הרי בשמים שמג

אמנם באמת אין אנו צריכין לכ"ז כיון דהמכירה הראשונה שמכר להערל עדיין קיימת דהרי ידוע דהיכי שקנה בא' מדרכי הקניי' ל"מ מחילה עד שיחזור ויקנה בא' מהקנינים כמ"ש הריב"ש הובא בסמ"ע סי' שט"ו ובנ"ד ל"ה חזרת קניי' דהחצר שעמדה שם העז בשעה שהחזירה הערל הוא של אביו של בעל העז רק שנותן רשות לבנו להשתמש שם והלא כ' בנתה"מ סוסי' קצ"ב ובפתיחה לסי' ר' וכן בסי' קל"ח סק"ב דלענין שיהי' חצרו לקנות ל"מ חזקת תשמישין ע"ש וגם איפשר לומר כיון דהישראל לא החזיר לו האדרויף ויש לו לנכרי עדיין שיעבוד על העז עבור האדרויף שחייב לו הוי כבהמת ארנונא כיון דמעיקרא הי' של גוי וכ"ז שיש לו שיעבוד עלי' לא נפקא מרשותי' וכמ"ש בתוס' ב"מ ע': ובכורות ט"ז: דבכל דהו יד נכרי באמצע פטור דלא קרינין בי' כל מקנך תזכר ע"ש ועשו"ת חת"ס חיו"ד סי' שי"ח שנשאל ג"כ כעין שאילתינו שמכר בהמה מבכרת לנכרי משרת שלו בכסף לבד ול"ה משיכה רק שהמשרת האכילה והשקה מבור אדוניו הישראל והעלה דמסירה מהני בזה אפס שחוכך להחמיר מטעם דלא כיון העכו"ם וגם הישראל לשם קנין דסברי שניהם דכבר קנה בכסף אמנם כבר הוכיח בתשו' רעק"א הנ"ל בכמה ראיות דבד"א מקנה גם בכה"ג קני ע"ש שכמה מצדדי היתר שמצדד בתשו' שם יש לצדד גם בנידן שאלתינו כי על כן נלפענ"ד בנ"ד להתיר לגרום מום ע"י עכו"ם כמ"ש בנובי"ת חיו"ד סי' קצ"ב או אם איפשר ע"י נכרי שיאמר לנכרי כמ"ש בספר יהושע חיו"ד סי' ל"ו. וכ"ש אם איפשר ע"י גוי קטן כדא' בשבת קל"ט. ולאחר הטלת המום יתירו אותו ג' בני הכנסת כמבואר ביו"ד סי' ש"ט ויאכל במומו לבעלים הנלפע"ד כתבתי ידידו דור"ש באהבה: סי' כא בעזה"י יום ה' כ"ו תמוז תרנ"ב לפ"ק סטרי. בין המצרים מהרה יזרח אור לישרים. ובתוכם כבוד ידידי הרב החריף ובקי מוה' דוב בעריל קארפין נ"י דומ"ץ דק' דאלינא יצ"ו מכתבו הגיעני והנני לתשובתו עד"ש בישראל א' שהי' לו בשותפות עם נכרי א' פרה מבכרת ועמדה בבית הנכרי ושוב קנה הישראל מהנכרי חלקו בעד ט"ו ר"כ ונתן לו ע"ז עשרה ר"כ ונדבר ביניהם שהפרה תשאר אצל הנכרי עד שתלד וכעת ילדה בכור ונפשו בשאלתו אם הולד הזה קדוש בבכורה עכ"ש: הנה ידוע פלוגתא דרבוותא רש"י ור"ת ז"ל בתוס' ע"ז דף ע"א. דדעת רש"י דהלכה כר"ל דבישראל משיכה קונה ד"ת ומדישראל במשיכה נכרי בכסף ודעת ר"ת דהלכה כר"י דבישראל ד"ת מעות קונות ומדישראל בכסף נכרי במשיכה. וכ' בתוס' שם דהלכך הרוצה להקנות בהמה לנכרי לפוטרה מבכורה צריך שיתן הנכרי כסף וגם יעשה משיכה כדי לאפוקי נפשי' מספיקא וכ"כ הרמ"א ביו"ד סי' ש"כ. והנה בט"ז שם סק"ח מביא בשם תשו' הרמ"א סי' פ"ז דהיי"ד לכתחלה צריך מעות וגם משיכה אבל בדיעבד ודאי קיי"ל כר"ת וע"כ אם ישראל קנה פרה מעכו"ם ולא עשה משיכה רק נתן מעות בלבד הפרה עדיין ברשות עכו"ם עומדת ופטורה מבכורה. אמנם המעיין בתשו' הרמ"א שם יראה דלא סמך ע"ז בלבד ובאמת בש"ך שם סק"ח מובא בשם הרמ"א ומהר"ם מינץ בישראל שקנה פרה מעכו"ם בכסף לבד וילדה חייב בבכורה מספק ע"ש. והנה לכאורה יש להתבונן דאמאי במכר ישראל לנכרי ולא הי' רק קנין כסף יהי' ספק בכור הרי קיי"ל דבספק פלוגתא דרבוותא מהני תפיסה וא"כ אי הוי תפיס העכו"ם הי' מועיל א"כ הו"ל יד גוי באמצע דהרי אשכחן בב"מ ו': בהא דתניא הספקות נכנסין לדיר להתעשר ואיס"ד תקפו כהן אין מוציאין מידו נמצא זה פוטר ממונו בממונו של כהן ופרש"י שם דכיון דיש לכהן צד זכיי' בו הו"ל ממון כהן ומכ"ש לענין יד גוי באמצע דפטור מבכורה הלא מבואר בתוס' ב"מ ד"ע: דבתפיסת יד כ"ד הו"ל יד נכרי באמצע ופטור מבכורה דלא קרינין בי' כל מקנך תזכר דמשמע שתהא מכל וכל רשות ישראל שלא תהא יד נכרי באמצע כלל ע"ש וא"כ בנמכר לנכרי בקנין כסף הרי כיון דהוי ספק פלוגתא דרבוותא מהני והו"ל יד נכרי באמצע ופטור מבכורה אמנם י"ל דהרי הא דמהני תפיסה הוא משום חזקת ממון וא"כ י"ל עפמ"ש באס"ז ספ"ק דכתובות בשם הראשונים ז"ל דבנכרי ליכא חז"מ א"כ ל"מ ג"כ תפיסת הנכרי ולפי"ז במכר הנכרי לישראל בקנין כסף לכאורה יש לפטור מבכורה מטעם הנ"ל דאילו הוי תפיס הי' מועיל והו"ל יד גוי באמצע ואי דבגוי ל"ש חז"מ ז"א דנהי דחז"מ לית לי' אבל בחזקת מרא קמא הא אית לי' עכ"פ. אמנם י"ל כיון דקיי"ל ב"ב נ"ד. נכסי נכרים ה"ה כמדבר ותיכף משקיבל מעות אסתלק לי' וכמבואר בש"ע ח"מ סי' קצ"ד ס"ב וא"כ שוב לית לי' להעכו"ם חזקת מ"ק אולם מה שיש לצדד בנ"ד הוא שהרי לא נתן הישראל כל המעות ונשאר חייב להנכרי חמשה ר"כ א"כ הרי באמת כ' הסמ"ע ברסי' ק"צ דבנתן מקצת הדמים בעינין דוקא שיזקיף המותר עליו במלוה ובלא"ה לא קנה ואף דהט"ז שם חולק עליו ע"ש בכ"ז הרי מבואר מדברי הר"ן פ"ק דקידושין דלהכי בנתן מקצת דמים קנה בלא עייל ונפיק אזוזי ול"א דלא סמכא דעתי' עד שיקבל כל הדמים משום דמדלא קפיד המוכר ליקח כל הדמים אמרינן דסמכא דעתי' בהכי ולא קפיד על כל המעות דוקא ע"ש. ולפי"ז בנ"ד שהפרה עומדת בביתו של הנכרי איפשר דלא חשיב זה קנין כסף דאמרינן דלא סמכא דעתי' דהגוי עד שיקבל כל המעות והא דלא קפיד ליקח כל המעות משום שנדבר ביניהם שהפרה תעמוד אצל הנכרי הוא חושב בדעתו שאם לא ישלים לו דמי המכירה הוא שותף בהפרה כמקדם ועכ"פ ל"ש לומר דאסתלק לי' ואיכא שפיר חזקת מ"ק שוב ראיתי בפתחי תשובה שסביב הש"ע יו"ד החדשים בסי' ש"כ סק"ה שהביא תשו' מהר"ם זיסקינד שצידד להקל בכה"ג שלא פרע שהגוי כל דמי המקח ואין התשובה הלזו ת"י לעיין בטעמו ונימוקו. וגדולה מזו מצינו בתה"ד סי' ק"ל שהביא מד' התוס' דאפי' יש לגוי תפיסת יד בולדות דרך גזילה נמי פוטר ואף שכ' בתשו' מ"ב סי' ל"ה שלא נמצא זה בנוסחאות שלפנינו בד' התוס'. הנה בתשו' חת"ס חיו"ד סי' שט"ו כ' דהוכחתו הוא מד' התוס' בב"מ לענין מקבל צ"ב מן הנכרים הולדות פטורין מבכורה משום דאי לא יהיב זוזי תפיס לבהמה ולולדות שהרי מה שהנכרי תופס הולדות אינו מד"ת ואפי' יהי' כן בדיניהם מ"מ כיון שבדינינו אינו כן ואי הי' ידינו תקיפה ל"ה קונה א"כ מה שמוציא מיד ישראל הוא בגזל ואלמות וע"כ דגזל ואלמות מיקרי יד עכו"ם באמצע אכן כ' שם דל"ד דהתם הבהמה של גוי ומקנה לישראל אע"ג דבד"ת קנאה ישראל לגמרי כיון שיש לגוי תפיסה כ"ש אפי' בדרך אלמות לא נפקע מידו ומרשותו אבל בהמת ישראל אינה נעשית של עכו"ם היכי שיכול לגוזלה באלמות וכמ"ש בתוס' שם חילוק זה לענין בהמת ארנונא ע"ש ועתשו' צ"צ סי' ס"ב: עכ"פ בנידן שאלתינו שהבהמה הי' מתחלה של גוי שפיר י"ל כיון דאי אינו משלים לו דמי המקח כולו תפיס לבהמה ולולד הו"ל שפיר יד גוי באמצע ובפרט דיש ג"כ הסברא דאית לי' צד זכיי' ע"י תפיסה היכי דמעיקרא הי' שלו לגמרי בודאי לא נפקא עדיין מרשותו. והנה דומה לסברא זו כ' בתוס' ב"ב נ'. שהקשו בהא דתניא המוכר את עבדו ופסק עמו שישמשנו ל' יום ר"מ אומר הראשון ישנו בדין יום או יומים דקסבר ק"פ כקה"ג דמי וקרינין בי' כספו והקשו מהא דא' בב"ק פ"ט על הברייתא דעבדי מלוג אין יוצאין בשו"ע לא לאיש ולא לאשה משום דק"פ כקה"ג דמי הרי דהא דק"פ כקה"ג ל"מ שיצא לאיש אלא שלא יצא לאשה. ותי' דלא דמי קנין פירות דבעל של"ה לו בגוף כלום מעולם לק"פ דמוכר עבדו ע"מ שישמשנו ל' יום שמתחלה הי' הכל שלו ועדיין לא יצא מתחת ידו שהפירות שלו וחשיב שפיר כספו וישנו בדין יום או יומים ע"ש: ושעפי"ז עמדתי על דעת רבינו הרמב"ם ז"ל שנסתבך בתשו' הרמ"א סי' צ"ג בענין מה שהובא בב"י אה"ע סי' צ"ג ד' העיטור דנצ"ב ניתנו לגבות מחיים ויכולה האשה להגבותן מהבעל ולעשותן נכסי מלוג והשואל בתשו' הרמ"א שם כ' להעמיס בד' הרמב"ם פט"ז מאישות דקאי ג"כ בשי' בעל העיטור והרמ"א האריך לפלפל בזה. ואמינא לפענ"ד להוכיח ע"ד הפלפול דע"כ דעת הרמב"ם אינו כן דהנה לכאורה יש להקשות ביבמות ס"ו. במשנה אלמנה לכ"ג גו"ח לכה"ד הכניסה לו עבדי מלוג ועבדי צאן ברזל עבדי מלוג לא יאכלו בתרומה עבדי צאן ברזל יאכלו ולכאורה קשה דהרי הרשב"א והריטב"א בחי' יבמות ע': כ' בהא דקא' התם דעבד עברי אינו אוכל בתרומה אלמא לא קני לי' רבי' והקשו מהא דא' בקידושין ט"ז. דע"ע גופו קנוי וכן הקשו בתוס' שם ותי' הרשב"א והריטב"א דאע"ג דע"ע גופו קנוי בכ"ז כיון שיכול לבטל קנין רבו ע"י גירעון כסף שיוצא בע"כ של אדון ל"ה קנין הגוף לענין תרומה ולכך אינו אוכל בתרומה ע"ש ולפי"ז קשה לכאורה לד' בעל העיטור הנ"ל דנצ"ב ניתנו לגבות מחיים א"כ אמאי יאכלו עבדי צ"ב בתרומה הרי ביד האשה להוציאן מבעלה ולעשותן נ"מ. אמנם י"ל עפי"ד התוס' ב"ב הנ"ל דהיכי דהגוף הי' מתחלה שלו ואח"כ יש לו עוד ק"פ קרינין בי' כספו וא"כ הה"נ י"ל דנהי דעבדי מלוג אין אוכלין בתרומה אפי' למ"ד ק"פ כקה"ג דמי משום דהבעל ל"ה לו מעולם בהם קה"ג ולא חשיב קנין כספו כמ"ש בתוס' שם אבל בעבדי צאן ברזל כיון דבשעה שהם צ"ב הא חשיב לגבי הבעל קנין הגוף נהי דביד האשה לגבותן ולעשותן נ"מ אבל כיון שגם אחר זה יהי' להבעל ק"פ והיכי שהי"ל מתחלה קה"ג ואח"כ עוד נשאר לו פירות הלא חשיב כספו כמו מוכר עבדו ע"מ שישמשנו ל' יום ולכך שפיר עבדי צ"ב אוכלין בתרומה ול"ד לע"ע שבידו להפקיע עצמו מהאדון ע"י גירעון כסף מכל וכל. והנה ביבמות פ"ה. ת"ר אלמנה לכ"ג גו"ח לכה"ד יש לה כתובה פירות כו' נחלקו רש"י ותוס' ז"ל בביאור הא דקתני יש לה פירות דרש"י ז"ל פי' יש לה פירות שאע"פ שאכל הבעל את הפירות כיון דשלא כדין אכלן שהרי ל"ה לו בה נישואין מעולם צריך לשלם לה. הרי דס"ל לרש"י ז"ל דאלמנה לכ"ג גו"ח לכה"ד אין להבעל פירות בנ"מ שלה אבל התוס' שם פי' דיש להבעל פירות אף שנשאה באיסור ומפרשים הא דיש לה פירות היינו דין פירות דהיינו פירקונה דהוי תחת פירות ע"ש וא"כ לפי"ז התינח לשי' התוס' ז"ל שפיר מיושבת הקושיא הנ"ל משא"כ לפירש"י ז"ל תיהדר קושיא לדוכתה כיון דס"ל דבאלמנה לכ"ג גו"ח לכה"ד אין להבעל פירות בנ"מ שלה א"כ כי תגבה האשה הצאן ברזל ותעשה