הרי בשמים שנט

רק ספק שמא מעמידין בעור קיבת נבילה לא מצרפינן לס"ס דכיון דחכמים אסרו גבינות עכו"ם מחמת אותו ספק ודאי איסור הוא ע"ש והה"נ כיון דחכמים גזרו על ספק כלים הנמצאים מכח ס' שמא נטמאו הוי ודאי איסור ולפי"ז הרי כ' בתוס' חולין ט': דלא גזרו רק על ספק כלים משום דאיפשר בטבילה ולא על ס' אוכלין משום דא"א בטבילה ע"ש ולפי"ז מיושב שפיר קושי' התוס' דשפיר שונה ומטביל מכח ס"ס כנ"ל ואי דכיון דחכמים גזרו על ספק כלים הוי כודאי איסור ז"א דהרי לא גזרו רק משום דאיפשר בטבילה ואי נימא דאסור לטבול וליכא סכין אחר שוב הוי ס"ס] ואזדא ממילא גם קושי' המהרש"א הנ"ל דא"א לומר שבודאי טבלוהו הבעלים מאתמול כיון דאין טובלין בשבת דהרי אנו חוששין שמא נטמא בו"ה ושפיר סמכו הבעלים שיטבילוהו היום. אמנם לפי"ז יקשה לכאורה האיך קתני בסכין שנמצא בי"ג שונה ומטביל דמשמע אפי' בשבת והרי בסכין כיון דהוי כ"ש הא אסור למיטבל אפי' בו"ה כנ"ל ויהי' מזה ראי' למ"ש התוס' בפסחים נ"ח. דאפי' בזמן שהיו מקדשין עפ"י הראיי' לא הי' יכול להיות בד"ו פסח דלא כפירש"י שם וא"כ ל"ה מצי לחול כלל י"ג בשבת דא"כ הי' פסח בב' וזה א"א וע"כ שנמצא בחול ולהכי שפיר שונה ומטביל. ואחרי הודיע אלקים אותנו כל זה הנה מיושב עפי"ז ברווחא שי' הר"י מקורבל שהובא ברא"ש פ' ע"פ שכ' דכשחל י"ד בשבת מביאין החגיגה מע"ש ותמה בשו"ת שבות יעקב דא"כ מאי משני הכא שבא בשבת הרי אכתי מביאין החגיגה מע"ש ומ"ש סכין ומ"ש קופיץ ולהאמור נכון דבסכין שפיר שוחט בה מיד אע"ג דיוכל להיות שנטמא בו"ה וסמכו הבעלים שיטבילוהו בשבת דו"ה הא ל"ב הע"ש כיון דסכין שהוא כ"ש הא אסור להטביל בשבת גם בנטמא בו"ה כנ"ל ובודאי טבלוהו הבעלים אתמול משא"כ בקופיץ הא יוכל להיות שנטמא בו"ה וסמכו הבעלים שיטבילוהו היום: ובאופן אחר י"ל בישוב שי' הר"י מקורבל עפ"מ שלכאורה יש להבין הא דפריך קופיץ נמי הא חזי לחגיגה מאי לאו ב"ת הוא וש"מ י"ב משום ש"ע הרי אפי' אי ב"ת ס"ל דא"ב משום ש"ע ג"כ ל"ק כיון דס"ל דלכל מילי אקשה רחמנא חגיגה לפסח א"כ בודאי זמן אכילתו הוא בלילה כמו הק"פ דדרשינן בלילה הוא נאכל ואינו נאכל ביום וא"צ להקופיץ עד הלילה א"כ הי"ל להבעלים שהות להטבילו בע"פ ויהי' לו הע"ש ולכך שונה ומטביל משא"כ סכין דצריך לשחיטת הפסח ביום י"ד אמרינן דבודאי טבלוהו אתמול. אמנם י"ל עפ"מ דמבואר בפירש"י דקופיץ הוא מיוחד לחתיכת בשר ושבירת עצמות א"כ נהי דשבירת עצמות ל"ה רק בלילה בזמן אכילתו אבל חיתוך הבשר אף אי נימא דגם החגיגה צריך להיות מקולס כמו הפסח אבל הא צלייתו הי' מבע"י א"כ הי' צריך להקופיץ לקצב בשר החגיגה לחתיכות אחר צלייתו ונהי דבפסח כיון די"ב משום ש"מ י"ל דהי' אסור לחתוך גם הבשר בקופיץ דלא ליתי לידי ש"ע אבל חגיגה דא"ב משום ש"ע שפיר פריך דנימא דטבלוהו הבעלים אתמול בכדי שיהי' מוכן להם לחיתוך בשר של החגיגה אחר הצליי' מבע"י. ואזדא בזה קושי' תלמידי החריף כ' אלטר פפעפר נ"י מוויעליטשקא שהקשה מ"פ מ"ש סכין ומ"ש קופיץ דהרי יוכל להיות דהבעלים הם ט"ש או ט"מ שחל ז' שלו בע"פ דקיי"ל שו"ז על ט"ש וא"כ ישחטו הפסח עליו ומ"מ לא יוכל לאכול החגיגה ביום י"ד כיון דט"י אסור בקדשים. ולהנ"ל ניחא דע"כ אין פירכת הש"ס שצריך הקופיץ לאכילת החגיגה ביום י"ד כיון דלב"ת הא ע"כ זמן אכילה החגיגה בלילה כמו הק"פ אלא דפירכת הש"ס הוא דצריך לו להקופיץ לחתוך עמו בשר החגיגה אחר צלייתה וע"ז שפיר משני כגון שבא בשבת ואי דלד' הר"י מקורבל הא הי' בא החגיגה מע"ש ז"א דכיון דהחגיגה א"ד שבת והי' קרב מע"ש א"כ הי"ל פנאי לחתכה מע"ש וא"צ הקופיץ לחתיכת בשר החגיגה בי"ד. ועם האמור אזדא נמי מה שהקשה הצל"ח דהרי אפי' אי נימא דחגיגה י"ב משום ש"ע הוא דוקא בא"ב מוח אבל בעצם שי"ב מוח הא א' לקמן פ"ה דהו"א דעשה דוחה ל"ת רק מדכתיב ועצם ל"י בו בפ"ש בא לאסור גם עצם שי"ב מוח וילפינן פ"ר מפ"ש דכתיב ככל חוקת הפסח יעשו אותו. וכיון דדבר הלמד בהיקש א"ח ומלמד בהיקש בקדשים ל"י מיני' חגיגה בהיקש ושרי בי' שבירת עצם שי"ב מוח א"כ אכתי צריך הקופיץ לשבירת עצמות של החגיגה שי"ב מוח [והנה ע"ד הפלפול אמרתי ליישב עפ"מ שדקדק עוד בצל"ח שם בהא דקא' לעולם רבנן וכגון שבא בשבת לפמ"ש התוס' בפסחים נ"ט: דמודה ב"ת דחגיגה ל"ד שבת א"כ הו"מ לאוקמי גם כב"ת. ובפשיטות י"ל עפמ"ש הרמב"ם פ"ב מחגיגה הי"ג דאם הביא תודה בי"ד יוצא בה ידי חובת שמחה ותמה הכ"מ דהרי איפסלה בלינה כדא' בפסחים ע"א וכ' בלח"מ שם דס"ל לרבינו דכל שמלינו לצורך מצוה אחרת לא מיקרי לינה וא"כ אפי' אי נימא דגם לב"ת אין חגיגה דוחה שבת אמאי לא יביאנה מע"ש ולא תיפסל בלינה כיון שמביאה לצורך הפסח שיהא נאכל על השבע אמנם לרבנן דלאו חובה הוא אם מלינו לצורך רשות בודאי מיקרי לינה וז"ש לעולם רבנן וכגון שבא בשבת דלב"ת הא יכול להביאה מע"ש. ובדרך היותר נכון י"ל דהתוס' דלעיל נ"ט דס"ל בשי' בן תימא דחגיגה ל"ד שבת דאע"ג דאקשה רחמנא חגיגה לפסח לכל מילי בכ"ז כיון דפסח דדחי שבת ילפי' מתמיד ובקדשים אין דבר הלמד חוזר ומלמד דאזיל התם בשי' ר' ישמעאל דס"ל בזבחים נ"ז דהימנו וד"א הוי היקש וכיון דקאי אליבא דר"י אף אי יסבור ב"ת דקרא דלא ילין בחלב איירי וקשה הא כל הלילה ילין והא הוי עולת חול ביו"ט ומוקי לה בירושלמי בשחל י"ד להיות בשבת א"כ מוכח דדחי שבת. אמנם כיון דקאי בשי' ר' ישמעאל הא איהו ס"ל בשבת קי"ד דעולת חול קריבה ביו"ט וא"צ לאוקמי בשבת משא"כ הכא אזיל אליבא דר"ע דס"ל בזבחים שם הימנו וד"א ל"ה היקש א"כ אף אי נוקמי לא ילין אבשר בכ"ז מוכח דדחי שבת מדאקשה רחמנא לפסח ול"ה למד מן הלמד כיון דר"ע ס"ל הימנו וד"א ל"ה היקש וא"כ כיון דע"כ קאי בשי' ר"ע שפיר ילפינן חגיגה מפסח דגם עצמות שי"ב מוח אסור לשבור בחגיגה דהימנו וד"א הוא] ולהנ"ל הא היתר ש"ע שי"ב מוח אינו רק בשעת אכילה מטעם עדול"ת ואכילת החגיגה הא אינו רק בלילה וא"כ ל"ה צריכין הבעלים לטובלו מאתמול: והנה בעיקר דין זה אי לבן תימא חגיגה נאכלת ביום איכא לעיוני בי' טובא דלכאורה מלישנא דברייתא דקתני ונאכלת ליום ולילה מורה שנאכל ביום הקרבתו ואף דמשמע מד' הראשונים ז"ל דאפי' למ"ד חגיגת י"ד דאורייתא הוא כדי שיהא הפסח נאכל על השבע ולהכי א"ד שבת לפי שאינו בא בפ"ע כשאר קרבנות רק עם הפסח והכי מבואר באמת ברמב"ם ז"ל ע' במהרש"א שם ומשמע דאוכלין החגיגה בזמן אכילת הפסח בלילה קודם לו בכ"ז מהא אין שום משמעות שיהי' חיוב לאכול החגיגה בזמן אכילת הפסח דוקא דכשאוכל החגיגה ביום הוא שבע בלילה ואוכל הפסח לשובע. והרי מצינו גבי שירי מנחה בתמורה כ"ג יאכלו מה ת"ל מלמד שאם היתה אכילה מועטת אוכלין עמה חולין ותרומה כדי שתהא נאכלת על השבע והקשה בפירש"י ז"ל הרי אין מכניסין חולין לעזרה ותי' דהחולין יאכלו מבחוץ ואח"כ יכנסו ויאכלו המנחה כדי שתאכל עם השבע אכילה הוגנת ע"ש הרי דאף דאכילת החולין הוא כדי שתהא המנחה נאכלת על השבע בכ"ז אין האכילות בזמן אחד ובמקום אחד. אמנם נראה דממקומו הוא מוכרע דלמאי דס"ד דש"ע אסור בחגיגה לב"ת עכצ"ל דאכילת החגיגה אסור ביום לפמ"ש בתוס' בשם הירושלמי בטעמא דהפסח נאכל על השבע כדי שלא יבא לידי ש"ע אם הי' רעב והקשו בתוס' פסחים ק"ך דא"כ אי ש"ע אסור בחגיגה איך נאכלת החגיגה כשהוא רעב ול"ח שיבא לידי ש"ע ומה שתי' בתוס' משום דפסח בן שנתו ורכיך הוא חיישי' לש"ע אבל חגיגה לא הוא תמוה דהרי לב"ת גם החגיגה הוא בת שנתה ועכצ"ל דהחגיגה א"צ שתאכל על השבע דליכא למיחש שמתוך רעבונו יבא לידי ש"ע כיון שיודע שיאכל אח"כ בשר הפסח למה ישבור עצמות החגיגה והעירני לזה תלמידי ב"ח החריף כ' אליעזר שי' וא"כ לפי"ז ע"כ ל"ה נאכל החגיגה רק בלילה בשעת אכילת הפסח דאי הי' אוכלו ביום כיון שלא יאכל אז בשר הפסח הא שפיר חיישינן שיבא לידי שבירת עצם. אמנם באמת אי נימא דבחגיגה שרי ש"ע שי"ב מוח א"כ לא מקשין התוס' מידי דבשלמא הפסח שפיר נאכל על השבע דחיישינן שמתוך רעבונו יבא לשבור העצמות להוציא מהן המוח ולאוכלו אבל בחגיגה ליכא למיחש מידי כיון דבאמת שרי לשבור עצמות החגיגה שי"ב מוח. ולפענ"ד הדבר מוכרח דעצמות החגיגה שי"ב מוח שרי לשבור מדקתני במתני' דעצמות הפסח ישרפו בט"ז משום נותר ולא קתני דגם עצמות החגיגה ישרפו משום נותר וע"כ דבחגיגה שרי לשוברן להוציא המוח מהן ולאוכלו וא"צ שריפה וגם הרי כ' התוס' בפסחים שם דלמ"ד התם אין מפטירין אחר מצה אפיקומן ע"כ לית לי' הטעם שבירושלמי משום ש"ע אלא שהפסח נאכל על השבע מדאורייתא כדי שתהא אכילה הוגנת ע"ש ויש להרחיב הדיבור בזה אכ"מ: והנה בצל"ח שם דקדק בהא דפריך והא מדקתני סיפא חל י"ד להיות בשבת כו' נמצאת קופיץ קשורה לסכין ה"ה כסכין דל"ל להביא כל המשנה הרי הי' די להביא רק הא דחל י"ד להיות בשבת שוחט בה מיד מכלל דרישא לאו בשבת עסקינן דאל"ה קשיא רישא לסיפא. ונלפענ"ד דהנה לכאורה יש להבין הא דקתני נמצאת קשורה לסכין ה"ה כסכין ושוחט בה מיד דמנ"ל למיסמך ע"ז למימר מדקשורין אהדדי שהטביל גם את הקופיץ ועכצ"ל דמדקשרן אהדדי הוא עד מוכיח שגם הקופיץ טהור דאי הי' הקופיץ טמא ל"ה קושרו עם הסכין דנהי דאין כלי מטמא כלי מ"מ ע"י משקין הא מטמא וא"כ הי"ל להבעלים למיחש שמא יפול איזה משקה שם ויהי' נטמא הסכין מהקופיץ ע"י המשקה אמנם אכתי יש להתבונן דמה הי"ל להבעלים לחוש לכך הרי אפי' אי יארע שישפך משקה לשם הא לא יהי' על הסכין רק דין ולד הטומאה ויוכל להטבילו גם בע"פ לצורך שחיטת הפסח כיון דולד הטומאה ל"ב הע"ש וע"כ מוכח מזה כשי' ה"ר אלחנן דגם ו"ה בעי הע"ש ועפי"ז יתיישב שפיר קושי' הצל"ח דהנה באמת י"ל דל"ק רישא אסיפא דבסיפא קאי אסכין כפירוש הרמב"ם הנ"ל וברישא בקופיץ להכי שונה ומטביל כיון דבשבת ל"ה מביאין חגיגה ל"ה צריך לו ולא הטבילו ואי דצריך לו לחגיגת ט"ו דילמא נטמא בו"ה וסמך א"ע שיטבילנו בשבת דכלי שנטמא בו"ה שרי להטביל בשבת משא"כ בסכין שוחט בה מיד כיון דצריך לו בע"פ לשחיטת הק"פ ובודאי טבלו מאתמול ואשמעינן דל"ח דילמא הוא באמת טמא ויהי' חילול שבת בכדי כנ"ל. אמנם לכאורה ילה"ק ע"ז דל"ה צריך להשמיענו דבשבת שוחט בה מיד כיון דאפי' בחול שוחט בה מיד ולענין החשש דחילול