הרי בשמים שעג

עצמו וא"כ הרי כ' בתב"ש סק"ג דבשלא במקום שחיטה כגון בתורבץ וכדומה גם הרמב"ן מודה דהוי כאבר אחר דל"א בי' כמאן דמנחא בדיקולא דמיא וא"כ י"ל דבהגרמה כיון שהוא שלא במקום שחיטה הוי כאבר אחר דל"א בי' כמאן דמנחא בדיקולא משא"כ בשהיי' וחלדה דהוא במקום שחיטה אמרינן שפיר כמאן דמנחא בדיקולא דמיא וזהו היפוך מדברי הריב"ם בתוס' והרא"ש שם ע"ש] והנה בחולין ל"ב: קאר"ל על הא דרמי התם מתניתין אהדדי דהתם קתני שחט את הושט ופסק את הגרגרת או פסק את הגרגרת ואח"כ שחט את הושט הודה ר"ע לר' ישבב דהוי' נבילה ובמשנה אחריתי קתני א"ט בבהמה נקובת הושט ופסוקת הגרגרת ומשני ר"ל כאן ששחט במקום חתך כאן ששחט שלא במקום חתך שחט במקום חתך נפסלה בשחיטה הויא שלא במקום חתך כי דבר אחר גרם לו ליפסל דמיא ופריך התם ומי ארשב"ל הכי והארשב"ל שחט את הקנה ואח"כ ניקבה הריאה כשירה אלמא כמאן דמנחא בדיקולא דמיא ה"נ כמאן דמנחא בדיקולא דמיא וכ' הרא"ש דלהכי קיי"ל דאם שחט הקנה וניקבה הריאה טריפה משום דר"ל אמר דברים סותרים דמדמשני כאן במקום חתך כו' ע"כ לא ס"ל כמאן דמנחא בדיקולא דמיא ואמר ג"כ שחט קנה ואח"כ ניקבה הריאה כשרה ולא ידענא הי אמר באחרונה ולכך חוששין להחמיר ע' תב"ש ופלתי סי' כ"ז בזה. וא"כ לפי"ז עולה יפה החילוק של הש"ך הנ"ל דהרי הא דרש"י מחמיר בפסולי שחיטה במ"ב הוא משום דס"ל דגם לגבי אותו הסי' ל"א כמאן דמנחא בדיקולא דמיא וע"כ דאנו חוששין דילמא הך שינויא דר"ל דמשני כאן במקום חתך כו' עיקר וא"כ הרי להך שינויא הוי שלא במקום חתך כד"א גרם לו ליפסל ול"ה פסול בשחיטה וממילא אינו פוסל ה"ש לאחר שנשחט רובו שלא במקום חתך ממ"נ דאי להך שינויא דר"ל כאן במקום חתך כו' הא הוי כד"א גרם ליפסל ול"ה פסול בשחיטה ולאידך מימרא דר"ל הא כשר משום דהוי כמאן דמנחא בדיקולא: וארווחנא ליישב עפ"י דברינו קושי' הפרמ"ג בשפ"ד סי' ד' סק"ו בהא דהראשונים ז"ל בחולין י"ד. הוכיחו דבפ"א ל"ח מומר מהך דהשוחט את הבהמה ע"מ לזרוק דמה לע"ז ר"ל אמר מותרת והרי מודה ר"ל דבר קטלא הוא מידי דהוי אמשתחוה להר דהר מותר ועובדו בסייף וא"כ אסורה הבהמה משום שחיטת מומר א"ו דבפעם א' לא נעשה מומר והקשה הפמ"ג דהרי מצינין לאוקמי הך ברייתא בשוחט המ"ב לע"ז וכבר הוכשר (ובפשיטות י"ל בישוב קושיא זו דא"א לאוקמי התם במ"ב דא"כ היכי אר"י דאסורה משום דמחשבין מעבודה לעבודה וילפינן חוץ מפנים הרי בפיגול כ' התוס' בפסחים ס"ב: דאפי' למ"ד יש פיגול בחצי מתיר בכ"ז בחצי סימן מודה דל"ה פיגול דדבר המסוים ושלם בעינן וממילא לא נאסר ג"כ בשוחט מ"ב ע"מ לזרוק הדם לע"ז מה"ט) ולדברינו נכון דא"א לאוקמי התם במ"ב דא"כ אמאי ס"ל לר' יוחנן דאסורה נהי דמחשבין מעבודה לעבודה הרי הרמב"ן במלחמות בחולין שם הקשה בהא דמשני ר' יוחנן התם כאן קודם חזרה כו' הרי אנן קיי"ל כר"ז להטריף בניקבה הריאה אחר שחיטת הקנה ולא ס"ל כמאן דמנחא בדיקולא ותי' דר' יוחנן ס"ל דבאותו סימן לכ"ע אמרינן כמאן דמנחא בדיקולא ע"ש וא"כ לר"י אין על המ"ב תורת שחיטה כלל וחשיב כמאן דליתי' וא"כ ל"ה תקרובת ע"ז: ובהיותי בזה אמרתי ליישב בענין זה מאי דקשיא לכאורה בש"ס חולין מ': בהא דאותיב ר"נ לר"ה דקא' היתה בהמת חבירו רבוצה לפני ע"ז כיון ששחט בה סימן א' אסרה מהברייתא דהשוחט חטאת בשבת בחוץ לע"ז חייב ג' חטאות וא"א כיון ששחט בה סי' א' אסרה אש"ח לא ליחייב מחתך בעפר הוא ומשני ר"פ דמיירי בחטאת העוף כו' מכדי ר"ה כמאן אמרה לשמעתי' כעולא ועולא מעשה כ"ד קאמר אלא באומר בגמר זביחה הוא עובדה א"ה מאי איריא חטאת לישמעינן זבח כו' ולכאורה יש להקשות דהנה ש"ב הגאון בעל מחנה לוי בחי' שם הקשה על פירש"י שפי' באומר בגמר זביחה עובדה שאמר איני רוצה לעבוד ע"ז בשחיטה זו עד שתגמר דהרי לפמ"ש בתוס' ב"ק דף ע"א: דפירכת הש"ס הכא הוא דכיון שנאסרה בשחיטה פורתא משום ע"ז תו לא חזי לפתח אה"מ וא"ח משום ש"ח א"כ מאי משני באומר בגמר זביחה הוא עובדה ולפירש"י אומר כן בתחלת השחיטה הרי מבואר במשנה תמורה כ"ח. דמוקצה לע"ז אסור לגבוה וה"נ בשחיטת פורתא נעשה מוקצה לע"ז וא"ר עוד לפתח אה"מ וא"ח משום ש"ח ונ' דיהי' מכאן ראי' למ"ש הרמב"ם פ"ד מאיסורי מזבח לחלק בין איסור מוקצה לשאר איסורים דאם הקצה בהמת חבירו או שלו לאחר שהקדישה אפי' עשה מעשה א"י לאסור דא"א מקצה דשא"ש ע"ש ולכאורה קשה לפי"ז מ"פ לישמעינן זבח הרי מבואר בזבחים קי"ד. דלריה"ג דס"ל קק"ל ממון בעלים הן מהני כשהקצה בהמת שלמים אחר שהקדישה עמ"ל פ"ד ממעילה ה"ח וא"כ ל"ה מצי למיתני זבח דבשלמים תקשי לריה"ג הרי בתחלת שחיטה נעשה מוקצה לע"ז ותו א"ח משום ש"ח והנלפענ"ד ליישב עפ"מ שנראה בכונת דברי רש"י ז"ל שפי' שאומר כן בתחלת השחיטה ולא פירש בסתם שעם גמר שחיטת הרוב אמר שיהי' לשם ע"ז. ונראה עפי"ד התוס' בסוגיא שם שהקשו בהך ברייתא דהשוחט חטאת בשבת בחוץ לע"ז חייב ג' חטאות דליתני ד' וכגון שהוא יו"כ ותי' דלא נחת למניינא אלא בהני אשמעינן חידוש דלענין שבת חייב אע"ג שלא תיקן אלא מידי אבמ"ה ובחוץ לע"ז הוי חידוש כדמוכח בשמעתין. והנה בתוס' פסחים ע"ג. נתקשו דאמאי ליכא הכא רק תיקון להוציא מידי אבמ"ה האיכא ג"כ תיקון להוציא מידי נבילה. והוכיחו מזה דטומאת תקרובת ע"ז מדאוריי' וליכא כאן תיקון להוציא מידי נבילה דבלא"ה מטמא משום תקרובת ע"ז ע"ש וא"כ ע"כ מיירי הך ברייתא בענין דנעשה תקרובת ע"ז דאל"ה הא ליכא חידושא כיון דאיכא ג"כ משום תיקן להוציא מידי נבילה והדרא קושי' התוס' לדוכתה דליתני ד'. וא"כ לפי"ז הרי קאר"פ התם דמיירי בחטאת העוף ולדידי' מוקמינן לה באומר בגמר זביחה הוא עובדה ור"פ הא מיבעיא לי' בחולין ל': בהחליד במיעוט סימנים לפירש"י התם במ"ב וא"כ אי נימא שעובד ע"ז עם גמר שחיטת הרוב ע"כ נהי' מוכרחין לומר שצמצם היטב משום דאי עבד מעט קודם שחיטת הרוב הא נאסר ואז הוי בגמר שחיטת הרוב מחתך בעפר וליכא חיוב חטאת דש"ח ואי חתך משהו לאחר שחיטת הרוב ועבד ע"ז הא תו ליכא משום תקרובת ע"ז דכיון דמיבעיא לי' לר"פ אי הוי תורת שחיטה על מ"ב א"כ דילמא ל"ה שחיטה ולאחר ששחט רוב ב' סימנים שוב א"י לאסרה והו"ל כמחתך בשר לע"ז דאין בו משום תקרובת ע"ז כיון דבעינין שחיטה כעין פנים מד' עבודות והרי דעת הטו"ז בסוסי' ב' דאף במ"ק דקנה אינו נאסר משום שוחט לע"ז כיון דאפי' חצי קנה פגום כשר ואפי' לד' הנקוה"כ והש"ך סי' ד' סק"ו שחולק ע"ז וס"ל דגם במ"ק דקנה נאסר משום שוחט לע"ז היינו משום דהמיעוט קמא ע"כ מוכרח הוא לשוחטו והבהמה חי' עודנה משא"כ במ"ב אי נימא דל"ה עלה תורת שחיטה הא גם לכתחלה א"צ לשוחטו דרובו של א' כמוהו בודאי ל"ה עליו תורת שחיטה שיאסר משום שוחט לע"ז וכיון דר"פ ספוקי מספקא לי' הא סד"א מה"ת לקולא וכיון דלא אסור מדאוריי' משום תקרובת ע"ז הא איכא מדאוריי' גם התיקון להוציא מידי נבילה וליכא חידושא וא"כ נהי' מוכרחין ג"כ לומר שצמצם היטב לעבוד ע"ז בגמר שחיטת הרוב לא פחות ולא יותר אף כחוט השערה וזה הי' דוחק לרש"י ז"ל לאוקמי הברייתא בהכי אפי' למ"ד איפשר לצמצם כמ"ש בתוס' בכורות י"ז: שהקשו בהא דא' בגיטין ע"ח: דקתני התם מע"מ מגורשת ואינה מגורשת ה"ד מע"מ ארשב"י כגון שהיו שניהן עומדין בד"א וליחזי הי מינייהו קדים וכ"ת דאתו תרווייהו בהדדי והא א"א לצמצם והקשו בתוס' שם מזה למאן דפוסק הלכה כריה"ג דאיפשר לצמצם ותי' דמ"מ דוחק הוא להעמיד המשנה בכך שאין רגילות להיות הדבר מצומצם כ"כ. ולפי"ז צדקו מאד דברי רש"י ז"ל שלא פי' שעובד ע"ז עם גמר שחיטת הרוב דא"כ יהי' מההכרח לצמצם היטב לא משהו יותר ולא פחות ודוחק הוא להעמיד הברייתא בהכי לכן פירש שאומר בתחלת השחיטה שאינו רוצה לעבוד ע"ז בשחיטה זו עד שתגמר דהרי לא הו"מ למימר ג"כ דמיירי בכששוחט המיעוט בתרא לשם ע"ז [וחוץ לדרכנו זה י"ל עוד דלהכי לא פי' בגמר זביחה כששוחט המ"ב לשם ע"ז כיון דבעל המימרא דרבוצה הוא ר"ה והרי ר"ה ס"ל בחולין י"ט. דבשחט ב' שלישים והגרים שליש ד"ה כשירה ואף דבתוס' וברא"ש שם ל': כ' בשם ריב"ם דשאני הגרמה כיון שהוא שלא במקום שחיטה הוי כמוליך ומביא בידו או ברגלו בכ"ז הרי רש"י ז"ל משוי התם הגרמה עם שהיי' וחלדה ומדמכשיר ר"ה הגרמה במיעוט בתרא ע"כ ס"ל דכיון שכבר נשחט הרוב אין על המיעוט תורת שחיטה כלל וליכא שום פסול בשחיטת מ"ב. ואזדא בזה ג"כ קושי' המפורשים על שי' הרא"ה שכ' דאפי' למ"ד אין אדם אוסר דשא"ש מ"מ בשוחט לע"ז הבהמה אסורה באכילה דנהי דלא אסרה לא שרי לה והו"ל כמתה מאלי' וא"כ מ"פ ר"נ לר"ה מהברייתא דהשוחט כו' ליקשי לנפשי' הרי כיון שנעשה בה מעשה נבילה נאסרה באכילה דל"ה שחיטה ותו לא חזי לפתח אה"מ וא"ח משום ש"ח. ולדברינו נכון דר"נ יתרץ לנפשי' דמיירי שעבד ע"ז במ"ב שכבר הי' הכשר שחיטה ול"ש סברת הרא"ה נהי דלא אסרה לא שרי כיון דא"צ היתר עוד שכבר הוכשר בשחיטת הרוב. ובמק"א העירותי בסוגיא זו בהא דפריך ועולא מעשה כ"ד קאמר והיינו דבמיעוט קמא דקנה נאסר כמ"ש בנקוה"כ ביו"ד סי' ב' וקשה לפ"ד התוס' ב"מ מ"ג. ובכ"ד דפיגול הוי בדיבור א"כ למאי דילפינן חוץ מפנים ע"כ גם במחשבת ע"ז בעינן דיבור עתוס' חולין ל"ט. ד"ה הא שמבואר דשניהם שוין לענין זה וא"כ לפמ"ש הרא"ש ומרדכי ריש חולין בשם אלדד הדני דבשחט ולא בירך אפי' שכח ולא בירך שחיטתו פסולה והרי כ' בפמ"ג יו"ד סי' י"ט דבהפסיק בדיבור במיעוט קמא דקנה הוי כשח בין ברכה לשחיטה כיון דחצי קנה פגום כשר ל"ה עלה שם שחיטה עדיין וא"כ כשאמר במיעוט קמא דקנה לשם ע"ז עכ"פ הו"ל הפסק בין ברכה לשחיטה והוי כלא בירך א"כ אפי' אי א"י לאסור דשא"ש הא להאלדד הדני שחיטתו פסולה וא"ח משום ש"ח אמנם באמת בתוס' זבחים ל"א: דחו ד' האלדד הדני דלק"מ] כיון דר"פ ספוקי מספקא לי' אי שחיטת המ"ב הוי עלה תורת שחיטה ואיפשר דל"ה שחיטה א"כ הוי רק כחותך בשר לע"ז ול"ה עלה שם תקרובת ע"ז וכיון דסד"א מה"ת לקולא הא ל"ה עלה טומאת תקרובת ע"ז מה"ת ואיכא ג"כ התיקון להוציא מידי נבילה וליכא חידושא בהא דהשוחט בשבת וע"כ נחית רק למנינא והדר"ק התוס' לדוכתה ליתני נמי יוה"כ: ומעתה תתיישב לנכון קושייתינו הנ"ל דמ"פ לישמעינן זבח דא"כ יקשה לריה"ג דס"ל קק"ל ממון בעלים הן כיון דמיירי דאמר