הרי בשמים שלח

ספק ובזה יש סברא דמועיל גם בק"ד אבל לענין דשלב"ל דהתפיסה הוא מטעם קנין עש"ך ח"מ סי' ר"ט סק"ז ובקצה"ח שם לענין זה בודאי לא אלים הקדש דמים כתפיסה ועתשו' רמ"ע מפאנו סי' כ"ב אבל בהקדיש קדוה"ג בודאי הו"ל כתקפה משום דאמל"ג כמסל"ה ואפי' בולד חטאת אי בהוייתן הם קדושים הרי לא קדיש בקדושת חטאת רק לאחר שיולד היינו שיצא רובו וא"כ ביציאת מיעוטו נתקדש באותו הקדש שהוקדש על פיו עתוס' תמורה כ"ה. ד"ה אמר ובחולין ס"ט: ד"ה ר"ה. בודאי דהוי ההקדש כתפס ובאבר שהנשמה תלוי' בו קיי"ל דפשטה קדושה בכולה וממילא קדיש כל הולד באותו הקדש ולא חל עליו עוד קדושת ולד חטאת. אמנם קושי' הקצה"ח עדיין קשיא מתמורה כ"ד: כיצד מערימין על הבכור מבכרת שהיתה מעוברת אומר מה שבמעי' של זו אם זכר עולה והאיך קדיש העובר במעי אמו הלא א"א מקדיש דשלב"ל ובזה ל"ש לומר כתירוצינו הנ"ל דהרי כ' התוס' בקידושין כ"ט. ד"ה משכו דל"ש אמל"ג כמסירתו להדיוט אלא היכי דאיכא רווחא להקדש וא"כ בשלמא בבהמת חולין איכא רווחא להקדש וכן בולד חטאת אי לאו שהקדישו הוא לקדושה אחרת הא הוי אזל למיתה ושפיר איכא ריוח להקדש משא"כ הכא במבכרת הא גם לולא הקדישו הי' קדוש בקדושת בכור ואדרבא איכא עוד פסידא להקדש ע"י הקדישו זה דהרי רש"י שם פי' כיצד מערימין להפקיעו מכהן ולהפרישו לחובתו א"כ מיירי שהוא מחויב עולה א"כ לולא הקדישו הלא ע"כ הי' מפריש קרבן אחר לחובתו והשתא הוא פוטר א"ע בזה א"כ איכא עוד פסידא להקדש ובודאי ל"ש אמל"ג כמסל"ה ושפיר קשה דהרי הו"ל דשלב"ל. אמנם הך בבא דמתני' שם שפיר מיתוקמא בהקדיש פרה לעוברה כיון דמיירי בבהמת חולין וכ"כ בקצה"ח שם. ושעפי"ז נלפענ"ד לפרש דברי רש"י בגמ' שם דפריך בהא דקתני אם נקבה זבחי שלמים נקבה מי קא קדשה בבכורה ומשני סיפא אתיא לבהמה דהקדש ופירש"י וז"ל דאם חטאת היא ונתעברה ורוצה להערים שלא ילך למיתה דולד חטאת למיתה אזיל ישנהו לקדושה אחרת כו' דלכי מתיליד ל"ה ולד חטאת ע"כ ולכאורה למה פרש"י דוקא לענין ולד חטאת ולהאמור ניחא דהרי בזה שפיר יקשה הא א"א מקדיש דשלב"ל ול"ל פרה לעוברה דהרי מיירי בבהמה דהקדש ואי משום אמל"ג כמסל"ה והוי כתפס כנ"ל ז"א דבבהמת הקדש הא ליכא רווחא להקדש דגם בלאו הקדישו כשיולד יהי' קדוש בקדושת אמו והיכי דליכא רווחא להקדש הא ל"א אמל"ג כמס"ל ולכך פירש"י בולד חטאת דבזה שפיר איכא רווחא להקדש דלולא הקדשו הי' אזיל למיתה ושפיר אמרי' אמל"ג כמס"ל וחל ההקדש ביציאת מיעוטו מטעם תפס כנ"ל. [ויל"ע לפי"ז ביבמות צ"ג. דמדייק דר' ינאי ס"ל אדם מקנה דשלב"ל מדעישר על פירות שלא באו עדיין לידו וכן הא דאראב"י פירות ערוגה זו מחוברות כו' והרי כ' התוס' שם ד"ה קנוי' דבתרומה שייך נמי אמל"ג כמסל"ה וא"כ י"ל דבתרומה נמי הוי מטעם תפס ולעולם דס"ל א"א מקנה דשלב"ל ויש לפלפל בזה טובא אכ"מ] ובאמת מהך בבא דאם זכר עולה ואם נקבה זבחי שלמים בלא"ה ל"ק לפמ"ש בתשו' מהר"ם מינץ סי' ל"ה בשם הר"א כ"ץ דבסמוך ללידה כ"ע מודו דמהני הקנאת העובר דאז הוי כמאן דמנחא בדיקולא כי נגמר הולד לגמרי ע"ש ולפי"ז יתיישב שפיר דהנה בתשו' מהרי"ט ח"א סי' כ"ב הקשה בהא דתנן ב"ב ק"מ: האומר אם תלד אשתו זכר יטול מנה ילדה זכר נוטל מנה והרי קיי"ל דאין ברירה והא לא הי' מבורר מה יהי' אם זכר או נקיבה ותי' דבסמוך ללידה הא לא ישתנה עוד מזכר לנקבה ול"ה רק גילוי מילתא בעלמא וה"ר לזה מהא דא' ס"פ בכל מערבין גבי הא דתניא אין אדם מתנה על ב' דברים כא' אלא אם בא חכם כו' דמוקמי' התם בשכבר בא חכם דהוי גילוי מילתא בעלמא ע"ש וא"כ גם במשנה דתמורה דאם זכר עולה קשה נמי דהא אין ברירה וע"כ דמיירי בסמוך ללידה דהוי רק גילוי מילתא בעלמא וא"כ תו ל"ה דשלב"ל דהוי כמאן דמנחא בדיקולא אמנם באמת במבכרת או בולד בהמת הקדש אין אנו צריכין לבא לכ"ז דבזה מהני שפיר הקדישו במעי אמו כיון דלאחר לידתו יהי' ממילא קדוש אם בקדושת בכורה או בהקדש דאמו א"כ הוי ההקדש רק כמחוסר זמן דזמן ממילא קאתי ול"ה דשלב"ל דבשלמא במוכר פירות דקל דלולא מכירתו ל"ה נקנין הפירות מאליהן ללוקח לכשיגדלו וא"כ ל"מ מכירת הפירות על לאחר שיגדלו דהוי דשלב"ל משא"כ הנך ולדות קדשים כשיולדו יחול ההקדש עליהם ממילא גם בלעדי הקדישו ורק הוא מקדישם מעכשיו ולאח"ז בכה"ג ל"ה דשלב"ל ועמ"ל פ"ד מה"א: והנה בקצוה"ח הקשה עוד מש"ס תמורה כ"ה. א"ר יוחנן הפריש חטאת מעוברת וילדה רצה בה מתכפר רצה בולדה מתכפר מ"ט קסבר ר"י שיירו משוייר ומשמע דשיירו משוייר היינו דהוו חולין גמורין וקשה האיך מהני שיור העובר הא כשם שאא"מ דשלב"ל כך אין אדם משייר דשלב"ל. ולפענד"נ דלענין הקנאת העובר שפיר שייך לומר דהוי דשלב"ל דנהי דמה שגדל כבר הוי דבר שב"ל אבל מה שיגדל אח"כ הא לא בא לעולם ול"ק כלל. משא"כ בשיור בהקדש כיון דמ"ד שיירו משוייר ע"כ ס"ל עובר לאו ירך אמו ולא קדיש העובר מטוני' דאם רק כשיוצא לאויר העולם קדוש בפ"ע וילפי' לה מקרא דרק קדשיך אשר יהיו לך אלו הולדות וכתיב יהיו דבהוייתן הם קדושים א"כ כיון דשייר חלק העובר שגדל כבר לא נוכל לומר דמה שיגדל אח"כ יתקדש בלידה דהא דבהוייתן קדושים הוא רק כשמתקדש כולו ולא קידוש במקצת א"כ ממילא כל העובר חולין: ומה שהקשה עוד שם הקצוה"ח בסק"י מב"ק ע"ח: דמיבעא לן מכרה חוץ מעוברה אליבא דמ"ד עובר לאו ירך אמו אי חייב בדו"ה כיון דלאו ירך אמו הוא ל"ה שיור א"ד כיון דמשתריא בהדה בשחיטה כמאן דשייר בגופה דמי והקשה דהרי אין אדם משייר דשלב"ל וא"כ ממ"נ אי שייר בעובר לחוד הא הוי דשלב"ל ואי שייר פרה לעוברה א"כ אפי' אי עובר לאו ירך אמו הא שייר בגוף הפרה לפענד"נ ל"ק עפמ"ש באס"ז שם בשם הרשב"א דאליבא דרבי קמיבעיא לי' דאיהו הוא דאמר דדבר הניתר בשחיטה הוי שיור ועובר ניתר בשחיטת אם ע"ש וא"כ הרי רבי ס"ל ביבמות צ"ג דאדם מקנה דשלב"ל: והנה הקשה עוד הקצוה"ח בספרו אב"מ על אה"ע סי' מ' ס"ק י"ב מהא דמביא בתוס' ב"מ ל'. ד"ה אף עובד בשם הר"י מסיפונט לפרש המשנה דרפ"ב דפרה דרא"א פרת חטאת המעוברת כשרה וחכמים פוסלין דלאו באם מיירי אלא בעובר אם כשר לפרה דחכמים פוסלין משום דכתיב ויקחו אליך פרה בעינן פרה בשעת לקיחה לאפוקי האי דעובר הוא הרי דמהני קדושת העובר לפרה אדומה ול"א דהוי דשלב"ל דאפי' רבנן דפסלי אינו אלא משום דבעינן פרה בשעת לקיחה הא לא"ה הי' מועיל אף בעובר. ומה שנלפענ"ד בזה הוא דהנה בתוס' ב"מ שם כ' וה"ה דמצי פליגי בלקחו פרה קטנה וכן בר"ש במשנה שם מביא ברייתא דספרי זוטא פרה שלא יקחו עגלה ויגדילו וכ' דלפי"ד הר"י מסיפונט ההוא דרשא דלא כר"א ולכאורה מנ"ל להתוס' ולהר"ש דר"א פליג אהא דשלא יקחו עגלה דילמא גם ר"א מודה בהא משום דפרה חטאת קרי' רחמנא וכיון דלא מיתכשרא עד שתהי' בת שתים א"כ כשהיא עגלה הוי' מחוסר זמן ואסור להקדיש מח"ז ומשום דקדיש במח"ז הוי' מתכשרא בדיעבד עי' יומא ס"ג: וזבחים י"ב. ובתוס' זבחים קי"ד ד"ה היתר ואצטריך שפיר קרא דפרה שלא יקחו עגלה דאפי' בדיעבד פסולה משא"כ בפרה מעוברת שפיר מכשיר ר"א אפי' לכתחלה משום דבמעי אמו ליכא איסור דמחי כמ"ש בתוס' תמורה וע"כ דפשיטא להו להתוס' ולהר"ש ז"ל דמדפסלי רבנן בפרה מעוברת דליכא איסורא דהקדש מחוסר זמן משום דבעינן קיחה כשהיא פרה בודאי פסלי אפי' אם אינו מקדישה ואינו קורא לה עוד עתה שם פ"א אפ"ה פסול משום גזה"כ דבעינן קיחה כשהיא פרה וכיון דר"א מכשיר בזה ע"כ דס"ל דלא הקפידה התורה ע"ז שתהא הקיחה בשעה שהיא פרה ושפיר כ' התוס' דה"ה דהו"מ פליגי בלקחו פרה קטנה וממילא יפה כ' הר"ש דר"א פליג אהך דרבא דספרי זוטא ומכשיר ג"כ ליקח עגלה ולגדלה בלי קריאת שם להקדש וזהו דעת הרמב"ם בפ"א מה' פ"א ה"א ומסולקת השגת הראב"ד ועכ"מ שם וממילא אזדא ג"כ קושי' בעל אב"מ הנ"ל כיון דע"כ התם מיירי בלקיחה בלי הקדש ולק"מ והנה לכאורה הי' נלפענ"ד ראי' לדברי האומרים דעובר הוי דשלב"ל מש"ס ע"ז ס"ג. בא עלי' ואח"כ נתן לה אתננה מותר ורמינהי בא עלי' ואח"כ נתן לה אפי' מכאן ועד ג' שנים אתננה אסור ארנב"י אר"ח ל"ק הא דאמר התבעלי לי בטלה זה הא דא"ל התבעלי לי בטלה סתם וכי א"ל בטלה זה מאי הוי הא מחוסר משיכה וקשה לד' הג"א ב"מ פ' הזהב הנ"ל שכ' דמהני מכירת העובר וכיון שא"י למשוך העובר מעות קונות א"כ לוקמ' בדא"ל התבעלי לי בטלה זה היינו בעובר שבמעי בהמה דאז כיון דא"א במשיכה מעות קונות. אמנם לפ"מ שהערנו למעלה דבעובר ל"ש אתנן כיון דבעינין מבורר בשעת ביאה נדחה הוכחה זו ויש להתיישב בדבר: אמנם נראה דאפי' להפוסקים דס"ל דמהני מכירת העובר הוא דוקא כשהבהמה היא כבר מעוברת עכ"פ אבל אי לא נתעברה עדיין כ"ע מודי דהו"ל דשלב"ל דהרי מקור הדבר דעובר ל"ה דשלב"ל נובע מד' הרשב"ם ב"ב קמ"ב. גבי המזכה לעובר דס"ל לר"נ לכשתלד קנה ופי' הרשב"ם שם דאע"ג דגבי פירות דקל ס"ל לר"נ דאף משבאו לעולם יכול לחזור בו גבי עובר מודה דחשיב כישנו בעולם אלא שהעובר אינו בר זכיי' ומהני לכשתלד וע' הג"א שם והרי שם עמוד ב' בההוא דאמר לדביתהו נכסי לבני דיהוו לי מיניך אתא ברי' קשישא א"ל ההוא גברא מאי תיהוי עלי' א"ל זיל קני כחד מברא הנך ודאי ל"ק דאכתי ליתנהו ופרשב"ם דכיון שאשתו עדיין לא נתעברה הלכך ל"ק דל"א דעתו ש"א קרובה אצל בנו אלא היכי דמזכה לעובר שנתעברה אשתו כבר ע"ש וקשה נהי דל"א בכה"ג דעתו ש"א קרובה אצל בנו בכ"ז אמאי מסתים סתים דהוא אליבא דכ"ע ולמה לא יועיל בזה באמר לכשתלד לר"נ וע"כ דהטעם דמהני לר"נ לכשתלד הוא משום דחשיב לי' לעובר דבר שבא לעולם דבפירות דקל אף משבאו לעולם יכול לחזור וכנ"ל וא"כ בכה"ג שלא נתעברה אשתו עדיין הא לכ"ע הו"ל עובר דשלב"ל והרי תוספתא ערוכה וגמ' ירושלמי הובא ברא"ש ב"ב ס"ג: המוכר עובר שפחתו לחבירו ל"ע ולא כלום המוכר ולד בהמתו לחבירו ל"ע ולא כלום וע"כ דמיירי בשלא נתערבה עדיין. וראיתי בבית יוסף ח"מ סי' רי"ב שהביא ירושלמי זה וכ' וז"ל ואיכא לספוקי אם הי' הבהמה או השפחה מעוברת כשמכר לו ולדותיהן אם קנה ואין הכרע בדברי הירושלמי כי יש לפרש בו שלא קנה כו' ע"ש ובאמת כבר הבאתי מד' הירושלמי פ"ק דקידושין דבכה"ג שהיתה הבהמה עוברה מהני מכירת העובר וע"כ דהתם מיירי בלא נתעברה עדיין ובכה"ג לכ"ע ל"ק