הרי בשמים שעב

ומותר לשחוט בשביל אכילת כלבים ואשמעינן הך ברייתא דשרי לשחוט בשביל אכילת כלבים העגל שנולד ביו"ט ולא חשיב מוקצה או נולד כיון שהי' מוכן מאתמול אגב אמו דאל"ה הי' אסור לטלטלו כמו נבילה לר"י ולא מיירי לענין אכילה ביו"ט דבאמת אסור באכילה משום ריסוק אברים ומותר לשוחטו לצורך אכילת כלבים אמנם באמת לק"מ כיון דקיי"ל בביצה ו': דמוכן לאדם ל"ה מוכן לכלבים דמאי דחזי לי' לאינש לא שדי לי' לכלבים א"כ הרי ביה"ש ה' חזי העגל הזה לאכילת אדם ע"י שחיטת אמו וא"כ אסור מטעם מוקצה ומצאתי שכ"כ בס' ישיע"ק א"ח סי' תצ"ח. אמנם אכתי קשה דילמא מיירי הברייתא בעגל שנולד מן הטריפה ול"ה חזי לאוכלו ע"י שחיטת אמו כיון דהאם טריפה הויא אולם באמת הדבר נכון דהנה בתוס' ביצה ו'. ד"ה וכי נתקשו באמת דהרי עגל שנולד מן הטריפה ג"כ מוכן הוא לפ"מ דא' בחולין ע"ה. דבן פקועה ניתר בד' סימנין בשחיטת אמו או בדידי' וח"כ יכול להושיט ידו במעי אמו וישחטנו והוי מוכן. אמנם י"ל עפ"מ דא' בשבת ק"ז: הושיט ידו למעי בהמה ודלדל עובר שבמעי' חייב משום עוקר דבר מגידולו ומבואר בתוס' בכורות כ"ה. ד"ה ואמר דהוא משום תולדה דקוצר (ומ"ש הרשב"א בחי' שם דלאו דוקא משום עוקר דבר מגידולו כיון דל"ש רק בג"ק ערמב"ם פי"א מה' שבת שכ' דחולב וכן חובל בבהמה חי' ועוף חייב משום תולדה דדש וכ' הה"מ שם דאף דהרמב"ם גופי' סובר דאין דישה אלא בגידולי קרקע מ"מ ס"ל דבהמה חשיב ג"ק ועתוס' שבת ע"ג: ד"ה מפרק ובפירש"י שבת צ"ה. ד"ה מפרק ועמג"א סי' תצ"ז סק"ו וברי"ט אלגזי פ"ג דבכורות) ולפום חד תירוצא בתוס' ע"ז כ"ו. ד"ה סבר גם בכלו לו חדשיו אסור ע"ש ולפי"ז הרי קיי"ל דקצירה לא הותרה בשביל אוכל נפש ביו"ט כמ"ש בתוס' ביצה ג'. ד"ה גזרה דבירושלמי יש אך אשר יאכל לכל נפש וסמיך לי' ושמרתם את המצות אותן מלאכות שמשימור ואילך דהיינו מלישה ואילך הם מותרות אבל שאר מלאכות דמקודם לכן אסורין ע"ש וא"כ א"א לומר דהוי מוכן בה"ש לאדם ע"י שיושיט ידו למעי בהמה וישחטנו כיון דאיכא בזה איסור דאוריי' משום קוצר כנ"ל וקצירה הא לא הותרה בשביל אוכל נפש. אמנם באמת הא דקצירה לא הותרה ביו"ט בשביל אוכל נפש זהו רק למ"ד פסחים מ' דשימור דמצות הוא משעת לישה ושייך למידרש סמוכין דהירושלמי הנ"ל לאסור קצירה אבל לרבא שם דס"ל דשימור דלישה לאו שימור הוא ובעינן שימור משעת קצירה א"כ בכלל מלאכות שמשעת שימור נכלל ג"כ קצירה וא"כ הותרה גם קצירה ביו"ט בשביל או"נ. וא"כ לפי"ז שפיר הביא רבא סייעתא לר"נ דבה"ר א"ב משום ר"א מהך דעגל שנולד ביו"ט וא"א לאוקמי בעגל שנולד מן הטריפה ושרי לשוחטו בשביל אכילת כלבים ז"א דאיהו לשי' אזיל דקצירה מותר ביו"ט בשביל אוכל נפש א"כ חזי לדידי' ביה"ש לאדם ע"י שיושיט ידו במעי בהמה וישחטנו ומוכן לאדם ל"ה מוכן לכלבים ואסור משום מוקצה והיינו דא"ל רבא לר"נ תניא דמסייע לך היינו לדידך לשי' ר"נ בריש ביצה דגבי יו"ט סתם לן תנא כר"י דמוקצה אסור וכיון דמוקצה ביו"ט אסור א"א לאוקמי כנ"ל ומוכח שפיר דביה"ר אין בו משום ר"א והבן: נחזור לנ"ד לדינא כבר חוינו דעת תורה ודעת נוטה להקל בזה ומבואר הכי בפר"ח א"ח סי' תצ"ח דאפי' שהה ח' ימים ולא הלך בכל אותן הימים אפ"ה לא חיישינן לריסוק אברים וכ"פ בפלתי סי' ט"ו סק"ב. ובשו"ת חסד לאברהם מדו"ז הגאון מבוטשאטש ז"ל בחיו"ד סי' ח' האריך לחלוק ע"ד התבו"ש הנ"ל בדברי טעם ע"ש ובאמת כל עיקר ראיית התב"ש ז"ל הוא מדברי הר"ן בחולין שם שכ' דהרבותא דאשמעינין ר"נ דבה"ר א"ב משום ר"א במקשה לילד ול"ק בא"י להלוך וע"כ דבשא"י לילך מודה ר"נ בלא כלו לו חדשיו ולפענ"ד אי משום הא לא איריא דבאמת י"ל דלא נראה לו להר"ן ז"ל שיהי' רבותא במה שא"י לילך דנימא שיצא עי"ז מרוב ולדות כיון דקא' בגמ' דשגרונא שכיח אפי' בבהמה גדולה ובריאה מכ"ש בעגל שהוא סמוך ללידה בודאי שכיח הרבה שע"י חולשתו ורכותו א"י לילך ולכך קא' הר"ן דרב נחמן רוצה לאשמעינן אפי' במקשה לילד דאז איפשר שע"י הקישוי נתרסקו אבריו ואפ"ה ל"ח דבכ"ע ביה"ר א"ב משום ר"א וכן ראיתי בשו"ת טטו"ד מהגאון מהרש"ק ז"ל סי' כ"ד שהעלה להקל בזה בדיעבד גם בל"ה יכול לילך כל הח' ימים ומביא בשם ס' תורת יקותיאל שמתיר אפי' לכתחילה וכנראה מתוך פלפולו שהי' בהעלם עין ממנו ד' התבו"ש ז"ל: והנה אף דלכאורה עכ"פ הי"ל להשגיח על פירכוס מחשש מסוכנת כמו שהחמיר בזה התבו"ש בכ"ז בדיעבד אין לאסור מטעם זה בפרט כשאומר השוחט ברי לי שהי' פירכוס דאף דבפמ"ג בשפ"ד סי' י"ז סק"ג כ' בשם הכנה"ג דכל שלא ידע שהיא מסוכנת מתחלה אמרינן כל מילתא דלא רמיא עלי' דאינש לאו אדעתי' בכ"ז הרי בפמ"ג סי' צ"ד בשפ"ד ס"ק כ"ח מצדד שם דבאיסור דרבנן ל"ש כ"מ דלא רמיא כו' ע"ש ואמינא לתרץ עפי"ז קושי' הגאון נוב"י מהד"ת חיו"ד סי' ט"ז שהקשה בהא דפריך בחולין ב': ואלא אטמא במוקדשין בברי לי סגי ולוקמי בשלא ידע בשעת שחיטה שהיא טמא דאז ל"מ ברי לי משום כ"מ דל"ר כו' ולהאמור י"ל עפ"מ שהקשו בתוס' שם הרי דם קדשים אינו מכשיר ותי' דחיבת הקודש מכשיר ולפי"ז י"ל דפריך למ"ד חיבה"ק דרבנן ובדרבנן הא ל"א כ"מ דלא חמי' כו' ופלפלתי עפי"ז הרבה בסוגי' שם אכ"מ וא"כ הרי בכו"פ סי' י"ז דחיוב בדיקת הפירכוס במסוכנת אינו אלא מדרבנן והא דקיי"ל בשחט בלילה ולא ידע אם פרכסה דאסורה באמת ל"ה רק דרבנן וכיון שכן הא ל"ש בזה כ"מ דל"ר כו'. והנה אף שכבר הוכחתי במישור בספרי שו"ת הר"ב מהד"ק דגם בדרבנן אמרינן כ"מ דלא רמיא כו' וכעת נלפענ"ד עוד לה"ר לזה מדברי הש"ס כתובות כ"ח: גבי הא דנאמן להעיד בגודלו מה שראה בקוטנו וקא' בברייתא וכולן אם הי' נכרי ונתגייר עבד ונשתחרר אינן נאמנין ר' יוחנן בן ברוקה אמר נאמנין במאי קמיפלגי ת"ק סבר כיון דנכרי הוא ל"ה דייק. וע"כ הוא מטעם דבשעה שהי' נכרי הי' מילתא דלא רמיא עלי' ולאו אדעתי' וריב"ב דפליג קא' התם דהוא רק מטעם כיון דדעתי' לאיגיורי מידק הוי דייק אבל מודה דאי ל"ה דייק ל"ה נאמן משום כ"מ דל"ר עלי' לאו אדעתי' והרי קא' התם דהא דנאמן להעיד בגודלו מה שראה בקוטנו הוא רק במידי דרבנן ע"ש ובהא קא' דנכרי ונתגייר אינו נאמן משום דהי' מילתא דל"ר עלי' הרי דגם במידי דרבנן אמרינן כ"מ דלר' עלי' דאינש לאו אדעתי'. אמנם בנ"ד שאינו רק חומרא להשגיח על פירכוס כיון דל"ה מסוכנת גמורה עתשו' שא"ר סי' ס"ד. בכה"ג בודאי מהני אמירת ברי לי וע' ס' אלי' רבה א"ח סי' תמ"ז ס"ק כ"ב. ועכ"פ על הכלים בודאי אין שום חשש אכן הקצב שעשה במחשך מעשהו ולא הודיע מכל זה להשו"ב נראה מזה שהוא קל הדעת ויש לקונסו להעבירו על איזה זמן לפי ראות עיני המורה ובזה הנני או"ש לו ויקבל החג הקדוש הבעל"ט בשמחה ובטוב לב כנפשו ונפש ידידו דור"ש באהבה: סי' מ בעזה"י יום ב' ח"י סיון תרנ"ב לפ"ק סטרי שלום רב לכבוד הרבני המופלג ירא ושלם מוה' דוד מאשקוויטש נ"י שו"ב דק"ק בארגא פרונד יצ"ו בגלילות זיעבענבירגען. מכתבו הגיעני והנני לתשובתו עד"ש בעוף שנשחט רוב הקנה והושט כולו ואח"כ נדחף יד השוחט למק"א למעלה או למטה וחתך גם שם מעט והחתך השני מכוון ממש נגד החתך הראשון ועלה ונסתפק אחרי דהלכה פסוקה היא בידינו להטריף בדיעבד שהיי' במ"ב כפסק הרמ"א סי' כ"ג ס"ה אם יש גם בזה משום שהיי' במ"ב מאחר שלא שחט אח"כ במקום חתך כ"א כנגד מה ששחט כבר ואיפשר דלא מטרפינין שהיי' במ"ב אלא כששוחט במקום חתך הראשון עכ"ש: הנה בש"ע יו"ד סי' כ"ו פסקינין דאם ניקב הושט בשעת שחיטה כנגד המקום ששחט כבר טריפה וכ' בש"ך שם סק"א דהיינו קודם גמר שחיטת הושט אבל לאחר ששחט רובו כשר אפי' לדידן דפסלינין כל ה"ש במ"ב דהתם היינו במיעוט הנשאר עצמו אבל מה ששחט כבר נכשר ע"ש ומשמע דאינו פוסל לאחר שחיטת הרוב לא שוחט ולא נקב רק כשהוא במיעוט הנשאר אבל שלא במקום חתך אינו פוסל לא נקב ולא שחיטה והנלפענ"ד בהסברת הענין עפ"מ דמבואר בט"ז שם דאף דקיי"ל דשחט הקנה וניקבה הריאה קודם שחיטת הושט דטריפה ול"א דמשנשחט הקנה הריאה כמאן דמנחא בדיקולא דמיא בכ"ז אם ניקב הושט עצמו אחר שחיטת רובו כשר כיון דרק לגבי אבר אחר ל"א כמאן דמנחא בדיקולא דמיא אבל לגבי אותו סימן עצמו אמרינן כמאן דמנחא בדיקולא דמיא ע"ש וא"כ כיון דלגבי אותו סימן אמרינן דהוי כמאן דמנחא בדיקולא צריכין אנו להבין לפי"ז סברת רש"י ז"ל במאי דפוסל כל ה"ש במ"ב הרי הוי כמאן דליתא אכן באמת בב"ח שם כ' להטריף אפי' שחט כל הושט וניקב קודם שחיטת הקנה בבהמה והיינו דס"ל דכיון דיש טריפות לחצי חיות אין לחלק בין ריאה ובנ"מ לאותו סימן עצמו וגם לגבי אותו הסי' ל"א כמאן דמנחא בדיקולא דמיא ע"ש ואיפשר לומר שזהו סברת רש"י דמחמיר בפסולי שחיטה במ"ב דאף דרובו שחוט מ"מ ל"א כמאן דמנחא בדיקולא דמיא אף לגבי אותו סי' כמו דל"א לגבי הריאה ובנ"מ וזהו דלא כמ"ש הרמב"ן במלחמות ובתשו' הרשב"א סי' שס"ז. ואף שבב"ח כ' שהיש מכשירין שהובא בטור הוא ד' רש"י היינו דהמכשירין ע"כ קיימי בשי' רש"י בפירושו לד' הגמ' חולין ל"ב: ופוסקים להקל כר"ז משא"כ לפי' התוס' שם הלא ר"ז מחמיר יותר מר"ל אמנם בכ"ז רש"י בעצמו להלכה פוסק באמת להחמיר כאידך דר"ל כמ"ש הרא"ש וכמבואר בתה"א בית ב' שער ג' דראוי לנו להחמיר בשל תורה ע"ש ומה שפירש"י בחולין ריש דף ח' ד"ה והאיכא צדדין כו' קודם שתשחט רוב הסימנים היא שורפת את הסי' הפי' קודם שחיטת רוב ב' הסימנים והיינו קודם גמר שחיטה כולה ולא בכל סי' קודם שחיטת רובו וכ"כ בתב"ש שם שוב מצאתי בכנה"ג סי' כ"ו בהגהות ב"י אות ב' שמיישב ד' הב"ח הנ"ל עפ"י שי' רש"י ז"ל. (אכן צל"ע לפי"ז בד' רש"י ז"ל בחולין ל'. שפוסק להטריף בחלדה במ"ב מדחיישי' להחמיר כרבנן טרופאי בשחט ב' שלישים והגרים שליש ע"ש וילה"ק לפי"ד הנ"ל דטעמו של רש"י ז"ל הוא דס"ל דל"א כמאן דמנחא בדיקולא אף לגבי אותו הסי' עצמו דאין חילוק בין אבר אחר לאותו הסי'