הרי בשמים שלו

בעצמו שאינו שלו ע"ש בתומים ועש"ע רסי' קנ"ב וא"כ בנידן שלפנינו דלא ידעינן כלל אם מכרו היורשים לראובן את הדהר"ג ומקום הזבל בפלאץ הפנוי ואדרבא מלשון השאלה של כ"ת נראה שלא נזכר כלל בהשטר מכירה של ר' ראובן לא הדרהר"ג ולא מקום הזבל בכה"ג בודאי אין שם לוקח עליו ואין טוענין עבורו וע' תשו' מהר"ם אלשיך הנ"ל והעירני לזה הרב וכו' מוה' משה קארנעלי נ"י מו"ץ דפה"ק גלל כן נלפענ"ד שאין לר' ראובן שום זכות לא בהדרהר"ג ולא במקום הזבל בהפלאטץ הפנוי של השותפים: סי' יח וע"ד השאלה השניי' בנידן איש א' שמסר פרה דקה שקורין יאליפקא לנכרי שהיא יטפל בה והחלב והולדות יהי' שייך לנכרי בעד שכר הטיפול וכן דרכם לעשות שהנכרי מחזיק הבהמה משך זמן כזה לאחר הלידה כזמן הטיפול וכל מה שרוצה הנכרי עושה עם הבהמה כי זה הוא שכרו חלף עבודתו בהטיפול ועתה כאשר נשמע קול במחנה שלסיבת החום והיובש שבקיץ הלז נתייקר מאד השחת והתבן עבור הבהמות והשער הולך וגדול ויהי כאשר עברו איזה שבועות אחר שביכרה הבהמה אצל הנכרי ביקש הנכרי מהישראל שיקח אותה בחזרה ולקח ממנו הבהמה והולד והתפשר עמו בעד סך כו"כ ומכר העגל להקצבים מוכרי בשר מחמת שהי' פשוט בעיניו שאין הולד קדוש בבכורה וכבר נשחט ונטרף ונפשו בשאלתו אם רשאי למכור הבשר לנכרי משום דאיפשר שלא הי' מועיל מכירת העובר כיון דהוי דשלב"ל זת"ש: הנה נודע דעת הר"ת שהובא בתוס' בכורות ג': בהא דקא' דכלי' חיותא דרב מרי דרב מרי ידע לאקנויי קנין גמור וחזי לי' אינש אחרינא ואזיל ועביד וסבר רב מרי מילתא הוא דעבד ואתי בה לידי תקלה ופר"ת דרב מרי ל"ה מקנה אזן עובר לעכו"ם דהוי דשלב"ל אלא הי' מקנה בהמה לאזני עובר כמו דקל לפירותיו וטעי אינש ואמר אזני עובר הי' מקנה כמו פירות דקל ואתי לידי תקלה הרי דס"ל להר"ת דעובר הוי דשלב"ל אפס דבהג"א ב"מ פ' הזהב מובא בשם א"ז דמהני מכירת העובר להפקיעו מבכורה ע"ש שכ' דמהני בזה קנין כסף בלבד דהיכי דאין לנכרי מה למשוך מעות קונות. והנה מד' הירושלמי נראה כדעת ר"ת דבקידושין פ' האומר הלכה ה' קתני וכן האומר לחבירו אם ילדה אשתך נקיבה הרי היא מקודשת לי ל"א כלום מפני שאינה במילה וכ' במראה הפנים שם דבירושלמי לא גריס היתה אשת חבירו מעוברת והוכר עוברה דבריו קיימין כנוסחת הבבלי וזהו כדעת הראב"ד ז"ל דהוכר עוברה דקתני כראב"י אתיא דס"ל אדם מקנה דשלב"ל ולא קיי"ל כוותי' הרי דס"ל דעובר הוי דשלב"ל. אמנם י"ל דמהירושלמי אין ראי' דלא יועיל מכירת העובר לענין לפטור מבכורה דבזה שפיר מהני מכירת העובר כיון שישנו במעי הבהמה אלא שהוא מכוסה ודשא הוא דאחידא באנפה והרי בידו לשחוט את הבהמה ויוכל ליקח העובר מיד משא"כ לענין קידושין דאין מקום שיחול רק לאחר הלידה שפיר י"ל דהוי דשלב"ל וראי' לזה נראה דהרי בירושלמי גופי' בפ"ק דקידושין ה' ד' קא' התם משוך את הבהמה זו לקנותה קנה לקנות ולדותי' ל"ק כו' אילו האומר לחבירו משוך בהמה זו שתקנה משוי שעלי' שמא ל"ק א"ר יוסי הדא דתימר בשלא היתה הבהמה עוברה אבל אם היתה עוברה עשו אותה כמשאה ע"כ הרי דס"ל להירושלמי גופי' דיכול להקנות ולדה של הבהמה כשהיא מעוברת וע"כ דבעובר בהמה גם הירושלמי מודה דמהני בי' קנין ול"ה דשלב"ל: והנה ראיתי להקצוה"ח בסי' ר"ט שהקשה להך דיעה דס"ל דעובר הוי דשלב"ל מש"ס נדה מ"א. דקא' התם לר"ש דמרבה פסולין שהיו בקודש דאם עלו לא ירדו וממעט מזאת רובע ונרבע והמוקצה והנעבד ואתנן ומחיר וכלאים וטריפה ויוצא דופן של"ה פסולן בקודש דאם עלו ירדו ומוקי התם דכל הני פסולין בבהמות קדשים קאמר ופירש"י רובע ונרבע שהקדישן ולבסוף נרבעו ומוקצה ונעבד נמי בקק"ל ואליבא דריה"ג דאמר ממון בעלים הן ויכול לאוסרן ואתנן ומחיר כשנתן לה עובר בהמת קק"ל באתנן וקסבר בהווייתן הן קדושים ולא קודם' לכן לפיכך איסור אתנן ומחיר חל עליהן וקדושה דממילא נמי חיילא עלייהו והרי הם קדושים ע"ש והקשה הקצוה"ח היכי חייל איסור אתנן הא לא נקנה לה העובר במעי בהמה ותי' דכיון דמוקמינן שם בקק"ל ואליבא דריה"ג דאמר קק"ל ממון בעלים א"כ שפיר יש לאוקמי כשהקנה לה הפרה לעוברה דאז שפיר זכתה בעובר וחייל עלי' איסור אתנן. והנה עפ"י דבריו מיושב מה שתמה המהרש"א שם ע"ד רש"י ז"ל הנ"ל שכ' באתנן ומחיר דמיירי בקק"ל דהרי כיון דס"ל בהוייתן הם קדושים מה לי נתן לה קדשים קלים מה לי נתן לה קדשי קדשים [והנה מ"ש בסדרי טהרה בחי' שם ע"ד המהרש"א שהם כשגגה היוצאה מלפני השליט דעובר קדשי קדשים לא משכחת כלל דאין בקק"ד נקיבה אלא חטאת והרי קיי"ל ול"ד חטאת מתה וא"כ מאי איריא פסול משום אתנן הא בלא"ה פסול וע"כ שפיר הוצרך רש"י ז"ל לפרש בקק"ל דוקא לפענ"ד גם בקק"ד איכא לאשכוחי בהפריש נקיבה לעולה וילדה זכר דס"ל לר"א במשנה תמורה י"ח: דהוא בעצמו יקרב עולה וא' התם בתמורה כ': דאף דס"ל לר"ש בהפריש נקבה לאשם תימכר שלא במום ה"ד גבי נקבה לאשם דליכא שם אשם על אמו אבל לא גבי נקבה לעולה דאיכא שם עולה על אמו בעולת העוף ע"ש או דמשכחת בהפריש חטאת מעוברת דקיי"ל כר"י רצה בה מתכפר רצה בולדה מתכפר ע' תמורה כ"ה] ול"ד הקצוה"ח ניחא דע"כ מיירי בקק"ל דאז משכחת פרה לעוברה אבל בקק"ד הא ליכא למימר פרה לעוברה דלאו דידי' הוא א"כ לא משכחת אתנן בעובר במעי אמו דהו"ל דשלב"ל אמנם לפמ"ש המח"א ה' מוכר דשלב"ל סי' א' דאם הקנה בהמה לעוברה כשהיא מעוברת אינו מועיל למאן דאית לי' עובר לאו ירך אמו ומ"ש בירושלמי אבל אם היתה עוברה קנה היינו משום דס"ל משוך בהמה לקנות משוי שעלי' קנה אבל גמרא דידן בב"מ ט': לא ס"ל הכי ע"ש ואף דבתוס' ב"מ שם כתבו דרק במשוך בהמה לקנות כלים שעלי' ל"ק משום דמשיכת הבהמה שהולכת מעצמה ל"ש בכלים אבל במשוך קופה וקני כלים שבתוכה פשיטא דקנה י"ל דמשיכת האם לא שייכא נמי בעובר כיון דהאם יכולה לילך מעצמה משא"כ העובר א"י לילך מעצמו ויש לתלות ד"ז בפלוגת' דר"י ור"ל בחולין ע"ד: אי עובר במעי בהמה מונין ראשון ושני ע"ש וע' בהפלאה בחי' לכתובות י"א שכ' ג"כ דדוקא בדקל לפירותיו שיוצאין הפירות מגוף האילן מהני אבל העובר שהוא ברי' בפ"ע למ"ד עובר לאו ירך אמו ל"ש פרה לעוברה וא"כ הכא כיון דמוקי לה כמ"ד ולדות קדשים בהווייתן הן קדושים ע"כ דס"ל עובר לאו ירך אמו עתוס' סנהדרין פ': ד"ה עובר וצ"ע בסנהדרין פ"ה: מכר אשה לעוברה מהו יש דרך עימור בכך כו' ע"ש] א"כ ל"מ מקנה פרה לעוברה והדרק"ל דאיך זכה בעובר הא הו"ל דשלב"ל ויש לחזק עוד הקושי' אפי' להפוסקים דס"ל דמהני הקנאת העובר לאפקועי מקדושת בכורה היינו משום דנהי דלמה שיגדל אח"כ ל"מ הקנין דהו"ל דשלב"ל אבל למה שגדל כבר הא מהני הקנין וכיון שיש לעכו"ם חלק בו פטור מבכורה ומ"ש בהפלאה בק"א סי' מ' דגם למה שגדל כבר ל"ש מכירה כיון דהוי כמוכר דבר שאינו מסויים דל"ק הוא תמוה דהרי קיי"ל דמינו ידוע אעפ"י שאין מדתו ומשקלו ידוע ה"ז קנה ועסמ"ע וט"ז בסי' ר"ט שם דהיכי דאין המוכר והלוקח יודעין מהני קנין בדבר שאינו מסויים דגמרי ומקני אהדדי אמנם התינח לענין בכור משא"כ לענין אתנן נהי דמהני הקנין למה שגדל כבר כמו בקני את וחמור דקנה מחצה וחל איסור אתנן עכ"פ על החלק שגדל כבר וממילא כל העובר פסול להקרבה כמו דמים באבר א' פוסל כל הבהמה ה"ה אתנן אפי' בחלק קטן מהעובר פוסל כל העובר עמהרי"ט ח"א סי' ה'. אמנם כיון דבשעת ביאה אינו ידוע איזה חלק מהעובר קנוי לה לאתנן אפי' אי נימא אח"כ הוברר למפרע על איזה חלק מהעובר בכ"ז הלא כ' התוס' בע"ז ס"ג. ד"ה כגון דבכה"ג אין שם אתנן חל אפי' למאן דאית לי' ברירה דבעינין שיהי' מבורר בשעת ביאה ע"ש וא"כ לכל הדיעות קשה האיך מהני הקנאת העובר לגבי אתנן ונראה לתרץ עפמ"ש בתוס' ישנים כתובות מ"ב. דר"ש ס"ל אדם מקנה דשלב"ל והא דלא חשיב לי' בין הני דסברי אדם מקנה דשלב"ל משום דל"ח אלא הני דאמרי בהדיא הכי ע"ש וא"כ הכא הא קאזלינן אליבא דר"ש ושפיר נקנה העובר לדידי' אף דהוי דשלב"ל. ותיתי לי שעפי"ז יתורץ דברי רש"י ז"ל דמוקי הא דאתנן בקק"ל דהנה ידוע דאפי' למ"ד אדם מקנה דשלב"ל הרי אינו חל הקנין אלא לאחר שבא לעולם וא"כ אינו חל אלא לאחר הלידה ואז הא חל הקדושה ושוב לא יוכל איסור אתנן למיחל כדא' בתמורה כ"ה. דאפי' היכי דבאין בב"א אמרי' דברי הרב ודברי התלמיד דברי מי שומעין ע"ש בפירש"י ] ובפשיטות י"ל עפי"ד התוס' זבחים קי"ד. שהקשו היכי חייל קדושה אאתנן הא אין קדושה חייל בדבר שא"ר ליקרב כמו בטומטום ואנדרוגינוס ותי' דהקדישן בפה במעי אמן אלאחר שנולד דכיון שהקדישו בפירוש חיילא עלי' קדושה ע"ש וא"כ כיון דע"כ הוא משום קדושת פיו הא ל"ש בזה דה"ר ודה"ה כו' ויש לפלפל עפי"ז הרבה אכ"מ] ואי דנימא דמשיוצא העובר לאויר העולם חל האתנן למפרע משעת אמירה כדמצינו בע"ז ס"ג. לכי בא עלי' ליחול איסור אתנן למפרע ז"א דכיון דמשיוצא לאויר העולם קדמה הקדושה וחיילה מטעם דה"ר ודה"ת דברי מי שומעין א"כ הוי כקדמה והקדישתה דנשאר בש"ס שם בתיקו וברמב"ם פ"ד מאיסורי מזבח פוסק דאם קרב הורצה ואפי' אי נימא דקנין האתנן חל תיכף כשיוצא אבר א' והקדושה אינה חלה רק ביציאת רובא למ"ד בהווייתן הם קדושים וכמ"ש באמת בתשו' מהר"י מינץ סי' ל"ו ע"ש בכ"ז הרי קיי"ל כר"ה בחולין ס"ט: יצא שליש ומכרו לנכרי וחצר ויצא שליש אחר דלמפרע הוא קדוש וכיון דנפיק רובו אגמ"ל דמעיקרא קדיש ומאי דזבין לנכרי לאו כלום זבין וברי"ט אלגזי ה' בכורות פ"ג ביאר הדבר דהא דלמפרע הוא קדוש אינו על כולו אלא על קדושת חציו שמתקדש ביציאת מיעוטו ומיתלו תלוי וקאי ביציאת השליש הא' עד שיצא השליש הב' דאם לא יצא השליש הב' לבסוף אין בו קדושה כלל וחציו הב' באמת אינו מתקדש כ"א מכאן ולהבא בעת יציאת השליש ה ולהכי ל"מ המכירה משום דמקח שבטל מקצתו בטל כולו ע"ש וא"כ ה"נ ל"מ חלות הקנין שביציאת מקצתו ודברי מהר"ם מינץ הנ"ל תמוהים המה. אמנם באמת הדבר נכון דהרי גם אי חלה הקדושה ג"כ יוכל איסור אתנן למיחל משום דקק"ל ממון בעלים הן ויכול להקנותם להזונה ושפיר מיתסר אפס דא"י לחול מטעם לכל נדר פרט לנדור זה תינח רק היכי שבשעה שזכתה בו הזונה כבר הי' נדור משא"כ הכא בשעת הקנין כשיצא מיעוט העובר