הרי בשמים שעה

והנה לענין לאסור האבר שנחתך משום דכי היכן מצינו דמקצת בהמה אסורה ומקצתה מותרת אינו ענין לזה דמלבד דגם בשאלה דחכמי ווילנא שהובא בבה"י סי' ק"י שהיו ז' בהמות במקולין ופירשו ב' וחצי ונמצא שהי' א' טריפה פסקו שם הפר"ח וכו"פ ובפמ"ג במש"ז סק"ה דמותר כל מה שפירש אף החצי ולא איכפת לן מה שחצי' בהמה אסורה וחצי' מותרת ומובא שם ד' הב"ח דאף בדאורייתא שייך בכה"ג לומר דחצי' אסורה וחצי' מותרת וע' שאילת יעב"ץ ח"א סוסי' ס' חוץ לזה הנה גם האוסרין בשאלה הנ"ל הוא משום דאין לעשות דבר התמוה לרבים כד כדמוכיח זה בבכ"ש חולין צ"ה. מכ"ד בש"ס והיינו כיון שלא נתחדש דבר בא' שיאסר עי"ז יותר מחבירו משא"כ האבר שנחתך אחר שהוכשר שפיר מצינו למימר דשרי ודמיא להא דמצינו בש"ע יו"ד סי' י"ד ס"ב בעובר שהוציא את ידו והחזירה דאבר שיצא אסור ומה שבפנים מותר אמנם בכ"ז הוריתי לאסור גם האבר הנחתך דנהי דלהטעם שהובא בכנה"ג לפסול שהיי' במ"ב משום שמבליע דם באברים י"ל שפיר דהאבר הנחתך מקודם שרי כיון דבגוף הבהמה נולד מקרה חדש האוסרו מה דלא שייך בהאבר הנחתך אולם הרי טעם זה נדחה קראו לו בפוסקים ובאמת העיקר כטעם היש"ש שהובא בתבו"ש סי' כ"ד סק"ח דכיון שחוזר ושוחט המ"ב בתורת שחיטה גלי אדעתי' דמצרפו לשחיטה וא"כ ל"ה סוף שחיטה עד שנגמר שחיטת המ"ב וא"כ כשנתהוה קלקול בשחיטת המיעוט בתרא איגלאי מילתא למפרע דל"ה שחיטה כלל כדמצינו בש"ס חולין הנ"ל לענין פ"א דאירע בה פסול בשחיטה גם קודם פסולה אינה מטמאה דנתקלקלה שחיטה בסוף אגמ"ל דל"ה שחיטה כלל מעיקרא וממילא גם האבר שנחתך מקודם אסור וכי"ב כ' בתשו' בית יעקב סי' פ"ו לענין כיסוי דאם הי' שהיי' במ"ב ל"א דהדם שיצא קודם השהיי' נתחייב בכיסוי משום דאגמ"ל דל"ה שחיטה כלל. (ובמק"א דנתי מזה לענין מ"ש בתשו' שבו"י ח"ב סי' נ"ד דהיכי שיצא מת"י השוחט בהכשר ששחט רוב הסי' וסילק ידו ממנו לא איכפת לן אם אח"כ גמר מיתתו ע"י שחיטה ע"ש ולדברינו י"ל בטעמא דמילתא דבאמת הבהמה מתכשרא אם בשחיטת כל הסי' או רובן וכי שוחט בב"א כל הסי' ל"ה סוף השחיטה עד גמר הסי' ואמרינן שפיר דכשנתקלקלה בסוף השחיטה נפסלה השחיטה מעיקרא משא"כ כשהשוחט סילק ידו אחר שחיטת הרוב אמרי' דבשעה שסילק ידו קרוי זה סוף השחיטה ול"ש לומר דכי חוזר ושוחט אח"כ כיון שנתקלקלה בסוף אגמ"ל כו' כיון דכבר הי' סוף השחיטה אחר שחיטת הרוב כי"ב כ' בתוס' ע"ז י"ט: לענין הפלוגתא דישנה לשכירות מתוע"ס או אינה לשכירות אלא לבסוף דודאי כ"ז שאין הפועל חוזר אין לו שכרו עד לבסוף כו' אבל אם פועל בא לחזור מודו בהא דיוכל לחזור וישתלם שכרו לפי מה שעשה שבשעה שחוזר אז קרוי סוף ע"ש והה"נ בשעה שהשוחט גומר הרוב ומסלק ידו אז קרוי סוף ושוב לא מיפסלא אח"כ אפס שאם הולך ושוחט כל הסי' בפעם א' בלי סילוק ידו אינו קרוי סוף עד שגומר הסימנין כולן וכשהי' פסול במ"ב הוי נתקלקלה שחיטה לבסוף דאגמ"ל דל"ה שחיטה כלל וע"כ שפיר כ' רש"י ז"ל בחולין ל"ב. דהשוחט רוב הסימן והשליך העוף מידו כו' מוטב שיכה על הצוואר בסכין כו' דהוא רק לשון אזהרה לכתחלה דמשום דכבר השליך העוף מידו נקרא שחיטת הרוב סוף שחיטה. אמנם מה שהביא השבו"י שם ראי' מד' התוס' יומא ל"ג. ד"ה ל"ל למרק כו' דאי אתי אחרינא וממרק נראה כשהיי' משמע דרק לכתחלה יש לאסור דנראה כשהי' אבל שהי' ממש ל"ה ע"ש הנה ראי' זו אינני מכיר חדא דהרי התוס' הוא מהמכשירין שהי' במ"ב ואפי' לפי שי' רש"י ז"ל מנא ידעינן דהי' שם שיעור שהי' ודילמא לא הגביה הסכין כלל ולבר מן דין לפמ"ש היש"ש הנ"ל בשם מקצת ה' שחיטה בטעמא דנפסלה השחיטה במ"ב משום דכששוחט גלי אדעתי' דלא נגמרה השחיטה עדיין וכ"כ בס' פרי תאר סי' כ"ג מד"ע וזה ל"ש רק בשחיטת חולין משא"כ בקדשים הלא מצוה למרק כדי לקבל הדם א"כ בהמירוק אין כאן גילוי דעת שלא נגמרה השחיטה אפס שרוצה לקיים מצות מירוק והו"ל כהא דא' בגיטין ל"ד. לענין גילוי דעתא בגיטא ורבא אטו התם לבטולי גיטא בעי התם לקיומי תנאי קבעי ע"ש ובלא"ה י"ל עפמ"ש בש"ך סי' ב' ס"ק כ"ז דשחיטת עכו"ם במ"ב כשר דהואיל ואינו בר זביחה אין שחיטתו במ"ב מצטרפת עם גוף השחיטה והה"נ י"ל כיון דשחיטת הקרבנות ביו"כ מוכרח להיות בכ"ג להכי כשממרק אחר דלאו כ"ג כיון דאיהו אינו כשר לשחוט אין מריקתו מצטרפת עם גוף השחיטה להיות אחד): והנה אף דלפעמים יוכל להזדמן שהאבר הנחתך כבר נתבשל בקדירה בשעת שחיטת המ"ב ולכאורה הכי נימא דכששוחט אח"כ המ"ב כשמפרכסת נאסור הבשר שבקדירה דומיא דמצינו בזבחים ע"ג: דקא' אלא מעתה מגיסא אסורה אכן ז"א דהתם שפיר פריך דאחרי דניידי ואמרי' כל דפריש מרובא פריש ושחטו וקבל דמן במגיס בחזקת כשר ל"ש לומר שיחזרו אז השחוטין להיות רוב ולהאסר כפירש"י שם אבל בנ"ד אי אמרי' דשהיי' פוסלת במ"ב ואמרינן דמתקלקלת השחיטה למפרע ממילא גם הבשר שבקדירה מהאבר הנחתך ג"כ אסור כדאשכחן בבכורות ל"ג. היו לפניו ב' חטאות א' תמימה וא' בע"מ כו' ראב"ש אומר אפי' בשר בקדירה ונזרק דמה של תמימה אסורה אף דכבר באה לכלל היתר זביחה בכ"ז נאסר הבשר בע"מ שבקדירה אחרי שזורקין דמה של תמימה והנה לכאורה הי' איפשר לדון בזה דא"א לומר דגם הנחתך מקודם יחזור ויאסר דא"כ כי חתך כזית בשר קודם ואכלו וכששוחט אח"כ המ"ב בפסול נמצא דאכיל איסורא למפרע ואין זה דרכי נועם כדמצינו ביבמות פ"ז: בהא דפריך דנעשה מתים כחיים כו' עפירש"י שם. אמנם באמת מלבד דא' בחולין ע"ב. במבכרת המקשה לילד דמחתך אבר אבר ומשליך אף לר"ה דאמר למפרע הוא קדוש כי נפיק רובו היינו במחתך ומניח אז חל גם על הנחתך קדושת בכורה אבל במה שהשליך ל"ע איסורא גם לר"ה וא"כ הה"נ י"ל נהי דהנחתך ומונח עדיין בשעת שחיטת המ"ב אסור למפרע אבל במה שאכל קודם לא עביד איסורא חוץ לזה ל"ש בכאן הך דדרכי' דרכי נועם אף שראיתי לא"ז הח"צ בסי' מ"ו שהשתמש בסברא זו לענין כתם שנתאדם לאחר היובש דאי נימא דטמא למפרע אין זה דרכי נועם. אמנם י"ל דזהו דוקא במידי דבא ממילא בידי שמים בלי שום פעולה י"ל שפיר דאין זה דרכי נועם שכשיהי' דבר זה מאליו יעשה זה איסור למפרע משא"כ בנ"ד דתליא במעשה השוחט שישחוט המ"ב איפשר דאם שוחט אח"כ באמת עושה האוכל איסור למפרע ולבר מן דין אין אנו אחראין לעשות תקנה לזה שאוכל מבהמה קודם שתצא נפשה דאיכא איסור דלא תאכלו על הדם ולהרמב"ם הוי דאוריי' ולרש"י ז"ל עכ"פ איסור דרבנן איכא וע' ביצה כ"ה: גבי נטיעה מקטע רגליהון דקצביא ובתוס' שם וגם בבהמה הלא הי' צריך להמתין על בדיקת הריאה ואף בעוף לא הי' לו למהר כ"כ: והנה משכא לי שמעתתא קצת לענין אחר עכ"פ יוצא מכלל דברינו דטעמו של רש"י ז"ל הוא כד' היש"ש דכיון ששוחט המ"ב גלי אדעתי' דמצרפו לשחיטה ולפי"ז לא נוכל לומר כתי' הא' של הש"ך הנ"ל דלא פסיל שהיי' במ"ב רק כששוחט בהמיעוט הנשאר ועיקר דין זה בשאלה שהציע מעלתו לפני נראה דתליא בהא דכששוחט באותו צד ששחט הרוב למעלה או למטה כיון דבכה"ג ל"ה מצטרף לרוב שחיטה כשל"ה רוב בלעדו כמבואר בסי' כ"א לכך אין עליו שם צירוף שחיטה וה"ה דאין פוסל בו שהיי' אחר שחיטת הרוב אבל אם אינו שוחט באותו צד רק כנגדו בהיקף כיון דבכה"ג אי ל"ה רוב היו מצטרפין השחיטות לרוב לכך הוי' שפיר על השחיטה דמ"ב שם צירוף שחיטה ופוסלין בו ה' שחיטה כיון דלכתחלה מצוה לשחוט כל הסי' מה"ת כמבואר בפירש"י חולין כ"א: וכן העלו הפלתי והפמ"ג בסי' כ"א בדעת רש"י ז"ל ולכך כל הסי' ישנו במצות שחיטה וכשנעשה פסול במ"ב שוב ל"ה כולו בהכשר ופסול מה"ת כמ"ש באמת בתב"ש סי' כ"ג סק"ט בשם רבינו ירוחם דפוסק דהוי ס' נבילה: והנה שמעתי מקשין מש"ס זבחים ס"ה: דקא' רבא התם דתנא דמתניתין שם דסובר הבדלה פוסלת בחטאת העוף וראב"ש דקא' מבדילין בחטאת העוף פליגי אי שהיי' בין סימן לסימן בעולת העוף פסול או לא דת"ק ס"ל לא פסיל ולכך הבדיל בחטאת העוף פסול משום דעביד מעשה עולת העוף בחטאת העוף דאף דשוהא בחתיכת רוב בשר בין סי' לסי' דשם מליקה אינו חל אלא על הסימן הראשון דהסי' הב' הוא רק לקיים מצות הבדלה בעלמא וראב"ש סבר כיון דעכ"פ מצות הבדלה איכא על הסי' הב' והוי כחדא מליקה ולכך פסיל בי' שהיי' וכי מבדיל בחטאת העוף כיון דשוהא בחתיכת רוב בשר בין סי' לסי' לא עביד מעשה עולת העוף בחטאת העוף ע"ש ומקשין לד' רש"י דפוסל שהיי' בשחיטת עוף חולין במ"ב ומכ"ש בין סי' לסי' א"כ גם בעולת העוף אמאי לא יפסל והנה למ"ש הראב"ד בפ"ג מה' שחיטה ה"ד דשהי' במ"ב הוא רק מדרבנן וכ"ה בחי' רמב"ן ורשב"א חולין ל': שגם לד' רש"י הוא רק מדרבנן מטעם גזירה דילמא לא אתי למיעבד רובא ע' בלח"מ ומ"ל שם וע' מש"ז סי' כ"ג סק"ד שכ"כ בשם רשב"א בתה"א והיש"ש א"כ י"ל דבקדשים לא גזרינן ובפרט במליקה דהי' בכהנים וכהנים זריזין הן משא"כ לרבינו ירוחם הנ"ל דהוי דאוריי' שפיר קשה והנה לפי דברינו הנ"ל י"ל בפשיטות דל"ה דאוריי' רק במיעוט בתרא של רוב שני הסימני' בבהמה או במיעוט בתרא של סי' הא' בעוף כיון דבבהמה בעינין מה"ת לכתחלה כל הסימנים וכן סי' א' בעוף בעינין מה"ת לכתחלה כולו משא"כ בשהי' בין סי' לסי' בעולת העוף הרי באמת במרדכי חולין ר"פ השוחט הביא בשם רש"י דס"ל דל"ב כלל שנים בעוף לכתחלה כשי' הרי"ף וכ"ה בב"י סי' כ"א. ונהי דנדחו דברי המרדכי בפוסקים כמ"ש בפלתי שם בכ"ז הא ל"ה עכ"פ רק מדרבנן כמבואר בפירש"י חולין כ"א: הנ"ל ובדף כ"ז. ד"ה אאחד בעוף ע"ש. וכיון דמה"ת אין הסי' הב' בעוף במצות שחיטה כלל אין פוסל בו שהי' מה"ת גם להרבינו ירוחם. והנה אפי' אי נימא דלשי' הרבינו ירוחם גם בין סי' לסי' פוסל בעוף שהי' מטעם שחיטה א' אמר רחמנא ולא ב' שחיטות וכ"כ באמת בנוב"י מהדו"ת חיו"ד סי' ב' ע"ש. ולפי"ז שפיר קשיא לכאורה דהיל"ל דגם במליקה יפסל שהי' בין סי' לסי' בעולת העוף משום דכתיב ומלך מליקה א' א"ר ולא שתי מליקות: אמנם נראה ליישב זה ע"ד הפלפול עפמ"ש בתוס' מנחות ס"ב: בהא דקא' ויהא אשם מצורע טעון תנופה שחוט מק"ו ומה זבחי שלמי יחיד שאין טעונין תנופה חיים טעונין תנופה שחוטין אשם מצורע שטעון תנופה חי א"ד שטעון תנופה שחוט והקשו בתוס' שם מדא' התם לעיל ס"א. תנופה א' א"ר ולא שתי תנופות ותי' דל"ה שתי תנופות