הרי בשמים שעו

כיון דחדא מחיים וחדא לאחר מיתה מ"ש ולפי"ז יש להבין לכאורה דברי הרי"ו הנ"ל שכ' בטעם פסול שהי' במ"ב מדאוריי' משום שחיטה א' א"ר ולא ב' שחיטות הרי הכשר שחיטת הרוב הוא מחיים והשחיטה דמ"ב הוא לאח"מ והעירני לזה חתני הגאון מוה' שמעון זצ"ל אמנם הרי באמת קיי"ל מפרכסת ה"ה כחי' ואף דבתוס' חולין פ"ד ד"ה בעינין כ' בשם ה"ר שמעי' דדוקא בטמאה הוי כחי' ולא בטהורה הלא כ' בפמ"ג יו"ד סי' כ"ז במש"ז סק"א דזהו דוקא לענין העמדה והערכה דכיון דהתורה התירה לאכול מיד ויצא מידי אבמ"ה תו ל"ה בכלל העמדה ג"כ אבל לומר בטהורה הויא מתה מיד בשחיטת רוב שנים זה לא ניתן להאמר דאטו טהורה כיפי תלו לה ע"ש. והנה בחולין כ': אמר זעירי נשברה מפרקת ורוב בשר עמה נבילה כו' אמר רבא אי קשיא הא קשיא וכי מתה עומד ומולק א"ל אביי ותקשי לך עולת העוף דבעי ב' סימנים וכי מתה עומד ומולק כו' ופירש"י וז"ל דהא ודאי בחד סי' מתה כו' וכ' המהרש"א וז"ל פירוש למאי דסלקא דעתך השתא דכבר קודם שחתך הסימנים חתך רוב בשר הו"ל מתה בחד סי' וכ"ה לקמן בתוס' דבחתך סי' א' בלא רוב בשר ל"ה כמתה עכ"ל וכ"כ בחידושי הריטב"א והר"ן שם דרק עם שבירת המפרקת ורוב בשר הוי כמתה ובס' ראש יוסף מהפמ"ג שם כ' דמוכרח הוא דבלא רוב בשר ל"ה כמתה כיון דקיי"ל שחט בה שנים או רוב שנים ומפרכסת ה"ה כחי' לכ"ד ע"ש. ולפי"ז מיושב שפיר ד' הש"ס דזבחים הנ"ל דמ"ד דאין שהי' פוסלת בין סי' לסי' בעולת העוף ול"א דהוי שתי מלקות כיון דחדא מחיים וחדא לאח"מ כנ"ל ואי דמפרכסת ה"ה כחי' ז"א דהא השהי' דהתם הרי הוא החתיכת רוב בשר בין סי' לסי' כמבואר בפירש"י שם והיינו שמקודם חתך שדרה ומפרקת ומלק סי' א' וחתך רוב בשר כדין חטאת העוף ואח"כ מלק הסי' הב' ופליגי אם בעולת העוף כה"ג הי' השהי' דחתיכת רוב בשר בינתים פוסלת וא"כ כיון דמלק סי' א' וחתך הרוב בשר הא שוב ל"א מפרכסת ה"ה כחי' כנ"ל וא"כ שוב לא נוכל למיפסל כשמולק הסי' הב' מטעם שתי מליקות כיון דהוי' חדא מחיים וחדא לאח"מ כנ"ל ודו"ק: ואחר כל החזון הזה בין לטעם הרי"ו משום ב' שחיטות בין לטעם היש"ש משום דאחשבי' לשחיטה מתקיים התי' הב' של הש"ך הנ"ל דתליא אם הפסול הוא בדרך שחיטה וכשהוא דרך שחיטה אם הוא הוא שוחט נגד חתך הראשון באופן דכשהי' פחות מרוב הוי מצרפינן לי' לרוב פוסל ג"כ במ"ב כשנעשה בפסול ויהי' לפי"ז סברת המקילין בפסולי שחיטה במ"ב משום דמאחר שהוכשר אין חוזר ונפסל ואף דבזבחים כ"ט. קא' התם ר"ע דאף לאחר שהוכשר חוזר ונפסל כדמצינו בזב וזבה דרואה בתוך ימי ספירה סותר למפרע וכמו שהעיר בזה באמת בתבו"ש בכ"ז מאן דמכשיר ע"כ ס"ל דאין ראי' מהתם כיון דאין מחוסר מעשה שיחזרו לטומאתן דראיי' הוי מידי דממילא ולכך לא חל עליהם שם טהרה עד אחר טבילה והע"ש. וגם הרי התם גלי קרא ואחר תטהר שלא תהא טומאה מפסקת ביניהן ולא נוכל למילף למק"א ומאן דמטריף ס"ל כר"ע דילפינן מהתם דגם בעלמא אמרינן סברא זו דאחר שהוכשר חוזר ונפסל ופלפלתי עפי"ז הרבה במק"א אכ"מ: מעתה נחזור לנ"ד לענין דינא למה שהעלינו דהעיקר כתי' הב' של הש"ך הנ"ל ותליא רק אם הי' דרך שחיטה ואם הי' דרך שחיטה פוסל במ"ב אף שלא שחט במיעוט הנשאר ואף דכתבנו למעלה דלהיש"ש שהוא מטעם גילוי דעת המצרפו לשחיטה אינו אסור רק כששוחט בהיקף בענין שמצטרף לרוב להכשיר אבל לא כששוחט באותו צד למעלה או למטה בכ"ז זהו רק לענין שיאסר מדאורייתא אבל להפוסקים שהבאנו למעלה דס"ל דשהי' במ"ב הוא מדרבנן גזירה אטו שהי' קודם רוב בודאי אף בששוחט באותו צד למעלה או למטה יש להחמיר דכל שהוא דרך שחיטה גזרו רבנן משום לא פלוג. והכי מבואר באמת בפמ"ג במש"ז סי' כ"ג סק"ו ובשפ"ד סק"ז. ואף שהתבו"ש שם בסק"ב כ' להחמיר בעוף אבל עכ"פ גם להתב"ש ל"ה רק ספק שהי' והוי ספק דרבנן ולקולא. הן אמת שראיתי להפמ"ג בשפ"ד סי' כ"ג סק"ד שהדבר רופף בידו לומר בס' שהי' במ"ב סד"ר לקולא מטעם דאיכא חז"א דשאינו זבוח ע"ש וכ"כ בנובי"ת חיו"ד סי' ב' לחלוק על השבו"י שהיקל בזה אמנם זהו רק בס' שהה שהי' גמורה אבל לא בספק שהא שהי' כ"ד. דהרי מבואר בש"ך סי' י"ח ס"ק י"א וסי' כ"ג סק"י דאף דמחמרינין בשהיי' במ"ב היינו בשהיי' ממש שהפסיק בינתים אבל כשעוסק בחתיכת הסימנים לא מחמרינין ועכ"פ מבואר שם דבכה"ג בעינין גם לדידן שיעור שהיי'. ובפרט דהלא איכא ס"ס כיון דשהיי' במ"ב גופה היא איבעיא דלא איפשטא והוא פלוגתת הפוסקים ועפמ"ג בשפ"ד סי' כ"ד ס"ק י"ג שכ' דנהי דפסקינין לחומרא דל"א סד"ר להקל בחז"א מ"מ בס"ס בדרבנן ודאי מקילין אף במקום חז"א וכ"ש בבעיא דלא איפשטא דל"ש לומר אוקמ' אחזקה ע"ש וע' בס' שב שמעתתא שמעתא א' פכ"ב שכ' דאף להסוברים דס"ס ל"מ בחז"א בכ"ז בס"ס דשהי' במ"ב מהני דכיון דכבר נשחט הרוב בחזקת היתר עומדת וליכא תו חז"א דשאינו זבוח ע"ש ולכאורה הי' נראה להביא עוד ראי' לזה מד' הש"ס חולין י"ב. אר"נ אמר רב ראה א' ששחט אם ראהו מתוע"ס מותר לאכול משחיטתו ואם לאו אסור לאכול משחיטתו ה"ד אי דידע דגמיר ל"ל ראה ואי דידע דלא גמיר פשיטא כו' לעולם דידע דלא גמיר וכגון דשחט קמן חד סימן שפיר מהו דתימא מדהאי שפיר הך נמי שפיר קמ"ל האי אתרמויי אתרמי לי' אידך שמא שהא שמא דרס ולכאורה קשה דאמאי לא קא' דאשמעינן רבותא גדולה מזו דבעינן שיראהו עד סוף השחיטה ול"מ כשראה שחיטת הרוב דכיון דידע דלא גמיר גם במ"ב חיישינן שמא שהא שמא דרס וע"כ דזה אין סברא כלל דכיון דשהי' במ"ב עכ"פ ל"ה רק מדרבנן א' סד"ר לקולא ול"ה אתחז"א כיון דכבר הי' שחיטת הרוב בהכשר אמנם באמת י"ל דאין מזה ראי' כיון דלרב לשיטתו לא הו"מ לשנויי הכי דהרי באמת בפירש"י ז"ל בחולין ד"ל: הקשה על דין זה דשהיי' במ"ב דעבדינן לחומרא מהא דחולין כ"ח. דפריך התם על רב דאמר מחצה על מחצה כרוב מהא דתניא שחט חצי גרגרת ושהה בה כדי שחיטה אחרת וגמרה שחיטתו כשירה ואי מחצה ע"מ כרוב איטרפא לה ומשני מי סברת בבהמה לא בעוף ממ"נ אי מע"מ כרוב הא עביד לי' רובא אי מע"מ אינו כרוב לא עביד לי' כלום ואי שהיי' במ"ב פוסלת א"כ אפי' אי מע"מ כרוב הא עביד שהיי' במ"ב וכ' רש"י ז"ל דלא סמכינן אהאי שינויא דדיחויא הוא דדחיא וטעמא משום דמע"מ אינו כרוב כו' וא"כ אליבא דרב דס"ל מע"מ כרוב עכצ"ל לדידי' אינה פוסלת שהיי' במ"ב וא"כ ל"ה יכול לשנויי אליבא דרב דאשמעינן דס' שהי' במ"ב פוסלת כיון דלדידי' אפי' ודאי שהא במ"ב אינו פוסל כלל. עכ"פ סברת הש"ש הנ"ל סברא טובה הוא דב"ס שהי' במ"ב ל"ש לאוקמ' אחז"א דשא"ז כיון דכבר נתבטלה חזקה זו בשחיטת הרוב מהסימני' וכי"ב כ' בט"ז ח"מ סי' ק"צ סי"ג בענין חזקת מ"ק ע"ש ובפרט בנ"ד שנשחט הושט כולו ורוב הקנה יש לצרף ג"כ מ"ש בס' לב ארי' חולין ל"ב. דהא דמחמיר רש"י בשהיי' במ"ב היי"ד בנשחטו רק רוב ב' הסימנים אבל היכי דשחט סימן א' כולו וסי' ב' שחט רובו גם רש"י ז"ל מודה דלא פסיל בי' שהיי' במ"ב ע"ש טעמו כי טוב הוא ואף דבתשו' מאיר נתיבים מביא ג"כ בשם חכם א' שרצה לומר כן והוא דחאו מהלכה בכ"ז יש לצרפו לסניף והרי בפמ"ג סי' כ"א בשפ"ד סק"ג כ' בפשיטות להכשיר בנדחף ממקום למקום וע' במש"ז סי' כ' סק"ז וכן ראיתי לאחד קדוש מדבר הגאון בעל התניא ז"ל בש"ע שלו סי' כ"ג סק"ג שמורה להקל בזה. שעל כן בנ"ד לפענ"ד אין אני רואה מקום להחמיר ולרוב טרדותי לא אוכל להאריך יותר והי' שלום מאד"ה דברי הדור"ש באהבה: סי' מב בעזה"י יום א' כ"ב כסלו תרמ"ז לפ"ק סטרי. שלום וברכה משמי המערכה לכבוד ידידי הרב המאה"ג חריף ובקי ירו"ש כש"מ יהושע פאלק זאב סג"ל נ"י אבד"ק פאלטשען יצ"ו במדינת רומעניען בעהמח"ס נהורא דאורייתא. מכתבו הגיעני תוכו רצוף שאלתו עם הגב"ע נידן השו"ב בק' ואם כי זה כמה נסוג אחור ימיני מלענות על ריב במחלוקת שו"ב אחרי כי בעוה"ר פשתה מספחת זבחי ריב בערי ישראל איש אל אחיו יאמר חזק צרור את המדנים ומסירים אזנם משמוע לקול חכמי התורה הדין לא יקוב את ההר ביניהם ודברי שלום ואמת לא ימצאו מסלות בלבות הצדדים כי הנצחון יעור עיניהם מראות נכחה. אכן לא אוכל מלט משא הפצרת כ"ת להזדקק לשאלתו ואשיב לו חו"ד העני' אך בקיצור נמרץ לפי מסת הפנאי: ע"ד השו"ב ר' משה ור' ישראל שבדקו ריאה ויצאה בכשרות והעיד קצב א' בתורת עדות איך ששותפו קרע הורדא מהריאה והראה לו ולאחיו שיש עלי' נקודות אדומות והלכו עם הורדא לר' מיכל ליב שו"ב והראו לו זה וכשבא רמ"ל לבית המטבחיים בדק את גוף הריאה ולא מצא עלי' כלום והשובי"ם הנ"ל הצטדקו א"ע בפני הבי"ד באמרם שהריאה הלזו היתה כשרה בכל חלקי' אך בזמן קודם התקוטט הקצב עמהם על שהטריפו לו בהמה א' ואמר אז שיראה להם איך שעיניהם מוכים בסנורים ועמדו מראות שע"כ אוסרים את המותר ומתירים את האסור ובעת שבדקו ריאה זו בעצם היום ההוא יצאה מת"י ריאה א' ששחטו אצלו בבית המטבחיים טריפה ע"י שהיו עלי' נקודות אדומות והוא טמן את הריאה הראשונה הטריפה והחליף את הורדות בכדי להתגולל ולהתנפל עליהם והקצב הודה שהי"ל מריבה עמהם ושהגיד להם כן על שהטריפו לו בהמה בחנם ומודה שאלו היתה כל הבהמה שלו לא הי' מגלה זאת אפס מפני שהוא רק שותף ואין מגיע הפסד כ"כ לחלקו עשה זאת להראות לדעת שאינם רואים ומטריפים בהמות בחנם ומילא בפיו לאמר שזאת לא איכפת לי' מה שהיו אוכלין טריפה בחזקת כשירה ורק כונתו לקחת נקמתו מהשו"ב שוב העידו ר' ברוך ב"ר מיכל בחו"ע שהריאה הראשונה שנטרפת מחמת נקודות אדומות טמן הקצב הנ"ל בהאמבאר עם הלב ושם המנהג שהריאה מבהמה שנטרפה משליכין לכלבים רק הלב לבד נותנים להאמבאר ע"כ תוכן השאלה הנה כפי דברי הגב"ע שהי' למראה עיני אינני רואה שום נדנוד חשש על השו"ב דהרי ליכא כ"א עדותו של הקצב שהעיד שמצא נקודות אדומות