הרי בשמים שסא

כשהיו משימין אותו להכ"ש חצי לוג לכל נר מיפסלה בלינה כמו בקטורת לאחר קידוש כף עתוס' שם. וקושי' התוס' הוא דל"ש בזה לומר הלשון קדוש בלילה כיון דקדוש ועומד הוא מכבר] אבל באמת אין קידוש הכ"ש דחצי לוג מעכב לענין הדלקת המנורה ואם הי' שופך שמן של"ה עליו קדושת כ"ש רק קדושת פה לתוך המנורה בודאי היתה המנורה מקדשתו קדוה"ג. וגם אם היו שופכין לתוכה השמן למנחות ג"כ הי' מתקדש דקיי"ל כלי הלח מקדשין את הלח וגדולה מזו מצינו במנחות ח: דהמזרקות של דם מקדשין את המנחה עתוס' שם ד"ה אבל בשם ר"ש שדקדק מלשון המשנה דקתני פ' המזבח מקדש כשם שהמזבח והכבש מקדשין את הראוי להם כך כ"ש מקדשין ומדלא קתני כ"ש מקדשין את הראוי להם ש"מ דמקדשין אעפ"י שאינו ראוי להם רק לכלי אחר ע"ש וה"ה במנורה היתה מקדשת גם שמן שאינו למנורה אם הי' נשפך לתוכה. אמנם באמת אין כונת הרמב"ן הנ"ל של"ה שום כ"ש מברזל דהרי כ' בתוס' זבחים ל"ד. ומנחות ק"א שהקרדום שהיו משפין בו גזירין לעצי המערכה הי' כ"ש ולרבי דא' במנחות כ': דעצים קרבן הן טעונין קמיצה וכ' בתוס' דה"ה קידוש כלי והרי הקרדום הי' של ברזל וע"כ דאין כונת הרמב"ן שהכלי שרת כולם ל"ה של ברזל אפס שלא נעשה עבודה בכ"ש של ברזל והמנורה היתה יכולה להיות בדיעבד מברזל כיון דהדלקה לאו עבודה היא כדא' ביומא כ"ד: ורק דישון המנורה והטבת הנרות פסול בזר אבל מ"מ לאו עבודה הוא עתוס' יומא נ"ט: ד"ה והרי ובמ"ל פ"ג מתו"מ הי"ב. ועוד הרי ההטבה הי' סילוק הפתילות שכבו והשמן שנשאר ולזה הי' מיוחד קיתון של זהב וכוז שמו כמבואר במס' תמיד וברמב"ם וזה הי' הכ"ש של ההטבה והי' של זהב והא דקא' מלבד הסכינים היינו דאף דהשחיטה באמת הוא א' מד' עבודות ועכ"פ תחלת עבודה היא כמ"ש למעלה ואפ"ה היו של ברזל כיון דעכ"פ לאו עבודה היא שכשירה בזרים: עוד ראיתי בספרו שם שהעיר בהא דקא' ומעלהו ומקטירו בכ"ש בכ"ש מקטיר לי' אלא אימא מעלהו בכ"ש להקטירו ומביא כ"ת מד' התוס' יומא ס"ז: שכ' בשם ר"ת ליישב הגי' דלא פריך הכי גבי מנחה דכיון דמנחה בעיא קידוש כלי אגב דמקדש בכ"ש מעלה למזבח בכ"ש להקטירה ותמה מעלתו דמלשון זה משמע דליכא חיובא להעלות המנחה למזבח בכ"ש. והרי בש"ס מנחות כ"ו. מבואר דלרבנן דר"ש אפי' בדיעבד פסול אם לא העלה בכ"ש למזבח. לפענ"ד אין כאן תימה כ"כ דאיפשר דר"ת מיישב סוגיא דסוטה אליבא דר"י ברי' דר"ח או לר"י שם דרק לרנב"י פליגי בהעלאה מכ"ש למזבח. ועוד דאפי' לרנב"י הא שפיר מיתוקמא הברייתא כר"א ור"ש דמכשרי ואפ"ה לכתחלה צריכין להעלותו בכ"ש גם לדידהו דכיון דכבר נתקדש בכ"ש גנאי הדבר לשאת אותו ביד להקטירו למזבח כענין שכ' התוס' מנחות הנ"ל דאחר שנתקדש בכ"ש גנאי הדבר להשימו אח"כ בכלי חול וגדולה מזו מצינו ביומא מ"ח. גבי חפינת קטורת כ' בתוס' שם דאפי' אי ידו ככ"ש דמי בכ"ז אינו כשר לאוספה בידיו מן הקרקע וליתנה ע"ג גחלים דלאו אורח ארעא לעשות כן לכתחלה השתא לפני מלך ב"ו אין עושין כן לפני ממ"ה הקב"ה עאכו"כ ע"ש וי"ל שזהו שי' הרמב"ם פ"ב מפסוהמ"ק הכ"ד שכ' דבדיעבד אם העלה ביד למזבח כשר ומשמע דלכתחלה גנאי הדבר לעשותו ביד והרי הקטרת הקומץ אמרי' במנחות י"ג: דהוא במקום זריקה וא"כ כמו בזריקה כיון שנתקבל בתוך כ"ש זורקו ע"ג המזבח מתוך כ"ש ה"ה בהקטרת הקומץ כיון שנתקדש בכ"ש מעלהו לאישים ג"כ מתוך כ"ש. זה המעט ראיתי להשתעשע בדבריו היקרים למען רוות צמאונו ולהראות לו חביבותי' גבן ה' הטוב ישמרהו ויחיהו יחזקהו ויאמצהו ויסגא חילו לאורייתא כנפשו ונפש ידידו דור"ש באהבה: סי' לג לק"ק טארנא. בעזה"י יום ו' עש"ק י"ב מנ"א תרח"ם לפ"ק סטרי חיים ברכה ושלום עד העולם לכבוד אהובי בני יקירי הרב החריף ובקי ירו"ש כש"מ שאול שליט"א נועם מכתבך עם חידו"ת מגילה עפה הגיעני וחדא נפשאי בפלפולך היקר והנני בזה לתשובתך. פתח דברך יעיר בש"ס ביצה י': במשנה זמן שנים ומצא שלשה אסורים וקא' בגמ' ממ"נ אי אחריני נינהו הא אחריני נינהו ואי לא אחריני נינהו האיכא חד דמערב בהו וכ' בתוס' וא"ת ולבטיל ברובא וי"ל דבע"ח ל"ב דחשיבי א"נ הו"ל דשיל"מ לאחר יו"ט וכל דשיל"מ אפי' באלף ל"ב והחילות להקשות לפי"ד הרמ"ר בתוס' תמורה ל'. שכ' דבתערובת איסור היכי דלא הי' ניכר קודם התערובת אמרינן ברירה א"כ ליברר חד מינייהו ואינך השנים לישתרו מטעם ברירה דהרי סתם מתני' ר"מ ור"מ אית לי' ברירה בהלוקח יין מבין הכותים עכ"ק: הנה בתוס' עירובין ל"ז וביומא נ"ו. ובבכורות מ"ח מחלקים דדוקא היכי דמברר דבריו ומתנה בפירוש כגון שני לוגין שאני עתיד להפריש ס"ל לר"מ ברירה ובלא התנה ל"ל ברירה. אמנם באמת יש להקשות קושייתך לכ"ע דכיון דבדרבנן קיי"ל דיש ברירה א"כ נהי דמוקצה חמיר כשל תורה ע' תו"י ביצה ד"ד: ובמהרש"א שם בכ"ז הרי מדאוריי' ברובא בטיל ובע"ח דלא בטיל הוא רק דרבנן ובדרבנן יש ברירה. אכן הלא באמת הרמ"ר לא כתב כן רק היכי שלא הי' מבורר מעולם איזהו האיסור משא"כ הכא הרי הך שלא הוזמן הלא הי' ניכר קודם התערובת רק שאנחנו לא נדעהו א"כ הוי רק לא נודע ואטו בלא נודע אמרינן ברירה. אמנם יש להעמיד קושייתך עד"ז דהנה באמת הקשו המפורשים אמאי ל"א דנכבשינהו דניידי ונימא כל דפריש מרובא פריש כדא' לענין או"ב ביו"ד סוסי' ט"ז ענוב"י מהד"ת סי' ח'. אכן י"ל דכיון דקודם שפירש היו אסורין ואתקצי לביה"ש אתקצי לכולי יומא וא"כ עכצ"ל דמיירי שבין השמשות היו כבר מעורבים דאל"ה הוי איחזי ואידחי והדר איחזי דאין מוקצה לחצי שבת כדא' בביצה כ"ו: וא"כ כיון דע"כ מיירי שנתערבו קודם חשיכה א"כ קודם התערובת הא לא הי' חלות איסור כלל ורק אח"כ בהתקדש ליל יו"ט נולד האיסור בתערובת ושפיר קשה דנימא ברירה או ילה"ק באופן זה עפמ"ש במק"א לפרש דברי התוס' הנ"ל שנתקשו בהם המפורשים בהא דכתבו א"נ הו"ל דשיל"מ כו' דקארי לה מאי קארי לה הרי גמרא ערוכה היא בביצה ד"ד: דכל דשיל"מ אפי' בדרבנן לא בטיל. ואמינא לבאר עפי"ד המרדכי בפ"ק דשבת הובא ברמ"א יו"ד סי' ק"ב דכל שלא ניכר האיסור קודם שנתערב ל"ה דשיל"מ וא"כ י"ל דבתירץ קמא ל"ה ניחא להו להתוס' לומר משום דשיל"מ כיון דמתני' סתמא קתני ומשמע אפי' מצא השלשה בע"ש קודם חשיכה ולא הזמינו דנולד האיסור בתערובת כנ"ל דאז ל"ש דשיל"מ כד' המרדכי וע"כ כתבו דבכ"ז לא בטיל משום דבע"ח חשיבי. [וזהו דלא כאו"ה הובא בפמ"ג יו"ד סי' ס"ט שכ' דבכל דברים החשובים דלא מתבטלי הוי הדין כן אלא דוקא בדשיל"מ נקיטנא האי כללא בידינו דכמו דנקטינין בדשיל"מ דבטל בא"מ משום דל"ש עד שתאכלנו באיסור דלא נקרא ע"ש האיסור דהתערובת נקרא ע"ש ההיתר כיון דאינו מינו כמו כן היכי דאינו ניכר ול"ה עלה בפ"ע שם איסור ל"ה כאוכל האיסור דלא חל עליו שם האיסור משא"כ בדבר דלא בטיל מחמת חשיבותו הא מ"מ חשיב הוא ולא בטיל ובאמת מוכח הכי מש"ס סנהדרין ע"ט: ר"ל אמר באדם דכ"ע ל"פ דפטירי אבל הכא בשור שלא נג"ד שנתערב כו' ובתוס' שם בשם ריב"ם כ' דגרסי' שנתערב בשוורים אחרים מעליי. ולכאורה אמאי אצטריך למימר דס"ל לרבנן דאין גומרין דינו של שור שלב"פ הרי אפי' אי הוי ס"ל דגומרין דינו של שור שלב"פ מ"מ כיון דיוגמר דינו אחר שהוא כבר מעורב בשוורים אחרים א"כ האיסור נולד בתערובת ול"ש לומר בע"ח ל"ב ובטיל השור ברוב שוורים מעליי וע"כ דלענין שאר דברים שאינם מתבטלים ל"א הכי וכ"כ בשו"ת חו"י סי' קל"ג] ולפי"ז שפיר קשה קושייתך דאכתי אמאי אסירי כולהי נימא ברירה כיון דבדרבנן יש ברירה. אמנם באמת נראה דאפי' נתערבו קודם חשיכה לא מיקרי נולד האיסור בתערובת לענין שנסמוך אברירה דבשלמא התם בתמורה בשותפים שחלקו א' נטל עשרה גדיים וא' ט' וכלב דקתני שכנגד הכלב אסור פריך הש"ס שפיר ניפוק חדא להדי כלבא והנך כולהו לישתרו מטעם ברירה כיון שאותו שחל עליו השתא בתוך התערובת האיסור דמחיר כלב לא הי' מובדל מעולם בפ"ע משא"כ הכא עכ"פ הי' ניכר הגוזל הג' שלא הוזמן וידוע שכשיקדש היום יהי' אסור משום מוקצה ובכה"ג ל"ש ברירה ויש להביא ראי' לזה מדברי רש"י ז"ל בפסחים פ"ג: ובחולין צ': העצמות והגידין והנותר ישרפו בט"ז הני גידין ה"ד כו' אר"ח לא נצרכא אלא לג"ה ואליבא דר"י כו' ואלא תפשוט דספוקי מספקא לי' לר"י דאי מיפשט פשיטא לי' ההוא דהיתרא ניכלי' ודאיסורא נשדיי' א"ר איקא בר חמא כגון שהוכרו ולבסוף נתערבו ופירש"י דהוכרו לאו דוקא דאין לך אדם שאינו מכיר בין צד ימין לצד שמאל ולכאורה קשה דהרי ע"כ אצטריך לומר הוכרו לענין דנדע שהוכרו קודם שנעשה נותר דאי נתערבו קודם שנעשה נותר הא האיסור נולד בתערובת ותקשי למ"ד יש ברירה למה צריך לשרוף שניהם כדקתני הגידין לשון רבים ניפוק חדא מינייהו ונימא הוברר דהוא של ימין שהוא האיסור ונשדיי' ואידך נשרפי'. וע"כ דכיון דעכ"פ הוכר של שמאל מעיקרא וידוע שאם יתותר יצטרך שריפה הו"ל ניכר האיסור קודם התערובת ול"ש ברירה איברא דמהא לא איריא די"ל דרש"י לא ס"ל כהרמ"ר דבאמת גם מתוס' בכורות נ"ו: ותוס' ישנים יומא נ"ו: ד"ה ונברור משמע דל"ל חילוקו של הרמ"ר ועתוס' סוטה י"ח. אמנם הדברים בעצמותן נכונים דאפי' לד' הרמ"ר אין לומר בכגון זה ברירה: אמנם הא קשיא לכאורה לפמ"ש הרבה מהפוסקים דאף דבאיסור דאורייתא קיי"ל דנתפצעו במזיד לא יעלו כבגיטין נ"ד: בכ"ז באיסור דרבנן בדבר חשוב דל"ב אפי' למ"ד דגם באיסור דרבנן אסור להוסיף ולבטל בכ"ז כשיש בו כדי ביטול רק שהוא דבר חשוב שרי לפוצעו ולבטלו מחשיבותו כדי שיתבטל כיון דהוא תרי דרבנן דהאיסור גופי' דרבנן וד"ח דל"ב הוא ג"כ מדרבנן והכי משמע באמת בירושלמי פ"ד דתרומות ע"ש ועתיו"ט שם משנה ח' ובהגהות הגר"א שם ועפ"ה דתרומות