הרי בשמים שנז

שנמצא איזה פוסק שאוסר עכ"פ לכתחלה בודאי הוי מום כמ"ש בשו"ת חיים שאל סי' ע"ב אות ל"ה במי שקנה כסתות הנקראים מקאטי"ס הנהוגים במצרים ואח"ז נודע לו שבס' פרח שושן כ' שלכתחלה יש לחוש לאיסור כלאים משום גזירה אף שמעיקר הדין אין בו אפי' איסור דרבנן בכ"ז יכול לחזור שזה נקרא מום ויש סמך לזה מתשו' הריב"ש סי' תצ"ט שכ' דכל דפרשי אינשי נקרא מום וכיון דלכתחלה יש לחוש ודאי פרשי ע"ש וכ"ז דוקא בענין שנמצא באיזה פוסק שמחמיר לחוש לכתחלה משא"כ בזה שהאדם מחמיר ע"ע מצד מדת חסידות אף שכל המחמיר בעניני חשש חימוץ בפסח ה"ז משובח אבל א"י לבטל המקח בשביל זה. ובנ"ד לא מלאני לבי להקל ליקח מהקמח הלז מצות על ב' לילות הראשונות שע"כ יכול הלוקח לבטל המקח ותו לא מידי דברי ידידם דור"ש באהבה מברכם בחג כשר ושמח: סי' לב בעזה"י יום ה' ר"ח כסלו שנת תרנ"ה לפ"ק סטרי. יטה ה' כנהר שלום לכבוד ידידי הרב הה"ג החו"ב בחדר"ת ערוגת הבושם כש"מ מאיר אריק נ"י אבד"ק יאזלאוויטץ יצ"ו. לנכון הגיע לידי חבורו היקר מנחת קנאות. ולאשר דרוש דרש ממני לשים עיני עליו ודבר מה אראהו לעשות רצונו חפצתי והיום בפתחי ספרו הבריק לנגד עיני מ"ש בסוטה י"ד. ונותנו לתוך כ"ש ומקדשו בכ"ש ל"ל הא קדשה חדא זימנא מידי דהוי אדם דם אע"ג דקדישתי' סכין בצואר בהמה הדר מקדיש לי' בכ"ש ה"נ ל"ש ופירש"י וז"ל סכין הוי כ"ש דתניא כל הכלים שעשה משה משיחתן מקדשתן מכאן ואילך עבודתן מחנכתן ע"כ והעיר כ"ת מד' התו"י יומא ל"ט. שכ' על הא דקא' התם דהקלפי של חול היתה ונקדשה א"כ הו"ל כ"ש וכ"ש דעץ לא עבדינן והקשו בתו"י האיך היא כ"ש והלא כ"ש גמורין עבודתן מחנכתן וזה אין בו שום עבודה דהגרלה לאו עבודה היא הרי דבמידי דלאו עבודה היא ל"א עבודתן מחנכתן והלא שחיטה ג"כ לאו עבודה היא ואיך אמרינן בה עבודתו מחנכתו: הנה לפענ"ד לא קרב זא"ז ובמח"כ קירב את המרוחקים בזרוע דכונת התו"י הוא דהאיך שייך לומר שהקלפי הוא כ"ש אם אינו מקדש מידי דהרי הפיתקין שנכתבו עליהן הגורלות בודאי ל"ה צריכין להיות קודש כיון דאינו אלא בירור איזה לשם ואיזה לעזאזל וכיון דלא מקדש מידי איך הי' מקום לטעות שיהי' כ"ש ואיך שייך בי' עבודתו מחנכתו משא"כ בשחיטה הא עכ"פ הדם הי' צריך להיות קודש בודאי שייך לומר שהסכין כ"ש ועבודתו מחנכתו והרי בתו"י גופי' שם עמוד ב' כ' לחלק בין הגרלה לשחיטה דאע"ג דשחיטה ג"כ לאו עבודה מ"מ שחיטה עדיפא דשייך בה פיגול וחייבין עלי' בחוץ אבל הגרלה אינה רק במקום קריאת שם ולא שייכא מידי לעבודה ע"ש ומובן הוא בסברא דשחיטה הלא היא א' מד' עבודות שמפגלין בהן ואע"ג דלאו עבודה היא שכשירה בזרים בכ"ז עכ"פ תחלת עבודה היא כדא' ביומא כ"ז: ומ"ב: וע' יומא ל"א. גבי הא דבעי מהו שיעשה סכין ארוכה וישחוט כו' אבל הכא דקעביד עבודה לא. וכ' בתו"י שם וז"ל הא דקרי הכא לשחיטה עבודה לא תקשי אמאי דא' בכ"ד דשחיטה לאו עבודה היא די"ל דלא חשיבא עבודה להצטרך כהן כשאר עבודות הדם מ"מ עבודה היא דהא בעי פייס ע"ש וכיון שכן שפיר שייך בשחיטה עבודתו מחנכתו דעכ"פ תחלת עבודה היא. ושעפי"ז אמרתי לבאר דברי הש"ס מנחות ז'. דר' אבימי תני מנחות בי ר"ח כו' פגע בי' ר"נ א"ל כיצד קומצין א"ל מכלי זה וכי קומצין מכלי שע"ג קרקע א"ל דמגבה לי' כהן כיצד מקדשין את המנחות (ופירש"י ז"ל דגריס התם כיצד מקדשין את הקומץ צ"ע דמה הביאו לדוחק זה הרי שם ע"ב קאמר רבא דמקדשין מנחה מכלי שע"ג קרקע והכונה על קידוש הכלי שקודם הקמיצה) א"ל נותנה לכלי זה וכי מקדשין בכלי שע"ג קרקע דמגבה לי' כהן ובתוס' שם הקשו למאי דמסיק דמגבה לי' כהן מה חידוש השיבו מכלי זה ותי' דאשמעינן אע"פ שלא נמשח שעבודתו מחנכתו (ומה שתי' דאשמעינן כריב"י דעושין כ"ש של עץ צ"ע לכאורה מ"ד התו"י ביומא ל"ט הנ"ל שכ' דאפי' לריב"י מדרבנן אין עושין לכתחלה כ"ש של עץ. אבל באמת אין כן דעת התוס' בחולין ג'. והכי משמע באמת מד' הש"ס בסוטה שם דקא' מכלל דכפיפה מצרית לא חזיא כמאן דלא כריב"י כו' ולד' התו"י הא גם לריב"י עכ"פ לכתחלה א"ר מדרבנן) ולכאורה אינו מובן דאחרי שהשיב לו מכלי זה על השאלה הראשונה דכיצד קומצין הלא כבר השמיענו דכ"ש עבודתו מחנכתו ולמה אצטריך להשיב מכלי זה גם על שאלתו השני'. ולהנ"ל י"ל דממה שהשיב לו מכלי זה על השאלה דכיצד קומצין את המנחות הו"א דרק בקמיצה דבעי' כהונה הוי' עבודה ושייך עבודתו מחנכתו אבל בקידוש המנחה שקודם הקמיצה הו"א כיון דלאו עבודה היא דכשרה בזר דקיי"ל דרק מקמיצה ואילך מצות כהונה והכי מפורש בתוס' סוטה י"ט. ד"ה הי' נוטל דקידוש המנחה כשר בזר א"כ הו"א דל"א בי' עבודתו מחנכתו ואשמעינן דמקדשין מכלי זה אף דכשר בזר אפ"ה כיון דתחלת עבודה היא דהקידוש הוא לצורך הקמיצה דבעינן קמיצה תוך כ"ש לכך שייך בי' שפיר עבודתו מחנכתו כנ"ל: ובמה שרוצה כ"ת להעמיס בכונת רש"י דסוטה הנ"ל עפי"ד הירושלמי פ"ג דיומא ה"ו דקא' כ"ש מאימתי הן קדושין מיד או בשעת תשמיש ניחא של משה שנתקדש בשמן המשחה ברם של שלמה כאחת הן קדושין ומתקדשין ומשני בכניסתן לארץ היו מפנין מתוך של משה לתוך של שלמה ובעלייתן מן הגולה היו מפנין מתוך של שלמה לתוך שלהם וא"כ בסכין ל"ש האי שינויא וע"כ דעבודתו מחנכתו עכ"ד הנה המעיין בירושלמי שם ובפ"ג דמגילה יראה דמסקנתו הוא דע"כ אנו צריכין לומר בכל כלי שרת דקידוש עצמו עם הקידוש שמקדש הדבר שמתחנך בו באין כאחד דפריך התם לא הי' שם של שלמה האיך היו מתקדשין וע"כ כאחת הן קדושין ומתקדשין ע"ש ובאמת אין הדבר זר לומר כן דמצינו כענין זה בשבועות ט"ו. אמר רמב"ח אין העזרה מתקדשת אלא בשירי מנחה ובתוס' שם הקשו למ"ד דאין מנחה בבמה האיך מתקדשת כו' וי"ל כיון שהכל בא בבת אחת הקידוש ועשיית מנחה לא חשבינן מנחה בבמה ע"ש ושעל כן נראה דאין כ"ש מחנך דבר לקדושה רק כשהוא קדוש מקודם בקדושת פה כמו דאין כ"ש מקדש דבר חול הבא אל תוכו כ"א כשקדוש מעיקרא בקדושת פה כמ"ש בתוס' מנחות ע"ט: דאין כ"ש מקדש דבר חול וה"ה המקדש שהוא הכ"ש א"י להתחנך בעבודתו בהתחלת קדושה רק כשנקדש מקודם בקדושת פה ואומר טעמו של דבר עפמ"ש בקצוה"ח סי' ר' ובאב"מ סי' קל"ט בהא דמצינו בגיטין כ"א. ובר"פ הזורק דמועיל באשה גיטה וחצרה באין כא' וה"ה בעבד ובכ"ז מי שכותב לחבירו שטר מתנה על ביתו והשטר מונח בתוכו ל"א שיקנה המקבל עי"ז שנאמר שטרו וחצרו באין כאחד וכ' בטעם הדבר דבשלמא בגט אשה ושיחרור דעבד הא ל"ב אלא נתינה אע"פ שאין רוצין לזכות בגט ומש"ה אמרינן בהו גיטן וחצרן באין כאחד דעם הנתינה נעשה חצרן אבל בשטר מתנה הלא בעינין שיזכה המקבל בהשטר מתנה בתורת קנין וכ"ז שלא זכה בהשטר מתנה ליכא חצר וא"כ אין כאן לא שטר ולא חצר ע"ש ולפי"ז נראה דבשלמא כשהכלי קדוש מעיקרא בקדושת פה הלא הוא של הקדש ואינו מחוסר זכיי' להקדש רק תשמיש עבודה לצורך ההקדש כדדרשינן בשבועות ט"ו כלי השרת אשר ישרתו בם בקודש תלאן הכתוב בשירות אז שפיר אמרינן דקדוש ומקדש כאחד משא"כ היכי שהוא עדיין חול א"כ מחוסר להקדש זכיי' שיזכה בו ההקדש ולכך ל"א דקדושין ומקדשין כאחד וז"ב בסברא. ועפי"ז תמהתי בחידושי ע"ד רש"י ז"ל בע"ז נ"ב: איתיבי' כל הכלים אשר הזניח המלך אחז במלכותו במעלו היכנו והקדשנו מאי לאו היכנו דאטבלינהו הקדשנו דאקדישינהו א"ל ברוך אתה לשמים שהחזרת לי אבידתי היכנו שגנזנום והקדשנו שהקדשנו אחרים תחתיהן ופירש"י והקדשנום שחזרו ומשחום בשמן המשחה ע"ש והנה אף דלדורות הא עבודתן מחנכתן בכ"ז הרי כ' בתוס' מנחות נ"ז: דרק ר"ע דס"ל מדת יבש נתקדשה הוא דס"ל הך דרשא אותם במשיחה ולדורות בעבודה אבל ר' יונתן ור' יאשי' פליגי התם וס"ל למעט מדת יבש אתי ע"ש וא"כ י"ל דרש"י פי' הכי למאי דס"ד התם הקדשנו דאקדישינהו דע"כ אזיל למ"ד משיחתן מקדשתן דאי בעבודה הרי עדיין לא נעשה אז שום עבודה דבקרא הנ"ל (ד"ה ב' כ"ט) כתיב ויאמר חזקי' להעלות העולה על המזבח וקא' בערכין י"א: דעולת חובה הואי עולת התמיד מידי דהוי אשליחא דצבורא דממליך ע"ש בפירש"י וא"כ זה הי' עולה ראשנה עולת התמיד שצוה חזקי' להעלות על המזבח וע"כ פירש"י דאקדשינהו לא בשירות עבודה כיון דבאמת עדיין לא נעשה אז שום עבודה וע"כ דקאי למ"ד משיחתן מקדשתן וא"ש אמנם לדברינו הנ"ל דגם כדאמרינן עבודתן מחנכתן ע"כ מוכרחין לקדשן מקודם בקדושת פה וא"כ שפיר מתפרש הקדשנו דאקדישנהו גם אי נימא עבודתן מחנכתן ול"ל לרש"י ז"ל לפרושי שמשחום בשמן המשחה]: ואם כנים אנחנו בזה נבא לבאר עפי"ז דברי הרמב"ם ז"ל בפי"ג מה' אה"ט ובפיהמ"ש פ"ח דשקלים מ"ג שמפרש המשנה שם סכין שנמצאת בארבעה עשר שוחט בה מיד בשלשה עשר שונה ומטביל קופיץ בין בזה ובין בזה שונה ומטביל חל י"ד להיות בשבת שוחט בה מיד ופירש"י והרע"ב בשם רבותיו דהא דקתני חל י"ד להיות בשבת קאי אקופיץ והרמב"ם פי' דקאי אסכין והקשה בתיו"ט דהוי זו ואצ"ל זו ומה שמבואר בדברי הרמב"ם ובפירוש הא' של הרע"ב דאשמעינן דל"א כיון דשבת הוא לא נשחוט בה מספיקא שמא טמאה היא ונמצא הפסח טמא ומחלל שבת שלא במקום מצוה אכתי אינו מובן דלמה לן לדחוקי לפרש הכי אם נוכל לפרש ברווחא דקאי אקופיץ. ולהנ"ל יתיישב שפיר עפי"ד התוס' בפסחים ס"ו. בהא דקא' התם שכח ולא הביא סכין מע"ש למחר מי שפסחו טלה תוחבו בצמרו מי שפסחו גדי תוחבו בין קרניו והקשו התוס' הרי בעינן סכין כ"ש ותי' שהקדישום ופי' המהרש"א והכי מבואר באמת בתוס' זבחים מ"ז. שהקדישו הסכינין מע"ש דאל"ה הא אין מקדישין בשבת וא"כ בשלמא הסכינים של שחיטה מסתמא הקדישום בעליהן קדושת פה מע"ש וא"כ אף שלא נתחנכו עדיין לשחיטת קדשים אמרינן שפיר עבודתן מחנכתן וממילא מתקדשין ואין בהן משום הקדש בשבת משא"כ קופיץ הא מסתמא לא הקדישוהו מע"ש כיון שמיוחד לשבירת עצמות וא"כ איך איפשר לשחוט בו הא בעינן כ"ש ואי דנימא עבודתו מחנכתו