הרי בשמים שנח

ז"א דהיכי דהוא חול עדיין הא ל"א עבודתו מחנכתו דבכה"ג ל"א דהקידוש והמקדש באין כאחד כנ"ל ולכך הוצרך הרמב"ם לפרש דקאי אסכין. ואמינא ליישב עפי"ז מה שהקשיתי לכאורה בפסחים ע'. דפריך אהך מתני' מ"ש סכין דמטביל דחזיא לפסח קופיץ נמי הא חזי לחגיגה וקשה לפמ"ש בתוס' חגיגה כ"א. בשם הר"י שתי' לה"ר אלחנן שהוקשה לו הלשון שונה ומטביל דמשמע שכבר הוטבל וכ' לפרש דאפי' הכיר את הסכין שהטבילה בעלי' נמי מטבילין דאימר לא נשמרה בטהרה הואיל ואית לי' שהות כולי יומא ע"ש א"כ י"ל דלכך בסכין שוחט בה מיד כיון דהכיר בה שהטבילוה בעלי' והכינו אותה לשחיטת ק"פ משא"כ בקופיץ שונה ומטביל היינו אם רוצה לשחוט בו הק"פ דאף שהטבילוהו הבעלים לצורך שבירת עצמות של החגיגה מ"מ הרי קיי"ל בחגיגה י"ח: דהוחזק לקל לא הוחזק לחמור ואסור לשחוט בו הק"פ רק ע"י טבילה שנית ולהאמור נכון דבקופיץ ע"כ א"א לפרש לענין לשחוט בו הק"פ כיון דלא הוקדש כלל ול"א עבודתו מחנכתו: ובאופן אחר נראה בישוב ד' הרמב"ם הנ"ל דהנה לכאורה יש להעיר לפ"מ דקיי"ל במכשירי פסח אפי' בדברים שהם משום שבות א"ד שבת דחכמים העמידו דבריהם במקום כרת וא"כ הרי קיי"ל בביצה כ"ח. דאסור להראות סכין לחכם ביו"ט ומפרש הרמב"ם פ"ד מה' יו"ט הטעם שמא ימצאנה פגום וילך ויחדדנה במשחזת ות"ח רואה לעצמו ומשאילה לאחרים וכ' בלח"מ שם דבת"ח לא גזרו על כך כיון דאיפשר להשחיזה במשחזת של עץ לא שביק היתרא ואכיל איסורא ע"ש וא"כ הרי בשבת גם במשחזת של עץ אסור וא"כ בסכין הנמצא אפי' הי' בדוק הא ע"כ בעי בדיקה כשרוצה לשחוט בו וכיון דבשבת אסור להשחיז גם במשחזת של עץ א"כ אפי' ת"ח אסור לבדוק הסכין משום שמא ישחיזנה במשחזת וא"כ איך שרינן לשחוט בה בשבת אמנם באמת י"ל לפ"מ דקיי"ל בזבחים פ"ח. דסכין של קודש שנפגם אין משחיזין פגימתה דאין עניות במקום עשירות א"כ שפיר מותר לבדוק סכין של קודש אפי' בשבת דהא ליכא גזירה הנ"ל כיון דאם תמצא פגומה הא לא תועיל ההשחזה. ולכאורה עדיין יש להתבונן עפמ"ש המל"מ בפ"א מה' כלי המקדש דהא דאין עניות במקום עשירות היינו כשנתקלקלו הכלים שאין עושין מעין מלאכתן שכבר נפסלו לכך אין מתקנין אותן להחזירן להכשירן אבל היכי שגם בלעדי התיקון היתה כשרה בדיעבד מותר לתקנן ע"ש וא"כ אפשר שיהי' בסכין פגם שלכתחלה הי' אסור לשחוט בו רק בדיעבד כשרה כגון במסוכסכת מרוח א' דקיימא ארישא דסכינא שבדיעבד כשר בשחט בהולכה בלא הובאה ולכתחלה אין לשחוט בו כדקיי"ל בש"ע יו"ד סי' י"ח וכיון דבדיעבד כשר הא שרי להשחיזה וא"כ שפיר חיישינן שמא ישחיזנה במשחזת. אמנם באמת ז"א לפמ"ש בפירש"י שם ע"א ד"ה לחדדה דאיסור השחזה הוא משום מתקן כלי ע"ש ולפי"ז הרי מבואר בר"ן פ"ג דסוכה לענין לולב צריך אגוד דכיון דאין אגד מעכב אף דמצוה לאגוד ליכא משום מתקן ע"ש וא"כ בכה"ג דבדיעבד כשר בלאו ההשחזה הא לא יעשה איסור כלל וממ"נ שרי לבודקה דאם ימצא פגם גמור דאוסר אפי' בדיעבד הא לא ישחיזנה דאין עניות במקום עשירות ואם יהי' פגם דבדיעבד כשר הא לא יהי' איסור מתקן כנ"ל וא"כ התינח בסכין שהוא כ"ש אין הבדיקה בשבת איסור מכח ממ"נ כנ"ל משא"כ בקופיץ דל"ה כ"ש (עתוס' שבועות י"ח. שכ' דאפי' היכי דאיכא עליו קדושת פה כיון שאינו כ"ש לא שייך אין עניות במקום עשירות) הא שפיר איכא איסור לבודקו בשבת וא"א להתיר לשחוט בו וע"כ ביאר הרמב"ם ז"ל דהך דחל י"ד להיות בשבת שוחט בה מיד אסכין קאי ולא אקופיץ והבן: עוד הנה מקום אתי ליישב ד' הרמב"ם הנ"ל עפ"מ שיש להעיר לכאורה בהא דקתני חל י"ד להיות בשבת שוחט בה מיד לפמ"ש בט"ז א"ח סי' שכ"ג דכלי שנטמא בולד הטומאה שרי להטביל גם בשבת א"כ אמאי שוחט בה מיד דילמא נטמא בו"ה וסמכו הבעלים שיטבילוהו היום בשלמא ברישא דקתני בסכין שוחט בה מיד בחול י"ל דהטעם הוא דבודאי טבלוהו מאתמול אפי' אי נטמא בו"ה דדילמא מטריד כ"כ ולא טביל כמ"ש בתוס' חגיגה כ"א בתי' הב' משא"כ בסיפא דרוצה להשמיענו דמשום איסור שבת קדים וטביל לה קשה דילמא נטמא בו"ה ואין ראי' מזה שטבלוהו מאתמול: אמנם הדבר נכון עפמ"ש הה"מ פ"ד מה' יו"ט ע"ד תשו' הרשב"א שאוסר טבילת כלים חדשים הנקחים מהעכו"ם ביו"ט דל"ד לכלי שנטמא בו"ה דשרי להטביל ביו"ט משום דהתם לא מיחזי כמתקן כיון דאפי' קודם טבילה הי' ראוי להשתמש בו חולין למי שאינו אוכל חולין בטהרה ומש"ה בטומאה דרבנן ל"ח תיקון אבל כלים חדשים הנקחים מעכו"ם הא קודם הטבילה לא חזיין לאשתמושי בהו מידי אף שהוא רק דרבנן מיחזי כמתקן ע"ש והנה כבר הבאתי למעלה מה שילה"ק הא בעי סכין כ"ש וע"כ שהוקדש מע"ש והך סכין שנמצא לכאורה האיך נוכל לידע אם הוקדש או לא. אמנם י"ל עפי"ד המשנה פ"ב דמע"ש שהובאה ביבמות קט"ו: מצא כלי וכתוב עליו קוף קרבן דסמכינן על זה ועד כאן לא פליג ר' יוסי התם במשנה רק אם נכתב בראשי תיבות משום דשמא שמות בנ"א הן או אפילו כתוב בפירוש תרומה ס"ל דחיישינן שמא פינה והני אחריני נינהו אבל בכה"ג שנמצא כתוב על הסכין שהוא כלי שרת גם ר' יוסי מודה דסמכינן על זה וא"כ י"ל דמיירי הכא בנמצא כתוב על הסכין כלי שרת ושפיר נוכל לסמוך ע"ז לשחוט בו הק"פ והנה כבר מובא בספרי הרי בשמים מהד"ק סי' כ"ד דהא דכלי שרת עבודתן מחנכתן הוא רק בכלי שמיוחד לעבודה זו ונקבע לתשמיש העבודה הזאת שפיר אמרינן עבודתו מחנכתו משא"כ היכי שהכלי אינו מיוחד לתשמיש עבודה זו רק שבאקראי עשה עמו עבודה זו ל"ש לומר בזה עבודתו מחנכתו ולא נעשה כלי שרת ע"ש ולפי"ז כיון דע"כ מיירי הכא בסכין שנמצא כתוב עליו כלי שרת א"כ קודם הטבילה אינו ראוי ג"כ לתשמיש חולין שא"כ נמצא מועל בהקדש וכלי שרת הא אין לו פדיון וכיון דלא חזי קודם הטבילה לשום תשמיש אף שנטמא בו"ה אסור להטבילו בשבת וא"כ התינח בסכין שהוא כ"ש משא"כ בקופיץ הרי אינו כ"ש כיון שאינו מיוחד לשחיטה נהי דמיירי שכתוב עליו שהיא קודש עכ"פ הא ל"ה רק קדושת פה כיון דל"ש בי' עבודתו מחנכתו כנ"ל ונהי דנימא דבאין לו אחר שרי לשחוט בו דרק לכתחלה בעי' סכין כ"ש עכ"פ הא אית לי' פדיון וכיון דחזי לאשתמושי בי' חולין ע"י פדיון שרי להטבילו בשבת כשנטמא בו"ה וא"כ ליכא למימר דשוחט בו מיד משום דמסתמא הטבילו מאתמול דאיפשר שנטמא רק בו"ה ויוכל להטבילו גם בשבת כיון שאינו אלא מדרבנן: ומה נכון ליישב עפי"ז קושי' המהרש"א בפסחים שם שהקשה בהא דקא' לעולם רבנן וכגון שבא בשבת והקשה דא"כ אמאי בקופיץ שונה ומטביל הרי בודאי הטבילוהו בעלים מאתמול לצורך חגיגת ט"ו. ובתוס' שם הקשו דא"כ האיך קא שונה ומטביל הרי קיי"ל בשבת לא מזין ולא טובלין. ונראה דהנה בתוס' חגיגה כ"א. הקשו דהרי לא גזרו על ספק כלים שבירושלים ותי' דמיירי בנמצא בגזייתא שאינו לא דרך ירידה ולא דרך עליי' ובי"ד דאיכא הוכחה דאטבלה שריא ע"ש ולכאורה יש להבין לפמ"ש רש"י בפסחים שם והא לא חיישינן שמא אבדה לו זה ימים רבים דודאי היום נפלה ממנו דמתוך שבשעת הרגל העם רב אין שוהא שם במקום נפילתה שלא תמצא ע"ש ולכאורה למאי דכ' התוס' דמיירי בנמצא בגזייתא היינו מבואות קטנים סמוך לדרך ירידה ועלי' של בית הטבילה שלפעמים יורדין דרך אותן מבואות ופעמים עולין וחזינן שהי' הסכין הלז צריך טבילה עכ"פ ולכאורה הרי שנפל מאתמול ל"ח כפירש"י הנ"ל וכיון דהיום הוא שבת ע"כ לא אזיל לטובלו דאין מטבילין בשבת וע"כ דחיישינן שמא נטמא בו"ה דכיון שנמצא בגזייתא חיישינן אפי' לטומאה דרבנן כדא' בפסחים י"ט: ופרש"י שם דמספיקא לא נפקי מטומאה והוא כעין שכ' הפוסקים ז"ל דבאתחזק איסורא ל"א סד"ר לקולא ובגזייתא הוי אתחז"א כיון שבין אם הוא דרך ירידה או דרך עלי' ענ"פ נטמא מקודם וכיון דחיישינן לולד הטומאה הא קיי"ל דבנטמא בו"ה מטבילין בשבת ומיושב קושי' התוס' דבקופיץ שפיר שונה ומטביל אפי' בשבת משום דהחשש הוא שנטמא בו"ה ושרי לטובלו בשבת. (ובחי' ביארתי ע"ד החידוד קוש' התוס' הלזו שהקשו דהרי בשבת לא מזין ולא טובלין שלכאורה יתור לשון הוא מ"ש לא מזין דהקושיא הלא הוא מטבילה בשבת דאסור וכתבתי עם האמור מדפירש"י דודאי היום נפל ממנו ולכאורה מאי אהני הטבילה הא בעי הע"ש וע"כ דל"ח רק לטומאה דרבנן כיון דחזקה הוא שישראל שומרים בשעת הרגל סכיניהם ובפרט דבירושלים הא ס"ל לר' יוסי דאפי' דרך ירידה טהורין וע"כ דגם מאן דמחמיר אינו מחמיר רק לחוש לטומאה היותר קלה דהיינו טומאה דרבנן והדבר מוכרע מגופה דמתניתין דקתני נמצא דרך עלי' טהורין ול"א דבעי הע"ש וע"כ דאין חוששין רק לטומאה מד"ס דל"ב הע"ש והנה בשקלים שם במשנה שאח"ז קתני פרוכת שנטמאת בו"ה מטבילין אותה בפנים בים של שלמה שבעזרה ע"ש והנה מבואר בסוף עירובין דהמכניס כלי טמא למקדש חייב וברמב"ם פ"ג מביאת מקדש כ' דבו"ה ליכא רק איסור דרבנן ומבואר במפורשים דבמכניסו דרך גגין ועליות ליכא רק איסור דרבנן להכי במכניס כלי טמא דרבנן דרך גגין ועליות כיון דאפי' טמא שנכנס למקדש דרך גגין ועליות ליכא איסור אפי' מדרבנן. ולפי"ז לכאורה אם אין חוששין רק לטומאה דרבנן אף אי נימא דהתוס' אזלי בשיטתם שנראה מדבריהם בביצה י"ח: ד"ה ושוין שמשיקין דס"ל דבשבת אסור להטביל אפי' כלי שנטמא בו"ה ורק ביו"ט שרי לטובלו דלא כטו"ז הנ"ל ע' בתשו' שבסוף ספר אב"מ סי' י"א. מ"מ הרי יכולין להכניסו דרך גגין ועליות ולטובלו במקוה שבעזרה וכיון דטבילת כלים בשבת ל"ה רק איסור דרבנן הא קיי"ל אין שבות במקדש. אמנם הדבר נכון לפמ"ש הרמב"ם דשונה וטובל היינו שמזה וטובל וכ"כ הרז"ה בפ"ק דפסחים א"כ טבילה והזאה הו"ל ב' שבותים דכ' בספר אבן העוזר דב' שבותים אסור אף במקדש וז"ש התוס' בקושייתם הא קיי"ל דלא מזין ולא טובלין והו"ל ב' שבותים דאסור גם במקדש. וליישב קושי' התוס' גם להך שיטה דגם ו"ה אין מטבילין בשבת נראה דהנה עכצ"ל דמיירי הכא בשאין לו סכין אחר רק הקופיץ ורוצה לשחוט בו הפסח דאל"ה הא אסור לשחוט בו משום דבע"י כ"ש בשחיטת קדשים ולפי"ז הרי לכאורה ילה"ק לפמ"ש הפוסקים הובא בש"ך יו"ד סי' ק"י בכללי ס"ס אות י"ו לענין ס' אם נמלחו עם דגים טמאים דהיכי דאיכא ס"ס בדאוריי' אלא שלצד ספק א' עכ"פ מדרבנן אסור אמרי' סד"ר לקולא ע"ש א"כ הכא הא איכא ס"ס ספק שמא לא נטמא כלל ואת"ל נטמא שמא רק בו"ה דל"ה רק דרבנן ועכצ"ל עפמ"ש האו"ה הובא בש"ך שם אות י"ח לענין גבינות ספק הוחלפו בגבינות עכו"ם דאפי' ל"ה