעך בה יכנס הרוח בין הקרום הזר לקרומי הריאה ויגבה הקרום הזר למעלה מקרומי הריאה ונעשה נפוח שקורין בלאז וכן הגיד לי השו"ב המומחה המופלג מוה' סענדר נ"י מפה"ק וע' בס' דעת קדושים סי' ל"ט ס"ק ל"ח שכ' דאפי' בסירכא תלוי' העולה בנפיחה אם יכולין לתלות במשמוש ידא דטבחא תלינן להקל מכ"ש בקרום פרוש דהכי רביתי'. ואם לחשך אדם לומר שיש לחוש להבלאז שנקלף מכח בועה נקלפת שכ' הפמ"ג במש"ז סי' ל"ז סק"ח בשם הכנה"ג ובל"י להטריף אף שהריאה תחתי' שלם ויפה וכ"כ בלבו"ש סק"ב בשם שער המים הנה כבר כ' בבית אפרים שם ס"ק. י"ד דאין להטריף בועה הנקלפת רק במליא מוגלא אבל בועה במ"ז הנקלפת כשר דתלינן דלאו מגוף הריאה קאתי וא"כ מכ"ש בבועה מליאה רוח דדעת הב"ח והש"ך בסק"ח דל"ה בכלל בועה כלל וכן נוטה דעת הפמ"ג שם ואף לד' התבו"ש דמחמיר התם לענין תרי בועי דסמיכי אבל עכ"פ הא לא גרע מבועה במ"ז. ובפרט בעובדא דידן שהיתה האבעבוע הזאת על הקרום הפרוס ונקלפה עמו הלא נראה בעליל דלאו מגוף הריאה היא וכי"ב כ' בתבו"ש סי' ל"ה ס"ק נ"ח לענין קרום ריינוס דאם מקרום זה יוצא עוד סירכא ודבוק לדופן או למק"א יש להכשיר אף בלי מיעוך כיון שאין הסירכא מהריאה עצמה ע' לבו"ש שם וכ"כ בשמ"ח סי' ל"ח סי"ח לענין קליפות כמו נתק דאפי' יש סירכות מקליפה לקליפה כשר כיון שאינן סירכות הריאה וה"ה בנ"ד אפי' אי הי' בועה ממש כיון שהיתה