הרי בשמים שסב

משנה י' וא"כ לפי"ז מאי תי' התוס' דבע"ח ל"ב אכתי יהי' מותר לשוחטם ואז לא יהי' בע"ח ויבטל דה"נ ל"ה רק איסור דרבנן [בשלמא בתערובת בע"ח באיסור דאורייתא דל"ב ל"ק מהא דקיי"ל ביו"ד סי' פ"ד דהיכי דאין כונתו רק לתקן המאכל לא חשיב מבטל איסור לכתחלה א"כ יהי' שרי לשוחטו כיון דכונתו רק לתקנו לאכילה ואז ממילא לא יהי' בע"ח ויבטל כמו שנתקשה באמת בשו"ת רעק"א סי' ע"ז דלפענ"ד י"ל בזה עפמ"ש בפר"ח יו"ד סי' צ"ט דלמ"ד מה"ת אסור לבטל איסור לכתחלה אסור אפי' היכי שאין כונתו רק לתקן המאכל ע"ש. וא"כ הרי כ' בתשו' נובי"ת חיו"ד סי' מ"ה דביבש ביבש אסור מה"ת לבטל לכתחלה וכיון שכן אסור ממילא לבטל בע"ח אף שכונתו לתקנם לאכילה] ואי דקודם שחיטה הא אסורין בטלטול משום תערובת בע"ח מוקצה ז"א דכיון דלאחר שחיטה יהי' רשאי לאוכלן הלא כ' בתוס' ביצה ח'. ודף כ"ח. ול"א: דטלטול מוקצה שרי בשביל אוכל נפש ושמחת יו"ט עמג"א סי' תק"ט ס"ק ט"ו ובמהרש"א ביצה ל"ג וא"כ שפיר מותר לשוחטם ויתבטל ברוב. ונראה דהנה הצל"ח בחי' העיר דאמאי הויין הגוזלות דשיל"מ להפוסקים דחמץ ל"ה דשיל"מ כיון דחוזר לאיסורו לשנה הבאה וגם התוס' ס"ל הכי א"כ הני גוזלות הרי יחזרו לאיסורן כשיגיע יו"ט אחר דכיון שלא הוצרך להם נשארו ממילא כמקדם והרי הם מוקצים וצריכים הכנה שנית וליישב זה נראה עפ"מ שנראה לבאר דברי התוס' ולסלק תמיהת המפורשים הנ"ל דקארי לה מאי קארי לה הרי ש"ס ערוך הוא דדשיל"מ אפי' בדרבנן ל"ב ונראה דשני התירוצים הם א' דהנה במחיים י"ל דל"ה דשיל"מ מה שיהיו מותרין לאחר יו"ט עפמ"ש הרשב"א הובא ביו"ד סי' ק"ב בספק טריפה כיון שאין המתיר עתיד לבא בודאי ל"ה דשיל"מ וא"כ הנך גוזלות ל"ה דשיל"מ משום דאיפשר למחר יפרחו לשובך אחר או שימצאם אחר ויזכה בהם דהפקירא נינהו אפס לאחר שחיטה הו"ל שפיר דשיל"מ וכיון דמתני' סתמא קתני דאסורין בין מחיים בין אם עבר ושחטן עז"כ התוס' שני התירוצים בדרך ממ"נ דמחיים אסורי דבע"ח חשיבי ולא בטילי ולאחר שחיטה הא שוב הו"ל דשיל"מ ואזדא ממילא קושי' הצל"ח הנ"ל דהתי' של דשיל"מ הוא רק על אחר שחיטה א"כ לא יחזרו לאיסורן כשיגיע יו"ט אחר ושפיר הו"ל דשיל"מ [ויהי' מזה ראי' דשחיטה לא מיקרי פירש דלא כד' הב"א בשער הקבוע סי' י"ג דאל"כ הי"ל להתיר כיון דהוי פירש קודם שנודע התערובת עש"ך יו"ד סי' ק"י ס"ק ל"ג ל"ה] ומיושב ג"כ לפי"ז קושייתינו הנ"ל דמאי יועיל לנו אם נתיר לשוחטן לבטלן מחשיבות דבע"ח הרי אח"כ לא יבטלו מטעם דשיל"מ ויתיישבו נמי לפי"ז דברי הפמ"ג יו"ד במש"ז סי' ק"ב סק"ב שכ' דהיכי דיש לו מתירין ל"א בע"ח ל"ב שלכאורה הוא תמוה מדברי התוס' דסוגיין שכ' בתי' הא' משום דבע"ח ל"ב ולדברינו נכון דהתי' הא' ע"כ קאי אמחיים כנ"ל ואז הא בלא"ה ל"ה יש לו מתירין משום דאין המתיר עתיד לבא בודאי כנ"ל: והנה גוף קושייתך בפשיטות ל"ק עפ"מ דאסבר לן ש"ב הגראז"מ. ז"ל בתשו' בית אפרים חיו"ד סי' ע' דסברת התוס' בתמורה הוא דכל שנולד האיסור אחר התערובת ואין האיסור מיוחד אמרי' דזה שבירר עתה הוא האיסור כיון דמעולם לא חל איסור על דבר מיוחד רק עתה הוברר האיסור משא"כ היכי שחל איסור על דבר מיוחד זהו בכלל הוברר האיסור תחלה שהרי חל שם איסור על דבר זה אלא שמחמת שהוא מעורב אינו ניכר ע"ש שמאריך בזה בדפח"ח וכן העלה שם דסברת התוס' דתמורה ל"ש רק אי אמרי' ברירה בדאורייתא אבל אי בדאורייתא אין ברירה כ"א בדרבנן ל"א בכה"ג ברירה ע"ש וא"כ הכא הרי האיסור הוא מיוחד על הגוזל שלא הוזמן ומה שכתבת לתרץ קושייתך משום דיש להסתפק נמי דילמא אחריני נינהו והויין כולה דאיסורא ול"ש ברירה הנה באמת למאי דמסיק בגמ' שם שאני גוזלות הואיל ועשויין לדדות שוב אין להסתפק דילמא אחריני נינהו כמ"ש במג"א סי' תצ"ז ס"ק י"ד ועשעה"מ פ"א מה' יו"ט ונדחין נמי בזה דברי הכו"פ בסי' ק"י ס"ק י"ח ע"ש. אכן יש לתרץ בזה קושי' התוס' שהקשו דליבטל ברובא עפמ"ש בפמ"ג פ"א משער התערובת ובחו"ה סי' ק"א סק"ה דל"א חד בתרי בטיל רק בהיתר מבורר הא כל שאין ההיתר מבורר ל"מ ביטול דבעינן דומיא דסנהדרין ע"ש וא"כ נהי דגוזלות עשויין לדדות אבל עכ"פ ל"ה ההיתר מבורר ובכה"ג לא בטיל ברוב: ואמינא לבאר עפ"י האמור דברי הש"ס מנחות כ"ד: אמר רבא עשרון שחלקו ואבד אחד מהן והפריש אחר תחתיו ונמצא הראשון והרי שלשתן מונחין בביסא נטמא אבוד כו' וכן לענין קמיצה קמץ מן האבוד שיריו וראשון נאכלין מופרש אינו נאכל קומץ מן המופרש שיריו וראשון נאכלין אבוד אינו נאכל קמץ מן ראשון שניהם אינן נאכלין ופירש"י שהרי שניהן נזקקין לקומצו של ראשון וקומץ אינו מתיר אלא עשרון אותו חצי שהופרש ממנו ואחד מן החצאין הללו וכיון דלא ידע איזהו לא נאכל לא זה ולא זה. ולכאורה קשה לפי"ד הרמ"ע מפאנו דהיכי דא"א בלא"ה שרי לבטל איסור לכתחלה ומכ"ש לפמ"ש הב"ח בא"ח סי' תרכ"ו דלצורך מצוה שרי לבטל איסור לכתחלה א"כ ה"נ הרי יוכל לערב השלשה חצאי עשרון בהדדי כדי לקיים מ"ע דאכילת שירי מנחות ויבטל החצי עשרון שהוא טבל כמנחה שלא נקמצה בתוך השני חצאי עשרון דהיתרא דהרי בתוס' פסחים ל' ובחולין צ"ז הוכיחו מכ"ד דרבא לית לי' מב"מ לא בטיל ואי דהו"ל ריבה סלתה ז"א דהרי לעיל כ"ג: פריך לר' חייא ממתני' דשתי מנחות שלא נקמצו ונתערבו זב"ז אם יכול לקמוץ מזו בפ"ע ומזו בפ"ע כשרות ואם לאו פסולות והא הכא כיון דקמיץ לי' מחדא אידך הו"ל שירים ולא קא מבטלי שירים לטיבלא כו' ופירש"י וז"ל ואמאי דלא מבטל לי' טיבלא לשירים דתיהוי כריבה סלתה לא מצי למיפרך לר' חנינא דנימא מהכא דבתר מבטל אזלינן דאי נמי בתר בטל אזלינן וטיבלא מבטל לשירים ל"ה ריבה סלתה דבטל כמאן דליתי' דמי ולא אייתר לי' עכ"ל והנה בתוס' שם דף כ"ב. הקשו ע"ז מהא דמבואר במשנה שם נתערב קומצה במנחת נסכים פסולה שזו בלילתה עבה וזו בלילתה רכה והן בולעות זו מזו ופירש"י והו"ל ריבה שמנה והק' התוס' דאמאי לא נימא גם התם דבטל כמאן דליתי' דמי ול"ה ריבה שמנה. ולתרץ קושייתם נלפענ"ד עפי"ד הרשב"א בחי' ביצה ל"ח: בהא דפריך וליבטל מים ומלח לגבי עיסה והק' הר"י הלוי מהא דא' גבינות עכו"ם אסורין מפני שמעמידין בעור קיבת נבילה ואמאי לא בטיל ברוב. ומתוך תירוצו של הרשב"א שם מבואר דכיון דבניכר האיסור ל"מ ביטול א"כ בגבינות ניכר האיסור בידיעה שכל רואה גבינות העכו"ם יודע שיש כאן איסור דהעמדה בעור קיבת נבילה והו"ל ניכר האיסור בידיעה עכ"פ ול"ב משא"כ גבי מים שאולין ביו"ט הא הרואה אינו יודע שהמים הם שאולין ושפיר פריך דליבטל מים ומלח לגבי עיסה ע"ש ולפי"ז נראה דבשלמא בקומץ שנתערב במנחת נסכים כיון דיותר מלוג שמן לעשרון הוא פסול ומנחת נסכים הוא ג' לוגין שמן לעשרון וא"כ כל הרואה קומץ זה שבלילתו רכה אף שאין השמן נראה לעין בכ"ז הא יודע שיש כאן ריבוי שמן והו"ל ניכר האיסור בידיעה דלא בטיל משא"כ בסולת הא אי מנדב מנחה יותר מעשרון הוא כשר א"כ הרואה הא אינו יודע שהסולת הוא יותר ממה שנדב ושפיר בטל וכמאן דליתי' דמי. וכיון שכן שפיר קשה אמאי לא נימא דחצי העשרון סולת שלא נזקק להקומץ יתבטל ברוב והלא אנן קיי"ל כהרא"ש דמותר לאוכלן כולן כאחד ואי דקמח בקמח הו"ל לח בלח ומב"מ בלח בעי ס' אכתי קשה דהרי מב"מ בלח ל"ב ס' רק מדרבנן גזירה אטו א"מ וא"כ ניפוק אח"כ חצי עשרון סולת ונימא הוברר הדבר שזהו החצי עשרון שלא נזקק לקמיצה כיון דבדרבנן קיי"ל דיש ברירה והכא הא נולד ההיתר בתערובת ומבואר באחרונים דאין חילוק בין נולד האיסור בתערובת או נולד ההיתר בתערובת אמרינן ברירה ע' בתשו' בית אפרים הנ"ל וברי"ט אלגזי פ"ג דבכורות סק"ל ועתבו"ש סי' י"ד ס"ק י"ב ובנובי"ת חיו"ד סי' נ"ד: ולדברי הפמ"ג והחו"ד הנ"ל ניחא דכיון דבין השני חצאי עשרון של האבוד והמופרש לא נתברר מעולם ההיתר ויש לספק על זה כמו על זה ובכה"ג לא בטיל ברוב: אמנם יש מקום בראש לתרץ קושייתינו הנ"ל ע"ד הפלפול באופן אחר דהנה לכאורה קשה לפמ"ש הצל"ח בפסחים צ"ו: לענין הא דפליגי ר' יוסי ורבנן בפסח שאבד והפריש אחר תחתיו ואח"כ נמצא הראשון דס"ל לר"י מצוה בראשון ורבנן סברי איזה מהן שירצה יקריב וכ' הצל"ח דע"כ לא פליגי חכמים על ר"י רק בשאבד הפסח קודם חצות והפריש אחר תחתיו ואח"כ נמצא הראשון קודם חצות דלאחר חצות שניהם אתחזו בב"א אבל אם מוצא אחר חצות שאז בהגיע חצות אתחזי השני שהרי כבר הופרש ועומד לפנינו וחזי להקרבה כ"ע מודו דאזלינן בתר מעלת ראשון שנעשה ראוי להקרבה ע"ש ולפי"ז לכאורה הרי הכא ע"כ מיירי בשקמץ סתמא דקמיצה בדעת כהן תליא מילתא וכהן דעתי' אעשרון וחצי עשרון א' משניהם ממילא הוא נזקק להחצי עשרון הראשון ובודאי אינו נזקק רק זה שמצותו לכתחלה להקריבו דומיא דכתב בדרישה א"ח סי' ס' דל"א סתמא לשמה קאי רק היכי שנעשה כמצותו לכתחלה ע"ש וא"כ אי מיירי שאבד החצי עשרון אחרי שכבר היו שניהם בביסא וא"כ אתחזי האבוד קודם להקרבה מכ"ש לר"ל דס"ל במנחות ט' דקדושת כלי קבעה לי' וא"כ בכה"ג הא כ"ע מודו דמצוה בראשון וא"כ בודאי נזקק החצי עשרון האבוד לקמיצה ולא המופרש ואמאי יהי' שירי האבוד אסור באכילה וע"כ דמיירי שנאבד החצי עשרון קודם שהי' בביסא וכשנמצא ע"כ ניתנו שניהם בב"א בביסא דאי בזא"ז הא אתחזי קמייתא עד דלא אתחזי בתרייתא ולכ"ע מצוה בראשון וא"כ אותו שהונח בביסא בראשנה הוא שנזקק לקמיצה ושרי באכילה וע"כ שהונחו שניהם בביסא בב"א א"כ הא קיי"ל דכלי שרת אינו מקדש אלא כשיעור הצריך לכלי והיותר מכשיעור אין כ"ש מקדש וא"כ לא נתקדש בביסא רק עשרון א' והמותר אין לו רק קדושת פה דקיי"ל דעשרון אינו מקדש דמדת יבש לא נתקדשה וא"כ הא קיי"ל בר"פ המנחות והנסכים עד שלא קדשו בכלי יש להן פדיון וא"כ יוכלו לפדות חצי עשרון א' מהג' וכיון דפריק לי' גוואי חולין ממילא קא הויין וליכא חב"ע כדא' במנחות מ"ח. ולא יהי' ג"כ איסור טבל דמנחה שלא נקמצה כיון דעשרון שלם הוא מנחה והשאר הוא חולין. ויעשו מכל חצי עשרון חמש חלות כדקיי"ל במשנה מנחות ע"ו כל המנחות באות עשר עשר ויאפו כולן בהתנור של מקדש ואותן שהם חולין לא יתקדשו בתנור דאין כ"ש מקדש דבר חול כמ"ש בתוס' מנחות פ': ויאכלו כל החמש עשרה חלות ויהיו עשר מהן בתורת מ"ע דאכילת שירי מנחה וחמש בתורת חולין דהרי בלא"ה ק בתמורה כ"ג. דאוכלין