הרי בשמים שמב

הא הלוים לא ידעי דזקן מקנה להו ומ"ש מהא דא' ביבמות נ"ב. העודר בנכסי הגר וסבור שהן שלו דל"ק ותי' דשא"ה דאיכא ד"א מקנה ע"ש (ושעפי"ז אמרתי בדרך לימודי לבאר דברי התוס' גיטין ד"י: ד"ה חספא בעלמא הוא כו' אבל אין לומר דלהכי חשיב לי' חספא בעלמא משום דמתניתין כיילא שטר מתנה בהדי שאר שטרות דכשרים אפי' כתיבתן וחתימתן נכרים דהשתא ל"מ עידי מסירה מידי כו' ותמה בחידושי מהר"ם לובלין דמאי נ"מ בהא דהכתיבה נעשית ע"י עכו"ם ואין נפקותא בזה אלא בגיטין דצריך להיות הכתיבה והחתימה לשמה לכך כשהכתיבה נעשית ע"י עכו"ם ל"מ עידי מסירה אבל גבי שטר מתנה מאי נ"מ אם הכתיבה היתה ע"י עכו"ם ואמרתי לבאר עפי"ד הרשב"א הנ"ל לפמ"ש בפני יהושע שם דפירכת הגמ' והא בעינן ספר המקנה הוא דאף שיוכל להיות שהקלף הי' שלהם ולא הי' נוטל כלל שכר כתיבה אלא בחנם בכ"ז יש לו חלק ע"י הכתיבה משום דאומן קונה בשבח כלי ול"ה ספר המקנה ולפי"ז הרי כ' הרשב"א הנ"ל דאף דהלוים לא ידעו דהזקן מקנה להם ולפירוש התוס' שם ד"ה וכותב דהפירכא הוא משטרי מכר ומתנה קשיא נמי דהמוכר או הנותן לא ידעו דזקן מקנה להם ע"כ משום דשאני ד"א מקנה. ולפי"ז הרי כתב בקצוה"ח סי' רל"ה ורע"ה דהא דד"א מקנה מהני הוא משום דזכין לאדם שלא בפניו ואע"ג דאין אדם זוכה בשלו אלא ע"י אחר היכי דהמקבל עושה הקנין אלא שמחוסר כונה מהני לי' ד"א מקנה מצד זכיי' שזוכה שלב"פ ע"ש והעלה שם דבעכו"ם ל"מ ד"א מקנה דאין זכיי' לעכו"ם ולפי"ז י"ל דמסתפקי התוס' דהיכי דהכותב הי' עכו"ם ל"מ אפי' בעידי מסירה משום דאומן קונה בשבח כלי וליכא ספר המקנה ועי' בס' ג"פ סי' ק"ך דבחתימת העדים ל"ש אומן קונה בש"כ רק בהכתיבה ואי דמקנה לי' הא איהו אינו מכוין לקנות וע"כ משום ד"א מקנה וכיון דהוי מתורת זכיי' הא ל"מ בעכו"ם ול"ה ספר המקנה ודוק כי נכון הוא בס"ד) וכי"ב כ' הנימוק"י ב"ב פ' חז"ה בהא דא' התם מ"א. רב ענן שקיל בידקא בארעי' אזל הדר גודא בארעא דחברי' אתא לקמי' דר"נ כו' א"ל והא אחיל דאתא וסייע בגודא בהדאי א"ל מחילה בטעות היא את גופך אי הוי ידעת לא עבדת כי היכי דאת לא הוי ידעת איהו נמי ל"ה ידע והקשה הנימוק"י דל"ל לומר דשניהם לא ידעו הרי אפי' ידע אידך היינו המזכה מ"מ כיון דרב ענן הזוכה לא ידע הו"ל כעודר בנכסי הגר וכסבור שהם שלו דל"ק ות"י בשם הראב"ד דשא"ה דאיכא ד"א מקנה ע"ש א"כ שמעינן מכ"ז דהיכי דאיכא ד"א מקנה ל"ב כוונת זוכה וא"כ אזדא ראיית העבוה"ג הנ"ל מהך דפאה דהתם ליכא ד"א מקנה ולכך ל"ק בלא כונה משא"כ במכירה דאיכא ד"א מקנה שפיר מהני אפי' בלא כונת הקונה (ואף דכבר הבאתי למעלה במוסגר בשם הקצוה"ח דד"א מקנה הוא מכח זכיי' ואין זכיי' לעכו"ם הרי ידוע מ"ש המח"א ד"ה שלוחין דבפועל יש שליחות לעכו"ם וא"כ במשרת עכו"ם מועיל ג"כ זכיי' וגם הרי בתשו' עבוה"ג שם רוצה לחדש דבעכו"ם קונה אפי' אין דעתו ומחשבתו לקנות בקנין זה כי דבר קשה הוא לסמוך אמחשבתו של נכרי כ' נכרי אדעתא דנפשי' קעביד ע"ש שהניח הדבר בצ"ע): והנה רו"מ כ' במכתבו וז"ל וגם י"ל כיון דהיתה העז זמן רב בבית העכו"ם איכא ספק שמא טינפה דקיי"ל בסי' שט"ו דטינוף פוטר מבכורה וא"כ הוי ס"ס שמא טינפה ושמא מהני קנין כסף לבד עכ"ד הנה ראיתי בתשו' רעק"א סי' ל"ז שכתב דא"א להתיר בבכור מכח ס"ס כיון דיש לבהמה חזקה דלא ילדה ע"ש אמנם לפענ"ד יש לקיים היתר הלז ע"ד פלפול דהנה באמת בתוס' בכורות כ': כתבו דנגד חזקת הבהמה דלא ילדה איכא חזקת הולד שאינו קדוש בבכורה שהוא חולין במעי אמו ע"ש שמיישבים בזה מאי דמקשים דר' יהושע אדר' יהושע אמנם הקשו לפי"ז בבכורות כ"ז. ס"ל לר' יוחנן הלכה כרשב"ג דחלב אינו פוטר מבכורה וע"כ דחייש למיעוטא אע"ג דליכא חזקה בהדי' ובחולין ה': קא' דר"י אכל משחיטת כותי ולא חייש למיעוט החשודים. ונראה לפענ"ד לתרץ דהנה באמת יש להבין הך חזקה דחזקת הולד שהי' חולין במעי אמו לפמ"ש המהרי"ט בראשונות סי' י"א וסי' מ"א דכי אמרינן אוקי מילתא בחזקתו היינו בדבר שמצוי לעמוד באותה חזקה אבל חזקה העשוי' להשתנות אינה חזקה ע"ש א"כ חזקת הולד במעי אמו הא ג"כ עשוי' להשתנות דעתיד לצאת מרחם אמו. אמנם נראה עפמ"ש בס' נחלת יעקב מא"ז הגאון מליסא ז"ל בחלק התשובות סי' ו' דמקור הענין דחזקה העשוי להשתנות ל"ה חזקה כ' המהרי"ט דהוא מהא דא' בריש נדה להלל דנדה מטמאה למפרע מעל"ע תרומה וקדשים ול"א אוקי איתתא בחזקת טהרה דהואיל ועלולה לראות אינה חזקה והא דלחולין טהור לאו מדין חזקת טהרה דהאשה אתינין עלה דחזקה העשוי' להשתנות ל"ה חזקה אלא דלענין טומאה למפרע ילפינן מסוטה לטהר דמה התם מכאן ולהבא טמאה למפרע לא ה"ה בכל טומאות אינן מטמאין למפרע וכ"כ באמת בחי' הר"ן אכן בדברי התוס' שם מבואר דלענין טומאה למפרע לא ילפינן מסוטה לא לטהרה ולא לטומאה וכ' דזה תליא במחלוקת הראשונים ז"ל אי סד"א מה"ת לקולא או לחומרא דלמאן דסובר סד"א מה"ת לקולא ע"כ הא דס"ט ברה"ר טהור לא ילפינן מסוטה דבלא"ה מה"ת ספיקא לקולא וע"כ ילפינן מסוטה דס"ט ברה"י טמא כמו סוטה דהוי רה"י וטמאה מספק אבל למ"ד דסד"א מה"ת לחומרא א"כ ע"כ לא בעינין למילף מסוטה דס"ט ברה"י טמא דבלא"ה כל סד"א טמא וע"כ דלדיוקא אתי דדוקא כעין סוטה דהוי רה"י טמא אבל בדבר שאינו ממש כמו סוטה כגון ברה"ר ס' טהור. ולפי"ז לשיטת הסוברים דסד"א מה"ת לקולא וילפינן מסוטה לטמא ברה"י אבל ספקא טהור ברה"ר ל"ב לימוד מסוטה וממילא טהור כדין כל סד"א דמה"ת לקולא וה"ה דלענין טומאה למפרע לא ילפינן מסוטה וע"כ הא דטהור לחולין למפרע ולא אזלינן בתר חזקה דהשתא ע"כ משום חזקת טהרה דהאשה וע"כ ס"ל דגם חזקה העשוי' להשתנות הוי חזקה אבל למ"ד דסד"א מה"ת לחומרא וילפינן מסוטה דדוקא כעין סוטה דהוי רה"י וטומאה דלהבא טמא מספק אבל ברה"ר או טומאה דלמפרע טהור מס' ולדידי' שפיר י"ל דחזקה העשוי' להשתנות ל"ה חזקה ולענין טומאה למפרע ילפינן מסוטה דטהור עכדפח"ח ומה נכון ליישב עפי"ז קושי' הש"ש שמעתא ג' פ"י שהקשה מהמשנה דנדה י"ד. דתנן נמצא לאח"ז מביאין אשם תלוי אחר אחר פטורין מן הקרבן ואמאי הא בנדה ליכא חזקה דעשוי' להשתנות ואי דילפינן מסוטה הא כ' התוס' בב"ק י"א. דמסוטה לא ילפינן אלא טומאה ולא איסור נדה לבעלה ע"ש ולהאמור יתיישב שפיר דהרי בנדה שם עמוד ב' קא' על המשנה דקתני נמצא על שלה לאח"ז כו' תנא וחייבין אשם תלוי ותנא דידן מ"ט בעינין חתיכה מב' חתיכות. וא"כ הא כבר נודע מ"ש המהרי"ט דלמ"ד דבעינין חתיכה מב' חתיכות ע"כ ס"ל סד"א מה"ת לקולא וא"כ לדידי' שפיר חזקה העשוי' להשתנות הוי חזקה וא"כ הוי שפיר טעמא דמתני' משום חזקת טהרה. ולפי"ז י"ל דהא דכ' בתוס' בכורות הנ"ל אליבא דר' יהושע דכנגד החזקה דבהמה שלא ילדה איכא חזקת הולד שאינו קדוש במעי אמו אע"ג דהוי חזקה העשוי' להשתנות משום דר"י סובר דבעי' חתיכה מב' חתיכות וס"ל סד"א מה"ת לקולא וא"כ מהני ג"כ חזקה העשוי' להשתנות. והנה בקידושין ל"ט. א"ר יוחנן ערלה בח"ל הללמ"מ ופריך והתנן ספק ערלה בארץ אסור בסוריא מותר א"ל אימא כך נאמר ספקה מותר ודאה אסור והוכיח הרשב"א בחי' מזה דע"כ ר' יוחנן ס"ל סד"א מה"ת לחומרא דאל"ה למאי הוצרכה ההללמ' דספקה מותר הרי בלא"ה סד"א מה"ת לקולא וא"כ לפי"ז כיון דר' יוחנן ס"ל סד"א מה"ת לחומרא ע"כ דס"ל דחזקה העשוי' להשתנות ל"ה חזקה וא"כ מיושב ע"נ קושי' התוס' הנ"ל דשפיר פוסק ר"י כרשב"ג דחלב אינו פוטר משום סמוך מיעוטא לחזקת בהמה שלא ילדה כיון דהחזקה דהולד שאינו קדוש במעי אמו ל"ה חזקה לדידי' דעשוי' להשתנות ובחולין דקא' דאכל משחיטת כותי דלמיעוטא לחוד בלא חזקה לא חייש: והנה ביו"ד סי' ק"י מובא פלוגתת הראשונים ז"ל אי מועיל ס"ס במקום חז"א דהרמב"ם ס"ל דל"מ ס"ס במקום ח"א ובתשו' הרשב"א סי' ת"א כ' דמהני ס"ס גם במקום חזקה ומבואר בפוסקים בטעמייהו דלהרמב"ם הטעם דס"ס שריא דסד"א מה"ת לקולא רק מדרבנן לחומרא והוי הספק הב' סד"ר לקולא ולכך במקום חז"א ל"מ דהיכי דאתחזק איסורא ל"א סד"ר להקל אבל הרשב"א לשי' דס"ל סד"א מה"ת לחומרא וע"כ דס"ס שריא מטעם רוב וא"כ מהני אפי' במקום חז"א דרובא עדיף מחזקה ולפי"ז בנ"ד לגבי בכור דאיכא ס"ס א"א לומר דל"מ הס"ס מטעם דהוי במקום חז"א דאוקי הבהמה בחזקת שלא ילדה דהרי באמת איכא כנגד זה חזקת הולד שהי' חולין במעי אמו אפס דהוי חזקה דעשוי' להשתנות והרי הא דל"מ חזקה העשוי' להשתנות ע"כ הוא למ"ד סד"א מה"ת לחומרא כנ"ל ולשי' זו הא ע"כ ס"ס מטעם רוב ומהני גם במקום חזקה כנ"ל וא"כ ממ"נ מהני הס"ס דלמ"ד סד"א מה"ת לחומרא ולדידי' חזקת הולד ל"ה חזקה דעשוי' להשתנות ואיכא חזקה דבהמה שלא ילדה הא לדידי' לא איכפת לן החזקה דלדידי' ע"כ ס"ס מטעם רוב ורובא עדיף מחזקה ולמ"ד סד"א מה"ת לקולא דל"מ אליבי' ס"ס במקום חזקה כיון דלדידי' ס"ס שרי מטעם סד"ר להקל ול"מ במקום דאתחזק איסורא הרי לדידי' כנגד החזקה דבהמה שלא ילדה איכא חזקת הולד דל"ה קדוש במעי אמו כיון דלדידי' מהני חזקה העשוי' להשתנות כאמור: והנה מעלתו הביא דברי ש"ב הגה"ק מצנז זצללה"ה בשו"ת דברי חיים שמצדד ג"כ להתיר מטעם האומדנא שבלבו הי' להקנות ובודאי גמר ומקנה והוי כד"א מקנה אפס שכבודו מסתפק מטעם דבנ"ד הערלת הקונה היא משרתת של המוכר ויד פועל כיד בעה"ב א"כ הוי כמו שמשך המוכר דידה כידו הנה מלבד שבשו"ת מבי"ט הובא בס' שערי משפט סי' ר' כתב דגם המוכר גופי' יכול להעשות שליח למשוך בשביל הלוקח דכיון דקונה ע"י שליח מ"ל הוא מ"ל שליח דעלמא ע"ש והכי מבואר באמת בראב"ד פכ"ט מה' מכירה הי"א לענין זכיי' לקטן דהמוכר גופי' זוכה לקטן מה שמוכר לו ע"ש ובמק"א העירותי בזה ע"ד המהרי"ט ח"ב סי' קכ"ח אכ"מ מלבד זה הרי כ' בחי' הרשב"א קידושין כ"ג בשם הראב"ד דל"א יד עבד כיד רבו אלא לזכותו של אדון ולא לחובתו ע"ש וה"ה לגבי פועל דידו כיד בעה"ב י"ל דל"א לחובתו של בעה"ב ושעפיז"נ ליישב מה שהקשו ע"ד המח"א ה' שלוחין סי' י"א שכ' דאין שליחות נכרי ל"ש בפועל דידו כיד בעה"ב מב"ק נ"ג. דפריך התם בור של ב' שותפין המ"ל אי דשוו שליח אשלד"ע והק' הרשב"א דילמא דשוו שליח גוי ותי' דא"ש לעכו"ם ונד' המח"א הרי משכחת בפועל גוי ולהאמור נכון דלחובתו שיתחייב עי"ז לשלם ל"א יד פועל כיד בעה"ב והה"נ בנ"ד הוי לחובתו שלא יופטר מבכורה: