הרי בשמים שעא

סי' לט בעזה"י יום א' מ"ה למב"י שנת תרנ"א לפ"ק סטרי. שפעת שלום וברכה לכבוד ידידי הרב החריף ובקי מוה' שמואל ישעי' בירנבוים נ"י דומ"ץ דק"ק ליזענסק יצ"ו: מכתבו הגיעני עד"ש בקצב א' שקנה עגל בן י' ימים מישראל ומעת שנולד לא עמד על רגליו כלל ומכרו לו בפירוש בספק טריפה שלא ישחטנו עד שיעשה עליו שאלת חכם והקצב לא הודיע להשו"ב מזה ושחטו ונמכר הבשר לאנשים רבים וכעת שנתוודע הדבר שלח מעלתו אחרי הקצב ואמר שהוא ראה שהלך העגל איזה פסיעות קודם שחיטה וע"ז סמך למכרו בחזקת כשר לאשר שמע פ"א מהשו"ב שמסוכנת שהלכה איזה פסיעות היא כשר אבל המוכר ענה כחשו בפניו ואמר שמעת הולדו י' ימים שהי' העגל אצלו לא עמד וב"ב של המוכר אומרים שפ"א העמידוהו לחלוב ול"ה בהדד השמאלי של הפרה חלב להניק והוצרכו לסבב העגל בסמיכה לרגלי הפרה לצד הימין כדי שינק מהדד הימני ובאותו יום קנאו הקצב ושחטו ובשר העגל כבר נאכל ונפשו בשאלתו מה דינם של הכלים שנשתמש בהם מהבשר הלז ואם יש כח ביד הקונים להכריח את הקצב המוכר שישלם להם בעד הכלים ולקבלם לעצמו ומה דינו של הקצב הזה זת"ש: הנה מקור דין זה נפתח מדברי הש"ס חולין נ"א. דאר"נ בית הרחם אין בו משום ריסוק אברים ושם בעי רבא להביא סייעתא לדבריו מהברייתא דושוין שאם נולד הוא ומומו עמו שזה מן המוכן ודחי הב"ע שהפריס ע"ג קרקע הרי דלר"נ דקיי"ל כוותי' דביה"ר אין בו משום ריסוק אברים שרי אפי' בלא הפריס והכי מבואר בדברי התוס' שם ד"ה בה"ר דע"כ ר"נ אשמעינן אפי' באיכא ריעותא דאינו הולך דאל"ה פשיטא דאזלינן בתר רוב ולדות אמנם ברא"ש פ"ק דביצה כ' דבעינן שהפריס ע"ג קרקע כדי שיצא מספק ריסוק אברים ותמהו עליו דמהך סוגיא מוכח איפכא ומובא בב"י א"ח סי' תצ"ח בשם מהר"י בן חביב וכ"כ בדרישה שם ליישב ד' הרא"ש דרק לענין שחיטת יו"ט מחמיר דבעינן הפריס ע"ג קרקע אבל לענין טריפות בודאי שרי לשחוט לכתחלה אפי' בלא הפריס. אמנם הרש"ל ביש"ש הובא בט"ז יו"ד סי' ט"ו סק"ב כ' דבא"י אם כלו לו חדשיו בעינן ח' ימים וגם הפריס ע"ג קרקע דהא דאר"נ ביה"ר אין בו משום ריסוק אברים אפי' באית בי' ריעותא זהו רק בידוע שכלו לו חדשיו אבל בלא כלו לו חדשיו חיישינן אולם הט"ז שם דחה אותו מהלכה דכיון דשהיית מעל"ע סגי להוציאו מחשש ריסוק וכיון דשהה ז"פ מעל"ע עמדה ל"ל. אכן בתבו"ש שם כ' כיון דלא ידעינן אי כלו לו חדשיו וצריך שיהוי ז' ימים וכל שלא הפריס במשך השבעת ימים כיון דאיכא ריעותא גדולה כזו שיוצא מדרך שאר ולדות שרובן ככולן כבר עמדו והלכו בזה אין להתירו אפי' דיעבד כ"א אחר שילך ד"א הילוך יפה שיצא מכלל כל ספק ריסוק. והנה לכאורה הי' נראה להכריח כד' התבו"ש מד' הש"ס שם דמביא סייעתא לר"נ מעגל שנולד ביו"ט וכן מהך דשוין שאם נולד הוא ומומו עמו ואי איתא דר"נ מיירי אף בלא כלו לו חדשיו דצריך להמתין שמנה ימים ואף בדאיכא ריעותא שאינו הולך כד' התוס' הנ"ל א"כ מאי ראי' היא מהני ברייתות הרי בהני דוכתי מיירי בכלו לו חדשיו וע"כ דר"נ ג"כ מיירי רק בכלו לו חדשיו לענין דשרי לשוחטו ביום לידתו אף שא"י לעמוד אבל לא בלא כלו לו חדשיו ששוחטין אותו ביום הח' וא"י לעמוד עד אז. אמנם באמת אין מזה ראי' כלל דשפיר י"ל דר"נ מיירי בין בכלו לו חדשיו ושוחטו ביומו ובין בלא כלו ושוחטין אותו ביום ח' אפס דרוצה לסייע דינא דר"נ עכ"פ בכלו לו חדשיו וממילא גם בלא כלו יהי' הדין כן דביה"ר אין בו משום ריסוק אברים והרי מד' הפנ"י בחי' ביצה ל"ד מוכח איפכא דיותר עדיף לא כלו לו חדשיו שאין שוחטין אותו רק לאחר ז' ימים דהשהיי' מקטין הריעותא ול"ב הפריס ע"ג קרקע אף לענין יו"ט משא"כ בכלו לו חדשיו ששוחטין אותו ביומו אלים הריעותא כיון דלא שהא ולכך בעינן הפריס ע"ג קרקע לענין שיהי' מותר לשוחטו ביו"ט ע"ש. והנה ראיתי להגאון מ' יהונתן ז"ל בספרו בינה לעתים על הרמב"ם ה' יו"ט פ"ב ה"א שהכריח שי' הרש"ל מסוגיא דש"ס חולין הנ"ל דמביא רבא סייעתא לר"נ מהא דעגל שנולד ביו"ט שוחטין אותו ביו"ט ואמאי לא דחי דמיירי בהפריס ע"ג קרקע כמו דדחי הא דרוצה לסייע מבכור דמיירי בהפריס. וכתב הגאון ז"ל דכונת הש"ס היא מהא דא' בביצה ו': תניא כוותי' דשמואל ואיתימא ר' יוחנן עגל שנולד ביו"ט מותר ואפרוח שנולד ביו"ט מותר מ"ט זה מוכן אגב אמו וזה מתיר עצמו בשחיטה והקשה דלמה קתני בברייתא עגל בכה"ג דאפי' רב מודה בי' דחזיא אגב אמו לאשמעינן רבותא טפי בנולד קודם יו"ט ויום השמיני הוא יו"ט לפ"מ דמוכיח מדברי המהרש"א שם דבכה"ג לר"י באמת מותר הואיל וניתר בשחיטה מה שהי' אסור קודם לכן ולרב אסור דקודם יו"ט לא חזיא לכלבים והך ברייתא דהוא כשמואל ואי תימא ר"י הא שרי ועכצ"ל דברייתא איירי בלא הפריס ע"ג קרקע דבזה אסור לכ"ע משום ס' נפל וא"כ מסייע לי' שפיר מהך ברייתא דמיירי ע"כ בלא הפריס ומוכרח כשי' הרש"ל הנ"ל עכ"ד: והנה בכו"פ סי' ט"ו אסבר לן בטעם דברי הרש"ל משום דהא דביה"ר א"ב משום ר"א כ' הר"ן דרוב ולדות אין מתרסקין ומיעוט מתרסקין והא דלענין כלו חדשיו מהני הסימן דשיהוי ח' ימים דרוב המשתהים ח' ימים אינם נפלים ומיעוט שוהים ח' ימים אף שהם נפלים הוי תרי מיעוטי ומצטרפי אהדדי ומש"ה חיישינן בלא כלו חדשיו ובעינן הפריס ע"ג קרקע דוקא ואז לית בי' חשש כלל ע"ש. והנה הך מילתא דתרי מיעוטי מצטרפין אהדדי הוא רק לד' האס"ז ב"מ ו' שכ' בשם הר"ש מפליזא דהא דאזלינן בכ"מ בתר רובא אינו בתורת ודאי רק בתורת ספק והתורה התירה ספק זה אבל לשי' התוס' דס"ל דרוב הוא ודאי הוי המיעוט כמאן דליתא ולא חזי לאצטרופי וכ"כ בשו"ת ברית אברהם חיו"ד סי' נ"ג ע"ש. ובחי' פלפלתי עפי"ז הרבה אכ"מ. ולפי"ז הרי בכו"פ סי' ס"ג כתב דבסברות אלו נחלקו רב ושמואל בספ"ק דכתובות ובפ"ט דיומא דלרב פירש מרוב עכו"ם אין מחללין עליו את השבת דמרובא קפריש והוי נכרי ודאי וע"כ דס"ל כסברת התוס' דהיכי דאיכא רוב אין כאן ספק כלל אבל שמואל דס"ל אין הולכין בפיקוח נפש אחר הרוב ומחללין עליו את השבת ש"מ דס"ל דרוב ספקא הוי וספק פיקוח נפש דוחה שבת דאילו אין כאן ספק מהכ"ת לחלל עליו את השבת ע"ש ובחידושי כתבתי להוסיף על דבריו דזהו ג"כ טעם פלוגתתן דרב ושמואל בב"ק מ"ו: דרב ס"ל הולכין בממון אחר הרוב ושמואל ס"ל א"ה בממון אחה"ר דהוא כיון דכ' התוס' דהא דא"ה בממון אחה"ר הוא משום סמוך מיעוטא לחזקת ממון ולפי"ז רב לשי' דס"ל דרוב הוא ודאי ולא חשיב מיעוט דידי' להצטרף בהדי חז"מ ושמואל לשי' דס"ל דרוב הוי ספק ולכך לדידי' א"ה בממון אחה"ר משום סמוך מיעוטא לחז"מ ולפי"ז אליבא דשמואל ואי תימא ר' יוחנן שפיר י"ל כסברת הפלתי הנ"ל משום דתרי מיעוטי מצטרפי להדדי כיון דשמואל ור' יוחנן תרווייהו ס"ל ביומא פ"ד: דא"ה בפיקוח נפש אחה"ר וע"כ דס"ל דרוב הוא בתורת ספק ושפיר י"ל דשני המיעוטים מצטרפין להדדי משא"כ לרב דס"ל דרוב הוא בתורת ודאי לדידי' א"א לומר דתרי מיעוטי מצטרפי אהדדי (ולהתוס' שי' אחרת בזה דכתבו בב"ב צ"ג. דסמוך מיעוטי להדדי והתם קאי אליבא דרב ועפ"י דברינו הנ"ל נסתרו דברי הצל"ח בביצה שם מה שרצה ליישב קושי' אחד מן התלמידים שם): ואם כנים אנחנו בזה יתבארו עפ"י הצעתינו דברי הש"ס ר"ה ז'. דפריך על הא דקא' התם איבעיא להו בכור מאימתי מונין לו שנה אביי אמר משעה שנולד ראב"י אמר משעה שנראה להרצאה ולא פליגי הא בתם הא בבע"מ בע"מ מי מצי אכיל לי' והקשו המפורשי' דמשמע דמדאוריי' אסור באכילה תוך ז' והרי קיי"ל רוב' ולדות לאו נפלים נינהו וביבמה סמכינן ע"ז להתירה בלי חליצה ורק לענין אכילה חיישינן מדרבנן לנפלים דהוא מיעוט המצוי אבל מדאוריי' אמאי יהי' אסור והכא הא קאי לענין דאוריי'. עי' טורי אבן שם ובדג"מ סי' ט"ו ובתשו' נובי"ת חאה"ע סי' י"ט. ולדברינו הנ"ל י"ל עפ"מ דא' בכתובות ט': אמר אביי אף אנן נמי תנינא בתולה נשאת ליום הרביעי כו' ולמאי אי למיתב לה כתובה ניתיב לה אלא לאוסרה עליו כו' וכ' בתוס' שם משמע אם הי' בא לב"ד הי' נאמן להפסידה כתובתה אעפ"י שלאוסרה עליו ל"ה נאמן כו' וקשה דאמאי מפסידה כתובתה והא הוי ס"ס ספק אם הוא בקי בפ"פ ואת"ל פ"פ הוי ס' באונס ס' ברצון דאפי' א"כ באונס לא מפסדה כתובתה וכ' בס' תקפו כהן לתרץ כיון דס"ס הלא היא מטעם רוב ואין הולכין בממון אחר הרוב ע"ש ולפי"ז כיון דאביי ס"ל א"ה בממון אחה"ר ע"כ ס"ל דרוב הוא מתורת ספק כנ"ל ואמרינן ג"כ סמוך מיעוטי להדדי ולפי"ז מיושב שפיר דבש"ס ר"ה הנ"ל פריך לאביי דאמר דמונין משעה שנולד דמשמע מיד וקשה מי מצי אכיל לי' קודם שיפריס ע"ג קרקע דהרי אף דרוב ולדות הם בני קיימא אבל מיעוט הא נפלים הוו ואיכא ג"כ מיעוט דמתרסקים כ"ז שלא הפריס ע"ג קרקע וא"כ יש לצרף שני המיעוטים להדדי לאביי לשי' כנ"ל ושפיר אסור מדאוריי' וא"כ היל"ל עכ"פ משעה שהפריס ע"ג קרקע ולא משעה שנולד ומשני דקים לי' בי' שכלו לו חדשיו ולכך שרי מיד: אמנם כ"ז לפלפולא ובאמת נראה דל"ש כאן הענין דתרי מיעוטי מצטרפי להדדי דל"א הכי רק כשהשני מיעוטים הם משם א' כענין שמצינו בברכות נ"ג. סמוך מיעוטא דכשפים למיעוטא דלגמר את הכלים דלשניהם טעם אחד דאין מברכין עליו משום דלאו להריח נינהו ושפיר מצרפינן להו משא"כ בנ"ד הלא אין שני המיעוטים משם א' דלהמיעוט דנפלים הא אין שחיטה מטהרתו והוי נבילה כדא' בשבת קל"ו ולפי המיעוט דמתרסקין בביה"ר הא ל"ה רק טריפה ובכה"ג אמרינן כיון דלכל שם בפ"ע איכא רוב שלם אין המיעוטים מצטרפין בהדדי וכ"כ בס' א"ר א"ח סי' רי"ז סק"ח וכסברא זו כ' באס"ז פ"ק דכתובות בסוגי' דפ"פ לענין סמוך מיעוטא לפלגא ע"ש: והנה לכאורה יש להקשות בסוגיא דחולין הנ"ל בהא דמביא רבא סייעתא לר"נ מהא דעגל שנולד ביו"ט שוחטין אותו ביו"ט מנ"ל לאוכוחי מכאן דבה"ר אין בו משום ריסוק אברים דילמא אתיא הך ברייתא כר"ע בביצה כ"א: דדריש אך אשר יאכל לכל נפש אפי' נפש בהמה במשמע