הרי בשמים שלג

חזקה זו להורישה לבנו כיון דעכ"פ ענין זה הוא מילתא דלא שכיחא ומאחר שכבר הוכחנו דירושת שאר מינויים הוא רק מתורת מנהג הא במילתא דל"ש ל"ש מנהג כמ"ש בש"ך יו"ד סי' קצ"ו סק"ג ובש"ד: ולבר מן דין הרי כיון דהבן הזה לא למד עדיין ואינו ראוי להיות שו"ב בודאי אף כשילמוד ויעשה ראוי לא יוכל לתבוע חזקת אביו הן אמת שנראה מדברי הפוסקים האחרונים דס"ל דהיכי דהבן קטן בשעת מיתת אביו לא אבד חזקתו כדמצינו ברמב"ם פ"א מה' מלכים ובספר החינוך מצוה תצ"ז לענין מלך. והכי מוכח מד' מהרי"ק שורש קצ"ב שכ' על ק"ק מנטובה שהיו ביניהם סוחרים שהחזיקו שם בהלואת חנות ומכללם הי' איש א' שמו חסדאי ומת והניח בן קטן והוליכוהו קרוביו לעיר אחרת ללמדו אומנות וכשנתגדל אמר לקרייתי אנא אחזור לחזקת אבותי ובני ק"ק מנטובה עכבו עליו משום דהלך לעיר אחרת ולא פרע עמהם אבד חזקתו ומטעם זה זיכה המהרי"ק לבני ק"ק מנטובה מפני שהלך לעיר אחרת גילה דעתו דמחל על חזקתו ע"ש הרי שאם ל"ה הולך לעיר אחרת ול"ה ג"ד שמחל על חזקתו הי' חוזר לחזקת אבותיו אע"ג שבשעת מיתת אביו הי' קטן וכן ראיתי בס' אהלי יעקב למהר"י קשטרו ז"ל סי' ז' שהאריך שם בענין ירושת חזקה מחמת מנהג דאפסקי' אחר מפני שהי' היתום קטן בשעת מיתת אביו וכשהגדיל תובע החזקה ומפלפל שם מצד שהמנהג של החזקה בנידון דידי' אינו בנוי על קו היושר ומנהג של שטות אין הולכין אחריו ועוד שארי צדדים ולא הזכיר מה שאבד חזקתו מפני שהי' קטן וע"כ דס"ל ג"כ דלא אבד חזקתו עי"ז ומצאתי דאתא לידי שו"ת מר ואהלות מחכם ספרדי חח"מ סי' י"ד הביא שם פלוגתת מהר"ם בן חביב ומהר"ם גלאנטי ז"ל לענין חזקת המכס וכיוצא היכי שמת המחזיק והניח בן קטן שאינו ראוי לשירות דס"ל למהר"ם בן חביב ז"ל דלא פקע זכות הקטן וכל מי שעומד לשרת שליחותי' קעביד ונותן לו חלקו ומשמר לו המקום עד שיגדל והמהר"ם גלאנטי ס"ל דתיכף שמת המחזיק כיון דאין לו יורש שראוי לשירות אז פקע כחו ונעשה המקום הפקר וכל הקודם בו זכה ומובא שם הרבה פוסקים העומדים בשיטה זו וכ' שם שגם המהר"ם בן חביב לא החליט דבר זה: ולפענ"ד אף להסוברים דבבן קטן לא אבד חזקתו בכ"ז כשהגיע לכלל שנים ואינו ראוי בשעת מיתת אביו בודאי חזקתו אזדא לה ולא אהני לי' מה שנעשה ראוי אח"כ וסמוכין לזה נראה מד' התוס' יומא ס"ד. ד"ה התם שהקשו לר"י דס"ל דיחוי מעיקרו הוי דיחוי מהא דא' גבי מח"ז לילה לקדושה יום להרצאה אלמא אע"ג דבעידנא דאקדשי' לא חזיא להקרבה אפ"ה כי חזי למחר מקריב לי' ול"א דיחוי מעיקרו הוי ותי' דהיכי דהוא זמן הקרבה ואפ"ה לא מצי לאקרובי' חשיב דיחוי משא"כ מח"ז הא עדיין לא מטא זימני' ע"ש וה"ה בנ"ד שהבן הוא גדול שהגיע זמנו למנותו תחת אביו וא"י למנותו מפאת שאינו ראוי אפי' נעשה ראוי אח"כ אמרינן כיון דאידחי אידחי אף שאם הי' החסרון מצד שלא הגיע לכלל שנים הי' יכול לתבוע חזקתו ול"א דנדחה כיון דאז ל"ה רק מחו"ז וזמן ממילא קאתי ועתוס' קידושין ס"ד. שכ' דקטן שסופו ליגדל עשאוהו כדבר שבידו ע"ש וקיי"ל דכל שבידו ל"ה דיחוי ועתוס' זבחים נ"ט. דבידו הו"ל כמח"ז. הרי דשקולין הן. וא"כ דיחוי דקטנות ל"ה דיחוי. וכן מפורש יוצא מדברי רבינו הרמב"ם בפ"א מה' מלכים הנ"ל שאחר שכ' הדין דאם הי' הבן קטן משמרין לו המלוכה עד שיגדיל כמו שעשה יהוידע ליואש מביא הדין דהבן יורש שררת אביו בכל המינויים והשררות והוא שיהא הבן ממלא מקום אבותיו והרי אפי' אינו ראוי יכולין להעמיד אחר עד שילמוד ויהי' ראוי וע"כ דאע"ג דאם חסרון הראויות הוא מחמת קטנות ממתינין לו עד שיגדל בכ"ז אם הוא גדול ואינו ממלא מקום אביו בשעת מיתתו מחסרון ידיעתו אידחי לי' ומכח זה תמהתי בתשו' א' ע"ד בעל אשל אברהם שסביב הש"ע א"ח סי' נ"ג שכ' וז"ל שוחט שהחזיק במלאכתו ומת והניח בנים קטנים והחזיק אחר בה וכשהגדילו תובעים חזקת אביהם אין טענתם טענה וראי' מת"כ פ' צו והכהן המשיח תחתיו מבניו שבנו קודם לכל אדם יכול אעפ"י שאינו ממלא נקום אבותיו ת"ל ואשר ימלא את ידו בזמן שממלא מקומו אין ואם לאו יבא אחר וישמש תחתיו ול"א ישמש תחתיו עד שיהא בנו ראוי משמע להדיא כיון דאדחי אדחי עכ"ל ולהאמור אין מהת"כ ראי' כלל דבודאי כשהוא גדול ואינו ממלא מקום אביו בשעת מיתתו נדחה אבל לא כשהבן קטן דאז הוא מח"ז ולא נדחה מחזקתו. ובאמת גם לענין בן קטן יפה כ' בשו"ת משיב כהלכה חיו"ד סי' כ"א שהרמב"ם לא כ' דמשמרין לו המלוכה עד שיגדיל רק במלכות דוקא שברית כרותה לדוד ולזרעו ע"ע כמו שמפורש שברית כרותה לו הגם כי יעברו בניו בריתי ופקדתי בשבט פשעם וחסדי לא אפיר מעמו ע"ש. עכ"פ יוצא לנו מדברינו דכשהבן הוא גדול בשנים בשעת מיתת אביו ואינו ממלא מקומו אידחי לי' ול"מ מה שילמוד ויעשה אח"כ ראוי וא"כ בנ"ד אין לבן השו"ב הנ"ל טענת חזקה ובפרט שהוא נגד רצון כ"ת מרא דאתרא וכבר נתפשטה הוראה לאסור שו"ב ששוחט במרד ובמעל למרות רצון הרב דמתא כמ"ש בנובי"ת חיו"ד סי' מ"ח ובתשו' בר"א חיו"ד סי' י"ד כ' דלממונים כאלה לא מחלו חכמים ע"כ ע"ש וחוץ לזה אפי' אי נימא שנמחל כבוד חכמים בענין ראיית הסכין בכל ענין בכ"ז היכי שהרב אינו חפץ שיהי' שו"ב בעירו וע"כ יורה לעצמו שאלות הריאה בבהמות שישחוט ויש בזה משום הוראה במקום רבו דכ' בתוס' כתובות ס'. דאפי' הרב מוחל על כבודו אל יורה דלא מסתייעא מילתא שיורה כהלכה הואיל ורבו אצלו ע"ש יותר לא ירשני הזמן להאריך והי' שלום כנפשו ונפש ידידו ש"ב דור"ש באהבה: סי' טז בעזה"י יום ד' א' דחנוכה שנת תר"נ לפ"ק סטרי. שפעת שלום וברכה לכבוד ש"ב ידידי הרב המאוה"ג חריף ובקי ירו"ש שהיו"ח כש"מ יעקב יצחק הלוי איש הורוויץ נ"י אבד"ק קאנטשיגא יצ"ו מכתבו הגיעני ונזדרזתי להחיש אליו תשובתי כמבוקשו ע"ד ההשתנות שנעשה כעת בשכירות האורנדיש ששילם האראר לאדוני הארץ בעלי הכפרים בעד זכותם ומושכרים האורנדיש כעת מהפראפינאציאנס אבלעזונגסדירעקציאן בלבוב ונפש כ"ת בשאלתו להודיע לו חות דעתי הקלושה אם עפ"י דתוה"ק החזקות של החוכרים הישנים מקדמת דנא הם בתקפם או אולי נתבטלו החזקות והרשות נתונה מעתה לכל מי שירצה לחכור האורנדיש מחדש: הנה מבואר בשו"ת רדב"ז ח"ד ס' אלף רפ"ד דאפי' נתחלפו הבעלים לא בטלה חזקת הישראל וכ"כ במהרי"ט בשניות חח"מ סי' ל' דכיון דבחזקות שלנו יש לו להמחזיק שעבוד על גוף הקרקע דבעלי התקנה שויו' לשכירות בזה כמכר להכי בחילוף הבעלים אין החזקה מתבטלת ועומדת בתוקפה כבראשונה דאין ביד הבעלים למכור זכותו של אחר ולפענ"ד דבר זה דומה להא דאיתא בב"ב ס"ג. בן לוי שמכר שדה לישראל וא"ל ע"מ שמע"ר שלי מע"ר שלו ופרשב"ם ואפי' אם מכרה הלוקח לאחר דזכותו של לוי א"י למכור לאחר ע"ש ועח"מ סי' ר"ט ס"ז. וכי"ב מצינו בש"ע יו"ד סי' ט"ז שנים שלקחו או"ב ביום א' הלוקח תחלה ישחוט ולא הב' כו' שמיד כשמכר להא' ל"ה יכול לשחוט את שנשאר בידו שהלוקח לקח ע"מ לשוחטו מיד ולכן גם הלוקח ממנו אסור לשחוט שא"י למכור לו רק זכות שבידו ועפמ"ג א"ח סי' שפ"ב במש"ז סק"י לענין שכירות הרשות מעכו"ם להתיר טלטול דכ' בשם הרמב"ן והלבוש דאם שכרו מעכו"ם לזמן ידוע ובתוך הזמן מכר העכו"ם ביתו לאחר א"צ לחזור ולשכור מהלוקח משום דמה מכר ראשון לב' כל זכות שיש לו ע"ש] וע' בב"מ ק"א. זבנה או אורתה או יהבי' במתנה א"ל לא עדיפת מגברא דאתית מיני' עפרש"י שם והנה אף דמצינו בתוס' ב"מ ל"ה. ד"ה זבנה לענין שומא הדרה דא' התם דאם הבע"ח מכרה אין הלוקח צריך להחזיר והקשו בתוס' דנימא מה מכר ראשון לשני כו' ותי' דכיון דגם הבע"ח אין מחזיר מן הדין שמכורה היא לו שהרי אוכל פירות בלא נכייתא אלא משום ועשית הישר והטוב מיהדר ולכך שני לא מיהדר ע"ש וא"כ לכאורה גם בנ"ד איפשר דל"ש מה מכר ראשון לשני כו' אמנם באמת ז"א דבנ"ד כיון דהמחזיק יש לו זכות חזקה מצד תקנת וח"ר הקדמונים. ובפרט היכי דמושכר לו גם הקרעטשמא עם האורנדא הלא לד' המהרי"ט הנ"ל יש לו להמחזיק שעבוד על גוף הקרקע וכ"כ במהרשד"ם סי' רמ"ו רנ"ב. ובתשו' רש"ך ח"א סי' קפ"ט. בודאי שייך מה מכר ראשון לב' כו' משא"כ התם הא דשומא הדרה הו"ל כאלו קונה אותו מחדש כדא' בב"מ ט"ז. ועתוס' כ"ז ס"ז. שהקשו בהא דקא' התם משכנתא באתרא דמסלקי אין בע"ח גובה הימנו דהו"ל כמטלטלי דיתמי דלא משתעבדי לבע"ח והקשו דהרי יתומים שגבו קרקע בחובת אביהן בע"ח חוזר וגובה אותה מהן אע"ג דשומא הדרה ול"א דהו"ל כמטלטלי כיון דיוכל לסלקו ותי' דהא דשומא הדרה אינו מדינא רק משום ועשית הישר והטוב ולכי מהדרא הו"ל כאלו קונה אותה השתא ע"ש והלכך שפיר כ' התוס' דל"ש התם מה מכר ראשון לשני כו' כיון דגם מה שהבע"ח מחזיר הוי כקני' חדשה וכיון שמכרו לאחר נפקע החיוב הלז של ועשית הישר והטוב למכרה מחדש להלוה כיון דלא רמיא עליו חיובא רק מצד ועשית הישר והטוב ואילו הי' עליו חיוב מדינא גם בכה"ג שהי' לו בו קנין וצריך לחזור ולהקנות ג"כ הי' שייך מה מכר ראשון לשני כו' כנראה מד' הש"ס ערכין ל"א: למי חלוט ר"י אומר לשני חלוט משום מה מכר ראשון לשני כל זכות שתבא לידו והרי במכירת בתי ערי חומה הבית נקנה ללוקח רק שאם גואלה המוכר תוך שנה מחויב הלוקח לחזור ולהקנות לו עקצוה"ח סי' נ"ה וכ"כ בס' המקנה בקידושין כ': דבגאולת ע"ע ושדה אחוזה וכי"ב בעינין קנין בשעת הגאולה ואפ"ה אמרינן מה מכר כו' [ וע' זבחים ע"ה: בהא דבעי רמב"ח התפיס בכור לבדה"ב מהו שישקול בליטרא כו' אלא אר"א כלום הקנה זה אלא מה שקנו לו ופרש"י כיון דלכהן המתפיס לא הותר לשקול בליטרא א"י להקנות לבדה"ב עודף דמי צמצום משקל הליטרא] וראי' לזה נראה דהיכי דאית לי' קצת קנין הגוף אפי' לא נצמח רק מכח ועשית הישר והטוב גם לבתר שנמכר לאחר מחויב האחר ג"כ לקיים נגדו ועשית הישר והטוב מהא דקיי"ל בח"מ סי' קע"ה סי"ט מכרה לוקח ראשון ללוקח שני המצרן מסלק את הלוקח השני ול"א כיון דגם על הלוקח ל"ה לו להמצרן טענה