הרי בשמים לג

ואף דהוא ע"מ לתקן מ"מ הא כ' המ"ל בפ"ח ממעה"ק בשם בעל קרבן חגיגא דבמעיל עובר משום לא יקרע אפי' שלא כדרך השחתה ע"ש עכ"ז הא כיון שנטמא פסול היא לעבודה ובטל מתורת מעיל ולית ביה משום לא יקרע וע"כ צ"ל משום דעתיד להיות ניתר ע"י כיבוס לכך איכא עליה עדיין תורת מעיל ורכיב עלי' האיסור דלא יקרע ואע"ג דקיי"ל בזבחים דף פ"ח דבגדי כהונה מכובסין היכא שהוגעו לנתר ואהל פסולין לעבודה וה"נ הא קי"ל שם צ"ה דבגד שניתז עליו דם חטאת או שנטמא צריך ז' סממנים כמו בכתם א"כ הוי הוגעו לנתר ואהל וא"כ גם לאחר כיבוס יהי' פסול לעבודה. ז"א דהא דקי"ל במכובסין שהוגעו לנתר ואהל פסולין לעבודה משום דכשנתגעלו גיעול רב כזה שהגיעו ליזקק לכיבוס נתר ואהל תו לא מתקן להו משום דאין עניות במקום עשירות וא"כ בנתגעלו ונעשו צואין כ"כ אבל אם לא נתגעלו רק שצריכין כיבוס משום טומאה ומצות התורה כך היא לכבסן בנתר ואהל ל"ש בזה לפסלן משום אין עניות במקום עשירות וא"כ שפיר יתכשרו אחר הכיבוס וא"כ לא בטיל מתורת מעיל ושפיר חל עלי' עדיין איסור לא יקרע ולפ"ז התינח לאחר דידעינן דמהני כיבוס משא"כ לאחר דמקשי התוס' דלא יועיל כיבוס משום ביאה במקצת שמה ביאה וא"א להכניסן בפחות מגע"ג א"כ לית לי' תקנה וא"כ בטל מתורת מעיל ע"ז שפיר כ' התוס' דאי נימא הכי א"כ בטל מתורת מעיל ובידו לחתכו ואין עובר משום לא יקרע כיון דלית לי' וא"כ ל"ש ביאה ושפיר כשר להכניסו בפחות מגע"ג ואף שהדבר חוזר חלילה מצינו כיוצא בזה בתוס' בכ"ד ומהם בב"מ דף ל' ע"א ד"ה אף עובד דניחא לי' ובגיטין כ"ז ע"א ובב"ק ע"ו ע"א עש"ה: עוד י"ל דהא באמת יש להבין הלא במעיל אינו עובר משום לא יקרע רק בקורע פי המעיל כמבואר ברמב"ם פ"ט מה' כלי המקדש ה' ג' א"כ הא אפשר לטהרו בקריעת רובו באופן שלא נקרע פיו של המעיל. אולם באמת לק"מ דהא אי קורעו רובו בטל מתורת בגד ואין עוד שם מעיל עליו והוי כקרע פי המעיל דאי ליכא מעיל ממילא ליכא פי מעיל וא"כ לפ"ז שפיר כ' התוס' דאי מכניסו בפחות מגע"ג לא חשבינן לי' כביאת כולו משום דעל כל מקצת שמכניס אמרינן דבידו לחתכו ואינו עובר משום לא יקרע כיון דאינו עובר רק בקריעת פי המעיל ובאותו מקצת הא אינו בטל מתורת בגד. אולם אכתי הא אסור משום ל"ת כן לד' אלקיכם ואין בידו לחתכו א"ו דכיון דהוי דרך תיקון ל"ש בי' איסורא דל"ת כן והבן ומדי עיוני בההיא סוגיא ראיתי בלח"מ פ"ח ממעה"ק הי"ט שעמד שם בדברי הרמב"ם ז"ל שפסק בפ"ג מה' כלים כלישנא בתרא בחולין קכ"ג בנקרע רובה טהורה דאפי' אם שייר בה כדי מעפורת טהורה ובסוגיין פ' דם חטאת פריך סתמא דגמרא מלישנא קמא שם דאם שייר בה כדי מעפורת טמאה וכ' שם וז"ל לכך נראה לרבינו ז"ל לפרש דל"ק ול"ב צר"ה ל"פ לענין דינא כו' ובין ללישנא קמא ובין לל"ב בט"י טהורה אפי' שייר כדי מעפורת ובשאינה ט"י אפי' אם לא שייר כדי מעפורת טהורה ואי שייר טמאה ובפ' דם חטאת גבי מתניתין דקורעו כו' משמע לי' דמתניתין דהתם אפי' בשאינה ט"י ומפני כך מקשה דכיון דשייר כדי מעפורת טמאה היכא דאינה ט"י דילמא לא אתי למקרעה כולה כו' ולפענ"ד נראה לחזק הדברים דבסוגיין פ' דם חטאת ע"כ מיירי באינה טבילת יום עפי"מ דאי' שם צ"ח ע"ב אמר רבא פשיטא לי דם על בגדו חוצץ ופירש"י לענין טבילה בבגד שנטמא ולפי"ז הכא מיירי שניתז דם על הבגד ויצא חוץ לקלעים א"כ א"א להטבילה שהרי הדם חוצץ והכיבוס הא צריך להיות בפנים א"כ ע"כ צריך להיות הקריעה קודם הטבילה וא"א לומר כלל דמיירי בבגד ט"י]. והנה ראיתי בשו"ת חת"ס חיו"ד סי' רס"ד הביא שם ראי' דמוחק ע"מ לתקן מותר מהא דערכין ד"י ע"ב דמכתשת של משה נתפגמה והביאו אומנין מאלכסנדריא של מצרים ותיקנוה ולא היתה מפטמת כמו שהיתה נטלו תיקונה והיתה מפטמת כמו שהיתה וקשה מי התיר ליטול תיקונה הלא מכתשת כלי שרת היא למסקנת הש"ס שבועות י"א ע"א א"ו דמוחק ע"מ לתקן שרי ע"ש ואנכי לא אבין ראי' זו הלא באמת הקשו התוס' בשבועות שם האיך תיקנוה הלא כיון דהוי כ"ש הא כ"ש שנשברו אין מתקנין אותן ושניקבה אין מתיכין לתוכה אבר דאין עניות במקום עשירות ותי' דשאני מכתשת של משה שהיתה מפטמת ביותר עיי"ש וא"כ גם זה לא קשיא דמכתשת של משה כיון שעם התיקון לא היתה מפטמת כ"כ א"כ אדרבא הסרת תיקון זה הוי כבוד גבוה ומה ענין זה לנתיצה ולדברי הי"מ שם הא המכתשת לא היתה כ"ש כלל אלא שהקטורת הי' קדוש קדוה"ג בדיבורו שהי' אומר יהא זה קטורת הי' חל עלי' קדוה"ג אחר כתישה במכתשת שהי' ראוי להקטר ע"ש ואפי' אי הוי כ"ש נמי ליכא ראי' עפי"מ דמבואר בפוסקים דבנטפלין לשם כיון דאינן אלא מדרבנן לכ"ע לית בהו איסו' במחיקה ע"מ לתקן ולפי"ז הא מבואר בירושלמי פ"ד דשקלים במכתשת עשאוה ככלי שרת ופי' המפרש דאינו אלא מדרבנן ע"ש וכיון דל"ה אלא מדרבנן לכ"ע ליכא איסור בע"מ לתקן: נחזור לנ"ד דבשאלתינו עכ"פ שרי למחוק הוא"ו ולכתוב יו"ד במקומה אליבא דכל הדיעות כיון דמעיקרא לא הי' שם כלל ונ"ל להוסיף עוד ולומר דהא דהשוו אותיות ו"ה לאותיות א"ד דכשם דא"ד לד' ר"ח אינו נמחק ה"ה ו"ה נלפענ"ד דל"ד כלל עפי"ד המהרש"א בשבועות שכ' בכונת ר"ח דלהכי א"ד אינו נמחק משום דנקרא בא"ד כדאמרי' לא כשאני נכתב אני נקרא נכתב אני בי"ה ונקרא בא"ד א"כ א"ד הוא במקום י"ה וע"כ כמו אותיות י"ה אינן נמחקין שהוא שם בפ"ע ה"ה א"ד שהוא במקומו ג"כ אינו נמחק וא"כ ו"ה אף שהוא משם המיוחד מ"מ כיון שאינו שם בפ"ע אמאי לא יהי' נמחק. ובאמת משמע הכי להדיא מדברי רש"י ז"ל בשבועות ל"ה ע"ב ד"ה כתב א"ל מאלקים שהתחיל לכתוב אלקים וכתב אל"ף למ"ד אין נמחקין אעפ"י שלא גמר השם שהרי ב' אותיות הללו שם לעצמו עכ"ל ומדכ' דוקא ב' אותיות הללו שהם שם לעצמו משמע הא לא"ה הי' נמחקין וע' בתה"ד בפו"כ סי' קע"א מ"ש לענין א"ד מאדני דוקא ב' אותיות אבל אות א' הי' מותר למחוק ע"ש לענין השני יודין שנכתב בסידורים במקום השם אם מותר למוחקן עיי"ש: אך בזה יש עדיין להסתפק במה שיהי' השם נכתב שלא כסדר והנה בענין זה יש מבוכה בין האחרונים בנוב"י מהדו"ק חיו"ד סי' ע"ה מובא שם תשו' הג' מו"ה טיאה ווייל ז"ל ודעתו שם דבשם פוסל אפי' בס"ת שלא כסדרן ומדשתיק לי' הנוב"י ולא דחה דבריו בזה ש"מ אודויי אודי לי' גם הביאו האחרונים כן בשם שו"ת גינת ורדים דבעי' בשם כסדרן והסכימו לדבריו בשו"ת מים רבים חיו"ד סי' נ"ט ובשו"ת מכתם לדוד סי' ל"ז ל"ח וכן בשו"ת שמש צדקה חיו"ד סי' נ"ב הביא ד' הגו"ר והסכים עמו. והנה לכאורה יש לה"ר מפ"ק דמגילה ד"ח ע"ב במשנה דחשוב אין בין ספרים לתו"מ אלא שהספרים נכתבים בכל לשון ותו"מ אין נכתבין אלא אשורית ואמאי לא חשיב ג"כ הא דבס"ת ליכא פסול דשלכ"ס משא"כ בתו"מ א"ו כיון דגם בס"ת איכא פסול דשלכ"ס באזכרות ול"ה מילתא דפסיקא ולכך לא חשיב לי' אולם ראיתי בשו"ת חת"ס חא"ח סי' ח' שעמד בקושיא זו אמאי לא חשיב החילוק דשלכ"ס וכ' וז"ל די"ל דהיינו שהספרים נכתבין בכל לשון כו' דהא לית לנו שום מקרא על שיהיו נכתבים כסדרן או שיהיו נכתבים בלה"ק אלא מדכתיב והיו בהוייתן יהיו והיינו הן הויות לשונם והן הויות כסדרן והוי כאלו תנן במתניתין אין בין ספרים לתו"מ אלא שהספרים ל"ב בהוייתן משא"כ תו"מ והי' נכלל לשונם וסדרן והשתא נמי חדא מינייהו נקט וה"ה לאידך דפח"ח. וא"כ ליכא ראי' מזה דבשמות יהי' פסול שלכ"ס דאין אנו צריכין לתרוצי משום דקתנ' מילתא דפסיקא כיון דאיכא לשנויי כתי' החת"ס הנ"ל ובאמת מסתימת דברי הטוש"ע נראה דאינו פוסל בס"ת בשם שלכ"ס ומה שנזכר בא"ח סי' ל"ב סנ"ב בהג"ה לעשות שם של שדי כסדר הוא רק למצוה מן המובחר לכתחלה ולא שיהי' בזה פסול מדינא ומדברי הנוב"י גופי' במהדו"ת חיו"ד סי' קע"א נראה דס"ל דל"ב בשם כסדרן ע"ש וכ"נ מדברי המג"א בסי' ל"ב ס"ק נ"ז שכ' לענין דפוס וז"ל ול"נ דבתו"מ פסול משום דא"א לצמצם ולפעמים שנדפס האות השני קודם לראשון והו"ל שלכ"ס כו' ואי איתא הא גם בס"ת פסול משום השמות דבעי' בהו כסדרן אע"כ דמדינא אפי' בשמות ל"ב בס"ת כסדרן. וכן מסתימת דברי הרמ"א ביו"ד סי' רע"ו סי"א בהג"ה נראה הכי דלענין ה"א של שם שכרעה נוגעת בגגה הי"ל לחלק דבה"א הראשונה אין תקנה משום שלכ"ס. וע' בא"ר סי' ל"ב ס"ק ל"ג שכ' ראי' מזה לשם אלקים ע"ש שמבואר מדבריו דאינו פסול משום שלכ"ס ויש להביא עוד ראי' מהא דקא' בש"ס מנחות ד"ל ע"ב דהלכה כר"ש שזורי גבי הטועה בשם דכל השם תולין מקצתו אין תולין. וכ' הש"ך בסי' רע"ו סק"ז בשם הרא"ש דהטעם דמקצתו אין תולין הוא רק משום שהוא גנאי להשם ולכך אין לפסול אלא לכתחלה ע"ש. וכ"כ בתשו' מ"ב סי' נ"ז דהא דארש"ש מקצת השם אין תולין הוא מטעם דלאו הידור מצוה הוא להיות קצת מאותיות השם למעלה וקצתם למטה ואי איתא הא מקצת הראשון שבשם בלא"ה אין תולין משום כסדרן. אולם יש לדחות ראי' זו עפי"ד הפמ"ג בא"ח סוס"י ל"ח במש"ז שכ' וז"ל גם פשיטא לי אם כ' מקצת אות ואח"כ כ' מקודם משלים האות ול"ה שלכ"ס דכל שאין כותב אות שלם כסדרן מיקרי והי' הדברים כסדרן דבר שלם בעי' לא חצי דבר עכ"ל וע' בת"י בהוריות ד"ד ע"א ד"ה קרי' בי' ונעלם מדבר במה שחילקו דהתם דרשי' ונעלם דבר מדבר ולגבי עדות דרשי' דבר ולא חצי דבר ע"ש] א"כ נ"מ אם לאחר שכתב חצי אות שאחריו נזכר ששכח האות הקודם בשם וא"כ אם יתלה האות שלפניו מטעם שלכ"ס ליכא כיון דלא כ' אחריו רק חצי אות ולא פסול שלכ"ס בכה"ג כ"ד הפמ"ג הנ"ל ואשמעי' דאפ"ה אסור לתלו' מטעם גנאי השם. אך מדברי המ"ב בס' נ"ז והמג"א סי' ל"ב ס"ק י"ז העתיק דבריו דאם שכח יו"ד מאלקינו יש לתלות היו"ד משום דלאו שרשית היא ע"ש נרא' דס"ל דל"ב כסדרן וכ"כ הרדב"ז בתשו' סי' ב' אלפים קס"א בפירוש שא"צ לכתוב את השם על הסדר ע"ש וע' בתשו' זכרון יוסף חא"ח סי' ג'. ובספר יהושע חיו"ד סי' נ"ו ה"ר דל"ב כסדרן בשם מיומא ל"ח דבן קמצר לא רצה ללמד על מעשה הכתב שהי' קושר ד' קולמסין וכותב שם בן ד' אותיות ע"ש והיא ראי' ברורה ומה שהביאו האחרוני' ראי' משבועות ל"ה הנטפלין לשם שלפניו נמחק לאחריו אינו נמחק שכבר קדשו השם ואי איתא דמותר לכתוב שלכ"ס א"כ משכחת איפכא דשלפניו אינו נמחק אם כתבו למפרע לפענ"ד ליכא ראי' מזה דנוכל לומר דכונת הש"ס בההיא דשלפניו ושלאחריו היינו על הכתיבה ויהי' הכונה הנטפל שכתב הסופר לפני השם הוא נמחק ואפי' הוא לאחריו עד"מ אלקינו אם כ' נ"ו לפני כתיבת אלקי נמחק והנטפל שכ' הסופר לאחר השם אינו נמחק וכן מפורש יוצא מדברי הריטב"א בחי' לשבועות שם שכ' להדיא הטעם שבשעה שכותב הנטפל לאחריו כבר. נכתב השם ומש"ה קדשוהו ע"ש הרי דבכתיבה תליא מלתא ואי דאכתי קשיא איך