הרי בשמים שלד

נגדו רק מכח ועשית הישר והטוב כי אזיל ומכרה פקע חיוב זה מעל הלוקח השני וע"כ משום דקיי"ל בב"מ ק"ח. והלכתא צריך למיקני מיני' ופי' הנימוק"י דחשבינן לי' לבר מצרא כאלו יש לו קצת קנין בגופה של קרקע ע"ש והיינו משום דאמרינן דהלוקח הוא שלוחו של בעל המצר עש"ך שם ס"ק כ"ה וא"כ לא נסתלק חיוב זה גם מעל הלוקח השני אף שגם ביד המוכר לו ל"ה החיוב רק מכח ועשית הישר והטוב. וגדולה מזו כ' בטור שם הובא בסמ"ע ס"ק ל"א דאפי' היכי דקנו מיני' דבר מצרא ללוקח ראשון מסלק ללוקח שני ע"ש ועש"ע שם סט"ו. ובתוס' כתובות מ"ד. ד"ה אימר אחולי אחיל לשעבודי' ובמהר"ם שיף שם וא"כ מכ"ש בנ"ד לא נפקע זכות החזקה מהמחזיק מקדמת דנא ועתשו' מבי"ט ח"ב סי' קצ"ב שכ' להדיא הכי דאם מכר הגוי לשמעון קרקע זו אין לו אלא הכח שהי' לתוגר מה מכר התוגר כל זכות שתבא לידו כו' וכ"כ בסי' רכ"ה ע"ש: והנה תיוהא קחזינא בדברי א"ז הגאון מסטאניסלאב זצללה"ה בתשו' בר ליואי חח"מ סי' כ"ד במה שהעלה שם דאם ישראל אחר קנה הקרעטשמא מהנכרי מתבטל חזקת הישראל השוכר דכיון שאין לישראל השוכר שום זכות בקנין הגוף מהקרטשמא וממילא כי מכר הנכרי או נתן הגוף במתנה לישראל אחר כשם שמהני קניית הישראל בגוף הקרקע ממילא פקע זכות השעבוד שיש לו להישראל נגד הנכרי ולא גרע ממה שאמרו במוכר שט"ח שיש לו להלוקח שעבוד נכסים ובחזר המלוה ומחל להלוה שעבוד הגוף שיש לו עליו ממילא פקע שעבוד נכסי של הלוקח ומכ"ש בנ"ד שהרי הזכות והשעבוד של הישראל השוכר תלוי רק מחמת קנין הגוף שיש לו להנכרי וכשמכר הנכרי את קנין הגוף שלו לישראל אחר ופקע השעבוד הגוף של הקרקע מהנכרי לישראל הקונה ממילא פקע ג"כ שעבוד וזכות ישראל השוכר מיני' עכ"ד ולפי דבריו ז"ל יהי' הדין בנ"ד דאפי' האדון חוזר ושוכר מהאראר הזכות והקרעטשמא שכן היא עפ"י הרוב כעת בכ"ז אבד הישראל טענת חזקה כיון דאפסקי' אחר דומיא דמצינו בש"ס ב"ב הנ"ל דאם א"ל כ"ז ששדה זו בידך מכרה וחזר ולקחה אין לו עליו כלום ודמיא הא מילתא ג"כ למ"ש הר"ן בנדרים כ"ח: בא' שקנה שדה מחבירו עד שילך לירושלים וחזר וקנאו ממנו קודם שילך לירושלים דהדין דחוזר וזוכה בו המקבל כמו דא' התם בנטיעות אלו קרבן עד שיקצצו דאם פדאן חוזרות וקודשות מיהו ה"ד היכי שקנאו הוא אבל קנאו אחר מן הלוקח אעפ"י שחזר והקנהו למוכר ל"ק לוקח דהא אתא אחר ואפסקי' וכן בעד שיקצצו אם פדאן אחר אפי' חזר מקדיש זה וקנאו מן הפודה אינן חוזרות וקדושות דהא אתא אחר ואפסקי' ע"ש וע' כי"ב בתשו' צ"צ סי' ט"ז וה"ה בנ"ד כיון דאפסקי' האראר וקנה מהאדון אין החזקה חוזרת לישראל אפי' חזר האדון ושכרה מחדש מהאראר. אמנם גוף דברי א"ז הגאון ז"ל דאייתי סייעתא לדבריו ממכר שט"ח תם אני ולא אדע מה דמיון זל"ז דהתם במוכר שט"ח של"ה יכול המלוה למכור שעבוד הגוף של הלוה ולא מכר לו רק השעבוד נכסי שהוא הערב דנכסוהי דבר אינש אינון ערבין בי' וכיון שמחל המלוה אח"כ להלוה שעבוד גופו שנשאר אצלו ואין כאן חוב על הלוה ממילא נפטר גם הערב שהוא שעבוד הנכסים וכדא' בבכורות מ"ח. מכדי נכסוהי דבר אינש אינון ערבין בי' מא"מ דלדידי' לא מצי תבע לי' ולערב מצי תבע לי' משא"כ בנ"ד שיש להשוכר שעבוד על הקרעטשמא של העכו"ם גם כי מוכר אח"כ העכו"ם הקרעטשמא עדיין שעבוד השוכר נשאר כיון של"ה יכולת ביד הנכרי למכור השעבוד והר"ז דומה לבע"ח מלוה בשטר שיש לו שעבוד על נכסים של לוה וכי אזיל לוה ומוכרם גובה הבע"ח מהלקוחות וד"ז ברור בעיני כשמש: ומה שהביא עוד א"ז הגאון שם מכתובות פ'. גבי בעל שהוריד אריסין תחתיו וגירש את אשתו דאמר"י התם אסתלק לי' בעל אסתליקי האריסין משבחא ואין להם כלום בשבח הקרקע דאמרי' אדעתא דבעל הורידו וה"ה בנ"ד רק אדעתא דנכרי החזיק אבל לא כשימכור הנכרי גם דמיון זה לפענ"ד אינו עולה יפה במחכת"ה דהתם הטעם משום שהאריסין יודעין שהנכסים אינם של הבעל והוא הכניסם ולא היא לכן אמרי' אדעתא דהכי נכנסו שאם יגרשנה ויפסיד הבעל הכל אין להם עליו כלום דזה הם יודעים שהבעל לא יניח מלגרש אשתו בשבילם ודעתם להפסיד עמו כמבואר בפירש"י ותוס' שם ועתשו' מבי"ט ח"א סי' קצ"ד כעין זה משא"כ בנ"ד דהקרעטשמא הוא של העכו"ם המשכיר וכיון שיש לו להשוכר שעבוד עליו מכח התקנה כשנמכר לאחר עדיין החזקה בתוקפה עומדת דאין בידו למכור זכותו של הישראל דמה מכר ראשון לשני כו' וא"כ ה"ה בנידן שלנו שנמכר זכות הפראפינאציא להאראר לא בטלה בזה חזקת הישראל החוכר הראשון ובפרט דהרי תקנת החזקה היתה מפאת שעל הרוב נשאר להחוכר חובות אצל ערלים עתשו' ב"ח סי' ס"א א"כ מה לי אם האראר קנה הרעכט מהאורנדא אצל השר עכ"פ תקנת החזקה מהישראל לא נתבטלה. והן אמת דבמסגה"ש סי' ק"מ נראה דבליציטאליא לא נהגו החזקה כיון שמחזיקי האורנדיש כבר החזיקו בהאורנדיש בעוד שהי' הזכות אצל השר בעל הכפר ע"כ גם עתה שנשתנה הענין שהאראר קנה הזכות אצלו ועושה ליציטאציע ע"ז אין מקום לבטל החזקה דמעיקרא והנה אף דבשל מלך ל"ש התקנה דדמ"ד כמבואר בתשו' הרדב"ז החדשות ח"א סי' תי"ג ובח"מ סי' תתקס"ח ועתשו' מהר"ם אלשיך סי' כ"ז ובמסגה"ש ובאמת מצינו הכי בגמ' ב"מ ע"ג: וב"ב נ"ד: ארעא לטסקא משעבדא ומלכא אמר מאן דיהיב טסקא ליכול ארעא אמנם מלבד שכ' הסמ"ע בסי' שס"ט ס"ק י"ד שזהו דוקא בימיהם שהיו גוף השדות למלך כו' ע"ש משא"כ בנ"ד הלא גוף הקרקע הוא לבעל המחזיק היכי דמושכר לו גם הקרעטשמא והרי אפי' בחזקת חנות כתב בש"ך ח"מ סי' רל"ה סק"ב דהוי כקרקע ואף דבב"ש אה"ע סי' צ' ס"ק נ"א מביא ד' הגהת דרישה והט"ז דס"ל דדינן כמטלטלין ובמק"א כתבתי להוכיח כדבריהם דכיון דגוף הקרקע אינו מושכר רק הזכות על מכירת היי"ש אף שהוא רק בכפר זה מ"מ אין דינו כקרקע והבאתי ראי' לזה מד' הש"ס נדרים מ"ו: וכמה תפיסת יד אר"נ למחצה לשליש ולרביע אבל בבציר לא ופי' הר"ן דרכן הי' שבעל המרחץ משתכר בבצים שהבאים לרחוץ שם היו לוקחין אותם ממנו זהו לא חשיב זכות בגוף המרחץ ושרי המודר ליכנס לתוכו ע"ש הרי דאפי' הי' מעיקרא גוף המרחץ שלו ונשאר לו זכות מכירת הבצים בהמרחץ אף דזכות זה ל"ה רק בתוך המרחץ אפ"ה לא חשיב כיש לו זכות בגוף המרחץ וא"כ מכ"ש חזקת מכירת היי"ש בהכפר אף דאינו רק באותו כפר בכ"ז אין דינו רק כמטלטלין אכן כ"ז הוא רק כשאינו מושכר לו בית הקרעטשמא להמזיגה מהאדון רק שיש לו בית שלו או בשכירות מאחר אבל כשמושכר לו מהאדון זכות המזיגה עם הקרעטשמא בודאי הוי כקרקע וא"י להפקיע זכותו בכדי. אלא אף לד' הט"ז שחולק שם על הסמ"ע וס"ל דגם היכי דהקרקע מושכר להישראל שייך דין זה זהו ל"ש רק התם שהישראל א"ר לפרוע מנת המלך אבל בנ"ד הלא המחזיק עומד וצווח שיוחזר לו חזקתו ויפרע גם הוא חק השכירות למלך בודאי לא אבד חזקתו ועחי' הרשב"א גיטין י"ג. והלא הרדב"ז גופי' בח"א סוסי' קנ"ט כ' שכבר נהגו שמוכרים גם החזקות החואצל של האוכלא בדמים יקרים ע"ש ובאמת משמע מתשו' ב"ח הנ"ל דגם באורנדי של מלך שייך חזקה ועמהרי"ק שורש קל"ב. והלא בתשו' מהר"ם לובלין סי' ס"ב כ' דאפי' באופן שאין בכח אפשרות של המחזיק הראשון להשתדל שיוחזר לו חזקתו כעובדא שהובא שם שהי' המניעה מצד השר והמקום מ"מ מקובל הוא מפי האלוף הר' שלמה הרופא ז"ל שבכה"ג כל מי שישכור האורנדי מחויב ליתן איזה סך להמחזיק הראשון ע"ש ומכ"ש בנ"ד שגם אחרי שקנה האראר זכות האורנדי מהשר עוד המחזיק הישן מהדר ומשתדל להשאר בחזקתו בודאי הבא עתה ומשיג גבולו מיקרי עובר על התקנה. וחלילה לנו לבקש תחבולות לפרוץ גדרן של הקדמונים ז"ל לקפח לחיותייהו דהחוכרים הישנים ולשבור מטה לחמם ואפי' אם הי' זה ספק יש מהפוסקים שמורים גבי חזקות ס' חרם להחמיר בפרט להסוברים דהני חזקות דינם כקרקע כבש"ך ח"מ סי' רל"ה ובב"ש סי' צ' הנ"ל א"כ הדר בו מיקרי מוחזק. ובתשו' מהרי"ט שהבאתי למעלה כ' לדון בזה דהיכי דהי"ל חזקה בודאי אלא שאח"כ נולד ספק אם פקעה חזקתו אין ספק הפקעה מוציא מידי חזקת ודאי ע"ש שעל כן נלפענ"ד דהחוכרים הישנים עומדים בחזקתם כבראשנה. ובזה הנני ידידו ש"ב דור"ש באהבה: סי' יז בעזה"י יום א' כ"א מנ"א שנת תרמ"ט לפ"ק סטרי. שלום רב לכבוד ידידי הרב החריף המופלג ירו"ש כש"מ יעקב שלום הערציג נ"י דומ"ץ דק"ק ניזאנקאוויטץ יצ"ו. מכתבו הגיעני והנני לתשובתו עד"ש בעובדא דאתא לקמי' ראובן קנה מיורשי המנוח ר' חנא ז"ל בית דירה העומדת מאחורי בתים בשורה בשוק העיר שלא הי' בתוכה מעולם דרך ללכת לשוק רק היו צריכים לסבב כל השורה ולא הי' בה קרקע פנוי להשלכת זבלים אולם אביהם הר"ח קנה אח"כ חצי בית מהבתים העומדים בשוק מאדם א' שמו שלמה ולהבית הלזו היו חדרים משני צדיו וקנה ר"ח הצד שבדרום שעומד לעומת בית דירה הנ"ל שמכרה לראובן ובאמצע הבית הנ"ל הי' פרוזדור הנקרא פארהויז שממנו היו הולכים להדירות שבשני הצדדים ומשם נמשך דרך ארוכה לביתו של ר"ח שמכרה לראובן והלך תמיד להלוך דרך הפרוזדור הנ"ל והשליך הזבל על הפלאטץ השייך לבית הנ"ל ואח"כ מכר מ' שלמה גם החלק הצפוני לאיש א' שמו יודל בלעחווניק וכמה שנים התנהגו כן ואח"כ מכר ר"ח את חלקו הדרומי שבבית הנ"ל לבנו המנוח מ' אנטשיל עם כל זכות ויפוי כח כפי הקאנטראקט וכעת קנה ראובן מיורשי המנוח ר"ח הבית דירה שהי' לו מקודם ורוצה גם הוא להחזיק בדריסת הרגל דרך הפרוזדור של הבית הנ"ל להשוק ולהשליך הזבלים על הפלאטץ מהבית הנ"ל כמו שהחזיק ר"ח גם לאחר שמכר לבנו מ' אנטשיל חלקו בבית הנ"ל וכן יורשי המנוח ר"ח לאחר פטירתו החזיקו ג"כ בדריסת הרגל ובהשלכת הזבל וטוען ראובן שא"צ שום טענה יען שקנה מיורש ומלוקח ע"כ יש לו חזקת ג"ש מהם ובודאי כשמכר ר"ח לבנו ר"א חלקו בהבית הנ"ל הניח לעצמו דרה"ג ומקום להזבל ולעומת זה ר' יודל בלעחווניק וגם יורשי המנוח ר' אנטשיל יצעקו ככרוכיא שאין לו שום חזקת דרה"ג בבית זה כי בעת שהפרוזדור פתוח הולכים דרך שם גם שאר אנשים לקצר דרכם ובעת שהי' להם איזה דבר מונח