הרי בשמים שלה

בפרוזדור באמת נעלו השער על איזה ימים וגם בנידן השלכת הזבל טוענים דלא מחו בי' בר"ח מחמת שהי' אבי זקנם של יורשי המנוח ר' אנטשיל וכעת גדרו המקום הזה בגדר עד מקום הבית דירה הישנה של ר"ח שקנה ראובן הנ"ל. ונפשו בשאלתו איך לידייני' להאי דינא: הנה בדבר הדריסת הרגל שרוצה ראובן הקונה להחזיק דרך הפארהויז של בית השותפות השייך ליורשי המנוח ר"א ולר' יודל בלעחווניק מכח דלוקח ויורש א"צ טענה ודאי יפה דן כ"ת שאין בטענתו ממש והרי אפי' באינשי דעלמא אין דרך להקפיד בדריסת הרגל דרך הפארהויז כל זמן שהדלת פתוח ק"ו לשותפים שהרי ר"ח ע"ה בעצמו הי' שותף בבית השותפות הנ"ל וגם אחרי שמכר חלקו לר' אנעשיל שהוא בנו ואחרי מותו היו בניו היורשים שותפים בהבית והלא מבואר בח"מ סי' קמ"ט ס"ו ברמ"א דאפי' שאר קרובים שאין מקפידין זע"ז לפי ראות עיני הדיינים אין להם חזקה אף שאין סמוכים על שלחנם ועתשו' שבות יעקב ח"ג סי' ק"ס שהביא שפוסק כן גם בשו"ת מ"ב סי' ל"א ושאין חולק בזה ע"ש ומכ"ש בדריסת הרגל שאף באנשים זרים אין דרך להקפיד כ"ז שהשער פתוח ואפי' אי הי' ספק בזה אי מקפיד או לא כדמצינו באמת פלוגתא בזה דבתוס' מגילה ח': וב"ק נ"א: וב"ב נ"ז: כ' דבחצר קפדי אינשי אדריסת הרגל. אמנם בר"ן נדרים ל"ג. מביא בשם הרמב"ן תי' אחר לקושי' התוס' ולפי דעתו בדרה"ג בעלמא היינו לעבור דרך החצר בלחוד גם אנשים דעלמא שאינן שותפין לא קפדי ועכ"פ ספק הוי וכיון שכן א"י המחזיק להחזיק מספק כדא' ב"ב נ"ז: בשינויא דר"פ כו' ע"ש בפרשב"ם ועש"ע סי' קנ"ד ס"י בענין פתיחת חלון לחורבה צריך המחזיק לה"ר שהחזיק בפתיחת החלון קודם שנעשה חורבה ע"ש ואפי' היכי דמספקא לן הלכתא כמאן אין להוציא מחזקת מ"ק כמ"ש בתוס' ב"ב ל"ב: ד"ה והלכתא ובפרט בנ"ד שראובן הקונה א"י לברר החזקת ג"ש שהיו רצופים ובעלי בית השותפות הנ"ל אומרים שכאשר הי' להם איזה דבר בהפארהויז נעלו הדלת על איזה ימים ובכזה בודאי אמרינן ברר אכילתך במכ"ש מהך דב"ב כ"ט: דא"ל אנא בשכוני גוואי הוואי ע"ש וחוץ לזה הרי כבר העלה א"ז הנתה"מ בסי' ק"מ ס"ק י"ט כד' הב"ח דהיכי דמשתמשין שניהם בשוה ל"ש חזקה וסילק מעליו השגות הקצה"ח שם ולבר מן כל דין הרי ע"כ ל"א דטוענין ללוקח אלא דוקא כשהלוקח מוחזק בהבית או בהשדה והמערער בא להוציאה ממנו בטענה שמכבר הי' שלו אז אמרי' דאם יש חזקת ג"ש טוענין עבור הלוקח שהמוכר שמכרה לו קנאה מהמערער אבל בנ"ד שהשותפים המה מוחזקים בהבית ובהפארהויז ודרים בו וראובן הקונה בא להוציא מהם זכות דרה"ג דרך הפארהויז שלהם בטענה שמא המוכר שלהם קנה הדרה"ג פשיטא דאין טוענים עבורו והכי מתבאר מד' תשו' מהר"ם אלשיך סי' צ"ד ע"ש: ובנידון השלכת הזבל על הפלאטץ שנוטה דעת מעלתו לדון שיש לראובן חזקה וטוענין עבורו כיון שהוא לוקח גם זה לא נהירא לי לא מיבעיא לד' הש"ך בסי' ק"מ סק"ך שהכריע דלא כד' הטור שם וכ' דבשינויא דר"נ ב"ב נ"ז: דקא' הכא ברחבה של אחורי בתים עסקינן הדר בי' משינויא קמא דמוקי מתני' בחצר השותפים אלא אף ברחבה של חבירו אין לו טענת חזקה אף בחזקת ג"ש וטענה כ"ז שלא עשה מחיצה מטעם דרחבה של אחורי הבתים אין דרך להקפיד אף באינשי דעלמא וכ"ה בשם ריב"ש סי' רמ"ח כ"ש בפלאטץ פנוי וחורבה אלא אפי' לד' הטור שסובר דברחבה נמי יש חילוק בין חצר השותפים לחצר חבירו מ"מ זהו דוקא ברחבה שאחורי הבתים שהוא מוגדר במחיצה רק שאין השתמשות שם תדיר כחצר אבל בפלאטץ פנוי וחורבה כ"ע מודים שאין דרך להקפיד אף באינש דעלמא להשליך שם הזבל כ"ז שאין הבעה"ב צריך להשתמש שם ול"מ אף חזקת ג"ש וטענה אלא בחצר הביא העור שם פלוגתא דלד' הש"ך בחצר של שותפים ל"ה חזקה כ"א בעשה מחיצה שסובר כרבינא בב"ב שם דשותפים אף בחצר לא קפדי ול"ד הרא"ש אף בחצר של שותפים מועיל חזקת ג"ש וטענה דבחצר גם שותפים מקפידים דפוסק כר"נ דהדר בי' ומוקי מתני' ברחבה שאחורי בתים אבל באינשי דעלמא כ"ע מודו דבחצר קפדי ומועיל חזקה שיש עמה טענה כדפריך הש"ס בב"ב שם מ"ש רישא ומ"ש סיפא כו'. ומהתימה על הבאר הגולה שם סי' ק"מ ס"ט שכ' על הדין שכ' המחבר שהוא לשון הרמב"ם פ"ט מטוען שיצא לו כן מהך דר' יוחנן משום ר' בנאה בב"ב שם דכל השותפין מעכבין כו' ובאמת אין משם ראי' דהרי התם מיירי בחצר השותפים דלד' הטור בסי' קס"א לד' הרי"ף דסובר דשותפין לא קפדי מיירי התם בעשה מחיצה ולד' התוס' והר"ן בנדרים פ' השותפין הטעם דאף דשותפין לא קפדי מ"מ אם רצה השותף לעכב בידו יכול לעכב וכ"ה דעת הרמב"ם דהא גם הוא סובר דשותפין לא קפדי בלא עשה מחיצה אפ"ה מצי לעכב בידו כמ"ש בפ"ה מנזקי שכנים ד"ה אבל הך דינא דהרמב"ם וש"ע הנ"ל דמיירי בחצר חבירו דכ"ע מודו דמהני חזקת ג"ש וטענה אף בלא עשה מחיצה כדמוכח מהא דפריך הש"ס מ"ש רישא ומ"ש סיפא דלפי הס"ד מיירי מתני' אף בחזקת ג"ש וטענה להכי פריך מ"ש רישא ומ"ש סיפא ומ"ש ברמב"ם בפ"ה מנז"ש לענין חצר השותפין היא ענין אחר דהרמב"ם אזיל בשי' הר"י בן מיגאש דסובר דלמאי דמוקי ר"נ דמתני' מיירי בחצר השותפין מיירי בלא חזקת ג"ש ובלא טענה דשותף אף דלא החזיק ג"ש ובלא טענה אם עשה מחיצה הוי מחילה מיד לענין חזקת תשמיש כלומר דהוא יכול להעמיד שם בהמה לעולם ולשותף חבירו יכול לעכב עליו אבל לא לענין חזקת גוף הקרקע וכמ"ש בתשו' הריב"ש הנ"ל ובלא עשה מחיצה יכול חבירו לעכב עליו כ"ז שירצה אף בחזקת ג"ש וטענה מטעם דאהעמדה בכדי שותפין לא קפדי. ונראה דדחקו להר"י בן מיגאש לפרש הכי מחמת קושי' התוס' ב"ב על תי' ר"נ דהא קיי"ל שותפין אין מחזיקין זע"ז אמנם שיטה זו היא יחידאה הר"י בן מיגאש והרמב"ם ולא כן ד' התוס' והרי"ף והרשב"ם והרא"ש והטור שכולם פירשו תי' ר"נ בפשיטות דמיירי ג"כ בחזקת ג"ש וטענה וקושי' התוס' כבר תי' שם דכיון דקפדי בי' הוי חזקה גמורה אף בשותפין וכ"ה ד' הטור בסי' ק"מ להדיא ע"ש וגם הב"י בספרו הארוך לא הביא שי' הר"י בן מיגאש והרמב"ם כ"א ברמז ובשלחנו הטהור לא הביאו כלל לא בסי' ק"מ ולא בסי' קס"א ס"ה שהביא שם הדין דהרמב"ם פ"ה מנז"ש בלשונו ממש והך דינא של הרמב"ם שם הלכה ה' לא העתיק כלל הרי דלא פסק כוותי' שהוא דעת יחיד ורוה"פ חולקים בזה דלא כנראה מסמ"ע סי' ק"מ דהש"ע קיצר אלא השמיטו בכונה מטעם הנ"ל ולא הביא בסי' ק"מ סכ"א רק הך דינא דחצר חבירו שהוא מוסכם מכל הפוסקים וע"ז הגיה רמ"א ואפי' הי"ל חלק בחצר השותפות אם היא מקום שדרכו להקפיד בזה הוי חזקה למה שהחזיק והיינו בחזג"ש וטענה כמ"ש בטור סי' זה ואף שהטור הביא פלוגתא בזה דלד' הרי"ף דשותפין אף בחצר לא קפדי כ"א בעשה מחיצה לזה דקדק הרמ"א וכ' אם הוא מקום שדרכן להקפיד בזה גם הרי"ף מודה דהוי חזקה בג"ש וטענה: וראיתי לא"ז בנתה"מ סי' ק"מ סק"ך שהקשה לפי' הסמ"ע ברמ"א דמיירי בחזג"ש וטענה דא"כ יקשה קושי' התוס' ב"ב דהא שותפין אין מחזיקין זע"ז כ"א בתנאים המבוארים בסי' קמ"ט או כתי' הב' של התוס' שם דהיכי דקפדי מחזיקין זע"ז דא"כ הי"ל להרמ"א להביא דין זה ולכן כ' דהפי' ברמ"א הוא כשי' הר"י מיגש והרמב"ם דחזקה הוא לאלתר לענין חזקת תשמיש ודבריו תמוהין דא"כ מה יענה בטור סי' זה דכ' להדיא הך דינא דהרמ"א וסיים וכ"ז מיירי בחזג"ש וטענה אבל לא בא בטענה אם נשתמש בא' מכל אלו בחצר שותפו חבירו מעכב עליו כ"ז שירצה ל"ש עשה מחיצה ול"ש לא עשה וע"כ דסובר ג"כ כהתוס' ב"ב דבהנך דברים דדרך השותפין להקפיד זע"ז בחצר הוי חזקה אף בשותפין והרמ"א העתיק דיני' מהטור ואדרבא כפי פירושו אין לשין הרמ"א סובלו כלל מ"ש על המחבר ואפי' אם הי"ל חלק בחצר בשותפות דמה ענין זה למ"ש המחבר דהמחבר מיירי בחזג"ש וטענה וד' רמ"א הוא בלא חזג"ש וטענה לענין חזקת תשמיש ובסי' קס"א הי"ל להרמ"א להביא דין זה עמ"ש המחבר דשותף יכול לעכב על חבירו בתשמישים הי"ל להרמ"א והביא דאם כבר עשה השותף ושתק חבירו החזיק וא"י לעכב עליו לעולם. ולכן האמת יורה דרכו דהמחבר ורמ"א סוברים כרוה"פ דגם בשותף בעי' חזג"ש וטענה ואינו מועיל רק בדקפדי: איברא דדעת הטור בסי' קס"א צ"ע שכ' דלד' הרי"ף שותף יכול להעמיד לכתחלה ריחיים וכי"ב בלא עשה מחיצה ואין חבירו יכול לעכב עליו דא"כ היכי יתרץ לסוגיא דב"ב נ"ז דמשני רבינא שם מתני' דנדרים ר"א הוא דאמר ויתור אסור במודה"נ דעדיין יקשה עליו מסיפא דמתני' דנדרים דקא' דאף לראב"י שניהם אסורים להעמיד שם ריחיים ותנור כו' דנהי דויתור אסור במודה"נ מ"מ כיון דשותפין לא קפדי אהדדי ואין אחד יכול לעכב על חבירו בהעמדה כדי א"כ אמאי יהי' אסור לראב"י הא יוכל לומר אני עושה בתוך שלי כדא' ראב"י לענין כניסה בחצר אע"כ כמ"ש התוס' והר"ן דאף דשותפין אין מקפידין מ"מ אם רוצה השותף למחות בידו יכול לעכב כ"ז שירצה וכן משמעות הטור בעצמו בסי' ק"מ שאחר שהביא פלוגתת הרי"ף והרא"ש סיים וכ"ז מיירי בחזג"ש וטענה אבל אם לא בא בטענה כו' חבירו מעכב עליו כ"ז שירצה מוכח דגם הרי"ף מודה לזה וצ"ע ואולי י"ל דעת הטור בסי' קס"א דסובר דלהרי"ף מיירי הך מתני' דנדרים שם בתשמיש קבוע כגון שעשה מחיצה וכדומה וכדמוקי להך דר"י משום בנאה שם דבכל שותפין מעכבין דמיירי דוקא בעשה מחיצה וכדומה אז מיקרי קבוע רק דעיקר קושי' הש"ס ב"ב היא מרישא דמתני' דלרבנן אסורין לכנוס אף בחצר מטעם דל"ל ברירה דראב"י אלמא דאהעמדה כדי נמי קפדי וע"ז תי' רבינא דר"א הוא דאמר ויתור אסור במודה"נ. נחזור לנידן שלנו דלד' כמה פוסקים אפי' בחצר אמרי' דשותפין לא קפדי אהדדי ואין לו חזקה כ"א בעשה מחיצה ובזבל שהעמיק או הגביה ג' ק"ו בפלאטץ פנוי וכיון דה"ר חנא הי' מקודם שותף בהחצר והפלאטץ הפנוי ואח"כ מכר חלקו לבנו מ' אנעשיל וגם לאחר פטירת ר"ח הי' בנו ר' אנטשיל ושאר היורשים שותפים הן בהבית של ר"ח עצמו מחמת חלק ירושה שלהם והן בהבית והפלאטץ שיש להם בשותפות עם ר' יודל בלעחווניק א"כ פשיטא שאין להם חזקה לא בהדרהר"ג ולא במקום השלכת הזבל וממילא אין לראובן הקונה שום חזקה על השותפים: ולבר מן דין ל"ש בנ"ד לומר טוענין ללוקח דהכי מבואר בסי' קמ"ו ס"י ובתומים שם דצריך הלוקח לה"ר שהוא לקחו מהמוכר או שהחזיק בו הלוקח בעצמו ג"ש דאז נאמן במגו אבל בלא החזיק בו הלוקח ג"ש אף שהמוכר החזיק בו ג"ש אמרינן אלו הי' המוכר לפנינו הי' מודה