הרי בשמים שלב

בקודש ולא להורידו ח"ו ונראה שם מדברי תשובתו שלפי שהועתק שם הכתב קבלה שקבלו עליהם בני הקהלות את החכם הראשון הי' כמה חיובים שבממון והלכך אין לגרוע מכבודו אף בענינים של שררה בעלמא דלית בה חסרון כיס כסברתינו שכתבנו למעלה. שעל כן בסי' קל"ד בתשו' מהרשד"ם שם בענין רב זקן מרביץ תורה שחלה את רגליו וקם קהל א' ומנו להם חכם אחר החזיק המהרשד"ם ביד החכם השני וכ' שם שאף אם הי' בריא אולם החכם הראשון והקהל מקבלים לחכם אחר שחפצם בו אם הי' מונע אותם הו"ל בכלל מונע את הרבים מלעשות מצוה שאין אדם לומד תורה אלא ממי שלבו חפץ ע"ש והיינו ע"כ משום דהתם ל"ה רק מינוי של כבוד ושררה בעלמא סוף דבר שמעינין מכל האמור שחלילה להרב דק' פ' לבא בגבולו של הרב הזקן גם למרות עיני כבוד חתנו על העתיד. עיני נשואות השמימה כי ירים ה' קרן התורה ולומדי' ויחזיר העטרה ליושנה כאשר דבר בקדשו ע"י נביאו ע"ה ואשיבה שופטיך כבראשנה וגו' ושלום לרבנן ולתלמידיהן כנפש ידידו דור"ש באהבה המדבר לכבוד ה' ותורתו: סי' טו בעזה"י יום ו' עש"ק כ' למב"י תרנ"ד לפ"ק סטרי שלמא רבא מן שמיא לכבוד ש"ב ידידי הרב הה"ג חו"ב ירו"ש כש"מ מאיר סג"ל לנדא ני' אבד"ק בורשטין יצ"ו. מכתבו הגיעני והנני להשיב לו על אתר כמבוקשו בעסק שו"ב שהי' מסייע בעירו כמה שנים ובמשך הזמן ששימש שם בעניני שחיטה השתדל אצל הבע"ב לקבלו לשו"ב קבוע ואיזו בע"ב זכו לו בחתימתן וגם מעכ"ת נמנה עמהם אך על אופנים ותנאים שונים היינו שיתן סך מסוים לצורך תיקון בהכנ"ס וכדומה עוד איזה אופנים והעיקר שיסכימו על ידו שאר הבע"ב עכ"פ רוב בנין ובפירוש הותנה שכל זמן שלא יתקיימו התנאים שהותנו לא יהי' לו חזקת שו"ב קבוע רק בתורת מסייע ויהי' הרשות ביד הקהלה לסלקו בכל עת ולקבל שו"ב אחר במקומו והוא לא קיים כאשר הוטל עליו והחתימות עודם מונחים ת"י כ"ת וביני וביני נפטר המסייע הזה וחיים לן ולכי"ש והניח אחריו איזה בנים והבן הגדול שבהם שעסק עד עתה במסחור ולא למד מעולם ה' שו"ב כשמעו שנפטר אביו בא לק' לירש חזקת אביו ועשה צד לעצמו לקבלו לשו"ב במקום אביו לאחר שילמוד ויהי' ראוי נגד רצון והסכמת כ"ת ועיקרי וראשי הבע"ב זהו הצעת גופא דעובדא: הנה כ"ת החל לדון אם יש בשו"ב דין חזקה כלל יען שבס' זכור לאברהם ח"ג בחאו"ח אות חזקה מביא בשם כנה"ג ואתו חבל נביאים הרב ברכת המים ובעל זרע אמת ועוד הרבה כולם מתנבאים בסגנון אחד דל"ש דין חזקה רק במילי דשררה כגון נשיא ופרנס וכדומה דומיא דמלך וכ"ג אבל בעניני מצוה אין ירושה במצות עכ"ד. הן אמת שראיתי בשו"ת פאר הדור להרמב"ם סי' קנ"ה שכ' דאין מועיל חזקה במצות וכ"כ ג"כ במרדכי סוף מגילה דבמצות ל"ש ירושה. אולם בענין שחיטות הלא פתיך בי' ממונא הפרס הניתן לזובחי הזבח בודאי שייך בי' ענין ירושה והרי כ' במג"א סי' ל"ח סק"ח דכל שעושה כדי להשתכר ובפרט היכי שעיקר כונתו להשתכר לא מיקרי עוסק במצוה ע"ש והרי בעד השחיטה בודאי רשאין ליקח שכר כמבואר בריטב"א ספ"ב דקידושין דשכר טבחים ובודקים מותר דהני פועלים נינהו ולא שכר הוראה הוא ועדיף משכר הבאה ומילוי דמי חטאת דשרי ע"ש והלא מבואר בפירש"י קידושין נ"ג. ד"ה אף דלהכי כהנים בע"מ חולקים בקדשים שאף הם היו מתלעים בעצים ומפשיטים ומנתחים ושוחטים ע"ש הרי דקבלו שכר בשביל השחיטה והכי מבואר באמת בתשו' מהר"ם שבמרדכי הובא בקצוה"ח סי' רמ"ג דכהנים יש עליהם דין פועלים דכתיב כי שכר הוא לכם חלף עבודתכם ע"ש ויש להוכיח ג"כ דמותר לקבל שכר בשביל השחיטה עצמה מהא דקיי"ל בב"ק צ"ט: דטבח אומן שקלקל אם בשכר חייב לשלם דהוי כש"ש א"כ מוכח דהשכר אינו שכר בטלה דהרי שומר אבידה הוי לרבה ש"ח אף דנוטל שכרו כפועל בטל וע"כ דשרי ליטול שכר בשביל גוף השחיטה ומלבד זה הלא בשו"ב איכא טורח השחזת הסכין ובדיקתו והסרת סירכות ובגלל זה בודאי מותר לקבל שכר וזהו דלא כמו ששמעתי בשם הגאון בעל דעת קדושים זצללה"ה שכ' דבשוחט ל"ש השגת גבול משום דהוא מצוה ושייך בי' מה אני בחנם כו' ולהנ"ל הלא דררא דממונא יש כאן ובודאי שייך השגת גבול והכי הוא סוגין דעלמא. ומ"ש מכח דל"ש ירושה רק בדבר של שררה הנה לכאורה נראה הכי מלשון הרמב"ם פ"ד מה' כלי המקדש ה"כ שכתב וז"ל וכל הקודם לנחלה קודם לשררות המת כו' שנא' במלך הוא ובניו בקרב ישראל מלמד שהמלכות ירושה וה"ה לכל שררה שבקרב ישראל שהזוכה לה זוכה לעצמו ולזרעו ע"כ ומשמע דרק מינוי של שררה הוא בתורת נחלה והכי מוכח מלשון הספרי פ' שופטים הוא ובניו שאם מת עומד בנו תחתיו מנין לכל פרנסי ישראל שבניהם עומדין תחתיהן ת"ל בקרב ישראל כו' אמנם כבר ישב על מדוכה זו בשו"ת דבר שמואל למהר"ש אבוהב סי' מ"ז והביא מד' הרמב"ם פ"א מה' מלכים ה"ז שכ' ולא המלכות בלבד אלא כל השררות וכל המינויין שבישראל ירושה לבנו ולבן בנו עד עולם הרי מוכח שיש מינויים בלא שררה שהבן יורש אותם ובסוף הביא תשו' הרשב"א סי' ש' ומבאר דבריו דס"ל שבכל המינויים הבן עומד תחת אביו אף שיסוד ענין זה הוא ממלך וכ"ג ואין לדון מהם כ"א בדומה להם מינוי של שררות בכ"ז מצד המנהג הבנים עומדים תחת אבותיהם אף במינויים שאינם של שררה שכיון שנהגו כן מקדם הו"ל כאלו קבלו בניהם בפירוש חומר תקנה זאת בכל המינויים ע"ש והלא באמת בתוספתא דשקלים דקתני כל הקודם לנחלה קודם לזכות במינוי המת הרי קאי על הא דתנינן בפ"ה דשקלים משנה א' הממונים שהיו במקדש והא קא חשיב התם גם התמנות שאינו של כהונה ושררה רק מעשה אומנות כגון נחוניא חופר שיחין ואיפשר דגם בתוספתא קאתי עלה מתורת מנהג ולהכי באמת בש"ע א"ח סי' נ"ג מבואר לענין חזן דבנו קודם וה"ה שו"ב אף דבש"ס ב"ב כ"א: קחשיב טבח בין בעלי אומניות כדקא' שתלא טבחא אומנא וסופר מתא בכ"ז מצד המנהג הוי גם בזה הבן קודם והכי מבואר במבי"ט סי' ר' בלשון ההסכמה ומנהג שהביא שם שהשוחט מוריש לבנו התמנותו: אמנם ע"ז הוא רק בשו"ב קבוע משא"כ בשו"ב הזה שאנו דנין עליו כפי מכתבו הי' רק מסייע במקום שו"ב שמת ולא נתקבל עוד בהחלט והי' ביד כ"ת והראשים לסלקו בכל עת שירצו הלא הי' חזקתו רפויי מרפיא בידי' ואינה בירושה לזרעו אחריו ואף דגם בכ"ג קא' בירושלמי שהובא בתוס' יומא י"ב: דמסתלק בפה ותלוי במלך ואחיו הכהנים לסלקו המעיין בתוס' שם יראה דל"ק שם רק בדרך הו"א אי לאו הטעם דאין מורידין הו"א דכמו שמתמנה בפה כך מסתלק בפה ע' בס' יד דוד שם אבל אליבא דאמת אחרי דידעינן דמעלין בקודש ואין מורידין בודאי הוי מינוי הכ"ג לעולם אם לא שנמצא בו פסול: איברא די"ל כיון דהשו"ב הזה הי' עכ"פ בתורת מסייע על מקום שו"ב שנפטר כמה שנים בקהלתכם א"כ ל"ה יכולין לדחותו עוד בחנם. וגדולה מזו מצינו בתוס' נזיר מ"ז. ד"ה וכן דאם אירע פסול בכ"ג ונתמנה אחר תחתיו ושימש כמה שנים אף אם נסתלק פסולו של הראשון אינו חוזר לעבודתו מפני ששימש זה כמה שנים ע"ש ובאס"ז שם מובא ד"ז בשם תוספי הרא"ש ביתר ביאור ואפי' בזמן מועט מבואר בתוס' יומא הנ"ל דמדינא הי"ל להיות שניהם כ"ג. והנה בתשו' מים עמוקים למהראנ"ח סי' ע' ה"ר דאפי' היכי שלא החזיק רק מתוך אונס חשיב מוחזק מש"ס יומא הנ"ל דקא' התם אירע קרי לכ"ג ומינו אחר תחתיו ראשון חוזר לעבודתו שני כל מצות כ"ג עליו ואף ר' יוסי דפליגי עליו וקא' שני א"ר לא לכ"ג ולא לכה"ד ל"ק הכי אלא משום איבה אבל מן הדין הב' חשיב מוחזק בשררה ההיא אע"פ שלא זכה בה אלא מפני אונס הראשון וכדקתני התם ומודה ר"י שאם מת ראשון שני חוזר לעבודתו ומשמע דר"ל שהשני זוכה בה ולא זולתו ואפי' אי לא תרצה לפרש הכי רק שהשני יכול לחזור לעבודתו ול"ש איבה לאחר מיתה ולכאורה הי' נראה לה"ר כפירוש הזה לפמ"ש בתוס' מנחות ק'. ד"ה א"ל בשם הירושלמי דלא הי' מתמנה לכ"ג עד שנעשה סגן מקודם וא"כ תקשי לפי"ז ל"ל קרא דתחתיו מבניו בכ"ג דבנו קודם הרי ממ"נ אם הי' הבן הזה סגן בחיי אביו הכ"ג הא בלא"ה מגיע לו הכהונה גדולה משום החזקה שהי' סגן בחיי הכ"ג ואם ל"ה סגן הא אין ממנין אותו לכ"ג ואי דבאמת אתא קרא לאורויי דבנו נעשה כ"ג אף של"ה סגן ז"א דהרי מבואר בתוס' מנחות ק"ט: ד"ה חוניו דאפי' בן כ"ג אינו נעשה כ"ג עד שהי' סגן מקודם עש"ה ועכצ"ל דחזקה זו מה ששימש מקודם מחמת אונס לא חשיבא כ"כ שיהי' בזה די להעמיד אותו בחזקת התמנות הלז. אמנם באמת לא נודע לי מהיכן פשיט לי' להתוס' דגם בן אינו קם תחת אביו כו' אלא אם הי' סגן מקודם והסברא נותנת דהבן עומד תחת אביו אף כשל"ה סגן מקודם ואפי' הי' קטן דקיי"ל בחולין כ"ד: דקטן פסול לעבודה בכ"ז אם הי' קטן בשעה שמת אביו כ"ג יורש הכהונה גדולה ומשמש הסגן שהי' בחיי אביו עד שיגדל הבן וזהו נראה במה שכ' במהרי"ט בחי' קידושין ע"ז: בהא דא' התם כשם שחלוקה גרושה מזונה וחללה בכה"ד כך אלמנה חלוקה מגרושה וחללה זונה בכ"ג ופירש"י שאם היתה אלמנה וגרושה וחללה זונה חייב על כאו"א ופי' המהרי"ט דאפי' למ"ד אאחע"א אפי' בכולל משכחת לה איסור ב"א כגון שהכ"ג הביא שתי שערות והיו בה כל השמות הללו דחלין בב"א ולכאורה הרי הי' צריך להיות סגן קודם שנתמנה לכ"ג וע"כ דמשכחת בבן כ"ג שהי' קטן בשעת מיתת אביו ושימש הסגן עד שהביא ב' שערות וחלין עליו אז כל האיסורין בב"א ובאמת מהירושלמי גופי' פ"ז דשקלים ופסקו הרמב"ם ספ"ה מה' כלי המקדש מבואר דאפי' כהן גדול דעלמא ל"ה צריך להיות סגן תחלה עש"ה וענובי"ת חא"ח סי' קי"ט] עכ"פ יש לדקדק דזכות ההיא דזכה לפי שעתו חשיב זכות מדקא' דא"ר לכה"ד משום דמעלין בקודש ואין מורידין ואם ל"ה הזכות ההוא לפי שעה חשיב זכות ל"ה אומרים בו מעלין בקודש ואין מורידין ע"ש וא"כ מכ"ש בנ"ד של"ה מחמת אונס מה שהי' מסייע לשו"ב בודאי שייך לכאורה למימר דמוחזק לפי שעה חשיב חזקה גמורה. אמנם כ"ז הי' מקום לומר לגבי השו"ב עצמו אם הי' חי אבל בודאי לא אלימא