הרי בשמים שנו

חמץ מיירי בקיבל בפירוש דאל"ה אין דין שומרין לעכו"ם. וגם הרי הישראל הוליך היי"ש להמאגיזאן של הנכרי הב' א"כ יש לצרף ג"כ מ"ש בתשו' שאגת ארי' סי' ע"ה בישראל שקיבל אחריות ע"ח ש"נ והפקידו אצל נכרי אחר אף שהב' לא קע"א שרי בהנאה אחה"פ דלא כהמג"א שכ' דבעינין דוקא שהנכרי הב' יקבל עליו אחריות ע"ש ובאמת בנ"ד ראובן לא נתכוין לגזול החמץ מיד הנכרי רק תפסו להיות בטוח נגד שמעון שותפו שהי' מתפאר לקנותו במוצ"פ בחזרה מהנכרי ולפשוט לו את הרגל. והיטב אשר דבר כ"ת דדמיא להא דהגהמי"י שהובא בב"י סי' תמ"ח בפת ששלח נכרי לישראל בשמיני ש"פ וקיבלה הגוי מידו כו' שפסק דלא קרינן בי' חמצו של ישראל משום של"ה דעת הישראל לקנות החמץ בפסח עד למחר. ומכ"ש בנ"ד שלא נתכוין רק להציל ממונו מיד שמעון שרצה לגוזלו והר"ז דומה למ"ש בתשו' שבו"י ח"ב סי' ט"ו להתיר בזמן שנתגדלו המים ומתירא שלא ישטוף החמץ שנמכר שיאמר לנכרי להציל אותו לשומו בחדר אחר ע"ש: גם יש לצרף בנ"ד מ"ש הפנ"י ומג"ש ז"ל דיי"ש אינו רק חמץ דרבנן וחמץ דרבנן שרי בהנאה לאחה"פ כמ"ש בש"ע סוסי' תמ"ז ובפרט ביי"ש שלנו שעיקרו מתבואה שאינה חמוצה רק תערובת תבואה מחומצת וגם המעמיד הוא חמץ ואולי אין בתערובת כא"פ כו' ע"ש ואפי' אי יש בתערובת כשיעור א"פ הלא הגאון החסיד מלאדי בש"ע שלו סי' תמ"ב ס"י צידד לסמוך על האומרים שאפי' יש בתערובת כזית חמץ כדי אכילת או שתיית פרס אלא שהוא דבר חריף וחזק שא"א לאכול או לשתות פרס מהתערובת אם לא שישהא בינתים מותר להשהותו בפסח מה"ת אם אין החמץ נ"ט בהתערובת ואין נותנים בו החמץ אלא לקיוהא בעלמא דהיינו לחריפות ולחמיצות ול"ב ביעור אלא מד"ס ע"ש ולפי"ז י"ל בנ"ד שהי' בשמיני ש"פ נהי דבש"ע סי' תמ"ח ס"ב ובמג"א שם מבואר בעכו"ם שהביא דורון לישראל ביו"ט אחרון ש"פ דאם קבלו אסור בהנאה בכ"ז הלא באמת בחק יעקב שם העיר דהרי יו"ט אחרון ש"פ אינו רק דרבנן ומדאוריי' לא קעבר בב"י (וע' בשאילת יעב"ץ ח"ב סי' צ"א מש"ש לענין הא דא' בפסחים ל'. כי הוינון בי ר"נ כי הוו נפקי שבעא יומי דפיסחא א"ל פוקו וזבונו חמירא דבני חילא דהרי ר"נ בבבל הי' והי' נהוג יו"ט ב' ש"ג ע"ש) ותי' דכל דתקון רבנן כעין דאוריי' תקון וא"כ הרי בגיטין ס"ה. אמרינן דל"א כל דתקון רבנן כעין דאוריי' תקון רק בשיש לו עיקר בדאוריי' וא"כ הרי כ' הב"ש בסי' כ"ח דתרי דרבנן חשיב כאין לו עיקר מה"ת וא"כ בנ"ד כיון דעכ"פ ל"ה בחמץ זה חיוב ביעור רק מדרבנן ויו"ט אחרון ג"כ ל"ה רק דרבנן חשיב כאין לו עיקר בדאוריי' וא"כ יש לסמוך להתירו גם בשתי' כשעעה"פ ולרווחא דמילתא יצוה כ"ת לערבו ברוב יי"ש היתר וחזי לאצטרופי דעת הרבינו יונה שהובא ברא"ש דשרי לערבו ברוב ולהרמב"ם שרי אף לכתחלה כמ"ש בתשו' פנ"י. וכיון דלד' כמה פוסקים חמץ שעעה"פ בטל ברוב יש לסמוך עלייהו עכ"פ בנ"ד שיש כמה צדדים להתיר ועכ"פ מהראוי לקנוס את ראובן איזה סכום מעות לחלקו לעניים על שערב לבו לעבור בשאט נפש על חילול שבת שחל בו יוט"א בשנה זו ולזלזל באיסור חמץ כולי האי. והי' שלום כנפשו הנבחרה ונפש ש"ב ידידו דור"ש באהבה: סי' לא בעזה"י יום ג' י"ט אדר"ש תרנ"ד לפ"ק סטרי. ישאו הרים שלום לכבוד ידידיי הרבנים החריפים המופלגים בתורה ויראה כש"מ יחיאל איכל הכהן נ"י וה"ר נחמי' ארי' נ"י דייני צדק דק"ק עיר ישן יצ"ו מכתבם הגיעני היום וחשתי להשיב להם על אתר כמבוקשם עד"ש באיש א' מקהלתכם שמכר קמחא דפיסחא לאיש א' מק' טורקא ערך עשרים באללען ושלח לו הקמח ע"י בע"ג ערלים בליל פורים העבר שהי' נראה הרקיע בטהרתו. ואור הלבנה והככבים הי' מזהיר ולא הי' שום אויר לח וכיסה השקים היטב בקש ועליו סדיני פשתן מקושרים היטב והשקים היו קשורים בקשר משונה ע"י מי שהוא מלומד ורגיל בעבודה זו באופן שאחרים א"י לעשות קשר כזה והתפירה מהשקים הי' מבפנים. ובדעת הישראל המשלח הי' לשלוח יהודי בעגלה מיוחדת שיסע אחריהם וכן הגיד להערלים הבע"ג והמה ספרו זאת גם להישראל הקונה בטורקא שהיהודי נוסע אחריהם ומפני איזה עיכוב לא נסע היהודי והוליכו הבע"ג הערלים הקמח בלי שומר מקהלתכם לטורקא ערך ששה פרסאות ודרשתם ממני לחוות דעתי הקלושה אם הקמח כשר לאפות ממנו עוגות מצות לפסח שיש לחוש יען הקמח מהחטים המצומחים הוא גרוע והקמח מחטים שאינם מצומחים הוא טוב ויפה ואולי החליפו העכו"ם הקמח. וגם באם הוא כשר מדינא אם יוכל הלוקח לומר שמחמיר מצד מדת חסידות לבטל המכירה עי"ז. וגם אם רמיא חיובא על המוכר להודיע להקונים הבאים לקנות הקמח הלז שהי' עליו שאלת חכם זת"ש: הנה לכאורה כיון דבשנה הזאת רבו כמו רבו החטים המצומחים הר"ז דומה להא דכ' המג"א בסי' תנ"ג דבמדינה שרגילין לרחוץ החטים ושוהים אותם במים אסור ליקח קמח מן השוק אפי' בשעת הדחק וא"כ אי חיישינן שהחליפו העכו"ם הקמח הא יש לאסור משום דהקמח מחטים מצומחים הוא שכיח טובא. אמנם באמת הא ליתא דהרי עכ"פ אין זה רגיל שהעכו"ם יחליף הקמח כמו שהרגשתם בזה בעצמכם. ואף לד' הראב"ד פי"א מה' מעשר הט"ו שכ' דחזקת עכו"ם שמחליף בודאי זהו רק בפקדון שהפקידו בבית העכו"ם אבל לא כשהעכו"ם הוא רק שליח ואף בפקדון ד' הרמב"ם שם דל"ה רק ספק והרי כ' שם דבקופות ל"ה רק ספק דמתירא שמא לא יכוין במלואם וזה שייך נמ' בשקים של קמח ובנ"ד בלא"ה ליכא חשש איחלופי דהרי אין ידוע זאת להערלים שהקמחא דפיסחא הוא מחטים יפים וכל שאין העכו"ם נהנה לא חיישינן לחליפין כמ"ש בתוס' ע"ז י"ב.. וברא"ש שם. ובתשובותיו כלל י"ח. וכ"פ הש"ך ביו"ד סי' קי"ח ואף דבתשו' מהרי"ט בראשונות סי' י"ב ובשניות סי' ג' כ' דגם בשאין העכו"ם נהנה יש לחוש לחליפין זהו רק במילתא דליכא טירחא כמבואר למעיין בדבריו שם. ואף בזה חולק עליו בפר"ח בסי' קי"ח ס"ק ל"ו וכבר הורה זקן בתשו' ח"צ סי' ל"ט דאין לחוש לאיחלופי רק בשנהנה וכ"פ במג"א סי' תקי"ז סק"ג ובש"ך יו"ד סי' ר"א ס"ק ט"ז וגם הרי כיון שהי' קשר משונה מה שא"י אדם אחר לעשות קשר כמוהו ותפירות השקים הי' לפנים ובכה"ג הו"ל חותם א' כמבואר בש"ע סי' קי"ח ובסי' ק"ל מבואר דקשר משונה הוי חותם וברמ"א שם פוסק כר"ת דבעכו"ם די בחותם א' בדיעבד ומכ"ש שהרי דעת כמה מהפוסקים ז"ל שחטים מצומחים אינו אלא חמץ נוקשה. ובפרט שהרי הישראל אמר להערלים ששולח אחריהם יהודי והם היו סבורים שהיהודי נוסע אחריהם מדספרו זאת להקונה הא שייך בזה מירתת שמא יבא היהודי כדאשכחן בחגיגה כ': בבא להם דרך עקלתון ופרש"י כשיכול לבא להם פתאום דרך עקלתון שלא יבינו הלכך דחלי מיני' ועתוס' שם וכי"ב מצינו בש"ע סי' הנ"ל דכ' המחבר דאם אמר לעכו"ם שהודיע לחבירו צורת החותם די בחותם א' אפי' במילי דאוריי' אף להסוברים דבדאוריי' בעינין חותם בתוך חותם גם בעכו"ם והיינו משום דמירתת דסבור שהאמת כן הוא ע' בע"ז ל"ט: כיון דכי קאי חזי לי' אירתותי מירתת ושם בתוס' ד"ה תנינא להא דת"ר כו' וי"ל דרואהו לאו דוקא אלא יכול לראותו ועתוס' ע"ז ל"א. ד"ה דאמר רב. והרי בש"ע יו"ד סי' קי"ח ס"ז מבואר דבמקום מעבר לרבים מותר אפי' בלא חותם כלל ועתשו' פמ"א ח"א סי' מ"ו: והנה אין מקום לומר דלענין מצה כיון דכתיב ושמרתם את המצות אע"ג דמירתת עכ"פ משומר ל"ה ז"א דהרי מבואר במשנה ע"ז ס"א. אין השומר צריך להיות יושב ומשמר אלא אעפ"י שיוצא ונכנס מותר הרי דיוצא ונכנס חשיב כשומר משום דמירתת ואשכחן נמי בש"ס חולין י'. טעמא דהניחה מגולה ובא ומצאה מכוסה. מכוסה ובא ומצאה מגולה הא מצאה כמה שהניחה לא טומאה איכא ולא פסולה איכא והרי במי חטאת כתיב למשמרת ומבואר ברמב"ם ורע"ב פ"ז דפרה משנה ד' ואם של חטאת לאחורי' פסולה דכתיב למשמרת למי נדה בזמן שהן שמורים הן מי נדה בזמן שאינן שמורים אינן מי נדה ע"ש ואפ"ה בבא ומצאה כמה שהניחה לא נפסלו וקרינן בהו למשמרת וה"ה לענין מצה. והרי כ' הט"ז בא"ח סי' ת"ס דאפי' למ"ד דבעינן שימור משעת קצירה בכ"ז א"צ שימור רק מחשש חימוץ ולא שימור לשם מצה. ובפמ"ג במש"ז שם כ' שכ"ה ד' הרי"ף וכ"נ מד' הרא"ש פ"ב דפסחים סי' כ"ו ע"ש ואף לד' הב"ח שם שמחמיר דגם קודם לישה צריך שימור מכח גזה"כ ושמרתם את המצות היינו העשיות שעוסקין בהכשר הקמח של המצות כגון הטחינה והרקדה לא זולת ועמג"א סי' תנ"ג סק"ז ובס' קרבן נתנאל על הרא"ש פ"ב דפסחים ס"ק קמ"א. ולענין לחוש שמא נתלחלח הקמח בדרך כל שאין ריעותא לפנינו אחזוקי איסורא לא מחזקינן כמ"ש המחבר בסי' תס"ז ס"ג. אכן לאשר ישראל קדושים הם ומחמירין ע"ע בפסח אפי' בחששא רחוקה ונפלאה לזאת נראה לחוש ולהחמיר בנ"ד שלא לצאת י"ח מצה בהמצות הנאפים מקמח הזה. וממילא בודאי יוכל הלוקח לבטל המקח שהוא קנה הקמח ש"פ אדעתא דהכי שיוכלו לצאת בו י"ח מצה: והנה אפי' אי הי' כשר הקמח מדינא גם לצאת י"ח מצה עכ"פ הי' החיוב מוטל על המוכר להודיע להקונים שהי' בזה שאלת חכם ויש בזה אביזרי' דלאו דאל תונו שכ' ברמב"ן עה"ת פ' בהר שישנו אף בדברים שאין בהן דין אונאה ורק להחזיר אונאה או ביטול מקח אין בהם ע"ש דלא כדמשמע מתוס' ב"מ ס"א. ד"ה אלא ועמ"ל פ"ד מה' מלוה. אמנם הא פשיטא שאם הי' כשר מדינא לגמרי ורק הלוקח הוא מן המהדרין לעשות משמרת למשמרת אז ל"ה ביד הלוקח לבטל המקח מפאת זה מאחר שמדינא הוא כשר וכמ"ש ברי"ט אלגזי פ"ה מה' בכורות בשם הרדב"ז בחי' להרמב"ם פי"ב דתרומות דכל שהוא מכח חומרא ומדת חסידות אין להלוקח טענה בזה נגד המוכר שיכול לומר לא מפני חסידותך אפסיד אני ע"ש וע' בח"מ סי' ע"ב בסמ"ע ס"ק ק"ט ובש"ך שם ס"ק קנ"ג לענין משכונו של ישראל ביד עכו"ם שנאבד מהעכו"ם ומצאו ישראל מחויב להחזירו לישראל דכיון שמצאו ישראל פקע שעבודו של עכו"ם וא"י הישראל המוצא לומר שרוצה לקדש השם שיכול לומר לו תקדש השם בשלך ולא בשלי ע"ש וזהו דלא כמו שחוכך בחת"ס חא"ח סי' ס"ה לומר שבכזה אם מכר סתם הוי מום במקח וחוזר ע"ש. אולם בהא מודינא דהיכי