הרי בשמים לד

פסקי' בנטפלין שלפני השם דנמחקין דילמא כתבו הסופר למפרע וא"כ ההוא לפניו לאחריו הוא ז"א דאי מספקא לן שפיר פסקינן דמותר למחוק כיון דאיסור מחיקת נטפלין אינו אלא מדרבנן וסד"ר לקולא ועוד דרוב כתיבה הוא כסדר. עוד נ"ל עפי"ד שו"ת הרשב"ש סי' רס"ז שהאריך שם שאין שם העצם אלא שם הוי' ב"ה ושאר השמות המה כולם כינוים ותארים כפי מעשיו ית' אלא שיש הפרש בין כינוי לכינוי שכינוי של מרות ואדנות אסור למחוק ושאר כינוים מותר למוחקן ויצא לנו זה ממ"ש ל"ת כן לד' אלקיכם שלמדו ממנו בפ' הלוקין אזהרה למוחק את ה' ול"א ל"ת כן לה' בלבד שאלו אמר ל"ת כן לה' בלבד הי' לבע"ד לומר דוקא שם המיוחד אבל שאר כינוים נמחקין עכשיו שאמר אלקיכם כל שם אלקות בכלל ע"ש ולפי"ז נ"ל ג"כ בנ"ד דלהכי הנטפלין לאחריו אין נמחקין לפי דגלי לן רחמנא ל"ת כן לד' אלקיכם ומשמע דאלקיכם כולו אינו נמחק ונשמע מזה דהשם תופס קדושה להנטפל מלאחריו ולהכי אפי' בנכתב למפרע ג"כ אינו נמחק כיון דגלי קרא ודו"ק. העולה מכל דברינו האמורים דשפיר יש תיקון בנ"ד לגרור הוא"ו מלמעלה למטה ולכתוב יו"ד במקומה ולקדשה יהי ה' עמו ויעל על במתי המעלה ושלום תורתו יגדל נא כנפשו ונפש ש"ב דור"ש באהבה: סי' ב בעזהש"י יום ב' י"א מנחם תר"מ לפ"ק סטריא שלום וברכה וכט"ס לכבוד הרב החריף המופלג בתורה וביראת ד' טהורה כש"מ יהושע נ"י אבד"ק דיהאלאר במדינת מאלדווי מכתבו הגיעני והנני לתשובתו בדבר הבתים של תפילין שדרך הסופרים להניח עור א' בתוכן לחזקן ומדבקין אותם ע"י דבק כי העור החיצון דק. ועלה ע"ד חכם א' לפסול מטעם שהעור הפנימי עם הדבק הוא מפסיק בין הפרשיית להבתים והוי כשני בתים. וגם מפני שהדבק אינו ראוי לאכילה ואינו מן המותר בפיך. עכ"ש: הנה כבר נסתפקו האחרונים לענין הבתים של התש"ר אי מותר לדבק ע"י גלד עורות נפרדות אי מועיל חיבור הדבק שיהיו כגוף א'. ומביאים בשם הגאון החסיד האלקי רבינו אליהו מווילנא זצ"ל שה"ר ממס' כלים פ"ח משנה ח' תפלה ארבעה כלים התיר קציצה הראשונה ותקנה טמאה טמא מת וכן השני' וכן שלישית התיר את הרביעית טהורה מטמא מת אבל טמאה מגע ט"מ כו' וא"כ מדקתני התיר ותקנה מכלל דתקנה היא לתפילין ומתכשר בהכי אף שאינם מעור א' הרי דהדבק מחברם להיות אחד וכתבו ע"ז דנוכל לומר דהא דקתני התירה ותקנה לא שחתך הבית ממש מהעור אלא שהתירה מהקמט וכדקיי"ל גבי כלי עור דאם פשט העור נתבטל מתורת כלי ותקנה אח"כ שחזר ומתח העור על הדפוס ונעשה בית ולעולם מעור א' הוי עכ"ד והנה לכאורה יש להביא ראי' לפירוש זה דהנה לכאורה קשה לפימ"ש התוס' בזבחים צ"ד ע"ב בהא שהקשו על הא דקא' טלית שהתחיל בה לקורעה כיון שנקרע רובה שוב אינו חיבור וטהורה משמע לגמרי ואמאי אינה טמאה מגע מדרס כדא' בפ' בהמה המקשה כו' ואפי' מיירי הך דטלית בשלא נטמאת מדרס אלא מגע טומאה בעלמא מ"מ כל כמה דאשתייר בה גע"ג שהוא שיעור טומאת מגע לא פקעה מיני' טומאת מגע כו' ותי' דטלית ובגד שאני שהם כלי ושם כלי עליהן וכשנקרעו כיון דאזיל שם כלי מינייהו טהרו לגמרי אבל בבהמה המקשה מיירי בחתיכת בגד דעלמא ואין שם כלי עליו ואין טהור ממגע מדרס אעפ"י שטהור מן המדרס עיי"ש וא"כ לפי"ז אמאי כשהעביר הרביעית ותקנה אמרי' דטהורה מט"מ אבל טמאה מגע ט"מ כיון שהג' קציצות נגעו ברביעית כשחברן הרי בשטה שהי' מחוברין עם הרביעית הי' עליהם גם טומאת ט"מ וכיון דנקצץ הרביעית הרי פקע שם כלי מינייהו כיון דהג' קציצות בלא הרביעית אינו כלום א"כ אזיל שם תפילה מיני' וכיון דנתבטל שם תפלה מיני' נימא דפקעה גם טומאת מגע מינייהו וכסברת התוס' הנ"ל לענין טלית אע"כ דמיירי שלא נחתכו מחיבורן רק שנתפשט א"כ עדיין לא פקעה שם תפילה מינייהו כיון דכל שעה ראוי למותחו על הדפוס וישוב להיות תש"ר משא"כ כשנחתך אפי' אם מחברו אח"כ הרי פנים חדשות באו לכאן ובשעה שנקצץ בטל שם תפילה מינייהו. וא"כ לכאורה הי' מזה ראי' דהפירוש במשנה הוא רק שפשט העור ולא חתכו. אמנם באמת לאחר העיון אין להכריח מכח קושיא הנ"ל פירוש זה. דהנה התוס' בסוכה י"ב ע"ב הקשו ממשנה דכלים הנ"ל לפי"ד רש"י בסנהדרין ס"ח שפי' שם דבית קיבול העשוי למלאות ל"ש בית קיבול א"כ הא אין לך עשוי למלאות יותר מתפילין והאיך מקבלין טומאה. ומה שרצו להכריח שם מכח זה דקיי"ל בית קיבול העשוי למלאות שמי' בית קיבול כבר הפליא בזה הגאון רי"ב ז"ל בהגהותיו דהתוס' גופייהו בשבת נ"ב ע"ב כ' דקיי"ל דל"ש בית קיבול אמנם שפיר כ' בזה בס' יד דוד בחי' שם דהיכי דמשתמשין קודם המילוי עולמית תשמיש אחר לשעה ל"ה עלי' שם בית קיבול העשוי למלאות וא"כ מיירי קודם שהניח הפרשיות בתוכן דהיו רגילין להשתמש בהן להניח בתוכן כתבי קודש ומילוי זה לא איכפת לן כיון שאינו מילוי עולם וסברתו הוא משום דכל עיקר הטעם דב"ק העשוי למלאות ל"ש ב"ק הוא משום דממ"נ אי מחשבי' לי' כקודם המילוי הרי עדיין ל"ה עלי' שם כלי קיבול ואי לאחר המילוי הא כיון שנתמלא להיות שם עולמית הו"ל כאין לו בית קיבול כמבואר במפורשים והתינח כשהוא עשוי להתמלא עולמית משא"כ כשנתמלא קודם לפי שעה הא כיון שנתמלא נקרא עלי' שם כלי קיבול וכיון דאינו מילוי עולמית שפיר הוי כלי קיבול והוא מובן בסברא. וע' במלא הרועים אות ק' שחידש דקודם שנתמלא מקבל טומאה אף בעשוי למלאות. וע' במשנה שבת ס"ו ע"א ואם עשוי לקבל כתיתין טמא] וא"כ לפי"ז כיון דע"כ מיירי קודם שהניח הפרשיות בתוכן וא"כ קודם הנחת הפרשיות דהי' מיוחדין לתשמיש כתבי הקודש הא לענין תשמיש זה הוי על כל קציצה שם כלי בפ"ע ול"ש לומר דמבטל גם טומאת מגע מינייהו משום שנתבטל מהיות כלי כיון דכל חדא וחדא הוי כלי בפ"ע. אמנם הא קשיא לכאורה לפי"מ שמתבאר בדברי הש"ס שבת מ"ח ע"ב ובתוס' שם ד"ה אי חיבור דל"ש לומר כל המחובר לו הרי הוא כמוהו מדאוריי' אלא בשנתחברו שני כלים שמשמשין שניהם תשמיש א' בשעת מלאכתן אבל שלא בשעת מלאכתן אינן חיבור אלא מדרבנן ע"ש וא"כ ה"נ אי מיירי בשלא הניח עדיין הפרשיות בתוכן א"כ הוי שלא בשעת מלאכתן ול"ה חיבור מדאוריי' וא"כ אמאי בשעת חיבורן כולן טמאין ט"מ. אמנם י"ל כיון דא"א לזה בלא זה דהא צריך להיות ד' פרשיות בד' בתים א"כ הויין כגוף א' כדקא' הש"ס במנחות י"ד ע"ב דכיון דא"א לזה בלא זה הכתוב עשאן גוף א' ע"ש אולם ז"א דהא רק לענין הנחת הפרשיות בתוכן הויין כגוף א' כיון דא"א לזה בלא זה והרי מכח הנחת הפרשיות לא הי"ל לקבל טומאה כלל משום דהוי בית קיבול העשוי למלאות וע"כ רק משום התשמיש של הכתבי קודש שקודם הנחת הפרשיות הא לענין זה א"צ הבתים זה לזה א"כ שוב ל"ה חיבור אפי' בשעת מלאכתן וכמ"ש התוס' בביצה כ"ג ע"ב בהא דקתני שם במשנה רחים של פלפלין טמאה משום ג' כלים וכ' התוס' פי' אם נטמא זה לא נטמאה זה אפי' בשעת מלאכה שהן כולן יחד הואיל וכ"א ראוי למלאכה בלבדו ע"ש אמנם באמת בעיקר קושי' התוס' הנ"ל י"ל עפימ"ש התוס' גופייהו בסוכה שם לחלק דל"ה בית קיבול העשוי למלאות רק היכי שעשוי להניח שם המילוי עולמית אבל אם לפעמים נוטלין המילוי ל"ה עשוי למלאות. ואף שכ' התוס' שם שהוא דוחק מ"מ נראה לולא דבריהם ז"ל בהבנת הסברא הלזו. דהנה י"ל הטעם דב"ק העשוי למלאות ל"ש בית קיבול שהוא משום שהמילוי בטיל לגבי הכלי והוי כאלו הכלי והמילוי הם א' וא"כ אין לו בית קיבול והנה בש"ס עירובין ע"ח ע"ב פריך שם ותבן לא חייץ והאנן תנן תבן שבין ב' חצרות גבוה י"ט מערבין ב' ואין מערבין א' אמר אביי לענין מחיצה כ"ע ל"פ דהוי מחיצה אבל לענין חציצה אי בטילי חייץ ואי לא בטילי לא חייץ ופירש"י וז"ל לענין מחיצה אע"ג דעתיד ליטלו כל כמה דהוי התם הוי מחיצה כו' אבל לענין חציצה לחוץ בפני אויר החריץ ולידון כסתום דמשוית לי' כארעא אי בטלי' להדיא ואמר לא שקילנא לי' מהכא בטיל ואי לא לא עכ"ל הרי דלענין שיהי' נידון כסתום בעי' ביטול עולמית וכן מבואר בדברי הש"ס סוכה כ"ח ע"א גבי פקק החלון וע' בתוס' שבת מ"ד ע"ב ד"ה ואין מצלת ולפי"ז שפיר מבואר החילוק דבמילוי עולמית שפיר אמרי' דל"ש בית קיבול משום דבטיל לגבי הכלי והוי כסתום כמו שאין לו תוך משא"כ בשעתיד ליטלו משם הא ל"ה כסתום וא"כ גם אחר המילוי יש לו תוך. אולם התינח בשאר מילוי משא"כ הכא בפרשיות של תפילין הא לא נוכל לומר דבטילי לגבי הבתים דע"כ צריך להיות הבתים בפ"ע והפרשיות שמונחין בתוכן בפ"ע גם הא צריך ליטול הפרשיות מתוכן באיזה פעם כדי לבודקן ע' בתוס' מנחות מ"ג ע"א בשם שימושא רבה שמצריך לבודקן פעמים בשבוע. א"כ לא בטילי לגבייהו ול"ה כסתום ושפיר מקבלי טומאה וא"כ שפיר מיירי המשנה דכלים הנ"ל גם בשכבר הונחו הפרשיות בתוכן וא"כ הדר קשיא מה שהקשינו לעיל דנימא כיון דבשהותר הקציצה פקע שם כלי מיני' ויהי' טהורין גם מטומאת מגע. אולם באמת נראה דלק"מ דע"כ הבתים אף לאחר שהנחו הפרשיות בתוכן לא נחשבו ככלי א' דנימא שאם נחתך א' מהן יהי' בטל שם כלי מן הנותרים כיון דאמרי' בש"ס מנחות ל"ד ע"ב לטטפת לטטפת לטוטפת הרי כאן ד' הרי דהתורה הקפידה שיהי' ד' בתים דלהכי אמרי' שם דאם אין חריצן ניכר מבחוץ פסולות וע' בתוס' סנהדרין ד' ע"ב ד"ה טט בכתפי שתים. א"כ חלקינהו רחמנא לד' כלים. וא"כ הוי כאו"א כלי בפ"ע דנהי דמטעם שא"א לזה בלא זה הוי צריכין למימר שיהיו ככלי א' כנ"ל והוי דומיא דאמרי' במנחות י"ד ע"ב לר' יוסי בשחט ב' כבשים לאכול א' מן החלות למחר הכתוב עשאן גוף א' והכתוב עשאן ב' גופים הכתוב עשאן גוף א' דמעכבי אהדדי והכתוב עשאן שני גופים דכתיב שתים שני עשרונים דל"ה פיגול רק הא' שחישב עליו וה"נ אמרי' עשאן הכתוב לד' בתים גוף א' כדקא' שם לזכרון בין עיניך זכרון א' אמרתי לך לענין דמעכבי אהדדי והכתוב עשאן ד' גופים דכתיב לטטפת כו' לענין שאם נחתך בית א' מהן לא נפקע שם תפילה מהאחרים שנשארו לענין קבלת טומאה. וא"כ לפי"ז מיירי שפיר המשנה דכלים הנ"ל בשחתך הבתים ואח"כ חיברן וכן פי' באמת הרמב"ם ז"ל בפירושי המשניות שלו שם. ובאמת לשון המשנה דקתני התירה ותקנה מוכח קצת כן דהנה התוס' בב"מ נ"ב ריש ע"ב כתבו בהא דמובא שם המשנה דסלע שנפסלה והתקינה שיהא שוקל בה משקלות טמאה כ' התוס' ד"ה והתקינה וז"ל אם צריכה מעשה כמו חיתוך א"ש דנקט והתקינה דמידי דמחוסר מלאכה אין טמא במחשבה כדא' במרובה ואי אינה צריכה חיתוך הוי התקינה ל"ד כו' הרי דכ' התוס' דלשון התקינה משמעותו ע"י חיתוך וה"נ דקתני התירה ותקנה משמע שחתכה. ושפיר