הרי בשמים שלז

העובר עדיין ל"ה נדור דהי' מיתלי תלוי וקאי שפיר חל עלי' איסור אתנן וא"כ התינח אי הוי קק"ל משא"כ אי הי' קק"ד הא אי חייל הקדש ל"מ למיסרי' מטעם שאינו שלו וכיון דלמפרע הוא קדוש הא ל"ה שלו בשעת חלות הקנין ולא זכתה בו הזונה וממילא אינו נעשה אתנן אכן צ"ע לפ"מ דא' בב"מ ק"ב. ביצה ביציאת רובה הוא דאיחייבה לה בשילוח ומיקנא לא קניא עד דנפלה לחצרו ע"ש א"כ ה"נ הא ע"כ מיירי כשהפרה עומדת בחצרה א"כ ביציאת רובו הוא דקדיש ומיקנא לא קניא עד דנפיק כולי'] אמנם קשיא לפי"ז לכאורה בבכורות נ"ו. תני תנא קמי' דרב איזהו אתנן שנכנס לדיר להתעשר כל שנתנו לה וחזר ולקחו הימנה והא איפסיל לי' בלוקח אשתמיטתי' הא דאר"א אר"י לקח עשרה עוברין במעי אמן כולן נכנסין לדיר להתעשר וקשה דהרי ע"כ מיירי כשחזר ולקחו הימנה קודם שיצא ממעי אמו דאי לאחר שנולד הא שעת עשיי' היא ומיפסל משום לקוח ורק לר"ש בן יהוד' שם מח"ז נכנס לדיר להתעשר וא"כ בשעה שבא לעולם ל"ה ברשותה ולא נעשה אתנן אולם הא לק"מ דהרי התם שפיר מצינן למימר כשהקנה לה בשעת ביאה פרה לעוברה דקנתה מיד ואח"ז קנתה ממנו הפרה וחזרה והקנתה לו פרה ועוברה או פרה לעוברה ולכאורה הי' מקום לומר דבלא"ה ל"ק דהרי רב ס"ל אדם מקנה דשלב"ל ע' ב"מ ט"ז. אפס דעדיין קשיא להרשב"א בחי' קידושין ס"ב שכ' דאפי' ר"מ דס"ל אדם מקנה דשלב"ל מודה בעובר דל"מ דל"ה עבידי דאתי ע"ש. עוי"ל עפ"מ שהביא א"ז הנתה"מ בסי' ר"ג בשם המח"א דאם הבטיח ליתן לו חפץ בשכר פעולה דמהני אף בדשלב"ל דכיון שעשה זה פעולתו נתחייב לו שכנגדו בהחפץ וחיוב מהני אף בדשלב"ל ע"ש וא"כ הה"נ כשאמר לה התבעלי לי בעובר זה כשנבעלה לו נתחייב לתת לה העובר ומהני שפיר אף דהוי דשלב"ל ואף דשכר פעולה ל"ה רק קנין כסף וליכא רק מי שפרע וא"כ הא כ' הרמ"א בח"מ סי' ר"ט ס"ו לענין פסק עד שלא יצא השער דכיון שהמקח נעשה באיסור חוזר בו וליכא מי שפרע וא"כ באתנן נמי ליכא מי שפרע ומשיכת האם הא ל"מ לגבי העובר כנ"ל ז"א דהרי שפיר מצינין לאוקמי בזונה נכרית וכדמוקמי' בע"ז ס"ג. ובהכי מיושב נמי קושי' השניי' שהקשה בקצוה"ח שם וכן במח"א מש"ס שבת קל"ה: דפליגי תנאי ביליד בית ומקנת כסף וקא' עלה בשלמא לר"ח משכחת לה יליד בית כו' מקנת כסף נימול לשמנה כגון שלקח שפחה מעוברת מקנת כסף נימול לא' כגון שלקח זה שפחה וזה לקח עוברה אלא לת"ק בשלמא כולהי משכחת לה אלא יליד בית נימול לא' היכי משכחת לה אר"י בלקח שפחה לעוברה ופריך הניחא למ"ד ק"פ לאו כקה"ג אלא למ"ד ק"פ כקה"ג מא"ל ומשמע דלר"ח ניחא אפי' למ"ד ק"פ כקה"ג הרי זה שפחה וזה עוברה לא משכחת דהו"ל דשלב"ל עד דמזבין שפחה לעוברה ותקשי נמי לדידי' למ"ד ק"פ כקה"ג כו' ולהאמור שפיר מצינין לאשכוחי זה שפחה וזה עוברה בשקנה העובר בשכר פעולה דנקנה אף בדשלב"ל ועשעה"מ פי"ב מנדרים מ"ש בזה ולפ"ז בנידן שאלתינו שנתחייב לתת להנכרי בעד הטיפול והמזונות הולדות מהבהמה הו"ל שכר פעולה דנקנה גם בדשלב"ל ושפיר קנה הנכרי את העובר ופטור מבכורה ואף דמבואר ברא"ש בפ"ז בסוגי' הנ"ל דמי שמבטיח חפץ לחבירו בשכר פעולה יכול ליתן לו דמיו מ"מ הרי עיקר החיוב על גוף העובר אף שהברירה ביד הישראל ליתן לו דמיו מ"מ כיון דכ"ז שאינו נותן לו דמים גוף הבהמה הוא שלו הו"ל כמו בהמת ארנונא דפטור מבכורה ועקצוה"ח סי' של"ב: והנה בעיקר קושי' המהרש"א הנ"ל במה שהוכרח רש"י בנדה שם לפרש דמיירי באתנן בקק"ל י"ל לפענ"ד דאי בקק"ד אפי' למ"ד ולדות קדשים בהווייתן הן קדושים הא עכ"פ יש קצת קדושה לעובר גם בעודו במעי אמו מטוני' דאמי' כמ"ש בתוס' זבחים פ"ד: ד"ה ומוציא שמה"ט הוי גם למ"ד בהוייתן הם קדושים כלאחר שהוקדשה כיון דקדיש אגב אמי' ע"ש ועתוס' בכורות ט"ו: שכ' דאפי' למ"ד בהוייתן הם קדושים א"י לשנות הולדות במעי אמן לזבח אחר ול"ד לבכור קודם שנולד דהני עומדין ליקדש מכח אמן שקדושה כבר ע"ש [ומה שיש לתמוה ע"ז מתמורה כ"ה. דדייק התם בגמ' מהא דקסבר ולדי קדשים ממעי אמן הן קדושים ביארתי במק"א ועתוס' תמורה ל"א: ד"ה ולדן ודוק] ולפי"ז נהי דל"ש בזה פרט לנדור כיון דל"ה נדור דאין לו עדיין קדושה בפ"ע רק קצת קדושה מטוני' דאמי' אבל אי הי' האם קק"ד וכיון דגם הולד תפיס בי' קדושת האם הא א"י ליתנו באתנן כיון שאינו שלו ולכך פירש"י שפיר דמיירי בקק"ל ואליבא דריה"ג דאמר קק"ל ממון בעלים הן. ומדי עיוני בזה בספרי האחרונים ראיתי בשו"ת ספר יהושע חיו"ד סי' ל"ט שרוצה לחדש דאפי' למ"ד בהוייתן הן קדושים עכ"פ קדושת דמים אית לי' לעובר בעודו במעי אמו ודבריו תמוהין מסוגי' זו ועי' תמורה י"א: דקמיבעיא לן למ"ד בהוייתן הן קדושים בהקדיש בהמה ואח"כ נתעברה אם שוחט האם אי מיחייב משום חב"ע משום הולד הרי דפשיטא לי' להש"ס דהולד הוי חולין ממש והכי מפורש בתוס' זבחים פ"ד הנ"ל להדיא דאפי' קדושת דמים אין להן במעי אמו. [ולכאורה יש להתבונן בנתן לה עובר באתננה אמאי יפסל לקרבן לאחר שנולד הרי דעת הראב"ד פ"א מגניבה והרא"ש בב"ק צ"ה דלידה הוי שינוי אפי' לגוף הפרה וע' יבמות פ"ז דאי כ"ר מעוברת דמעיקרא גופא סריקא והשתא גופא מליא וי"ל דה"ה להיפך הוי שינוי דמעיקרא גופא מליא והשתא גופא סריקא ונהי דלגוף הפרה באמת ל"ה לידה שינוי לענין פסול מזבח כיון דהוי כשינוי החוזר דחוזרת להיות מעוברת שמה"ט דעת הרמב"ם דגם לגבי גזילה ל"ח שינוי כמ"ש בח"מ סי' שנ"ד ומכ"ש לענין הקרבה דהרי באס"ז ב"ק ס"ה: כ' בשם הר"א מגרמיש"א דגם למ"ד שינוי החוזר קונה אף דהוי שינוי לקנות בהכי מ"מ מאיס הוא לגבוה כיון שיכול לחזור לכמות שהי' ע"ש אמנם הרי דעת הרמב"ן במלחמות ר"פ הגוזל עצים דעכ"פ לגוף הולד הוי לידה שינוי א"כ אמאי לא יוכשר הולד לדידן מטעם הם ולא שינוייהם דהרי דמיא לנתן לה חטים באתננה ועשאו סולת לפי"ד רש"י ז"ל בתמורה י': איתיבי' אין ממירין לא אברין בעוברין ולא עוברין באברין אמורי הוא דלא מימר כו' ופירש"י וז"ל משום דבתמורה כתיב בהמה בבהמה ועובר לאו בהמה הוא ע"ש וא"כ הוי' הלידה שינוי מעשה וגם שינוי השם מעיקרא עובר והשתא בהמה והוי דומיא דחטין ועשאן סולת אמנם י"ל דלידה ל"ה שינוי מעשה כ"כ דלגבי הכשר גבוה בעינין שינוי מעשה גמור דומיא דטחינת החטין. ובלא"ה הוי מאיס לגבוה. והראי' דהרי בב"ק ס"ו. אמרי' דאף דב"ה דרשי הם ולא שינוייהם אפ"ה איצטריכו למידרש ג"כ הם ולא ולדותיהן ול"א דהולדות מותרין מכח הם ולא שינוייהם ובאמת מבואר בתוס' ע"ז מ"ו: ד"ה כל דדוקא לגבי תקנת השבים מהני שינוי דלידה ולא לגבי מזבח. והלא בגמ' התם מ"ז. אמרי' גבי ולד נרבע דאסור ול"ה שינוי דמעיקרא בהמה והשתא בהמה וע"כ הא דפירש"י בתמורה הנ"ל דעובר לאו בהמה הוא אי משום דלשון תורה לחוד ולשון בנ"א לחוד או דבגמ' שם לאו דוקא קא' מעיקרא בהמה אפס דאינו ניכר השינוי בזה כמו בחטין ונעשו קמחא דהרי בתוס' ב"ק ס"ה: כ' דלכך איסור אתנן למזבח כשנשתנה תלוי בקנין דאי שינוי קונה חשיב כאחר ואין זה אותו שבא לידה בתורת אתנן ומימאס נמי לא מאיס ע"ש וא"כ מעובר לבהמה אין השינוי ניכר כ"כ דשם בהמה כולל ג"כ עובר ועתוס' ב"ק מ"א. ד"ה א"י שכ' דבן פקוע מיקרי ג"כ שור והכי מוכח באמת בב"ק ק"ו: ואף למ"ש באס"ז שם דב"פ לא מיקרי שור אבל שם בהמה בודאי כולל ב"פ דבהמה הוא שם המין. ובמ"ש בקצה"ח סי' שנ"ד להוכיח מד' הש"ס ע"ז הנ"ל דקא' עובר מעיקרא בהמה והשתא בהמה דראי' מזה לד' הרמב"ם דלידה ל"ח שינוי במחכת"ה נעלם ממנו לשעתו דברי התוס' הנ"ל שכ' דלגבי תקנת השבים הוי לידה שינוי ולא לגבי מזבח] והלום ראיתי בפנ"י בחי' קידושין ס"ב: שהקשה דר' יוחנן אדר"י דבב"ב קמ"ב: ס"ל לר"י המזכה לעובר ל"ק ובתמורה י'. ס"ל קדושה חלה על העוברין והרי כשם שא"א מקנה דשלב"ל ה"ה דא"א מקדיש דשלב"ל ויש לחזק עוד הקושיא דאפי' אי נימא דקנין מהני בעובר ול"ה דשלב"ל כיון דחל הקנין על עכשיו כששוחט האם ויקח לו הלוקח את העובר אבל בהקדיש עובר לקרבן הלא אין מקום לההקדש לחול עכשיו כשישחוט האם ויקריב את הולד דהרי כשתשחט האם הלא יפסל הולד להקרבה משום יתום ע' בכורות נ"ו. וערש"י חולין ע"ד: דב"פ פסול משום יוצא דופן ועתוס' שם ד"ה דגמר וא"כ אין ההקדש רק על לאחר הלידה ושפיר הו"ל דשלב"ל. ונלפענ"ד לתרץ דהנה מבואר בתמורה שם דהא דקדושה חלה על העוברין הוא לענין דאם הקדישו במעי אמו א"צ להקדישו שנית לאחר שנולד ואין עליו משום חב"ע אם מקריבו וגם לענין חטאת מעוברת שרי לי' להקדיש הולד לקדושה אחרת כדי שלא יהי' ולד חטאת דלמיתה אזלא עפירש"י ותוס' שם. והנה קיי"ל בש"ע ח"מ סי' ר"ט דאע"ג דא"א מקנה דשלב"ל מ"מ אם תפס לא מפקינין מיני' והנה בב"מ ו'. אמרי' דבהקדישה כיון דאמירה לגבוה כמסירה להדיוט כמאן דתקפה דמי וכ"פ הרמב"ם בפ"ט מה' מכירה ובש"ע יו"ד סי' רנ"ח. ועשעה"מ פכ"ב מה' מכירה שכ' בשם ס' בני אהרן דלד' הרשב"א בקידושין ס"ב דלר"ה כי אמר מעכשיו א"י לחזור בו אף קודם שבא לעולם ה"ה לדידן דקיי"ל אא"מ דשלב"ל כי אמר מעכשיו א"י לחזור בו עכ"פ אחר שבא לעולם ע"ש ועתוס' יבמות צ"ג. ד"ה קנוי' שכ' דכיון דאמל"ג כמס"ל הוי כאמירת מעכשיו וע' נדרים כ"ט: ובר"ן שם] וא"כ לא מיבעיא בבהמת חולין בודאי אמרי' אמל"ג כמסירה להדיוט כשיולד והוי ההקדש כתפסו ובשלמא בהוקדש לדמים ל"ח ההקדש כתפס מטעם אמל"ג כיון דגוף הדבר אינו מוקדש בהחלט ודמים הוא שחייב להקדש הוי רק כמשכון אצל ההקדש וא"כ מנה אין כאן משכון אין כאן דומה לזה כ' בעה"ת שער ס"ד הובא בב"י ח"מ סי' ר"ט לענין הא דאי שמיט ואכיל לא מפקינין מיני' דל"א הכי רק כשתפס גוף הפירות אבל לא כשתופס המשכון דמנה אין כאן משכון א"כ ולכך בהקדש דמים שפיר קיי"ל דא"א מקדיש דשלב"ל דהוי רק כמשכון שיש עליו רק שעבוד ומובן הדבר עפמ"ש בחי' הרשב"א והר"ן בחולין קל"ט. לענין הא דא' התם גבי קדשי בדה"ב כיון דמרדו פקעי קדושתייהו והקשו קדושה שבהן להיכן הלך ותי' דקדושת דמים אינו כקנין הגוף אלא כשעבוד ממון וכיון שנתייאש הגזבר מחמת שמרדו הו"ל כהפקר ופקע לי' השעבוד שיש לגבוה עליו ע"ש הרי מפורש יוצא מדבריהם דהקדש דמים אינו רק כשעבוד ממון וא"כ אין דינו אלא כמשכון דל"מ בי' תפיסה דמנה א"כ משכון א"כ. ולכך באמת מסתפק בש"ס ב"מ הנ"ל אי הקדישה כתקפה משום דל"ה רק ק"ד וי"ל דהתם לכך מספקא לי' להש"ס דיועיל כיון דהתם התפיסה מועלת רק משום