הרי בשמים שמט

בשדה אחר ויאמר שקנה ולפי"ז י"ל דאף דמבואר בפוסקים דשטרי דידן שטרי קנין הם כמ"ש המחבר בסי' קצ"א ס"ג בכ"ז לגבי עכו"ם בודאי ל"ה רק שטרי ראי' ומבואר בראשונים ז"ל בפ"ק דקידושין דבשטרי ראי' כי מטא שטרא ליד הלוקח קונה למפרע משעת נתינת הכסף ע' בב"י ובסמ"ע שם סק"ז וא"כ ה"ה בנ"ד כיון שבע"פ הי' קנין כסף ומסר לו השטר שנכתב בו פרטי המכירה והשכירות רק שלא חתם א"ע נהי דל"ה שטר כלל כיון שאינו כת"י של המוכר ולא חתם א"ע עליו ואין בו לא ע"ח ולא ע"מ והוי חספא בעלמא מ"מ כשאח"כ בתוך ימי הפסח חתם א"ע על השטר ומסרו להעכו"ם חל קנין שכירות החנות דנהי דחמב"פ אסור בהנאה ואינו במכירה אבל החנות הא שרי למכור וכי מטא לידי' דנכרי קונה החנות למפרע ואגבו חל קנין החמץ למפרע משעת נתינת הכסף. והנה לכאורה יש לעיין לפמ"ש הרא"ש פ"ק דב"מ סי' מ"ט בשם הרי"ף דאפי' לאביי דאמר עדיו בחתומיו זכין לו וכי מטא שטרא לידי' זוכה למפרע משעת חתימה מ"מ אם הקנה הקרקע לאחר בין חתימת השטר למסירתן נתבטלה זיכוי החתימה דכיון דזכה בה אחר בינתים ע"י הקנאתו של המוכר ל"מ מסירת השטר שיהי' קונה למפרע לבטל הקנין של האחר וא"כ י"ל דה"ה דל"מ לתקן הלאו דב"י שכבר עבר קודם שנמסר השטר כתיקונו ליד העכו"ם דומיא דכ' המג"א סי' תמ"ח בשם הרדב"ז לענין מתנה ע"מ להחזיר דאע"ג דכשמתקיים התנאי נמצא שלמפרע הי' החמץ של העכו"ם מ"מ קודם קיום התנאי כבר עבר עליו הישראל ול"מ קיום התנאי שאח"כ לבטל הלאו שכבר עבר ע"ש והוא כ"ש לנ"ד. ואף שבתוס' ב"מ כ'. ד"ה שובר כתבו לענין גט שיחרור למ"ד עדיו בחתומיו זכין לו אם בא העבד על בת ישראל קודם שבא לידו הג"ש לא פסלה הרי דמהני הזיכוי למפרע גם לענין איסור ועד כאן לא נסתפקו התוס' שם בזה רק משום דלענין איסורא ל"ש הטעם שכתבו שם להא דעבחז"ל מיהו הא פשיטא להו דמהני הזיכוי למפרע גם לענין איסור. אמנם באמת מדברי התוס' ליכא לאוכוחי מידי דהתוס' לשיטתייהו אזלי שכתבו שם דף י"ט: ד"ה ברייתא דאי עבחז"ל מהני באמת מסירת השטר לזכות למפרע גם לבטל הקנין של האחר שהי' בינתים ע"ש וע"כ שפיר כתבו דמהני גם לבטל הקנין של האחר שהי' בינתים ע"ש וע"כ שפיר כתבו דמהני גם לתקן האיסור שעבר בינתים משא"כ לד' הרי"ף הנ"ל איפשר דל"מ לתקן האיסור למפרע. אמנם מלבד דיש לחלק הענינים דהרי באמת כ' בפנ"י בחי' לב"מ כ' בפירש"י ד"ה ועוד כו' דע"כ לא כתב הרי"ף הכי רק גבי מתנה כיון דעיקר המתנה אינו קונה אלא ע"י שטר מתנה זה ומש"ה כיון שנתנו לאחר ממילא נתבטל השטר מתנה שכתב לראשון וכיון שכבר נתבטל תו ל"מ אי מטא לידי' השטר לבסוף משא"כ בשטר שובר שאינו אלא לראי' בעלמא דאפי' אם מחל לו בע"פ בפני עדים א"צ יותר שפיר מודה הרי"ף דכשהגיע לידו לבסוף מהני למפרע לבטל הקנין בינתים ע"ש וא"כ ה"ה בשטר ראי' מועיל למפרע לבטל קנין האחר ומכ"ש דמועיל לתקן האיסור שמקודם והא דמצינו בב"ב נ"ד: נכסי נכרים ה"ה כמדבר כל המחזיק בהן זכה משום דנכרי מכי מטא זוזי לידי' אסתלק לי' ישראל ל"ק עד דמטי שטרא לידי' ובתוס' שם כתבו דאם רוצה המחזיק להחזיר ללוקח מעותיו אם יפקיע הראשון הקרקע מידו ע"י הנכרי הו"ל מסור ממש ולכאורה אמאי לא נימא דכי מטי אח"כ השטר ליד הישראל כיון דלגבי נכרי ל"ה רק שטר ראי' דגם בישראל מנכרי ליכא קנין שטר וא"כ קונה למפרע משעת נתינת המעות ונימא דמועיל למפרע לבטל הקנין של המחזיק אמנם הלא באמת הרגיש קצת בזה הר"ן בפ"ק דקידושין וכ' דע"כ מיירי במקום שנהגו לכתוב שטרא דהוי שטר קנין דבכה"ג ל"ש לומר דקונה למפרע כיון דאז לא סמכא דעתי' ע"ש אמנם בישראל הקונה מעכו"ם דלא הוי רק משום אלמותי' דהעכו"ם בודאי ל"ה רק שטר ראי' ע' ב"ח סי' קצ"א: לבר מן דין הרי הא דל"מ שכירות קרקע בכסף גבי עכו"ם הוא משום דלא סמכא דעתי' ובמכירת חמץ הא בודאי סמכא דעתי' כיון שידע שהישראל רוצה להפקיע החמץ מרשותו ומכ"ש בנ"ד שבאמת נכתב שטר והעכו"ם קיבל השטר לידו וסבור הוא וכן הישראל שנכתב ונחתם כראוי אף שהי' בטעות מ"מ הלא סמכא דעתי' שפיר ועכ"מ פ"א מזכיי' הי"ד. והנה לכאורה יש מקום לומר דכיון דכתב שטר גלי אדעתי' דלא ניחא לי' דליקני רק בשטר כענין הא דא' בב"מ יו"ד. כיון דנפל גלי אדעתי' דבנפילה ניחא לי' דליקני ולא בד"א הנה באמת בח"מ סי' רס"ח ס"א ברמ"א כ' דלא קיי"ל כהך שינויא בב"מ שם וכ"פ הש"ך עמ"ל פ"ב מזכיי' ה"ט ואפי' לד' החולקים שהוא הר"ן ודעמי' שהובא שם דס"ל דההיא שינויא הלכתא הוא הנה מלבד שכ' הר"ן ז"ל בשם י"א ובנימוק"י בשם הרא"ה ז"ל דל"א הכי רק בקנין ד"א דהוא דרבנן משום דקיי"ל כל האומר א"א בתקנ"ח שומעין לו אבל לא בקנין כסף שהוא דאוריי' ושעפי"ז י"ל בהא דמצינו בקידושין מ"ח. שמין את הנייר אם יש בו שו"פ מקודשת ובטור אה"ע סי' ל"ב כ' בשם הרמ"ה והוא מן הירושלמי בשטר אירוסין שכתבו של"ש פסול אפ"ה אם הנייר שו"פ מקודשת מתורת כסף ולכאורה היל"ל דכיון דכתב שטר גלי דעתי' דבשטר ניחא לי' לקדשה ולא בכסף ולהאמור נכון דבקידושי כסף דאוריי' ל"ש למימר סברא זו וע' בח"מ סי' ר"נ סי"ז מתנת שכ"מ בכולה שנתנה בקנין ל"ק אפי' מת כיון דדברי שכ"מ ככוכמ"ס דמי וזה שלא רצה ליתן כ"א בקנין סודר או בשטר או באחד משאר דרכי הקנאת בריא גילה בדעתו שאינו רוצה בקנין שכ"מ רק בקנין בריא ולא גמר להקנות אלא לאחר מיתה ואין קנין לאח"מ ע"ש ודברי שכ"מ ככוכמ"ס דמי הא ג"כ רק מדרבנן כמבואר בב"ב קמ"ז: והכי מצינו בגיטין ל"ט: ההיא איתתא דהוי מרה שכ"מ אתיא בכיא קמי' כו' שקל כומתא שדא בה א"ל זיל קני הא וקני נפשך אתו לקמי' דר"נ א"ל ל"ע ולא כלום כו' משום דהו"ל כליו של מקנה ופירש"י ומשום דברי שכ"מ ליכא שהרי לא צוה כמוסר לבניו כו' אלא בקנין זה נתכוין לשחררה והרי הוא טעות עכ"ל והיינו ג"כ משום דדברי שכ"מ ככוכמ"ס אינו אלא מדרבנן ולכך אמרינן כיון דגלי דעתי' דבק"ס נתכוין להקנותה ובאמת ל"מ משום דהוי כליו של מקנה לכך ל"מ נמי מכח דברי שכ"מ ככוכמ"ס אבל בקנין דאוריי' קני ממילא ולא תליא בכונתו ועתשו' הרא"ש כלל ט"ו. ובלא"ה הרי כ' בטו"ז שם דאם ראינו גילוי דעת שלו שהוא סובר שצריך קנין אז ודאי אין הקנין מגרע וא"כ הרי בשט"מ חמץ נוהגין להרבות בקנינים מחמת חומר איסור חמץ משום דבכמה קנינים איכא פלוגתא בין הפוסקים ומרבין בקנינים לצאת ידי כל הספיקות. אין לך גילוי דעת גדול מזה שלא נתכוין שיגרע השטר את הקנין כסף ולא נתכוין רק ליפות כח הקנין ע' פסקי מהרא"י סי' ק"ל בפרט די"ל דל"ש למימר הכי רק התם בקנין ד"א כיון דבלא הנפילה יש לו קנין הד"א ול"ל הנפילה ע"כ גלי אדעתי' דבנפילה ניחא לי' דליקני ולא בד"א וכן התם בשכ"מ הרי הדיבור בלבד הי' מועיל ולמה הוסיף כתיבת השטר וע"כ דהי' רוצה להקנות רק בתורת מתנת בריא וכי"ב כ' המחבר בח"מ ס' קצ"ח סי"ב וז"ל היתה עומדת ברה"ר ולא א"ל המוכר כלום והלך הלוקח ומשך ל"ק עד שימשכנה כדינה מרה"ר לסימטא אעפ"י שנקנית במסירה ברה"ר ומסירה א"צ רק שימסור לו מיד ליד אפ"ה כיון שהתחיל למשוך כבר גילה בדעתו שא"ר לקנות בחזקה זו שהוא מוחזק ותפוס בה אלא במשיכה עכ"ל ואשכחן כי"ב בר"ן נדרים ל"ד: בהא דקא' רבא היתה לפניו ככר של הפקר ואמר ככר זו הקדש נטלה לאוכלה מעל לפי כולה וכ' הר"ן ז"ל דלהכי לא נקט בככר שלו להקדישה משום דבכה"ג לא מעל כמו גזבר של הקדש ואע"ג דד"א ש"א קונות לו אפי' כי ל"א אקנה הכא שאני דכיון דאמר ככר זו הקדש גלי דעתי' דלהקדש ניחא לי' דליקני ולא לדידי' ע"ש ודומה לזה כ' ג"כ בשו"ת מבי"ט ח"ב סי' צ"ט דאף דבעלמא אמירה לגבוה כמסירה להדיוט מ"מ היכי שכתב שטר גלי דעתי' דאינו רוצה שיחול ההקדש עד אחר מסירת השטר ע"ש ועתשו' הריב"ש סי' שמ"ה ובתשו' נובי"ק חח"מ סי' כ"ז כ"ח. ובכל המקומות הנ"ל יש לפנינו ג"ד שאינו חפץ בקנין האחר אבל בנ"ד ל"ש לומר דרצונו להקנות לנכרי בשטר דוקא ולא בכסף הרי להיפך אנן סהדי דגמר ומקנה לי' בכל מה שיוכל כדי שלא יעבור בב"י כנ"ל וכי"ב כ' בתוס' עבודה זרה דף ע"א. לענין מכירת בהמה לפוטרה מבכורה דאפי' נתאנה בכדי שיעור ביטול מקח אנן סהדי דגמר ומקני כדי לפוטרה מבכורה ועתוס' עירובין פ"א. ד"ה לא ועמ"ל פ"א מה' מכירה ה"ד שמביא בשם מהריב"ל דהיכי דאיכא שבועה הוי כפירש שיקנה בכסף לבד או בשטר לבד דאמדינין דעתי' דמוכר דדעתו להקנותו בקנין כ"ד בכדי דלא ליעבד איסורא ע"ש ולבר מן דין נלפענ"ד דהיכי דעושה שני קנינים נפרדים ל"א דדעתו שבהעדר קנין א' יתבטל גם השני כדמצינו בב"ב ע"ז באומר זכו בשדה זו לפ' וכתבו לו את השטר חוזר בשטר ואין חוזר בשדה שכבר זכו וזכין לאדם שלב"פ ואמאי נימא גם התם דמדאמר וכתבו לו את השטר גלי דעתי' דרק בכתיבת השטר ניחא לי' להקנות ולא בק"ס בלחוד ונימא דכ"ז שלא כתבו לו את השטר יהי' בידו לחזור גם בשדה א"ו דל"ש בזה גילוי דעת אם לא שהתנה בפירוש ע"מ שתכתבו לו את השטר דתלה בפירוש זכיית השדה בכתיבת השטר אבל בסתמא ליכא גילוי דעת ולכך משזכו לו בק"ס אינו חוזר בשדה ורק בשטר חוזר מטעם דזילי נכסי' עי"ז כמ"ש בתוס' שם וע' ב"ק נ"א. המוכר שדה לאשתו קנתה ול"א לגלויי זוזי הוא דבעי א"ל פשיטא דל זוזי מהכא ותקני בשטרא מי לא תנן נכסים שיש להם אחריות נקנין בכסף ובשטר ובחזקה וקשה נימא מדנתנה דמים ע"כ לא נתכונה לקנות בהשטר רק בדמים ודמים ל"ק משום דלגלויי זוזי הוא דבעי אע"כ דבב' קנינים נפרדים ל"א הכי: והנה לכאורה עלה בדעתי לצדד להתיר בנ"ד דכיון שבודאי מסר המפתח מהחנות ליד הנכרי ומכיון שנטל ופתח את החנות קנה החנות מדין חזקה דאף שלא נתכוין לקנותו בנעילה זו מלבד שדעת כמה מהראשונים ז"ל דבד"א מקנה ל"ב כונת קנין עקצוה"ח סי' ער"ה ובנתה"מ סי' ר'. ומכ"ש כשהי' בשעה שהוא עוסק במכירה בודאי נתכוין להקנות בכל מה שנקנה כמו שהאריך בזה במח"א ה' קנין משיכה סי' ה' ע"ש ובפרט בחמץ דאנן סהדי דבודאי גמר ומקני כנ"ל וכמפורש בתוס' בכורות ח"י: ד"ה אקנויי וז"ל א"נ כמה פעמים הרועה פותח ונועל כו' והרי הרועה בודאי אינו מתכוין בהפתיחה ונעילה לקנין דבלעדי זה הוא פותח ונועל לתשמישיו ובכ"ז מהני משום דאנן סהדי דגמר ומקנ' לי' כדי לאפקועי מקדושת בכורה וכעין זה כ' באס"ז ב"מ ט"ז. דמהני נעילת הלוקח למיהוי חזקה לקנות אחר שלקחה המוכר מהבעלים הראשונים אע"ג שלא נתכוין לקנין משום דהאמינו אנן סהדי דגמר ומקני לי' ע"ש